א. "ואברהם זקן בא בימים"א. וכתב הכלי יקר, "הרבה מפרשים תמהו והלא כבר נאמר [לעיל בפ' ויראב] ואברהם ושרה זקנים באים בימים והי' כמו ל"זג שנים בין שני זמנים אלו" — ומהו שנאמר כאן "ואברהם זקן בא בימים", שרק עתה נזדקן כו'?
והנה תמי' זו היא (גם) לפי פשוטו של מקרא, וצ"ע למה לא מצינו יישוב עלי' בפירוש רש"י על התורה [וכמשנ"ת כמ"פ, שבפירושו על התורה מיישב רש"י כל דבר הקשה בפשוטו של מקרא, ובמקום שלא מצא רש"י פירוש (מספיק) ליישב המקראות ע"פ פשוטם, כ' רש"יד "איני יודע" וכיו"ב].
והנה במדרשה איתא "כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים, מה ת"ל ואברהם זקן, אלא שהחזירו הקב"ה לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שני' ואברהם זקן". ולכאורה אפשר לומר שתירוץ זה יש לו מקום גם לפי פשוטו של מקראו, וכמפורש בפרש"יז בנוגע לשרה שהקב"ה בירכה "שחזרה לנערותה" [וכפשטות הכתובים דפ' וירא, דאע"פ ש"(ואברהם ושרה זקנים גו') חדל להיות לשרה אורח גו' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"ח, מ"מ נולד לשרה בן ו"היניקה בנים שרה"ט], ומזה מובן, לכאורה, גם בנוגע לאברהם, דאע"פ שמלכתחילה "ואברהם ושרה זקנים באים בימים" (וכדברי שרה "אחרי בלותי גו' ואדוני זקן", שגם אצל אברהם כבר עבר הזמן שיוכל להוליד בניםי), מ"מ חזר לנערותו. ולכן הוצרך הכתוב להודיע, שאחרי שעברו (כמו) ל"זג שנה מלידת יצחק, שוב "ואברהם זקן בא בימים".
אבל, אי אפשר לתרץ כן בדרך הפשט, כי מצינו אח"כ (בסוף הפרשהג) שאברהם נשא אשה אחרת והוליד ממנה כמה בנים (בני קטורה)יא.
ב. עוד תירוץ מצינו במדרשה, "כאן [בפ' וירא] זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן [בפרשתנו] בזקנה שאין בה לחלוחית", היינו, שבפ' וירא מדובר בתחילת ימי הזקנה כשעדיין יש באדם "לחלוחית", משא"כ "ואברהם זקן" בפרשתנו פירושו זקנה ש"אין בו לחלוחית"יב.