Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
715משיחות ש"פ ויצא, י"א כסלו ה'תשמ"ז
א.יום הש"ק זה, שקביעותו בי"א כסלו — שייך גם ליום שלפניו, יו"ד כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר האמצעיא:
ענינו של יום השבת — „ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"ב, העילוי והשלימות דכל ששת ימי המעשה, עד לתכלית העילוי, בחי' התענוגג.
ובששת ימי המעשה גופא — הרי הימים ד"קמי שבתא"ד שייכים יותר ליום השבת, ובנדו"ד, יום החמישי ט' כסלו, יום ההולדת ויום ההסתלקותה של אדמו"ר האמצעיו, בעל הגאולה דיו"ד כסלו, אשר, ביום זה מתעלים „כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עד לתכלית העילוי, ובאופן של גילוי והמשכה עד למטה מטה, „פועלז ישועות בקרב הארץ"ח.
ועאכו"כ בנוגע ליום הששי יו"ד כסלו, אשר, להיותו „ערב שבת" כפשוטו, הרי, שייכותו ליום השבת היא בהדגשה יתירה, כמארז"ל „מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", היינו, שהאכילה דשבת היא הטירחא דערב שבת.
ב. ויש להוסיף, שההתוועדות דחג הגאולה יו"ד כסלו — שייכת מלכתחילה (גם) לי"א כסלו:
בנוגע לסעודת פורים — מצינוי שזמנה בסוף היום, ונמשכת גם בלילהיא, כלומר, גם ביום שלאחריו.
ועד"ז נוהגים בכמה התוועדויות — שמתחילים בסוף היום, ויתירה מזה — במוצאי היום, וי"ל גם כדי להמשיך את ענינו המיוחד של היום גם ביום שלאחריו (ועי"ז — על כל השנה כולה).
ובפרט בנוגע לחג הגאולה י"ט כסלו — כידועיב שגאולת אדמו"ר הזקן היתה בי"ט כסלו בעת המנחה, ונמשכה ליום שלאחריו, כ"ף כסלו, ולכן, נקבע המנהג לערוך את ההתוועדות במוצאי י"ט כסלויג.
716ומזה מובן גם בנוגע להתוועדות דיו"ד כסלו — שזמנה גם במוצאי יו"ד כסלו, כלומר, בזמן השייך ליום שלאחריו, י"א כסלו.
וכאשר י"א כסלו חל ביום השבת, שאז נערכת ההתוועדות (לא בליל שבת, שאז „בא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך כו'"יד, כי אם) ביום השבת, ולאחרי חצות היוםטו — הרי, מלבד כללות העילוי שניתוסף מצד מעלת השבת, ישנו גם העילוי המיוחד דיום השבת לאחרי חצות, „רעוא דרעוין"טז, „נחלה בלי מצרים . . נחלת יעקב אביךיז . . כיעקב שכתוב בו (בפרשת שבוע זהיח) ופרצת גו'"יט, דקאי במיוחד על סעודה שלישיתכ, ביום השבת לאחרי חצות.
ג. עפ"ז מובן אשר בעמדנו בהתוועדות הקשורה עם יו"ד כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי — יש להתבונן בפרשת החג, כולל גם יחודו ומעלתו לגבי י"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקןכא, על מנת ללמוד הוראה בעבודת ה' עד למעשה בפועל, „המעשה הוא העיקר"כב.
ובלשון הידוע — „הימים האלה נזכרים ונעשים"כג, היינו, שע"י הזכרון כדבעי, אזי, חוזרים ונעשים כל הענינים שהיו בפעם הראשונה (ואדרבה — באופן ד"מעלין בקודש"כד), כולל גם „נעשים" ביחס לקבלת החלטות טובות בנוגע לעניני העבודה במעשה בפועל.
ובכל זה ניתוסף מצד כח ומעלת הציבור, שכן, „ההסכם אשר עושים שניםכה או רבים, יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפ"ע כו'"כו, ובזה גופא — מתוך התוועדות חסידיתכז, באופן של קירוב הלבבות, כולל „גדולה לגימה שמקרבת"כח, כידועכט ה"פתקא אשר משמי שמיא נחיתא כו'" אודות גודל מעלתה של התוועדות שפועלת יותר מאשר מלאך מיכאל, שרם של ישראל.
ד. ענינו של יו"ד כסלו — חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי:
717כללות ענין המאסר והגאולה דנשיאי החסידות בעולם דלמטה, נשתלשל מהענינים דוגמתם למעלה: ענין המאסר — כתוצאה מהקטרוג על גילוי והפצת תורת החסידות, וענין הגאולה — כתוצאה מביטול הקטרוג, אשר, עי"ז ניתוסף עוד יותר בגילוי והפצת החסידות, כיתרון האור מן החושךל.
ובזה גופא ישנו חילוק בין המאסר והגאולה של אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו להמאסר והגאולה של אדמו"ר האמצעי ביו"ד כסלו — בהתאם לחילוק שביניהם באופן גילוי והפצת תורת החסידות:
המאסר והגאולה די"ט כסלו, קשורים עם חידושו של אדמו"ר הזקן לגבי הבעש"ט והמגיד — התייסדות תורת חסידות חב"ד, באופן של הבנה והשגה בחב"ד שבנפש, אשר, בי"ט כסלו פסקו בב"ד של מעלה שיכולים וצריכים לגלות פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה, ע"י תורת החסידות חב"ד.
אמנם, גם לאחרי הגאולה די"ט כסלו, נתעורר ונתחדש הקטרוג על גילוי והפצת תורת החסידות ע"י אדמו"ר האמצעי — ובדא"פ י"ל בגלל החידוש בתורת החסידות של אדמו"ר האמצעי גם לגבי תורת החסידות של אדמו"ר הזקן, אמירת חסידות באופן של הרחבת הביאור, באורך ורוחב ועומק כו', „רחובות הנהר"לא.
וכידועלב שענינו של אדמו"ר הזקן — ספירת החכמה, וענינו של אדמו"ר האמצעי — ספירת הבינהלג. וחילוק זה מודגש גם במאמרי החסידות שלהם — שמאמרי החסידות של אדמו"ר הזקן, עם היותם תורת חב"ד, באופן של הבנה והשגה כו', הרי זה באופן של נקודה, ע"ד נקודת החכמה, ובפרט לגבי הרחבת הביאור במאמרי החסידות של אדמו"ר האמצעי, באופן ד"רחובות הנהר" דבינה, כפי שרואים במוחש (אפילו במבט שטחי) שמאמר קצר (בכמות עכ"פ) של אדמו"ר הזקן נתבאר ע"י אדמו"ר האמצעי במאמר ארוך, המשתרע על ריבוי דפים כו'.
ונמצא, שגאולת אדמו"ר האמצעי ביו"ד כסלו היא — הפס"ד והאישור דב"ד של מעלה שיכולים וצריכים לגלות פנימיות התורה (לא רק באופן של הבנה והשגה סתם, אלא יתירה מזה) באופן של „רחובות הנהר", היינו, שה"מעיינות" דתורת החסידות (מעיין, בחי' החכמה) נמשכים ומתגלים באופן של ריבוי והרחבה, דוגמת הריבוי וההרחבה ד"נהר", שעל ידו באים המעיינות (לא רק מי המעיינות, אלא המעיינות עצמם) בכל מקום ומקום, עד למקום ה"חוצה"לד.
718ה. „והימים האלה נזכרים ונעשים":
בבוא יו"ד כסלו מידי שנה בשנה — ישנה נתינת־כח מיוחדת בכל הקשור לגילוי והפצת תורת החסידות באופן ד„רחובות הנהר", כבפעם הראשונה, ואדרבה — באופן ד"מעלין בקודש",
ובפרט לאחרי הפעולה דהפצת המעיינות חוצה ע"י רבותינו נשיאינו מדור לדור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שהפיץ את המעיינות דתורת החסידות בכל קצוי תבל ממש, ובאופן ד"באר היטב"לה, „בשבעים לשון"לו, עד כדי כך, שאפילו אוה"עלז יוכלו להבין עניני חסידות,
ולכן, יש לנצל נתינת־כח זו כדי להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת המעיינות חוצה, כולל הפצת התורה והיהדות, כפי שחדורים במעיינות דפנימיות התורה — לא רק בנוגע לעצמו, אלא גם ובעיקר בנוגע לזולת, שהרי הקטרוג והגזירה כו' לא היו (כ"כ) בנוגע ללימוד החסידות לעצמו, כי אם, בנוגע לגילוי והפצת החסידות ברבים, עד לכאו"א מישראל ממש, כלשונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בנוגע לגאולתולח — „לא אותי בלבד גאל הקב"ה כו' כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".
ו. ויש להוסיף, שהעבודה דיו"ד כסלו פועלת עילוי והוספה בכל עניני העבודה הקשורים עם מועדי חודש כסלו שלאח"ז.
ועל הסדר:
(ט"ו כסלו — שבו „קיימא סיהרא (דחודש כסלו) באשלמותא"לט),
וחנוכהמב (סיום וחותם חודש כסלו, „הכל הולך אחר החיתום"מג) — שנקבע ע"ש נס השמן, שזהו"ע דפנימיות התורה (כמבואר בדרושי בעל הגאולהמד),
719היינו, שכאשר העבודה דיו"ד כסלו היא כדבעימה, אזי ניתוסף גם בכל עניני העבודה דהחודש, ובמיוחד די"ט כסלו, ולאח"ז בכל עניני העבודה דימי חנוכה — שיהיו באופן נעלה יותר, באופן ד"רחובות הנהר", ביתר שאת וביתר עוז.
ז. ובאותיות פשוטות — בנוגע למעשה בפועל:
ימים אלו, החל מיו"ד כסלו, עד לי"ט כסלו, ולאח"ז ימי חנוכה — הם „ימי סגולה", אשר, בהם צריך כאו"א להשתדל ולהתייגע בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה (נוסף על עבודתו בעצמו, „קשוט עצמך"מו).
ובמיוחד — בענינים שהזמן גרמא:
הכנות מתאימות להתוועדויות דחג הגאולה י"ט כסלו, „ברוב עם הדרת מלך"מז, בכל מקום ומקוםמח,
וכן הכנות מתאימות ל"מבצע חנוכה", באופן של „פירסומי ניסא"מט, בכל מקום ומקום,
וכל זה — באופן של הוספה, ביתר שאת וביתר עוז, לגבי הפעולות בשנים שלפנ"ז, כהוראת ימי חנוכה — „מוסיף והולך . . מעלין בקודש"נ.
ח. ויש להוסיף, שבענינים אלו — ימי הגאולה יו"ד וי"ט כסלו, וימי חנוכה — נכללים גם כל שאר הפעולות דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה:
ובענין זה („פדה בשלום נפשי") נרמזת כללות העבודה דתומ"צ, שנחלקת לג' הקוין דתורה עבודה (תפלה) וגמ"ח — כדרשת חז"לנה ש"פדה בשלום נפשי" קאי על „העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור", ובזה גופא — כפי שנעשים720„לפנים משורת הדין", מדת חסידותנו, ובפרט ע"י גילוי תורת החסידות.
וימי חנוכה:
נר חנוכה קשור עם נרות המנורה דביהמ"ק, וענינו בעבודה הרוחנית — שכל שבעת נרות המנורה, ז' הסוגים ד"נרנז הוי' נשמת אדם", „מנורתנח זהב כולה"נט, מאירים ב"נר מצוה ותורה אור"ס,
ונוסף לזה — „עדות היא לבאי עולם כו'"סא, „ממנו אורה יוצאה לעולם"סב,
ולא עוד, אלא שמאיר „על פתח ביתו מבחוץ", ו"משתשקע החמה", „עד דכליא רגלא דתרמודאי"נ (ביטול המציאות של מרידה באלקות, „תרמוד אותיות מורדת"סג, ואפילו „רגלא דתרמודאי"), מכיון שנרות חנוכה נעלים יותר מנרות המקדש, „אין בטלין לעולם"סד.
ובהתאם לכך, יש להוסיף ולעורר עוד הפעם אודות הקמת (והרחבת) בתיחב"ד, בתי תורה תפלה וגמ"ח, בכל מקום ומקום, שעי"ז ניתוסף יותר בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה — הן הענין ד"פדה בשלום נפשי", ג' הקוין דתורה תפלה וגמ"ח הנכללים ב"בית חב"ד", והן הענין דנרות המקדש, כמדובר לעילסה ש"בית חב"ד" הוא ביהכנ"ס וביהמ"ד, מקדש מעטסו, כמחז"ל ע"ד ובדוגמת ביהמ"ק.
ונוסף לזה, כאמור, העבודה עם עצמו, „קשוט עצמך"מו, כולל ובמיוחד ע"י קיום ההוראה „עשה לך רב"סז, כמדובר בארוכה בתקופה האחרונה כו"כ פעמים.
ט. ויש לקשר כל האמור לעיל עם פרשת השבועסח — פ' ויצאסט:
א) כללות ענין הגאולה:
התוכן דפרשת ויצא הוא — גלות וגאולה: „ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"ע, היציאה מא"י לחו"ל, ובחו"ל גופא — „חרנה", „חרון אף של מקום"עא, ענין הגלות; וגאולה — „ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו . . לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען"עב (התחלת השיעור דיום הגאולה בשנה זו).
בשיעור דיום השבת נאמרעה „עד הגל הזה". ומבואר בדרושי בעל הגאולה בסידור עם דא"חעו ש"בפסוק זה יש רמז לל"ג בעומר", יום ההילולא דרשב"י, שעל ידו הי' הגילוי דפנימיות התורה, היינו, שביטל את המחיצה שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה, מחיצה שהיא בדוגמת „גל", שנותן מקום לביטול המחיצה — לטובהעז.
וענין זה שייך במיוחד לבעל הגאולה — כידועעח שהסתלקותו היתה בדוגמת הסתלקותו של רשב"י — שעל ידו ניתוסף בגילוי תורתו של רשב"י (כפי שנתגלתה באופן ד"יתפרנסון"עט בתורת החסידות) באופן ד"רחובות הנהר" (כנ"ל ס"ד), שזוהי ההכנה לביטול והעברת המחיצה לגמרי, „מחצתי ואני ארפא"פ, עד לשלימות הגילוי ד"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"פא, לעתיד לבוא.
ג) הפצת התורה והיהדות ע"י הקמת בתי חב"ד בכל מקום ומקום:
„והאבןפב הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים"פג, ודוגמתו — ע"י הקמת בית חב"ד, בית תורה, תפלה וגמ"חפד, מקדש מעט, כנ"ל.
ובזה גופא — באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"יח: (א) בכל מקום ומקום, בכל קצוי תבל, (ב) באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, „נחלה בלי מצרים . . כיעקב שכתוב בו ופרצת"יט.
וכל זה — מתוך שמחה וטוב לבב, „וישא יעקב רגליו"פה, „משנתבשר בשורה טובה נשא לבו את רגליו ונעשה722קל ללכת"פו, עד לסיום וחותם הפרשה — „ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים . . ויקרא שם המקום ההוא מחנים", היינו, שבכל מקום ומקום (גם בחו"לפז) באים לא רק מלאכי חוץ לארץ, אלא גם מלאכי ארץ ישראלפח, עד שהמקום (מקום אחד) נקרא בשם „מחנים", ע"ש ב' מחנות המלאכים כפי שמתאחדים יחדיו.
י. והמעשה הוא העיקר:
ה"אבןהבוחן" בנוגע לכל המדובר לעיל הוא — המעשה בפועל, שכאו"א יוסיף בכל עניני העבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, ובאופן של יגיעה דוקא, „לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", כי אם, „יגעתי ומצאתי"פט, אבל, היגיעה גופא היא מתוך שמחה וטוב לבב, בדוגמת היגיעה בנשיאת משא כבדצ של אבנים טובות ומרגליות!
ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנוצא — „עמדו הכן כולכם", היינו, שישנם כבר כל הכחות והברכות כו', וכל מה שדורשים אינו אלא לעמוד בתוקף („עמדו") ולהיות מוכנים („הכן") למלא את השליחות דנשיא דורנו, כולם יחדיו („כולכם").
ואז — משלימים ומסיימים את צחצוח הכפתורים (כפתגם הידוע2י), היינו, שאפילו ה"כפתורים" (לא רק הלבושים עצמם, ועאכו"כ — אברי הגוף והנשמה, השכל שבמוח והרגש שבלב) נוצצים וזוהריםצג לקראת ה"מסדר" של „צבאות השם" (כל אחד ואחת מבנ"י, „הקטנים עם הגדולים"צד, כפי שנקראו ב"ימי צאתך מארץ מצרים"ה) לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
ותיכף ומיד — ביום השבת, בזמן המנחה („נחלה בלי מצרים . . נחלת יעקב אביך"כ) — זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז הוא שלימות הענין ד"פדה בשלום נפשי"צו, „ושבתי בשלום אל בית אבי", יצחקצז, שהרי723לעת"ל יאמרו ליצחק דוקא „כיצח אתה אבינו"יט, ביחד עם בנין ביהמ"ק השלישי, „כיעקב שקראו בית, שנאמר (בפרשת שבוע זהק) ויקרא את שם המקום ההוא בית א־ל"קא,
וכפי שהולכים עתה לקרוא בתפלת מנחה — „וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו"קב, היינו, שכבר נשלם גם הבירור דעשוקג, ובמילא, מוכנים כבר לקיום היעודקד „ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site