128

קרא דכתיב וברך את לחמך ואת מימיך וגו' דהוא צורך כל יום הכי נמי תפלה ב­כל יום" ("למה^לא שאתה שואל צרכיך בה").

ועפ"ז י"ל, שהחילוק בין שני הכתובים ד"ועבדתם גו'" ו"ולעבדו בכל לבבכם" הוא: עיקר ההדגשה בכתוב "ועבדתם גו'" היא על בקשת הצרכים (כמ"ש לאח"ז "וברך את לחמך גו'"), ואילו בכתוב "ול­עבדו בכל לבבכם" נאמר רק הענין דעבו­דה שבלב. וזהו שמשמיענו הרמב"ם^לב בזה שהקדים הכתוב ד"ועבדתם גו'", כי מהות מצות התפלה היא בקשת צרכיו, וזה שתפלה היא "עבודה שבלב" הוא רק כדי שבקשה זו תהי' כדבעי, "בבקשה ובתחי­נה" (כלשון הרמב"ם^לג), שזהו רק כשדיבור התפלה הוא מתוך רגש הלב, ולכן צריך האדם לעורר את לבו כדבעי, שאז בקשת צרכיו היא כמתאים להמבקש צרכיו מאת המלך.

[ע"ד שמצינו בתפלה גופא, שסדר ה­תפלה הוא, שבתחילה "מגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה ואחר כך נותן שבח והודי' לה' על הטובה שהש­פיע לו"^לד, זאת אומרת, שכדי שבקשת צרכיו תהי' באופן המתאים, צריך להק­דים לפני' סידור שבחו של מקום (וכן ל­סיים בשבח כו')].

ד. ביאור שני הסדרים הנ"ל בג' תפ­לות בעבודת השם, יובן בהקדם הביאור הפנימי בכלל הנ"ל ד"במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה", ו"בקדשים לילה הולך אחר היום", שהם שני סדרים בעבו­דת ה' [שהרי הכלל ד"במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה" קאי גם בעניני מצוה ועבודת השם הקשורים בזמן, שהיום הולך אחר הלילה].

הסברת הענין^לה:

"מעשה בראשית" מורה על העבודה להמשיך קדושה בעניני העולם, ו"קדשים" היא העבודה בענינים שהקדושה היא ב­התגלות בהם. וכך הוא בעבודת כאו"א בפרט, שהאדם כלול מנשמה וגוף: "קד­שים" מורה על העבודה המביאה לידי גילוי קדושת הנשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"^לו; ו"מעשה בראשית" היא עבודת זיכוך הגוף (וכן עניני העולם).

וזהו גם טעם ההבדל, ש"במעשה ברא­שית היום הולך אחר הלילה", ו"בקדשים לילה הולך אחר היום":

ב"קדשים" (גם) ההתחלה היא ב"יום" ואור, כיון שכל עיסוקו הוא בדברים ש­הקדושה בהם היא בהתגלות (אור וגי­לוי); ואח"כ עולה מחיל אל חיל, להוסיף ולעלות באור הקדושה (כהכלל^לז מעלין בקודש), שמזה מובן, שלא זו בלבד שה­"לילה" הבא לאחרי ה"יום" (בקדשים) הוא ג"כ ענין של אור וקדושה, אלא עוד זאת, ש"לילה" זה הוא למעלה מאור היום ש­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org