א. לאחר סיפור בריאת העולם ואדם וכו', מסופר בפ' בראשית אודות צאצאיהם ותולדותם של שני בניו של אדם, קיןא ושתב. ובפשטות, הרי הם חלוקים זה מזה מן הקצה אל הקצה, דקין מורה על היפך בנין העולם, שהרג את הבלג, והי' נע ונד בארץד, ואילו שת הרי ממנו הושתת העולםה, דלאחר המבול הי' בנין העולם ע"י נחו, מזרע שת.
ומצינו בזה דבר פלא, שלשניהם הי' צאצא בשם חנוךז — בנו של קין ואחד מצאצאי שתח — ובשניהם מודגש תוכן הפכי משל אביהם: בקשר לחנוך בנו של קין נאמרט "ויהי (קין) בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך", ובחנוך מצאצאי שת נאמרי "ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים", והיינו דבנוגע לחנוך בנו של קין מודגש בתורה ענין של "בנין" וקיום (היפך ענינו של קין), ואילו בנוגע לחנוך שבא משת, מפורש בו היפך ענין של קיום (הושתת העולם), "ואיננו"יא.
גם צ"ב, דהנה זה פשוט שכל הפרטים שנאמרו ונתפרשו בתורה בסיפור "תולדות אדם"יב נוגעים להמשך תולדות אדם במשך הדורות שלאח"ז. וכמובן בפשטות, דמזה שהתורה מספרת רק פרטים אלו ממה שאירע במשך יותר מאלף שנה, אף שהיו הרבה מאורעות במשך הזמן ההוא, מובן, שרק בפרטים אלו יש ענין להמשך הדורותיג. ועפ"ז צ"ע: מזה שהתורה מפרטת בחנוך שמבני בניו של שת, "ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו האלקים", הרי זה מובן בפשטות (נוסף על דרשת רז"ליד), כי זהו