א. תנן בסוף קידושיןא: "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמרב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי".
וביומאג גרסינן: אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (ופריך: ואימא שבע מצות, הא איכא נמי מילה וכו').
וכבר הקשוד, דמאחר שהיא משנה שלימה בסוף קידושין שעשה אברהם כל התורה כולה, מאי אתא רב לאשמעינן במאמרו במס' יומאה? (ועוד: אדפריך הכא אמילתא דרב "ואימא ז' מצות", לפרוך אמתני' דקידושין?)
ותי' במהרש"אד, דבמשנה נקט "שעשהד אברהם אבינו", ד"לא משמע אלא שעשה כל המצות, והיינו העשין, אבל לישנא דרב קיים כל התורה משמע נמי אלאוין של התורה" (ולכן פריך ארב "ואימא שבע מצות").
וצ"ע, דאע"פ שלשון המשנה היא "עשה
.. את כל התורה", למה תיסק אדעתין שאברהם קיים רק העשין ולא נשמר מלעבור אלאווין? והרי בוודאי השתדל אברהם לקיים כל התורה כולה עד כמה שהי' אפשר לוו (ובפרט לפי גירסת המשנה שלפנינוז — "עשה אברהם אבינו את כל התורה כולה").
[וזה שלא מקשה הש"ס בסוף קידושין "ואימא ז' מצות" כמו שמקשה ביומא אדרב, י"ל בפשטות, כי בקידושין אין זה עיקר מקומו של ענין זה (קיום התומ"צ של אברהם), והובא במשנה רק כתוס' ראי' על פעולתה של התורה "בעת זקנותו" (לאחרי הראי' הא' "(בנערותו מהו אומרח וקוי ה' יחליפו כח) בזקנותו מהו אומרט עוד ינובון בשיבה". ולהעיר, דבברייתא שםי