א. בפסוקא "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" מעתיק רש"י את התיבותב "וישב ביום ההוא עשו לדרכו", ומפרש: "עשו לבדוג, וד' מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד".
וכבר שקו"ט במפרשים מנין לו לרש"י בפשוטו של מקרא שהד' מאות איש נשמטו מאצל עשו, ולא הלכו עמו. וכמו גבי יעקב, שנאמרד "ויעקב נסע סכותה" ולא נזכר ע"ד "העם אשר אתו"ה — (כיון שטפלים אליו) — כך גם בעשו לא חש הכתוב לפרטם להיותם טפלים אליו.
הרא"ם מחלק, דכיון שעשו ביקש מיעקב "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי"ו, הי' צריך הכתוב לפרש שהעם לא נשאר עם יעקב, כי יעקב לא רצה טובה זוז. וכבר השיגו עליוח, שדבר זה כבר מובן ממענה יעקב "למה זה אמצא חן בעיני אדוני"ו (וכפרש"י "למה זה תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה, אמצא חן. . ולא תשלם לי עתה שום גמול").
בגור ארי' פי' שרש"י דייק להו כי "הוי למיכתב וישב עשו ביום ההוא, מאי וישב ביום ההוא עשו, אלא כך פירוש וישב ביום ההוא ומי הוא ששב — עשו ולא אנשיו".
ולכאורה גם פירוש זה צ"ע, שהרי דרך הכתובים לדבר כך, וכדמצינו בריבוי מקומות כגון דא [לדוגמא — לעיל בפ' לך לךט "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו", ופירש"י "לפי פשוטו סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה"].
גם אינו מובן, למה העתיק רש"י בהד"ה גם תיבת "לדרכו"י — הרי אינו מפרש אלא התיבותיא "וישב גו' עשו"יב.
ולכאורה נ"ל, שההכרח של רש"י שפירוש הכתוב הוא "עשו לבדו" אינו מדיוק לשון הכתוב, אלא מתוכן תיבות הכתוב (שהועתקו בהד"ה) — "וישב ביום ההוא עשו לדרכו", כדלקמן.