שיחה ב
שיחה ב
א. גרסינן במס' זבחיםא: "עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות כו' והכל כשירין ליקרב, בהמה חי' ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין טהורין. . דאמר קראב ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור. . לאפוקי מחוסר אבר. . שנאסר לבני נחג. . ומכל החי מכל בשרד אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה". כלומר, אף שלב"נ ליכא איסור הקרבת בעל מום כשמקריב בבמה (ועד"ז בקרבנות שלפני מ"ת), מ"מ, יש איסורה הקרבת מחוסר אבר.
ולכאורה משמע, דבעל מום ומחוסר אבר הם ב' שמות ואיסורים שוניםו, ד"מום" פירושו כל פגימה שהיא, עד שיש מום שאינו מחמת חסרון באבר אלא רק שינוי לגבי אבר רגיל, משא"כ מחוסר אבר פירושו כמשמעו, חסרון.
אבל נ"ל דאינו כן, ע"פ דיוק ל' הש"סז (בסיפור דקמצא ובר קמצא), דכאשר שלח הקיסר קרבן לישראל להקריב ע"ג המזבח, הרי "בהדי דקאתי שדא בי' מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא" (ובפרש"י: לדידהו לא הוי מומא להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר). ומדיוק הלשון "ולדידהו לאו מומא הוא" (ולא — "לאו פסול הוא" וכיו"ב), משמע, דגם אצל ב"נ הפסול דמחוסר אבר הוי מפני השם ד"בעל מום"ח, אלא דאצלם רק "מחוסר אבר" נחשב "בעל מום" (וכשאינו חסר אבר נחשב תמים), משא"כ לדידן גם "בדוקין שבעין" הוי מומא.
ויש לבאר זה ע"פ משנ"ת במ"אט באורך, שיש כמה דרגות ואופנים בענין השלימות והתמימות, וע"ד דרשת רז"לי עה"פיא "שנה תמימה" — "להביא את חודש העיבור", דאף שגם שנה פשוטה נקראת שנהיב (שלימה) שלא חסר בה מאומה, מ"מ אינה "שנה תמימה", שתואר זה הוא רק לשנה מעוברת שיש בה י"ג חדשיםיג. והיינו לפי שהתואר "תמימה" מורה לא רק על שלילת חסרון, אלא על
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- כרך לה
- Id
- rh-d9rrvkhs
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.