Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
97משיחות ש"פ חיי שרה. מבה",
א. יום השבת הוא „משפיע" וגם „מקבל"א. „משפיע" — שממנו מתברכים כל ימי השבוע שלאחריו, כמאמר הזהרב „מיני' (מיום השבת) מתברכין כולהו יומין"; ו"מקבל" — השלימות דשבת נעשית ע"י העבודה והטירחא דימי השבוע שלפניו — „מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"ג, ויתירה מזו — שהוא גם מקבל ומתברך מיום השבת שלפניו, כי זה ששבת „מיני' מתברכין כולהו יומין" — הכוונה היא לכל שבעת הימים הבאים לאחריו (כולל יום השבת)ד.
ובשבת זה — מעלה מיוחדת בשני הענינים:
שבת זה הוא שבת מברכים החודש. כלומר, שהוא מברך ומשפיע לשבעת הימים שלאחריו וגם לכל ימי החודש — שלושים יוםה. ולא עוד, אלא שהוא שבת מברכים חודש כסלו — חודש השלישי לתשרי, שיש בו מעלה גם לגבי חודש השלישי לניסן (סיון)ו.
וגם השבת שממנו מתברך שבת זה הוא יום סגולה [שלכן, גם הברכה שנמשכת מיני' לכולהו יומין שלאחריו היא ברכה נעלית ביותר] — יום ההולדת דאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שאז "ח כסלו, ז"ך מרחשון, ה'תשמ"ז
— „מזלו גובר"ז, עילוי והוספה בכל עניניו של בעל יום ההולדת (ועד ב"מזל" שלו שלמעלה), ובאופן של התגברות.
ב. והנה מכיון שכל המאורעות (שבעולם, ועאכו"כ הענינים הקשורים בתומ"צ) הם בהשגחה פרטיתח — הרי מובן, שכאשר שני ענינים מיוחדים חלים באותו יוםט — וכמו שבת זה, שהוא מתברך מיום ההולדת דאדמו"ר נ"ע, ושהוא מברך את כל ימי חודש כסלו — זה מורה, שיש קשר בין שני הענינים.
וי"ל הביאור בזה:
הנקודה והחותם דחודש כסלו הוא חנוכהי, דמעלת נרות חנוכה על נרות המקדש היא שנרות חנוכה (דוקא) „אין בטליןיא לעולם"יב. היינו, שהאור דנרות98חנוכה הוא אור נעלה ביותר. וי"ל (מעין) עצמות אור א"ס שלמעלה מהשתלשלותיג, שלגבי' ית' — „גםיד חושך לא יחשיך ממך"יג.
וזוהי גם השייכות לגאולה העתידה [כידועטו, דשמונה נרות חנוכה הם דוגמת כינור דימות המשיח של שמונה נימיןטז] — כי הגילוי שיהי' בגאולה העתידה הוא גילוי בלתי מוגבל שאין שייך העלם לגבי', גאולה שאין שייך שיהי' אחרי' גלותיז.
וענין זה (כמו כל הענינים דלעת"ל) נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הגלותיח: ע"י הלימוד וההפצה דפנימיות התורהיט שאין עלי' העלמות והסתריםכ — שמעוררת את פנימיות הנשמה, ועד לבחי' איתן שבנשמה, איתן מלשון חזק וקשה, שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומוכא — עי"ז שמעוררים וממשיכים עצמות האור שאין שייך העלם לגבי'.
ג. וזהו הקשר דשני הענינים שבשבת זה (שבת מברכים כסלו עם יום ההולדת דאדמו"ר נ"ע):
מעניניו העיקריים של אדנ"ע הוא שייסד את ישיבת תומכי תמימים שמטרתה היא, כמו שביאר בשיחתו הידועהכב בענין „כל היוצא למלחמת בית דוד"כג, שתלמידי הישיבה יהיו ה"חיילים" של „בית דוד", שתפקידם הוא ללחום עם אלו „אשר חרפו עקבות משיחך"כד. ובהמשך הדברים הוא מבארכה, שאופן המלחמה היא „לא בחיל ולא בכח"כו, חיל וכח הם מוסר ותוכחה, „כי אם ברוחי"כו — לימוד והפצת פנימיות התורה.
וזהו הקשר דשני ענינים הנ"ל: ביום ההולדת של מייסד הישיבה, ישנה נתינת כח מיוחדת לכל תלמידיו ותלמידי תלמידיו להוסיף (ובאופן דהתגברות, מזלו גובר) במילוי תפקידם, להאיר את העולם. ועי"ז נעשה הענין דכסלו — גאולה שאין אחרי' גלות („אינן בטלין").
99ד. ויש להוסיף, שהקשר דשבת מברכים כסלו (כשחל בכ"ז מרחשון) עם כ"ף מרחשון, יום ההולדת דאדמו"ר נ"ע — מודגשת עוד יותר בשנה זוכז:
מזמורי התהלים ליום ההולדת בשנה זוכח הם: מזמור קכ"ו — הסיום והחותם דשנה שעברהכט, ומזמור קכ"ז — המזמור דשנה זו שהתחיל ביום ההולדת. והרי בשיעור תהלים דיום הכ"ז בחודש (כפי תקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר) — שני מזמורים אלה.
ונקודה נוספת, בתוכנם של המזמורים הו"ע הגאולה — קשר ישיר עם תפקידם של תלמידי בעל יום ההולדת „חיילי בית דוד", כנ"ל בארוכה.
ה. והנה שני מזמורים אלו, עם היות שבשניהם מדובר בענין הגאולה, אעפ"כ חילוק ביניהם:
התחלת מזמור קכ"ו הוא „בשוב ה' את שיבת ציון" — קיבוץ גלויות; והתחלת מזמור קכ"ז הוא „ה' גו' יבנה בית" — בנין בית המקדש.
וסדר המזמורים (שגם סדר בתורה הוא תורה והוראהל) — קיבוץ כל ישראל (קיבוץ גלויות) לפני בנין ביהמ"ק — כמו שהי' במשכן (שבו מתחיל הציווי „ועשו לי מקדש"לא) ובביהמ"ק הראשון (ביהמ"ק המלא, שלא חסר בו כלוםלב) וגם בנוגע לעת"ללג הוא בהתאם לדעת המדרשלד „שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות"לה.
ואף שבנוגע להלכה יש לכאורהלו פס"ד ברור דהרמב"םלז (ובמילא — כולל נושאי100כליולח) „ובנה מקדש במקומו (ואח"כ) וקבץ נדחי ישראל" — אעפ"כ בנוגע ל"מעשינו ועבודתינו" עכשיו ברוחניות (שעי"ז נעשים הענינים בגשמיות, כנ"ל) יש ללמוד הוראה משתי הדיעותלט.
והביאור בזה:
ענין בית המקדש הוא ש(גם) דברים הגשמיים (בדוגמת י"ג וט"ו דבריםמ שמהם נעשה המשכןמא) נעשים מקדש לו ית'.
וזהו טעם הדיעה „שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות" — שבתחילה תהי' יציאת כל ישראל מהגלות, ורק לאחרי זה יהי' ענין נעלה יותר — שגם דברים הגשמיים ייעשו דירה לו ית'.
ועד"ז הוא במעשינו ועבודתינו עכשיו, דלדיעה זו — תחילת העבודה היא לאסוף ולקבץ את כל „ניצוצי חלקי אור הנפש" שנתפזרו „במקומות רבים זרים ורחוקים מאד"מב, ורק לאח"ז — ביכלתו לפעול שלימות הבירור וזיכוך בהעולם שמחוצה לו, ביהמ"ק. אבל כל זמן שהוא עצמו לא נתברר בתכלית — אי אפשר לו (לדיעה זו) לבוא לשלימות בירור וזיכוך העולם שמחוצה לומג.
וההוראה מהדיעה שבנין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות — דהגם שהסדר בכלל הוא „קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים"מד, אעפ"כ יש לפעמים מצב מיוחד, שהעבודה דבנין ביהמ"ק באה לפני העבודה דקיבוץ גלויות. דכאשר בא לידו (בהשגחה פרטית) איזה ענין שצריך תיקון — הרי זה גופא הוכחה שעליו לפעול בזה (אף שהוא עצמו לא נתברר עדיין)מה.
ופעולה זו דשלימות בירור וזיכוך העולם שמחוצה לו (בנין ביהמ"ק), ממשכת נתינת כח נוסףמו בעבודתו עם עצמו (קיבוץ גלויות — וכמו שהי' בביהמ"ק השני).
ו. ויש להוסיף, דכמו שבנוגע לענינים (דבנין ביהמ"ק וקיבוץ גלויות) כפשוטם, פשטות לשון הרמב"ם היא שבנין ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות — עד"ז הוא גם בנוגע למעשינו ועבודתינו שבדורנו זה, פשטות ההוראה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שהעבודה דבנין ביהמ"ק קודמת להעבודה דקיבוץ גלויות.
כלומר, שבדורנו זה, הנהגה הנ"ל (לפעול בעולם מבלי לחכות עד שיברר את עצמו בתכלית) היא הנהגת הרוב וסדר לרבים — מלבד למיעוט, או רק ליחידי סגולה (שדרשו מהם השלימות בשלימות).
והוראה זו באה במעשה בפועל, מעשה רבמז, שכ"ק מו"ח אדמו"ר שלח שלוחים למקומות רחוקים, רחוקים גם ברוחניות, מבלי לחכות עד שיזככו בתכלית ובשלימות את עצמם. והנהגה101זו היתה (לא באופן יוצא מהכלל, אלא) בסדר ואופן לרבים.
ז. אלא שאעפ"כ (מובן, ו)כל אחד צריך ללמוד הוראה גם „מהדיעה" דקיבוץ גלויות קודם לבנין ביהמ"ק, שהרי התורה כולה היא נצחית.
והביאור בזה: גם בהעבודה עם הזולת (בנין ביהמ"ק) ישנם שני ענינים הנ"ל: (א) ההשתדלות לעזור לו ככל הדרוש — שכל כחות נפשו יהיו מרוכזים יחד ע"י שכולם יהיו חדורים בתומ"צ — „קיבוץ גלויות"; (ב) הפעולה שנעשית עי"ז בהעולם כולו, דע"י שניתוסף עוד יהודי אחד שנתקרב לתומ"צ, מקרבים וממהרים את הגאולה (דכל העולם כולו)מח — „בנין בית המקדש".
וזוהי ההוראה שלמדים מהדיעה דקיבוץ גלויות קודם לבנין ביהמ"ק:
כוונתו של המשלח נשיא דורנו בשליחת השלוחים למקומות שונים י"ל שהיא, שהשליח יתרכז לפעול, לעזור לאנשי המקום שלשם נשלח — הן לאחב"י הנמצאים שם, שיאיר וישפיע להם ע"י הפצת היהדות והמעיינות, והן לבני נח — להבדיל — ע"י הפצת שבע מצוות דידהומט.
ואף שהשליח צריך לידע פס"ד התורה והודעת התורה — תורת חיים — אודות הפעולה שנעשית עי"ז בכל העולם, שעי"ז מקרבים את הגאולה וכו' — ובפרט שידיעה זו מוסיפה חיות ומרץ בעבודתו — הנה ביחד עם זה עליו לדעת שהענין דקירוב הגאולה הוא „מסובב" ו"תוצאה" מהעבודה שהטיל עליו המשלח; והתפקיד שהטיל עליו המשלח הוא — להתרכז להאיר את המקום אליו נשלח באור התומ"צ.
ח. ויהי רצון אשר כינוס השלוחים שליט"א, באופן „דאיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"נ, יוסיף אומץ בכל אחד מהם במילוי שליחותם, ויתירה מזה — באופן דמוסיף והולך ואור.
ובפרט שלכל אחד מהם ניתנים כחות מיוחדים מהמשלח, דשלוחו של אדם כמותו, ועד כמותו ממשנא. ומה שנדרש מהם הוא לנצל את הכחות, לנצל כדבעינב שכל אחד יאיר את המקום לשם נשלח ע"י הפצת היהדות, התומ"צ, ובמיוחד ע"י הפצת המעיינות.
וכל הוספה בפעולות אלו מקרבת וממהרת את הגאולה (מזמור קכ"ו) ואת הגילוי דבית השלישי (מזמור קכ"ז) — בית נצחי, „מקדש אד' כוננו ידיך"נג,
וכתוכן המזמור דעתה דבעל יום ההולדת, שצ"ל אשר הוי' יבנה בית, הוי' ישמר עיר, שכן, „לידידו", „הוא מלך המשיח", „יתן לו הא־ל יתברך כו'" ה"בית" וה"עיר" ובתכלית השלימותנד,
במהרה בימינו ממש, בעגלא דידן.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site