מכתב ר"ח מרחשון, ה'תשמ"ז

586דער אויבערשטער זאָגט: כי נער ישראל ואוהבהו. דער אויבערשטער האָט אַ ספּעציעלע ליבשאַפט צו אידן צוליב די אינערלעכע תמימות'דיקייט פון יעדן אידן און אַלע אידן, וואָס שטאַמט פון ג־טלעכן אָנזאָג און צוזאָג: תמים תהי' עם ה' אלקיך. די דאָזיקע תמימות'דיקייט דערוועקט און אַנטפּלעקט אַ נאָך טיפערע אהבה און אַן אַנטפּלעקטע אהבה פון אידן צום השם (וואָס תמים פעלו), און פון השם צו אידן, און פון אידן צו אידן, און פון אידן צו תורת ה' תמימה. און ווען דער ענין פון שתמליכוני עליכם (ווי דערקלערט אויבן און אין דעם פריערדיקן בריוו) ווערט אויסגעדריקט בפועל און אין אַנטפּלעקטע פאָרם במחשבה דיבור ומעשה, היילט דאָס צו די פאַרווירקליכונג פון דער אינערלעכער בקשה אין דעם סגולה־טאָג פון הכתרת המלך: מלוך על העולם כולו בכבודך, ביז אין אַן אופן פון וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו' —

בגאולה האמיתית והשלימה ממש, ווען עס וועט מקויים ווערן לשכון כבוד בארצנו (צו מאַכן אונז רוען בכבוד אין אונזער לאַנד),

די גאולה פאַר און פון דער גאַנצער וועלט, ווען די גאַנצע וועלט וועט אַנערקענען אַז דער באַשעפער איז מלך על כל הארץ.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור

מ

דער אויבערשטער זאָגט: הושע יא, א. וראה ד"ה כי נער ישראל תרס"ו (נדפס בהמשך תרס"ו ע' תקנ ואילך). וראה גם אוה"ת בשלח ע' שפב־שפג.

טלעכן אָנזאָג . . תמים תהי' עם ה' אלקיך: שופטים יח, יג. וראה פרש"י עה"פ: התהלך עמו בתמימות כו' ואז תהי' עמו ולחלקו. וברמב"ן עה"פ: וזו מצות עשה (וראה גם פירושו עה"פ לך לך יז, א). וראה אוה"ת עה"פ (שופטים ע' תתמא ואילך).

אָנזאָג און צוזאָג: דציוויים שבתורה הם (גם) לשון עתיד והבטחה (ראה תו"א ס"פ תשא; או"ת להה"מ הוספות סי"ב (וש"נ) — בנוגע ל"ואהבת").

תמים פעלו: פרשתנו לב, ד. ובאוה"ת שם (ע' תתמב) מקשר כתוב זה עם הכתוב תמים תהי', עיי"ש.

תורת ה' תמימה: תהלים יט, ח.

אינערלעכער בקשה . . מלוך: תפלת העמידה דר"ה (ברכת „אלקינו כו' מלוך כו'").

לשנה טובה ומתוקה: ראה סידור האריז"ל וסידור אדה"ז במקומו. וראה לקוטי לוי"צ — אגרות ע' שיא ואילך.587ב"ה, יום שלשים לחודש תשרי,

שהוא ר"ח מרחשון,

ה'תשמ"ז. ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו בסיומו וחותמו של חודש תשרי והתחלתו של חודש מרחשון, הרי זה הזמן המתאים לעשיית סך־הכל וסיכום של חודש תשרי דאזלינן מיני', שהוא חודש הראשון וחודש ה"פתיחה" של השנה החדשה — מתוך בטחון גמור אמיתי שבחודש זה זכינו, בתוככי כלל ישראל, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

חשבון זה צריך להיות, כמובן, בשלימותו, חשבון המביא להחלטות תקיפות ויסודיות בנוגע לכל הימים והחדשים של השנה הבאה עלינו.

בהתאם להאמור, כדאי לעמוד על הענינים המיוחדים של שנה זו, וכן — של השנה588שלאחרי' (ששנה זו צ"ל „מכינה" אותה שתהי' בכל השלימות האפשרית). ואתעכב בזה בקיצור על שני ענינים מיוחדים והשייכים זה לזה:

א) שנה זו — תשמ"ז — היא שנת השמיטה, „שנת שבתון". וענינה — כמו שכתוב בתורה (שנקראת „תורת חיים", הוראה בחיים, מפני שהיא ה"מורה דרך" בחיי היהודי): כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם . . שש שנים תזרע שדך . . ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ שבת לה'.

ב) מצות הקהל, הקשורה בשנת השמיטה — שהרי קיומה היא (בבית המקדש) בסיום שנת השמיטה, מיד לאחרי', כמו שכתוב בתורה: מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות (של השנה שלאחרי שנת השמיטה) . . הקהל את העם האנשים והנשים והטף . . למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

תוכנה של שנת השמיטה דומה לתוכן יום השבת. כשם ש"ויברך אלקים את יום השביעי (של היקף השבועי) ויקדש אותו", כך הוא בהיקף של שבעת השנים, שבירך589וקידש את השנה השביעית.

על אף שקיים הבדל עיקרי בין יום השבת לשנת השמיטה באופן השביתה, שביום השבת צריכה להיות שביתה מוחלטת, בכל מקום ומכל מלאכה, ואילו השביתה של שנת השמיטה מוגבלת לעבודת האדמה בארץ הקודש — יש יסוד עיקרי משותף לשניהם.

שביתת יהודי מפעולות גשמיות הרגילות בחיי יום־יום, הן ביום השביעי והן בשנה השביעית — יש בה משום עדות ברורה על בורא העולם ואדונו, המנהיג את עולמו ומשגיח עליו בכל עניניו, ואשר לפניו יתברך צריכים כל אחד ואחת ליתן דין וחשבון על כל מעשיהם.

אמנם, „עדות" זו, המיוסדת על השביתה ממלאכה (שהוא „העדר" המעשה), אינה מספיקה. זה שהתורה שחררה את האיש ואשה היהודיים מהשקעת זמן ומרץ במלאכה גשמית בזמן הקדוש הזה, מחייב (ומזכה) אותם להקדיש את זמנם שנתפנה עי"ז לענינים שהם הכרחיים באמת בחיי האדם, דהיינו הישגים רוחניים, כמו: תפלה, לימוד התורה, שלימות במדות טובות ורגש שבלב, ושאר פעולות הנשמה — יותר ויותר ממה שהם עושים בכל אלה בימי עבודה רגילים.

מובן, שזה שהלכות שמיטה כפשוטן, הן רק בשייכות לעבודת האדמה, ורק בארץ590הקודש ולא בחוץ לארץ, אינו גורע מתוכנה הרוחני של שנת השמיטה, בהוראותי' המעשיות, לכל אחד ואחת מישראל בכל מקום שהוא.

כך הדבר גם בנוגע למצות הקהל: קיומה של מצוה זו בגשמיות מוגבל לזמן מסויים ולמקום המקדש, אך ההוראה המעשית של מצוה זו — שכל בני עמנו, אנשים נשים וטף, ישמעו וילמדו ליראה את ה' וישמרו את התורה ומצוותי' — בכל עת זמנה. ואמנם אפשר לומר, שמצות הקהל במובנה הרחב היא ענין הכרחי לא רק פעם אחת בשבע שנים, אלא בכל שנה, ובכל חודש, ובכל יום ויום; יראת השם ואהבת השם הן מצוות תמידיות, בכל שעות היממה, וצריכות להתבטא במעשה, בקיום ציוויי השם מתוך קבלת עול, ביחד עם שמחה וטוב לבב.

בעצם, כל האמור לעיל הוא חובת יהודי וזכותו גם בשנים „פשוטות", זאת ועוד — כבכל ענין שבקדושה צריך להעלות בקודש.

אבל בשנת השמיטה, כבשנה זו, צריך להיות מאמץ מיוחד, ככל היכולת, להוספה ממשית בכל הפעולות השייכות ליהדות, תורה ומצוות, הן בחיים הפרטיים והן בחיי המשפחה, והן בחיי הקהל.

הדגשה נוספת בכל האמור לעיל — כי יום הראשון של שנה זו, יום הראשון של ראש השנה (ה"ראש" של כל השנה), חל ביום שבת קודש, דבר הממשיך מדה יתירה של קדושה בתוך כל ימי „שנת שבתון" זו.

ויהי רצון מהשי"ת, שההחלטות הטובות והתקיפות בכל האמור, והבאתן לידי מעשה בפועל, שהרי המעשה הוא העיקר,

תמהר עוד יותר קיום היעוד והתפלה: הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו גו' לשכון כבוד בארצנו,

591ובלשון תפלת וברכת חז"ל המפורסמת: בימיכם ובימינו תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח, במהרה בימינו ממש. אמן כן יהי רצון.

אמר א א א

ן592ב"ה, יום ב' פ' ויתן לך, ה'תשמ"ז

ברוקלין, נ.י.

אל השלוחים

המשתתפים בכנס השלוחים — שליט"א

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת הפ"נ (והמצו"ב), ומצו"ב קבלה (מלשכת חשאין),

וגדולה צדקה כו', ובמיוחד ע"פ המבואר באר היטב באגה"ק (כולל אגה"ת, וגם — בח"א דס' תניא קדישא) לאדה"ז,

ומעלת חשאין — בס' הרמב"ם,

ואזכיר עוה"פ (כפליים לתושי' — ענין השבת, התשובה, הגאולה) עה"צ,

וגם — להוספה על כהנ"ל (בהפ"נ ובמענה זה עליו) הן בכלל והן בפרט (כהוראת אדהאמ"צ שצריך לבוא בפרטיות),

וכן — בהוספה על פ"נ השלוחים שליט"א שקדמו והמענות שלהם,

שכבר הו"ל בדפוס — שכהודעת אדמו"ר הצ"צ — ה"ז לדורות,

ויקויים בכאו"א מהם — וכל ב"ב (בתוך כל אחבנ"י שליט"א ברכות פרשתנו:

ויתן (מתחיל בוא"ו המוסיף — יתן ויחזור ויתן, כפרש"י עה"ת) לך (ל' נוכח ול' יחיד, לכאו"א ביחוד) האלקים (תגבורת הברכות) מטל השמים ומשמני הארץ וגו'

כפשוטו ש"מ וככל מדרז"ל בזה, כולל — דא"ח דרבותינו נשיאינו, ועד לנשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר,

וכמובן וגם פשוט — בכל השייך להשליחות וגם בפרטי' ופרטי פרטי' ובזריזות

ומלכתחילה אַריבער — כהוראת ונתינת כח דאדמו"ר מהר"ש לכל,

ובמיוחד לכל „היוצא למלחמת בית דוד" ובפרט השלוחים — כמבואר בשיחת כ"ק אדנ"ע המפורסמת,

והזמ"ג — שנה שהיא שבת להוי', והתחלתה — יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת — דענינה עונג וכל מלאכתך עשוי'

למצוא בשנה זו מאה שערים (למעשרות) ונוסף ע"ז ויברכהו הוי' — חומש דהיום כפרסום כ"ק מו"ח אדמו"ר,

ובעיקר ובפשטות קיום ברכה העקרית במהרה בימינו ממש

גאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

593שיראנו — בפשטות — הוי' חסדך וישעך תו

בארצנו.

בברכה להצלחה רבה ולב נתן — בעין יפה — לנו, לשכון כבוד

לבשו"ט

מנחם שניאורסאהן594ב"ה, אין די טעג צווישן יו"ד און ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות,