א. לפני הציווי על מצות מילה שבפרשתנו — "ואתהא את בריתי תשמור גו' זאת בריתי אשר תשמרו גו' המול לכם כל זכר" נאמרה לאברהםב ההבטחה "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם".
ומשמעות הכתובים היא שירושת הארץ תלוי' במצות מילה, וכ"ה בפירוש בדרשת רז"ל בתחלת פרשת מילה "התהלךג לפני והי' תמים" — "התהלךד לפני במצות מילה"; "ואתנהה בריתי ביני וביניך" — "בריתו של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו". ובב"ר עה"פז "אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסין לארץ. . כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' על מנת ואתה את בריתי תשמור", וכן מפורש בזהר ואראח ד"כל מאן דאתגזר ירית ארעא".
וצריך להבין: הרי כבר הובטחה ארץ ישראל לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, כמ"שט "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת גו'"י, ומה נוסף בהבטחה זו שתלוי' במצותיא ברית מילהיב?
ואף שלכאורה יש חידוש בהבטחה זו, שנתפרש בה שנתינת הארץ היא (באופן של) "לאחוזת עולם", הרי מלבד זאת שצריך ביאור מדוע דוקא פרט זה תלוי בקיום מצות מילה*12, הרי לפי פשוטו גם ההבטחה הקודמת היא "לאחוזת עולם", שהרי ניתנה ב"ברית", שברית היא — לנצח ועולמית שאין בה הפסק.
ב. והנה לכאורה יש לפרש שהחידוש בהבטחה זו הוא, כדיוק לשון