Sefer HaSichos (the Rebbe)
משיחות ש"פ נח, ו' מרחשון ה'תשמ"ז
50משיחות ש"פ נח, ו' מרחשון ה'תשמ"ז
א. ענינו של ששה במרחשון (יום שבת זה) — גמר וסיום מועדי חודש תשריא:
איתא במשנהב: „שואלין את הגשמים — בשבעה בו (במרחשון), ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל (שעלה לרגל, לביתו) לנהר פרת" („שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלים, ולא יעצרנו הגשם"ג), כלומר, הזמן שבו הגיע אחרון שבישראל לביתו בנהר פרת הוא — ששה במרחשון, ולכן, מיד לאח"ז, בליל ז' מרחשון, מתחילין לשאול גשמים, שאז, לא יעצור הגשם את האחרון שבישראל, מכיון שכבר הגיע לביתו לנהר פרת לפני התחלת (שאלת) גשמים, בששה במרחשון.
ונמצא, שסיום וגמר העלי' לרגל דחג הסוכות הוא — בששה במרחשון, שכן, אף אשר התחלת ההליכה לביתו הוא מיד אחר הרגל, ובלשון הכתובד: „ביום השמיני שלח (המלך) את העם . . וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב", הרי, כל זמן שלא הגיע אחרון שבישראל לביתו בנהר פרת, לא נסתיימה עדיין העלי' לרגל, מכיון ש"הי' דומה להם כאילו הם עדיין בארץ ישראל עסוקים בעניני הרגל"ה, היינו, שהעלי' לרגל נמשכת עד ששה במרחשון, ועד בכלל.
ב. והנה, אע"פ שכל האמור לעיל מדובר אודות העלי' לרגל בזמן שביהמ"ק הי' קיים — הרי זה שייך גם לאחרי החורבן, ועד ימינו אלה, בבחינת זכר לזמן הבית.
ובמכש"כ וק"ו:
עבודת הקרבנות — אינה שייכת כלל בזמן הזה, ועד כדי כך, שאסור להקריב קרבנות בזמן הזה. ואעפ"כ, עושים זכרו להקרבת הקרבנות — „תפלות כנגד תמידין תקנום"ז, בבחינת „ונשלמה פרים שפתינו"ח (מלשון תשלומין, וגם מלשון שלימותט).
ועאכו"כ בנדו"ד, שנוסף לכך ש"אף לאחר החורבן היו מתאספים ג"כ מכל הסביבות בירושלים לרגל כמו שעושים גם היום"י, הרי, הענין דששה במרחשון (סיום העלי' לרגל) נוגע להלכה51למעשה בזמן הזה — הן בנוגע לשאלת גשמים בארץ ישראליא (שמתמציתה שותה כל העולם כולויב), והן בנוגע לדיני שטרות בכל מקום, שכאשר כותבים בשטר „אחר הרגל", פירושו, „ט"ו יום אחר הרגל"ה — הרי בודאי שגם בזמן הזה מודגש ענינו המיוחד דששה במרחשון, סיום העלי' לרגל דחג הסוכות.
ג. ויש להוסיף, שענין זה מודגש עוד יותר — כאשר „עושים גם היום" מעין ודוגמת הענין דעלי' לרגל:
בנוגע לתוכן הענין דעלי' לרגל בעבודה הרוחנית בנפש האדם — מבואר בלקו"תיג ש"משחרב ביהמ"ק, הגם שאין אנו יכולים להשתחוות („עיקר הראי' היא ההשתחוואה שהי' משתחווה ויוצא"), עכ"פ נתפשטה קדושת הארה זו אפס קצהו במקדש מעטיד, בהכ"נ ובהמ"ד", ועאכו"כ — בהכ"נ ובהמ"ד מיוחדים, וע"ד — של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנוטו.
ואכן „עושים גם היום" — שכמה וכמה עשיריות ומאות מישראל מטלטלים את עצמם („טלטולי דגברא" וגם „טלטולי דאיתתא"טז) מביתם ומקומם, כדי לשהות במשך מועדי חודש תשרי בד' אמותיו של נשיא דורנו, מעין ודוגמת וזכר לענין דעלי' לרגל בזמן שביהמ"ק הי' קיים.
ומכיון שנמצאים כאן עדיין כמה וכמה שלא מיהרו לחזור לבתיהם מיד לאחר שמח"ת, אלא נשארו גם לששה במרחשון (שבת זה), ורק לאחרי כן עומדים לחזור לבתיהם, איש איש למקומו, המקום שהועידה לו ההשגחה העליונה למלא את תפקידו ושליחותו, „לשכן שמו שם"יז — אזי מודגש עוד יותר ענינו המיוחד דששה במרחשון, סיום וגמר העלי' לרגל.
א
ד. עפ"ז מובן, אשר, בעמדנו ביום הש"ק ששה במרחשון, הרי זה הזמן המתאים לחזור ולהדגיש עוד הפעם אודות כל הענינים הקשורים עם (סיום תקופת) מועדי חודש תשרי, עלי' לרגל, והתחלת התקופה ד"ויעקב הלך לדרכו"יח, „איש תחת גפנו ותחת תאנתו"יט, במשך כל השנה כולה.
ולכל לראש — ענין הברכה, ובלשון הכתובכ „ויברך את כל קהל ישראל", „שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב"ד, כאמור, שאע"פ שענין זה הי' מיד לאחרי החג, הרי, גמר ושלימות הברכה היא בסיום וגמר העלי' לרגל, בששה במרחשון.
52ועוד ו(גם זה) עיקר — בנוגע לעבודה בפועל, שכל הענינים שהיו בזמן העלי' לרגל, במשך מועדי חודש תשרי, יומשכו בכל עניני העבודה במשך כל השנה כולה, כדלקמן.
גילוי אור הקדושה דביהמ"ק בעת העלי' לרגל, פעל פעולתו גם לאחרי שכאו"א מישראל חזר למקומו — שגם אז תהי' כללות עבודתו ביתר שאת וביתר עוז, מעין ודוגמת אופן העבודה בביהמ"ק, שלימות הקדושהכא.
ועד"ז בנוגע לזמן הזה, ששלימות הקדושה דחודש תשרי, „מרובה במועדות"כב, שאז עיקר ההתעסקות היא בעניני קדושה, ובפרט אצל אלו שאינם נמצאים בביתם ובמקומם, כך, שכל התעסקותם אינה אלא בעניני קדושה בלבד — יש להמשיכה גם בעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו", ובמשך כל השנה כולה.
כלומר, למרות התעסקותו בעניני העולם, „עובדין דחול" — ישנם זמנים מיוחדים שבהם נמצא במעמד ומצב שלמעלה מהעולם, ע"ד ובדוגמת העלי' לרגל לביהמ"ק, אשר, עי"ז בכחו לפעול שגם עבודתו בעניני העולם תהי' באופן המתאים, „כל מעשיך יהיו לשם שמים"כג ו"בכל דרכיך דעהו"כד.
ובאותיות פשוטות:
גם כאשר במשך השנה כולה עוסק רוב היום (בהיתר התורה — להיותו שייך לזבולון ולא לישכר) בעניני העולם — מ"מ, במשך הזמן שחייב להקדיש ללימוד התורה, „כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה", נעשה „משכן ומכון לשבתו הוא יחודו ית'", „אושפזיכן לגבורה", ע"ד ובדוגמת השראת השכינה במשכן ומקדשכה, ומכיון שכן, הרי מובן וגם פשוט, שבעת לימוד התורה לא קיים בעולמו שום דבר אחר מלבד לימוד התורה, בבחינת „תורתו אומנתו"כו.
ויתירה מזה, בלשון חז"לכז „עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", היינו, שגם כאשר במשך כמה שעות היום53עסוק במלאכתו, ורק חלק קטן מהיום מוקדש ללימוד התורה, מ"מ, „תורתך קבע ומלאכתך עראי", בידעו שעיקר ענינו הוא — תורה, כאמור, „תורתו אומנתו", כולל — שהתורה היא גם האומנות שעל ידה באה פרנסתו הגשמית, שכן, „ברכת ה' היא תעשיר"כח, והמלאכה אינה אלא „כלי ולבוש" בלבדכט, ובמילא, לא יתכן שיפסיק באמצע הלימוד בקשר ומפני ולתועלת דעניני המסחר כו', שהרי הפעולה דהמשכת ברכתו של הקב"ה בעניני הפרנסה היא (לא ע"י ההתעסקות במסחר, כי אם) ע"י לימוד התורה דוקא.
ועד"ז בעת עבודת התפלה — שבזמן התפלה עומד לפני מלך מה"מ השם, במעמד ומצב שלמעלה מהעולם, מעין ודוגמת הקרבת הקרבנות בביהמ"ק, „תפלות כנגד תמידין תקנום".
ולא עוד, אלא ש"גם שאר היום שעוסק במשא ומתן — יהי' מכון לשבתו ית' (ע"ד ובדוגמת המשכן ומקדש) בנתינת הצדקה שיתן מיגיעו . . כנודע מאמר רז"לל שמצות הצדקה שקולה כנגד כל הקרבנות"לא.
ונמצא, שפעולת מועדי חודש תשרי היא — שגם במשך כל השנה ידע וירגיש שמקומו האמיתי בביהמ"ק, ואילו מה שנמצא ועוסק בעניני העולם, אין זה אלא באופן של עראילב, והכוונה בזה — „לשכן שמו שם", היינו, להמשיך את הקדושה דביהמ"ק במציאות העולם, החל מהענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"לג, בתוך כל אחד ואחדלד, ועי"ז — בכל הסביבה כולה, ע"ד ובדוגמת ביהמ"ק שממנו „אורה יוצאה לעולם"לה,
וענין זה נעשה ע"י עבודתו בעניני התומ"צ, שכללותם תורה עבודה (תפלה) וגמ"ח, ג' העמודים שעליהם „העולם עומד"לו ו"העולם קיים"לז, הן „עולם קטן זה האדם"לח, והן העולם כפשוטו,
כולל ובמיוחד — ע"י הקמת בתים מיוחדיםלט, בתי תורה, בתי תפלה ובתי גמ"ח בכל מקום ומקום, ומה טוב — בית א' הכולל שלשתם, בית משולשמ, שיש בו כל ג' הענינים דתורה תפלה54וגמ"ח, כולל — שנעשים חדורים בפנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת חסידות חב"ד, בית חב"דמא,
אשר, עי"ז ממשיכים את אור הקדושה דביהמ"קמב בכל העולם כולו, ועד שזוכים לבנין ביהמ"ק השלישימג.
ו. ובהמשך לזה, הרי, כאן המקום והזמן לעורר עוד הפעם (נוסף על המדובר לעילמד) אודות הקמת בתי תורה, תפלה וצדקה, בכל מקום ומקום:
מכיון שלאחרי העלי' לרגל יש להמשיך את אור הקדושה דביהמ"ק בכל העולם כולו — הרי, ששה במרחשון, סיום וגמר העלי' לרגל, הוא הזמן הכי מסוגל שבו נותנים כחות מיוחדים בכל הקשור להמשכת הקדושה דביהמ"ק בכל העולם כולו, ע"י הקמת „מקדש מעט", בית תורה, בית תפלה ובית צדקה וגמ"ח, בכל מקום ומקום.
ומובן, שהפעולה בזה צריכה להיות גם באופן ד"קשוט עצמך"מה, היינו, שהוא בעצמו נעשה חדור בג' הענינים דתורה תפלה וגמ"ח, כולל — כפי שמוארים בתורת חסידות חב"ד, בבחינת „בית חב"ד"מו, ועד"ז בנוגע לביתו הפרטי נעשה בית תורה, „בית ועד לחכמים"מז, וכיו"ב בנוגע לבית תפלה ובית גמ"ח, וכאמור, שלשתם יחדיו, „בית חב"ד", בית שממנו מתפשט אור הקדושה בכל הסביבה, ועד להשתתפות בהקמת בתיחב"ד ציבוריים, בתי תורה תפלה וגמ"ח, בתי־חב"ד כפשוטם, והוספה בהקיימים כבר,
אשר, ההוספה בכל א' מהם (בעצמו, בביתו הפרטי או בבתים הציבוריים) פועלת הוספה גם בהשני, אלא, שלפעמים ההתחלה היא ע"י ההוספה בביתו, ולפעמים — ע"י ההוספה בבתים הציבוריים, ועל ידם ניתוסף (עוד יותר) גם בביתו הפרטי.
א
ז. ענין נוסף המודגש בנוגע לעלי' לרגל, שיש להמשיכו בעבודה דכל השנה כולה — ענין האחדות:
גילוי השכינה בביהמ"ק פעל ענין של אחדות אצל כל ישראלמח, ש"כל הנ־55שמות מתבטלים כנר בפני האבוקה . . כל נר יחידי הדולק בסמוך לה הולך אורו ונכלל באור האבוקה והיו לאחדים ממש"מט. ואחדות זו — היו צריכים להמשיך על כל השנה כולה, היינו, שגם לאחרי שכאו"א חוזר למקומו, „איש תחת גפנו ותחת תאנתו", יהיו במצב של אחדות.
ועד"ז בזמן הזה, שבסיומה של תקופה שבה נמצאים כו"כ מישראל יחדיו, יש להדגיש את הצורך בהמשכת ענין האחדות על כל הימים שלאח"ז.
ובלשון הידוענ — בנוגע לשמע"צ (ושמח"ת) — „קשה עלי פרידתכם", היינו, שלילת ענין הפירוד, עי"ז שמוסיפים בענין האחדות, כמודגש בקרבן דשמע"צ (ובזמן הזה — בתפלת המוספים) — „פר יחידי . . כנגד אומה יחידה"נא.
וכמדובר לעילנב אודות הדיוק ד"פרידתכם", ולא „פרידתינו" — שאין צורך לשלול את הפרידה מאביהם המלך (שהרי בודאי נשארים תמיד במצב של אחדות עם אביהם המלך), כי אם, שלילת ענין הפירוד אצל הבנים עצמם, היינו, שהאחדות שהיתה במשך הזמן שבו היו כולם יחדיו אצל אביהם המלך, יש להמשיכה גם לאחרי שחוזרים איש איש למקומו, שגם אז יהיו במצב של אחדות.
ח. ובפרטיות יותר — בקשר ובשייכות לכל עניני העבודה האמורים לעיל:
כדי שהעבודה בכל הענינים האמורים לעיל תהי' כדבעי — יש לשלול את הענין ד"פרידתכם",
אל"ף) הן בנוגע לעבודתו בעצמונג — ובשתים:
א) האחדות דכל עשר כחות נפשו (הציבור שבנפשונד), היינו, שלא יהי' מצב של פירוד בין ההבנה והשגה בחב"ד שלו לרגש הלב (ענינו של עמלק, מלשון „ומלק", ענין ההפסק בין המוח ללבנה), וכמו כן שלא יהי' הפסק בין המוחין שבראש והמדות שבלב למעשה בפועלנו, כי אם, באופן ד"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"נז, היינו, שכדי שיבא לידי מעשה יש צורך בגדלות דתלמוד („גדול תלמוד"),
ב) ונוסף לזה, ההתאחדות עם הציבור, שעי"ז ניתוסף עילוי גדול ביותר בכל56עניני העבודה, הן בנוגע לתפלה, תפלה בציבור, „הן א־ל כביר ולא ימאס"נח, הן בנוגע לתורה, „עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי' ביניהם"נט, והן בנוגע לצדקה, כללות כל המצוותס, כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"קסא אודות העילוי ד"עסק התורה והמצוות בעשרה דוקא",
ועד"ז בנוגע לכל שאר עניני העבודה, כמבואר בדברי רבותינו נשיאינו בריבוי מקומות גודל מעלת האחדות בנוגע לעבודת האדם לקונו, ומהם: פתגם אדמו"ר האמצעיסב שכאשר שני יהודים מתדברים ביניהם בעניני העבודה, אזי ישנם שתי נפשות אלקיות כנגד נפש הבהמית אחתסג, ומבואר גם בקונטרס החלצוסד ש"כשמדברים יחד ממציא כל א' עצות לזה איך לתקן, ועושים הסכם בקבלה על להבא לתקן מעשיהם שיהי' כך וכך כו', וההסכם אשר עושים שנים או רבים, יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפ"ע כו'";
בי"ת) והן בנוגע לעבודתו עם הזולת, כולל ובמיוחד ע"י הקמת בתי־חב"דסה — כפי שרואים במוחש שבעסקנות ציבורית נוגע ענין האחדות הרבה יותר מאשר בעבודה הפרטית, ובפשטות, שכאשר מתאספים ביחד, מתוך אהבה ואחדות, באופן ד"איש את רעהו יעזורו"סו, ו"תשועה ברוב יועץ"סז — אזי נעשים כל הפעולות בהצלחה יתירה, רבה ומופלגה.
ט. והעצה היעוצה לעשות לחזק ולהרבות בענין האחדות — קיום הוראת המשנהסח „עשה לך רב":
נוסף על הפירוש הפשוט ד"קשה עלי פרידתכם", שהקב"ה אינו יכול, כביכול, לסבול פירוד בישראל ח"ו — ישנו גם פירוש נוסף, שקשה לו להקב"ה, כביכול, לשלול ולבטל את הפירוד בישראל, מכיון שדבר זה תלוי בעבודתם של ישראל, ע"ד מארז"לסט „הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
והעצה לזה, כאמור, קיום הוראת המשנה „עשה לך רב":
דובר בארוכה בתקופה האחרונהע57ע"ד הצורך והנחיצות שכאו"א מישראל, מגדול ועד קטן, יקבל עליו ויעשה לו רב, היינו, שלא יסמוך על עצמו (שהרי הלכה בחורה היא „אדם קרוב אצל עצמו"עא), אלא יעשה לו רב, גדול הימנו, ויקבל את דבריו.
ובהדגשה — „עשה לך רב", אשר, כל א' מתיבות אלו היא בדיוק: (א) „עשה" — „לשון עשי' יאמר על דבר שצריך לטרוח ולעשות על ידו"עב, מלשון כפי'עג, כלומר, שאין זה באופן שבוחר לעצמו רב, בחירה שנפשו הבהמית יכולה להתערב ולהחליט כפי שמתאים ונוח (לבהמיות ש)לה, כי אם, באופן שכופה את עצמו לעשות לו רב אמיתי שידריך אותו בדרך הנכונה, (ב) „לך" — לא להסתפק בכך שמעורר אחרים שיקיימו את הוראת המשנה לעשות להם רב, אלא, לכל לראש, עליו לקיים בעצמו את ההוראה „עשה לך רב", (ג) „רב" — שיקבל את דבריו ויקיימם בפועל, כמו כל הוראה ופס"ד של רב.
ומובן, ונראה במוחש, שע"י קיום ההוראה ד"עשה לך רב", יהי' נקל יותר לפעול בעצמו את ענין האחדות, הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לעבודתו עם הזולת.
ובהתאם לכך, הרי, בעמדנו בזמן שבו מודגש הענין ד"קשה עלי פרידתכם" — יש צורך להדגיש עוד הפעם אודות קיום ההוראה „עשה לך רב".
א
י. ויש להוסיף, שכל האמור לעיל — ענינו המיוחד דששה במרחשון, הפעולה דהקמת בתי־חב"ד, וענין האחדות — מודגש גם בפרשת השבועעד, פ' נח:
א) בפ' נח מסופר אודוח ענין המבול, אשר, ככל עניני התורה, שכולה טוב, „אין טוב אלא תורה"עה, הרי, גם ענין המבול כפי שהוא בתורה הוא ענין (שתחלתו ותכליתו) טובעו — כמודגש גם בפירוש רש"י, פשוטו של מקרא „ויהי הגשם על הארץ"עז, „הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה".
וזהו הקשר לששה במרחשון, שבו הגיע אחרון שבישראל לנהר פרת, ומיד לאח"ז מתחילים לשאול גשמיםעח — שאז מודגש הענין ד"גשמי ברכה" בתכלית השלימות, שאינם גורמים עיכוב וצער אפילו הכי קל גם לאחרון שבישראלעט, ע"ד מ"שפ „ונתתי גשמיכם בעתם", „בשעה שאין דרך בני אדם לצאת".
ב) בפ' נח מסופר אודות ציווי הקב"ה „עשה לך תיבת גו' בא גו' אל התיבה58גו'"פא. וידועה תורת הבעש"טפב בפירוש „בא אל התיבה", ש"תיבה" קאי על תיבות התפלה והתורה, ש"צריך להכניס את עצמו בהתיבות דתפלה ותורה ולידבק בהם", כדי להציל את עצמו ובני ביתו מכל הענינים המבלבלים כו'.
וביאור הקשר עם ששה במרחשון — סיום תקופת המועדים (עלי' לרגל), עד שהאחרון שבישראל מגיע לביתו בנהר פרת, שאז מתחילה העבודה ב"עובדין דחול":
המעבר מחודש תשרי, „מרובה במועדות", להתעסקות ב"עובדין דחול", עניני הפרנסה כו', הוא — ע"ד ובדוגמת הכניסה למי המבול, כידועפג ש"טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז", נמשלו ל"מים רבים", ע"ד ובדוגמת מי המבול.
והעצה לזה — „בא אל התיבה", להכניס ולדבק את עצמו בתיבות התפלה והתורה, כאמור לעיל, שההשפעה דחודש תשריפד על כל השנה כולה מתבטאת בכך שבזמנים מסויימים נמצא כולו בעולם הקדושה, כמו, בזמן לימוד השיעורים הקבועים בתורה, שכל מציאותו מונחת בלימוד התורה, „תורתו אומנתו", היינו, שנמצא כולו בתוך תיבות התורה, וכן בנוגע לכניסה בתיבות התפלה, ועד"ז בנוגע לעסקו בגמ"ח (כללות כל המצוות), אשר, עי"ז מובטח לו שינצל ממי המבול, היינו, שהתעסקותו בעניני העולם לא תגרע מדביקותו בה' ע"י התומ"צ („מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"פה), ולא עוד, אלא שע"* י עבודתו פועל בירור וזיכוך העולם, דירה לו ית' בתחתוניםפו.
וזהו גם הקשר והשייכות להקמת בתיחב"ד בכל מקום ומקום — בתי תורה תפלה וצדקה, ע"ד ובדוגמת „עשה לךפז תיבת גו'", שבה יכנסו („בא אל התיבה") כל אחד ואחת מבנ"י הנמצאים במקום זה, ועי"ז ינצלו מ"מי המבול", מים הזידונים כו', ועד, שעי"ז פועלים בירור וזיכוך העולם כולו (גם בנוגע לאוה"ע), ויתירה מזה — חידוש הבריאה, „השמים החדשים והארץ החדשה"פח, ע"ד ובדוגמת החידוש שלאחרי המבול — „עולם חדש ראה"פט, וכדברי חז"לצ שהשלימות דלעתיד לבוא קשורה עם59השלימות דימי נח — „כימי עולם כימי נח".
ג) בפ' נח מסופר אודות דור ההפלגה, „ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"צא, היינו, שהי' אצלם ענין האחדות בשלימותצב, ומבואר בדרושי חסידותצג, שמצד גודל מעלת האחדות, „לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"צד, שכן, „אפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם, אמר המקום, כביכול, איני יכול לשלוט בהם כיון ששלום ביניהם, שנאמרצה חבור עצבים אפרים הנח לו"צו, שלכן, „דור של אחאב כולם עובדי ע"ז, ועל שלא הי' בהם דלטורין, היו יוצאין ונוצחים", ולאידך, בדורו של דוד, היו כאלו שלמרות גודל מעלתם בלימוד התורה, „אחר כל השבח הזה, היו יוצאין למלחמה ונופלין על שהיו בהן דלטורין"צז.
ונמצא, שבפ' נח מדובר אודות גודל מעלת האחדות — כפי שניתן ללמוד מהאחדות דלעו"ז, ובלשון הידוע — ע"ד המוסר — „קרבו רודפי זמה מתורתך רחקו"צח, שרואים לדאבוננו, שאצל „רודפי זמה" ישנו ענין הקירוב והאחדות („קרבו"), ואילו אצל העוסקים ב"תורתך", יכול להיות, ח"ו, ענין של ריחוק כו' („רחקו"), ולכן, יש ללמוד (גם) מהם — „מאויבי תחכמני"צט — את ענין האחדות.
יא. המורם מכל האמור לעיל — בנוגע לפועל:
בעמדנו בששה במרחשון, סיום וגמר העלי' לרגל דמועדי חודש תשרי, והתחלת הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" בפועל ממש (גם אצל אחרון שבישראל) — הרי זה הזמן המתאים לעורר עוד הפעם אודות ההתחזקות ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה דתומ"צ במשך כל השנה כולה, עי"ז שממשיכים את החיות והנתינת כח כו' שקיבלו במשך חודש תשרי,
ובמיוחד בנוגע לב' הענינים שהם בהדגשה מיוחדת בעת העלי' לרגל — (א) המשכת הקדושה דביהמ"ק בכל מקום ומקום (ע"י בניית ועשיית „מקדש מעט"), החל מביתו הפרטי דכאו"א מישראל, ועד להקמת בתי תורה תפלה וגמ"ח, בתי חב"ד, (ב) הוספה באחדותם של ישראל, אהבת ישראל, „ואהבת לרעך כמוך"ק, עד לאחדות ישראל, „לאחדים כאחד"קא ממש.
וכדי למהר ולזרז ולהקל בקיום60ענינים אלו — (ג) לקיים את הוראת המשנה „עשה לך רב", כנ"ל בארוכהקב.
יב. ויה"ר שכאו"א יקבל החלטות טובות לעסוק בכל הענינים האמורים לעיל, ומתוך שמחה וטוב לבב, אשר, עי"ז ניתוסף עוד יותר בכל עניני העבודה, עד לאופן של פריצת גדר והגבלה דלעו"ז, ואפילו — דנפה"ב, ואפילו — מצרים דקדושה, שהרי שמחה פורצת גדרקג.
ובענין זה יש נתינת כח מיוחדת בקבלת החלטות טובות ביום השבת:
אמרו חז"לקד „וביום שמחתכם אלו השבתות", ובפרט בשנה שכולה „שבת לה'"קה, ולא עוד, אלא שהתחלתה וראשיתה („ראש השנה", הכולל את כל ימי השנהקו) ביום השבת, ומזה מובן שביום השבת, ובפרט בשנה זו, מודגש ביותר ענין השמחה, שפורצת גדר,
וביום השבת גופא — לאחרי חצות, זמן „רעוא דרעוין", שבו מודגש הענין ד"נחלה בלי מצרים . . נחלת יעקב אביךקז . . כיעקב שכתוב בוקח ופרצת"קט.
ועי"ז ניתוסף עוד יותר בהמשכת ברכותיו של הקב"ה — „ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך"קי, מהברכה ד"ונתתי גשמיכם בעתם", גשמי ברכה, ש"היא גדולה שבברכות"קיא, ובהמשך לזה — כל הברכות האמורות בפרשה.
ובפשטות — שנה טובה ומבורכת בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים בגשמיות כפשוטו, „גשמיכם" גם מלשון גשמיותקיב, וכתוצאה מזה — גם ברוחניות, ע"ד פתגם רבינו הזקןקיג שהקב"ה נותן לישראל גשמיות, והם עושים מהגשמיות רוחניות, ובגשמיות וברוחניות גם יחד,
ועד לברכה העיקרית והפנימית, גאולתנו, ע"י משיח צדקנו — „ואולך אתכם קוממיות"קיד, כאשר „עלה הפורץ לפניהם"קטו,
שאז יהי' הענין דעלי' לרגל בפועל ממש, ואדרבה — „מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו"קטז, וכן עבודת הקרבנות בפועל ממש, כמ"שקיז „וערבה לה'61מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות",
קיום היעודקיח „כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", לאחרי ההכנה בימי נח („כימי עולם כימי נח") שהעולם כולו הי' מוצף במים, כ"בתחלת ברייתו", שהי' „כל העולם כולו מים במים"קיט, אלא ואדרבה — באופן נעלה יותר, שכן, ע"י מעשינו ועבודתינו בבירור העולם (החל בפרט מז' במרחשון) פועלים שלימות זו במציאות העולם, „מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"קכ, ע"ד השלימות ד"אלה תולדות פרץ"קכא — יותר מהשלימות ד"אלהקכב תולדות השמים והארץ בהבראם"קכג,
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- ה'תשמ"ז, חלק א
- Id
- rh-pgynpxe5