129

לפניו

— כי ב"אור" גופא יש שני אופנים: אור היום, דהיינו התגלות אלקית שיכולה ל­התקבל אצל האדם באופן שנשאר במצי­אות; ואור עליון יותר, אור סתום, הנקרא בשם "חושך"^לח כי הוא למעלה מתפיסת האדם, וכאשר מדריגה זו מתגלה ה"ה פועלת על האדם שיתבטל ממציאותו^לט;

וזהו ש"בקדשים לילה הולך אחר ה­יום", שההתחלה היא בענין האור הגלוי, ואח"כ מגיעים לאור נעלה יותר, אור סתום, שלמעלה מגדר נבראים.

משא"כ ב"מעשה בראשית היום הולך אחר הלילה", וכסדר "ברייתו של עולם. . ויהי ערב (ואח"כ) ויהי בוקר", "ברישא חשוכא והדר נהורא"^מ — כי מטרת עבודה זו היא הפעולה בעולם, ולכן התחלת ה­עבודה היא מ"לילה", כי בתחילת העבודה העולם הוא במצב של "חושך", עולם מ­לשון העלם^מא, שאין הקדושה נראית ונג­לית בו; וע"י עבודת האדם באים מ"לילה" ל"יום", שמאירים את החושך, עד שמהפ­כים את החושך עצמו לאור.

ה. ומזה יובן גם בנוגע לענין התפלה, שיש בו שני סדרים אלו:

בעבודת התפלה ישנם^מב: היגיעה לג­לות אור נשמתו, ע"י התעוררות אהבת ה' ויראתו בלבו (וזוהי ה"עבודה שבלב" שב­תפלה); ואח"כ ישנו הדיבור דתפלה, שאין כוונת הלב מספיקה, אלא צריך לבטא את תיבות התפלה בשפתים הגשמיים^מג, וכמ­בואר בארוכה בספר התניא^מד, שזהו לפי שתכלית התפלה היא לזכך את הגוף וה­נפש הבהמית שבאדם, שלזה צריכים (גם) הדיבור דתפלה.

והם שני הסדרים שבג' התפלות:

בענין דביקות הנשמה באלקות, הרי התחלת עבודת היום היא בתפילת שחרית, יום ואור; והסיום ושלימות דדביקות זו הם בתפילת ערבית, שאז מגיע האדם ל­אור הסתום שלמעלה מגדר הנבראים, הפועל בו מצב של ביטול מוחלט ל­הקב"ה.

[ונמצא, שמצד גדר זה שבתפילה, תפי­לת ערבית היא למעלה מתפילת שחרית ומנחה^מה; וזה מתאים עם הא דדוקא יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, כי יעקב הוא בחיר שבאבות^מו].

אבל להלכה נקטינן (כנ"ל), שסדר ג' התפלות הוא ערבית שחרית ומנחה, כי תכלית הכוונה של בריאת העולם וירידת הנשמה למטה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים דוקא, כמבואר בארוכה בספר התניא^מז, דהיינו בעוה"ז הגשמי שהוא "תחתון. . שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל",

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org