א. איתא בגמראא: "רב נחמן ורב יצחק הוי יתבי בסעודתא, אמר לי' רב נחמן לרב יצחק לימא מר מילתא, א"ל הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה (כשיוצא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן. . מאכל ומשתה הולך דרך הושטב), בתר דסעידג א"ל הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת (אלאב חי הוא לעולםב), א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייאד, א"ל מקרא אני דורש שנאמרה ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
א) מה הרויח רב יצחק בזה שאמר "אין מסיחין בסעודה", הרי לכאורה גם על אמירה זו חל זה ש"אין מסיחין בסעודה"ז, ואדרבה, כיון שרצה לומר לו "יעקב אבינו לא מת", שהוא דיבור מועט יותר מהדיבור "אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה", הול"ל מאמר זה ("יעקב אבינו לא מת") תיכף כשביקשו "לימא מר מילתא"?
יש מפרשיםח, שבאמרו "אין מסיחין בסעודה" לא היתה כוונתו לבאר למה אין הוא (רב יצחק) יכול "לימא מילתא"ט, אלא להוכיחו על שדיבר אליו בתוך הסעודהי, וע"פ הידוע דלאפרושי מאיסורא יש לו דין קדימהיא לגבי שאר ד"תיב