משיחות יום שמח"ת ה'תשמ"ז

א. ענינו של שמע"צ ושמח"ת הוא — שכל עניני חודש תשרי באים באופן של קליטה בפנימיות^א.

והכוונה בזה — להמשיך כל ענינים אלו בעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו"^ב, החל ממוצאי שמח"ת^ג, וכן בימים שלאח"ז, במשך כל השנה כולה.

וכמודגש גם בקרה"ת דשמח"ת — ש"מתכיפין התחלה להשלמה"^ד, „בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"^ה, להורות שגם השלימות דשמח"ת, „גמרה של תורה"^ו, צריכים להמשיך בעבודה בעניני העולם, שמים וארץ וכל צבאם^ז, במשך כל השנה כולה.

ומזה מובן, אשר, בעמדנו ביום שמח"ת, הרי זה הזמן המתאים ומסוגל ביותר לקבל החלטות טובות בנוגע לעבודה דכל השנה כולה.

ב. ועוד וגם זה עיקר — שיש מעלה יתירה בקבלת החלטות טובות בשמח"ת, להיותן באופן של פריצת גדר:

ב"זמן שמחתנו" גופא, הרי, עיקר ושלימות השמחה היא — בשמח"ת^ח, שאז, השמחה גדולה יותר מכל שבעת ימי הסוכות (כולל שמחת בית השואבה, עלי' אמרו^ט „מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"), ובלשון הידוע דכ"ק מו"ח אדמו"ר^י — „מצות היום בשמחה".

והנה, מתכונת השמחה — שפורצת גדר^יא, למעלה ממדידה והגבלה, ומזה מובן, שכל הענינים שנעשים בשמח"ת, להיותם חדורים בשמחה (מצות היום בשמחה), הרי הם באופן של פריצת גדר.

ובנוגע לעניננו, קבלת החלטות טובות בנוגע לעבודה דכל השנה כולה — הרי, נוסף לכך שעצם הענין דקבלת החלטות טובות על העתיד הוא בבחינת פריצת גדר, היינו, פריצת גדר דזמן שיהי' בכחו לפעול גם על הזמנים שלאח"ז, הנה עוד זאת, שבשמח"ת יש נתינת כח מיוחדת שהעבודה דכל השנה כולה תהי' באופן של פריצת גדר, למעלה ממדידה והגבלה.

ובזה גופא — לא רק ביחס לגדר, מדידה והגבלה, דמצב ההוה, אלא גם ביחס לגדר, מדידה והגבלה דמצב העתיד:

מכיון שכללות העבודה היא באופן33ד"ילכו מחיל אל חיל"^יב, „מעלין בקודש"^יג — הרי מובן, שגם ענינים אלו שבמצב ההוה נחשבים אצלו באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, נעשים גם הם באופן של גדר ומדידה והגבלה לפיערך העילוי שיתוסף אצלו בעתיד, ובמילא, הענין דפריצת גדר שבעתיד הוא — ביחס גם לענינים הכי נעלים, ובאיןערוך.

ובכן, הנתינת כח דשמח"ת לעבודה באופן דפריצת גדר במשך כל השנה כולה היא — גם פי־ערך מעמדו ומצבו בעתיד, היינו, שבכל מעמד ומצב, בכל דרגא ודרגא, בעילוי אחר עילוי, תהי' עבודתו באופן של פריצת גדר.

ג. ואם הדברים אמורים בנוגע לכל עניני העבודה — בעניני עבודה שתוכנם הו"ע של פריצת גדר, על אחת כמה וכמה:

כללות עבודת השליחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה — הוא ענין של פריצת גדר, כלומר, התגלות והתפשטות אור הקדושה, תורה ויהדות, עד למעיינות דתורת החסידות, בכל מקום ומקום, עד ל"חוצה" שאין „חוצה" הימנו, באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

ולא עוד, אלא שאור הקדושה נמשך ומתפשט גם אצל אומות העולם — ע"י הפצת התורה והמעיינות גם בשבעים לשון דאוה"ע, החל מפעולת ההשפעה על אוה"ע לקבל מצוות שנצטוו בני נח (כפס"ד הרמב"ם^יד), אשר, ענין זה מהוה הכנה לקיום היעוד^טו „למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד" (כפי שאומרים בסיום ההושענות דכל א' דימי הסוכות^טז, וכן בהפטרה דשמיניעצרת — באופן של קליטה בפנימיות).

ועפ"ז מובן ששמח"ת הוא זמן מסוגל ביותר לקבל החלטות טובות בנוגע

התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל העולם כולו, ובאופן של פריצת גדר, למעלה ממדידה והגבלה, עד שפועלים חידוש בכל העולם, כאמור — הענין ד"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", חידוש הבריאה.

ד. ויש להוסיף, שענין זה מודגש ביותר בפעולה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, ע"י הקמת בתי תפלה, בתי תורה, ובתי צדקה וגמ"ח, ומה טוב — בית א' הכולל שלשתם, ע"ד הבתים „בית יוסף יצחק ליובאוויטש, בית חב"ד"^יז, שכן, פעולה (דההפצה) ע"י הקמת בית היא באופן של פריצת גדר.

ה. ביאור הדברים:

כשבאים למקום מסויים על מנת לעסוק בהפצת התורה והיהדות והמעיינות — יכולה להיות הפעולה באופן שהולך לחפש ולבקר כל אחד ואחד בפרטיות, ולדבר עמו באופן פרטי, בסגנון המתאים למעמדו ומצבו הפרטי, תכונות נפשו, וכיו"ב, כלומר, פעולה ע"י גילוי אור המוגבל בכלים (בדוגמת המזון).

אמנם, ישנו גם אופן פעולה ע"י גילוי אור שלמעלה מהגבלת הכלים — ועד עי"ז שמקימים בית תורה, בית תפלה, בית צדקה וגמ"ח, או בית א' הכולל שלשתם, שאז אין צורך לחפש כאו"א בפרטיות, שהרי אדרבה — באופן כזה יתקבצו מאליהם כו"כ, ועד — כל אלה הנמצאים בסביבה, ויבואו מעצמם לבית זה, להתפלל, ללמוד תורה, או לתת צדקה,

ועאכו"כ בבית הכולל שלשתם, שעי"ז שיתכנסו לבית זה, יהיו בידם (לא רק תפלה לחוד, תורה לחוד, או צדקה וגמ"ח לחוד, כי אם) כל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, שבהם כלולים כל עניני העבודה דתומ"צ, אשר, באופן כזה35מודגש עוד יותר שהפעולה היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

וכמשל הידוע — שנתבאר בשיחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו^כ — „אַ חסיד איז אַ לאַמטערנשציק", האיש שהולך ברחוב להדליק פנסי העיר:

כשבאים למקום חשוך, אשר, לעתעתה לא מאיר אור הקדושה במקום זה — אזי, העצה היעוצה, להדליק פנס באמצע הרחוב, ומטבע הדברים, שבנ"א נמשכים ומתקבצים למקום האור^כא, כך, שאין צורך לדפוק בדלת ולחפש את האנשים הנמצאים שם כדי להאיר להם כו' (ומה גם שיתכן שמלכתחילה לא יפתחו לו את הדלת כו'), מכיון שבאים מעצמם^כב, ולא עוד, אלא שבאים גם ממקומות כאלו שלא שיער מלכתחילה שיש שם בני־אדם.

וככל הדברים האלה בנוגע להקמת בתי תורה, בתי תפלה ובתי גמ"ח, ועאכו"כ בית א' הכולל שלשתם — אשר, עי"ז גדולה ההצלחה דהפצת התורה והיהדות והמעיינות שלא בערך לגמרי, עד לאופן דפריצת גדר, למעלה ממדידה והגבלה.

ו. ולכן, בעמדנו ביום שמח"ת, הרי זה הזמן המתאים לעורר ע"ד קבלת החלטות טובות בכל הקשור להקמת בתי תורה, בתי תפלה ובתי צדקה וגמ"ח, ובמיוחד — בית א' הכולל שלשתם, „בית חב"ד" (כמדובר כמ"פ במשך השנה החולפת^כג).

ובאותיות פשוטות בנוגע למעשה בפועל, המעשה הוא העיקר^כד:

בכל מקום ומקום שדרים בו יהודים — יש להקים בהקדם הכי אפשרי „בית חב"ד",

ובמקומות שבהם ישנו כבר „בית חב"ד" — להגדילו ולהרחיבו, ע"י הוספת חדר או קומה וכיו"ב, אשר, עי"ז יתוסף גם בפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות, הן בכמות והן באיכות.

ז. ויש להוסיף בביאור נחיצות והכרח הדבר, ושייכותו (ובנקל) לכל אחד ואחד — בימינו אלו:

בשנים שעברו, כאשר התחילה עבודת השליחות בהקמת בתי חב"ד — יתכן שהי' מקום לספק במדת ההצלחה וכו', בבחינת „אל יתהלל חוגר כמפתח"^כה.

משא"כ בימינו אלו, לאחרי שעברו למעלה משלושים שנה (אשר, בתלת36זימני הוי חזקה^כו, אפילו ג' שנים, ועאכו"כ ג' תקופות דעשר שנים, שכל עשר שנים הם תקופה אחת שלימה^כז) של פעילות בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, ורואים במוחש מה שהצליחו לפעול ע"י פעילות זו — הרי בודאי ובודאי שבכל מקום שיקימו בו „בית חב"ד", מובטחת הצלחה רבה ומופלגה בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, לאור הנסיון מכל שאר המקומות, מקומות שונים, שבהם דוגמא מכל קושי (שוועריקייט) אפשרי, הן בנוגע לדרכי הפעולה והן בנוגע להתגברות על הקושיים וכיו"ב.

ועאכו"כ בנוגע להרחבת בתי חב"ד הקיימים כבר — שבהם אין צורך ללמוד ממקום אחר, מכיון שכבר ראו במוחש את מדת ההצלחה במקום זה עצמו.

ומכיון שכן, אין הדבר תלוי אלא ברצונו של כאו"א — להצטרף לשלוחים שעוסקים במילוי השליחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (באופן ד"שליח עושה שליח", עד מאה שלוחים^כח), שכן, עבודת השליחות בימינו אלו היא בבחינת הליכה בדרך סלולה, השייכת לכל אחד ואחד ממש, ללא יוצא מהכלל.

„ובחנוני נא בזאת"^כט: כל מי „שימסור" את עצמו, מתוך מסירה ונתינה, לעבודת השליחות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות ע"י (השתתפות ב)הקמת בתי חב"ד — יווכח ויראה בעצמו בפועל ממש!

ח. ויה"ר שינצלו „יום סגולה" זה לקבל החלטות טובות בנוגע להקמת בתי חב"ד בכל מקום ומקום ממש.

וכאמור, שישנה נתינת כח מיוחדת ע"י השמחה דשמח"ת — שמחה פורצת גדר,

ובזה גופא — נוסף לכך שעצם הפעולה דהפצת התורה והיהדות והמעיינות ע"י בתי חב"ד הו"ע דפריצת גדר (כנ"ל בארוכה), הרי, גם אופן הפעולה יהי' מתוך שמחה שפורצת גדר, שלא להתפעל משום דבר כו', באופן ד"לכתחילה אַריבער"*30) [בודאי לא באופן דעולם התוהו, כי אם, בסדר דעולם התיקון, „ויעקב (בעל עולם התיקון) הלך לדרכו", אבל בעולם התיקון גופא — באופן ד"לכתחילה אַריבער"^לא], אשר, עי"ז ניתוסף עוד יותר במדת ההצלחה, כמובן וגם פשוט.

ועד שזוכים לקיום היעוד^לב „עלה הפורץ לפניהם" — דוד מלכא משיחא, שאז יהי' ענין ה"בית" — בית המקדש — בתכלית השלימות^לג („כיעקב שקראו37בית"^לד), וכן תכלית השלימות דגילוי אור הקדושה בכל העולם כולו („השמים החדשים והארץ החדשה"^לה), כאמור, „למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד", ויתירה מזה, „ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"^לו.

ובאופן דפריצת גדרי הזמן — במהרה בימינו ממש^לז, בשעתא^לח חדא וברגעא חדא, „מיד הן נגאלין"^לט.