א. וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש גו' ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים גו'א.
ובפרש"י עה"פב, דמ"ש "ויהפוך את הערים האל" קאי לא רק על סדום ועמורה שנזכרו בפסוק שלפניו, אלא על כל ארבע הערים שבככרג, וכמפורש בפ' נצביםד "כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבוים" [ואף שלעילה פרש"י שחמשה כרכים היו בככר (והם חמשת המלכים שנזכרו בפ' לךו, סדום ועמורה אדמה צבוים וצוער), רק ארבע מהם נהפכו, כי המלאך הסכים לבקשת לוט "לבלתי הפכי את העיר (צוער)"ז, כמבואר במפרשיםח].
ומבאר בצפנת פענח (להרגצובי) עה"תט טעם החילוק בין עונשן של סדום ועמורה לאדמה וצבוים, שהראשונות נשרפו באש מן השמים, ואילו אדמה וצבוים רק נהפכו — כי סדום ועמורה נענשו מדין עיר הנדחתי (כמובן מירושלמייא ותוספתאיב), ולכך נשרפו (כדין עיר הנדחתיג), משא"כ אדמה וצבוים לא היו יכולות להיות נידונות מדין עיר הנדחת, כפסק המשנהיד שאין עושין ג' עיירות עיר הנדחת, ולכן רק נהפכו.
והנה חילוק זה בין עונשן של סדום ועמורה לאדמה וצבוים מוכרח גם בפשוטם של כתובים, דעונש שריפה (גפרית ואש מן השמים) נזכר רק בסדום ועמורה, ובהפיכת הערים נאמר "ויהפוך את הערים האל" (וקאי על ד' הערים, וכנ"ל מפרש"י)טו — וא"כ יש לעיין, מהו הטעם ע"פ פשוטו של מקרא לחילוק זה?
ומובן, שביאור הנ"ל של הצפע"נ אינו ענין לפשוטו של מקרא, כי ע"ד הפשט — (א) עיקר העונש של סדום ועמורה לא הי' מחמת חטא עבודה זרהטז, אלא (בלשון הכתוביז) לפי ש"יד עני ואביון לא