Sefer HaSichos (the Rebbe)
רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א — אור לי"ד ניסן ה'תנש"א
425רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א
אור לי"ד ניסן ה'תנש"א
— לאחרי מכירת חמץ —
חג הפסח כשר ושמח, ולהמשיכו על כל השנה כולהא,
כולל ובמיוחד — המשכת כל עניני ברכה באופן תמידי, כמו ברכת טל — שמתחילים לומר ביום ראשון דפסחב — ש"לא מיעצר"ג, כך יהיו כל הברכות וההמשכות בטוב הנראה והנגלה לכלל ישראל באופן ש"לא מיעצר",
ועד להברכה הכי עיקרית — גאולה האמיתית והשלימהד, גאולה שאין אחרי' גלותה („לא מיעצר").
ובפשטות — שתיכף ומיד שומעים קול השופר דמשיחו, ולפנ"ז קולו של אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר הגאולהז, שאומר שהגאולה כבר באה, כדאיתא בילקוט שמעוניח „בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים" הגיע זמן גאולתכם".
ובפרט בעמדנו בשנה מיוחדת שבראשי־תיבות שלה נרמז ענין הגאולה — „הי' תהא שנת אראנו נפלאות" (או „נפלאות אראנו") — שתיכף ומיד נעשה ה"אראנו נפלאות", „אראנו" דייקא, שרואים בעיני בשר ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה („כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"י), ובאופן ד"הי' תהא", „בהווייתו יהא"יא, שמורה על התוקף והנצחיות.
ובכל זה נוסף גם המעלה דשנה זו בענין ה"חזקה"יב — שהתחלת השנה (ר"ה) היתה באופן משולש, ג' ימים רצופים426דיו"ט ושבת, וכן ימים ראשונים דחג הסוכות ושמע"צ ושמח"ת באופן משולש, ג' פעמים משולש, ושייך במיוחד לחג הפסח שיש בו שלשה דברים עיקריים, פסח מצה ומרוריג — שנעשה התוקף ד"חזקה" בכל הענינים האמורים.
ויה"ר והוא העיקר — שמהדיבור בכל זה (ששייך לפסח, כדאיתא בכתבי האריז"ליד ש"פסח" הוא „פה סח") יומשך ויבוא המעשה בפועל תיכף ומיד, כולל ובמיוחד בנוגע להקרבת קרבן פסח מחר, בערב פסח, שלא יהי' צורך באמירת „סדר קרבן פסח" בדיבור (כמ"שטו „ונשלמה פרים שפתינו"), כיון שיקריבו קרבן פסח במעשה בפועל בבית המקדש השלישי.
כ"ק אדמו"ר שליט"א פנה אל הרב (הרה"ג וכו' הרי"י שי' פיקרסקי) ואמר: ומסתמא תמצאו היתר שיוכלו להקריב קרבן פסח גם ללא ביקור ד' ימיםטז.
ואח"כ פנה להערב קבלן (ר"מ שי' הכהן ריבקין), ואמר: ותתכוננו לברך הברכה המשולשת, ברכת כהנים, בבית המקדש השלישי, בחג הפסח זה.
וסיים: תודה רבה, וחג הפסח כשר ושמח.
427שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א
— לאחרי תפלת מנחה —
א. המעלה המיוחדת דחג הפסח בקביעות שנה זו (בהוספה על קביעות חג הפסח בט"ו בניסן) — שחל ביום השבתא.
וב(הקביעות דפסח ב)יום השבת גופא נוסף עילוי מיוחד מצד הברכה ד"שבת הגדול" שלפניו — כידועב שמיום השבת „מתברכין כולהו יומין", כל ששת ימי השבוע עד ליום השבת, ועד בכלל, שגם יום השבת מתברך מהשבת שלפניוג, ועוד יותר מבשאר ימי השבוע, בגלל הצד השוה ששניהם ימי השבת. ואם בכל שבת נמשכת ברכה לשבת שלאחריו, ב"שבת הגדול" בודאי נמשכת ברכה גדולה לשבת שלאחריו שבו חל חג הפסח.
ועילוי נוסף בקביעות שנה זו — שחג הפסח הוא בפרשת שמיניד.
ויש לבאר התוכן וגם הקשר והשייכות דהמעלות בחג הפסח בשנה זו (קביעותו ביום השבת, הברכה המיוחדת משבת הגדול, ופרשת שמיני), כולל ובמיוחד בנוגע לערב פסח, שמלבד היותו ערב (יו"ט, ובימים טובים גופא „ראשון לרגלים"ג) פסח, ניתוסף בו בשנה זו שהוא גם ערב שבת, וערב שבת שמתברך משבת הגדולו, ובפרשת שמיניז, כדלקמן.
שבת (יום השביעי לבריאת העולם) — קשור ומורה על שלימות העולם, כמארז"לח „מה הי' העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה", היינו, שלאחרי גמר בריאת העולם בששת ימי בראשית הי' העולם חסר מנוחה, ובשבת נשלם (החסרון שבעולם — שלימות) העולם.
ופסח (שבו נגאלו ממצרים) — קשור ומורה על דרגת האלקות שלמעלה מהעולם, כי, גם שלימות העולם היא עדיין בבחינת „מצרים" מלשון מיצר וגבולט,428והשלימות האמיתית היא בהגאולה מהמיצר וגבול ד(שלימות ה)עולם, באופן של דילוג (פסח ע"ש הדילוג והפסיחהי) למעלה מגדרי העולם.
ובקביעות שנה זו שחג הפסח חל בשבת מתחברים ב' המעלות (פסח ושבת) גם יחדיא — שהדרגא שלמעלה מהעולם (פסח) נמשכת וחודרת גם בגדרי העולם (שבת). ובסגנון אחר: לא זו בלבד שישראל נגאלים ויוצאים ממצרים, היינו, שמתעלים לדרגא שלמעלה מהעולם, אלא יתירה מזה, שמעלים את העולם עצמו לדרגא שלמעלה מגדרי העולם.
ג. שבת (שבו חל פסח) שמתברך מ„שבת הגדול":
ענינו של „שבת הגדול" („גדלות" בענין ה"שבת") — שנוסף על שלימות העולם (ענינו של שבת) נמשכת ונעשית בו „גדלות" שלמעלה מהעולם, היינו, שהעולם עצמו מתעלה לדרגא שלמעלה מהעולם, כמודגש בה"נס גדול" ד"למכה מצרים בבכוריהם"יב (שעש"ז נקרא „שבת הגדול"יג), שהנס אינו באופן של שידוד הטבע (למעלה מהטבע), אלא באופן שחודר בטבע גופא לשנותו ולהפכו („למכה מצרים בבכוריהם")יד.
ויש לומר, שתוכן הברכה שנמשכת מ"שבת הגדול" לחג הפסחטו בכל שנה, הוא, שגם הדרגא שלמעלה מהעולם (פסח) תומשך ותתגלה בגדרי העולם, ע"ד ובדוגמת ה"נס גדול" ד"שבת הגדול"; וענין זה הוא בהדגשה יתירה בפסח שחל בשבת — שהברכה שמקבל חג הפסח מ"שבת הגדול" ניכרת בגלוי בהקביעות דחג הפסח ביום השבת, שבו מודגש החיבור דהדרגא שלמעלה מהעולם עם העולם.
„שמיני" — מורה על דרגא שלמעלה מהעולם, כי, מציאות העולם (גם השלימות דהעולם) קשורה עם מספר שבע, שבעת ימי בראשית שהם שבעת ימי ההיקף, ומספר שמיני קשור עם דרגא שלמעלה מהעולםטז, ורומז על עניני הגאולהיז — גאולה מהמדידה והגבלה דגדרי העולם.
429[ולהעיר, שהמעלה ד"שמיני" מודגשת גם בחג הפסח (נוסף לכך שבשניהם מודגש הדילוג למעלה מהעולם) — ששמיני של פסח (בחו"ליח) שייך במיוחד (יותר משאר ימי הפסח) להגאולה העתידה לבוא ע"י משיח צדקנו, שלכן מפטירין בנבואת הגאולה „ויצא חוטר מגזע ישי וגו'"יט, ואוכלים „סעודת משיח", כידוע ומפורסם המנהג המקובל מהבעש"ט*2)].
ו"שמיני" הוא גם מלשון שומןכא, ש„מפעפע בכולו" (כהפס"ד בשו"עכב) — שבזה מרומז שהעילוי ד"שמיני" שלמעלה מהעולם הוא גם באופן של שומן שמפעפע בכולו, היינו, שנמשך וחודר בגדרי העולםכג.
ומעלה יתירה בקביעות שנה זו שקורין „ויהי ביום השמיני" שמונה פעמיםכד, שאז ניתוסף הדגשה יתירה בב' הענינים ד„שמיני" — הן במעלת דרגת האלקות של־430מעלה מהעולם, כיון שהענין ד"שמיני" חוזר ונכפל בעילוי אחר עילוי שמונה פעמים, והן בהמשכה והגילוי בגדרי העולם („שמן" ש"מפעפע בכולו"), כיון שהענין ד"שמיני" גופא הוא באופן של „שומן", כידועכה הפתגם „שמיני שמונה שמינה" (שכאשר קורין „שמיני" שמונה פעמים אזי השנה כולה היא שמינה).
ה. וביאור הענין דחיבור דרגת האלקות שלמעלה מהעולם עם העולם (הצד השוה והנקודה המשותפת בפרטי הענינים הנ"ל בקביעות שנה זו) — בעבודת האדם:
ידוע שעבודת האדם נחלקת לב' אופנים כלליים: (א) עבודת הצדיקים — עבודה מסודרת („תמידים כסדרם") כפי שנקבע הסדר בבריאת האדם באופן „אשר עשה האלקים את האדם ישר"כו, (ב) עבודת בעלי תשובה — באופן של הוספה („מוספים כהלכתם") ודילוג („לדלג שור"כז) לגבי סדר הבריאה, שעי"ז באים לדרגא שלמעלה מגדרי הבריאה, כמארז"ל „מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורין אין עומדים שם"כח, ויתירה מזה ש"אין יכולין לעמוד בו"כט.
ומהחילוקים שביניהם בזמני השנה — שבת ופסח: שבת (שלימות העולם) שייך (בעיקר*3)) לעבודת הצדיקים, ופסח (דילוג למעלה מהעולם) שייך (בעיקרלא) לעבודת בעלי תשובהלב בדרך דילוג, כמ"שלג „קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", דילוג וקפיצה למעלה מסדר השתלשלותלד, ע"ד ובדוגמת הדילוג שבעבודת התשובהלה.
431ומזה מובן שבקביעות שנה זו שפסח חל בשבת [שמורה שהדילוג שלמעלה מהעולם נמשך וחודר בגדרי העולם (כנ"ל ס"ב), ומודגש גם בשאר הפרטים שבקביעות שנה זו, הן בהשייכות לשבת הגדול, והן בפרשת שמיני (כנ"ל ס"ג־ד) — מודגש החיבור דעבודת הצדיקים ועבודת בעלי תשובה גם יחד.
והענין בזה — שנוסף על העילוי והשלימות דעבודת הצדיקים, „ועמך כולם צדיקים"לו, שלימות שמצד גדרי הבריאה, ניתוסף בעבודה גם השלימות דעבודת התשובה שלמעלה מגדרי הבריאה, כמודגש בהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו ש"אתאלז לאתבא צדיקייא בתיובתא"לח.
ו. ויש לומר, שענין זה מרומז גם בעבודה המיוחדת דערב פסח:
העבודה המיוחדת בערב פסח היא הקרבת קרבן פסח אחר חצות ואחר שחיטת תמיד של בין הערביים, ומעין זה גם בזמן הזה, ע"י אמירת „סדר קרבן פסח" אחר תפלת מנחה שכנגד תמיד של בין הערביים, כמ"שיג „ונשלמה פרים שפתינו", ולכן „צריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו"מ.
וב"סדר קרבן פסח" יש דבר תמוהמא — שסיומו וחותמו בענין שהוא (לכאורה) היפך השלימות דקרבן פסח: „ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר"?!
ויש לומר, שהתוכן הפנימי ד"סדר קרבן פסח" מרומז בסיומו וחותמו („הכל הולך אחר החיתום"מב) ש"אם הפסח נמצא432טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר" — למעליותא:
„קרבן פסח", „הקרבן הוא קרוי פסח ע"ש הדילוג והפסיחה . . כל עבודותיו דרך דילוג וקפיצה"מג — מורה על הקירוב להקב"ה (קרבן מלשון קירובמד, כללות העבודה) באופן של דילוג וקפיצה. ו"סדר קרבן פסח" — שהדילוג וקפיצה (אינו ענין חד־פעמי, אלא) נעשה סדר קבוע בעבודתו, היינו, שהעבודה התמידית היא באופן של דילוג וקפיצה בעילוי אחר עילוי.
וסיום וחותם (גמר ושלימות וס־הכל) ד"סדר קרבן פסח": „ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר" — שגם כאשר עבודתו היא באופן של דילוג וקפיצה, מגיע למסקנא ש"לא עלה לו", היינו, שביחס למעמדו ומצבו האמיתי („לו") אין זה נחשב לעלי' (דילוג וקפיצה) לגבי סדר העבודה ע"ד הרגיל, „עד שמביא אחר" — קירוב להקב"ה בדרך דילוג וקפיצה (קרבן פסח) באופן אחר לגמרי, „אחר" למעליותאמה, שלא בערך כלל לגבי עבודתו הקודמת, דילוג וקפיצה גם לגבי הדילוג וקפיצה דקרבן פסח גופא.
ועפ"ז מובן שב"סדר קרבן פסח" מודגש הענין ד"לאתבא צדיקייא בתיובתא" — שגם לאחרי שלימות העבודה ע"ד הרגיל (עבודת הצדיקים), כולל גם לאחרי שנעשה בעבודת הצדיקים סדר רגיל דדילוג וקפיצה, נדרשת ובמילא נעשית שלימות נעלית יותר ע"י דילוג וקפיצה שבאין ערוך לגמרי.
ויש להוסיף, שבהקרבת הפסח בערב שבת (כבקביעות שנה זו) מודגש יותר שהדילוג וקפיצה שלמעלה מהעולם (פסח) נמשך וחודר בגדרי העולם (ערב שבת, שלימות העולם).
ז. ועוד והוא העיקר — שכללות הענין דחג הפסח (שמתחיל בהקרבת קרבן פסח) אינו נשאר בעולם המחשבה או בעולם הדיבור שלמעלה מעולם המעשה, אלא נמשך וחודר בגדרי עולם העשי' הגשמי — במעשה בפועל, עי"ז שתיכף ומיד ממש נעשית הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז מקריבים הפסח במעשה בפועל כפשוטו ממש.
וענין זה מודגש בסיום וחותם אמירת „סדר קרבן פסח" — שגם לאחרי העילוי ד"ונשלמה פרים שפתינו", „שתעלה קריאתו במקום הקרבתו", הרי, לפי־ערך העילוי והשלימות דהקרבת קרבן פסח במעשה בפועל ה"ז כמו ש"הפסח (שע"י אמירת סדר קרבן פסח) נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר" — קרבן פסח אחר שאינו בערך כלל — הקרבת קרבן פסח במעשה בפועל.
ויש לומר, ש"מביא אחר" רומז גם על העבודה שעל ידה באים להקרבת הפסח בפועל ממש בגאולה האמיתית והשלימה — עבודת התשובה (שמביאה את הגאולהמו), שענינה להפוך „אחר" (לעו"ז) ל־433„אחד" (קדושה), הפיכת רי"ש לדל"ת, עי"ז שבמקום חיבור ב' הקוין (קו העליון עם קו הימין) מוסיפים נקודת היו"ד, שרומז על נקודת היהדות שבכאו"א מישראל.
ועוד ועיקר — שלא מסתפקים בב' הקוין שבאות דל"ת (ד"אחד"), שרומזים למחשבה ודיבור, היינו, כפי שהפסח הוא במחשבה ודיבור שלמעלה מעולם המעשה, אלא „המעשה הוא העיקר"מז, הקרבת הפסח במעשה בפועל.
וענין זהמח נעשה ע"י הוספת קו שלישי שנפסק מב' הקוין (שעל ידו נעשה מדל"ת ה"אמט), שרומז על המעשה שהוא בהפסק מהדיבור והמחשבה, להורות על ריחוק הערך לגבי דיבור ומחשבה — ריחוק הערך והפסק למעליותא (שהרי תכלית המכוון דמחשבה ודיבור הוא בשביל המעשה שהוא העיקר), כמרומז בפסוק „בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"נ, ג' עולמות בי"ע שכנגד מחשבה דיבור ומעשה, שההפסק ד"אף (עשיתיו)" מוסיף ומרבה בחי' נעלית יותר שבאין ערוך — כמרומז גם באות ה' (שנעשית ע"י הוספת קו השלישי), דרגא חמישיתנא, „חמישית לפרעה"נב, „דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"נג, שנמשכת ומתגלה וחודרת בעוה"ז שנברא באות ה'נד — ה' ד"י־ה" שבשם הוי', ועד לאות ה' כפי שהיא בפ"ע — בחינה החמי־שית (ה'), שלמעלה מד' אותיות שם הוי'.
וענינו בעבודת האדם — שסדר העבודה הוא שצריך להיות הפסק בין המחשבה והדיבור להמעשה בפועל, כדי לחזור ולהתבונן עוה"פ כיצד לעשות את המעשה בפועל בתכלית השלימות ובהוספה לגבי המחשבה והדיבורנה, ועד"ז בהנהגתו של434הקב"ה (כביכול) — שגם לאחרי המחשבה והדיבור ע"ד הגאולה, חוזר ומתבונן עוה"פ כדי שהגאולה במעשה בפועל תהי' בתכלית השלימות ובהוספהנו.
ובפרט ע"י ההוספה בצדקה עתה (נוסף על ההשתדלות בנתינת הצדקה במשך שלושים יום שלפני הפסחנז) — „גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"נח, שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו במעשה בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, כמ"ש „ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"יה, „בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"מ, ו"כספם וזהבםסא אתם"סב, ובאים „עם ענני שמיא"מג לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש השלישי, „מקדש אדנ־י כוננו ידיך"סד, „ונאכלסה שם מן הזבחים ומן הפסחים"מו.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א שי' שטר של דולר, ע"מ לתתו (או חילופו) לצדקה. ואח"כ אמר:]
ח. נסיים בברכח — ברכת חג חססח כשר ושמח, כולל נם חיותו „ראשון לרגלים"ה, שרומז על העלי' לרגל לביחמ"ק השלישי, „מקרש אדנ־י כוננו ידיך".
ומברכח לברכה — לחודות לכל אלו שחביעו איחוליחם וברכותיחם (ברכח מלשון חמשכחסז) חטובות, וכבר מילתי' אמורח — כל חמברך מתברךסח, ובכרכתו של חקב"ח שתוספתו מרובח על חעיקרסט.
ובחמשך לזח — כאן חמקום לאשר נם קבלת חמכתבים דבקשות ברכח, פדיונות וכו', שחביאו אותם כו' על חציון דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.
ויח"ר שיחיו בשורות טובות תמיר כל חימים,
ומתחיל בענין שחזמן נרמא — סיום החכנות לפסח, כולל ובמיוחד אמירת „סדר קרבן פסח",
435ועאכו"כ בעניני חססח עצמו, אמירת חחנרח, ובפרט ח"שלשח דבריםע . . פסח מצח ומרור"עא — השלישי שיבנח במחרח כף ומיר ממש.
א. מהמעלות המיוחדות דחג הפסח בקביעות שנה זו: בנוגע לימי השבוע — שהתחלתו (יום ראשון דפסח) וסיומו (יום אחרון של פסח — בחוץ לארץ, ובארץ ישראל — אסרו חגא) ביום השבת, ובנוגע לפרשת השבוע — בפרשת שמיני.
והקשר והשייכות שביניהם (הקביעות בשבת ובפרשת שמיני) מודגש יותר בהשינוי בהקריאה דפרשת שמיני (שחל בה חג הפסח) בגלל הקביעות דפסח בשבת — שכאשר חג הפסח חל ביום השבת קורין „ויהי ביום השמיני" (במשך שלשה שבועות) שמונה פעמיםב. וכידוע הפתגם „שמיני שמונה שמינה"ג, שכאשר קורין *(בסעודת משיח) ה'תנש"א
„ויהי ביום השמיני" שמונה פעמים, נעשית השנה כולה (שמתחילה מחג הפסח, „ראשד השנה לרגלים"ה) שנה שמינה, היינו, שהענין דשמיני נמשך באופן של קביעות („חזקה"ו) על ובכל השנה כולה.
וכיון שכל עניני התורה (ובנדו"ד הקביעות דהימים טובים) הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שיש קשר ושייכות בין הקביעות דחג הפסח בשבת לקביעותו בפרשת שמיני (שבהם חל חג הפסח).
וצריך להבין הקשר והשייכות דהקביעות דחג הפסח בשבת ובפ' שמיני — דלכאורה שבת ושמיני הם ב' ענינים437שונים, כידועז שיום השבת הוא א' משבעת ימי בראשית, שבעת ימי ההיקף, ויום השמיני הוא למעלה משבעת ימי ההיקף, ועד כדי כך, ש"כל מספר ז' חול ומספר שמיני קודש . . כי מספר זה מיוחד אליו ית'"ח, היינו, שגם דרגת הקדושה דיום השבת שייכת לעולם, שלימות העולם, כמארז"ל „מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה", ואינה בערךי לגבי הקדושה דשמיני שלמעלה מהעולם, „מיוחד אליו ית'".
ב. ויש לבאר תחילה מעלת הקביעות דפסח שחל בשבת שמצינו בנוגע לספירת העומר:
על הפסוקיא „וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות תהיינה", איתא במדרשיב „אימתי (הן תמימות) בזמן שאין ישוע ושכני' ביניהם", ופירש במתנות כהונה (בשם הרוקחיג): „כשבא ר"ח ניסן בשבת, יבוא פסח בשבת ויתחילו בספור במוצאי שבת, ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית"יד.
ונתבאר במק"אטו שאף שהפירוש ד„ממחרת השבת" הוא (לא ממחרת השבת שבפסח, כדעת הבייתוסים, אלא) „ממחרת היו"ט"טז (גם כשפסח חל באמצע השבוע, כברוב השנים), והפירוש ד"שבתות תמימות" הוא (לא „תמימות כששת ימי בראשית", אלא) שבועות שלימות במנינם (שלא החסיר יום אחדיז) ובמעת לעת („בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב"יח) — מ"מ, כיון שהכתוב מדייק „וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות תהיינה", מובן, שכאשר פסח חל בשבת ומתחילים לספור במוצאי שבת („ממחרת השבת" כפשוטו) נעשית שלימות גדולה יותר בה"שבתות תמימות", „תמימות (גם) כששת ימי בראשית", תמימות שבתמימותיט.
ודרוש ביאור והסבר: מהו הטעם שהציווי דספירת העומר שבכל השנים נכתב בתורה בלשון שמדגיש שלימות יתירה ששייכת בשנים מיוחדות שבהם חל פסח בשבת — „וספרתם לכם ממחרת438השבת גו' שבע שבתות תמימות" — שהתחלת הספירה היא „ממחרת השבת" (כפשוטו), „ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית"?
ומסתבר לומר, שהשלימות דשבת (שנרמזת בלשון הכתוב „וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות") שייכת לכללות הענין דספירת העומר בכל השניםכ, אלא שענין זה מתגלה בהדגשה יתירה כשפסח חל בשבתכא, ומזה למדים גם בנוגע לכללות הענין דספירת העומר בשאר השנים, כדלקמן.
ג. ויובן בהקדם הדיוק בלשון הכתוב „וספרתם לכם ממחרת גו'" (ממחרת היום שלפניו, ולא מיום פלוניכב) — שספירת העומר היא ממחרת הפסח — דלכאורה צריך להבין:
ידוע שחג הפסח (ע"ש הדילוג והפסיחהכג) ענינו גילוי אלקות שלמעלה מהעולם — „נגלהכד עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה (בכבודו ובעצמוכה) וגאלם", משא"כ ספירת העומר ענינה עבודת האדם בבירור והעלאת ז' המדות (שכלולים מז', מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, שבכל יום ממ"ט הימים נעשה הבירור דמדה פרטית), הן בירור המדות שבנפש האדם, והן בירור העולם כולו שנברא ע"י ז' המדות דלמעלה (כמ"ש בנוסח התפלה שלאחרי ספה"ע: „שיטהרו נפשות עמך ישראל . . ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות").
וכיון שפסח וספה"ע הם ענינים שונים וחלוקים זמ"ז — מהי ההדגשה שספירת העומר היא ממחרת (בסמיכות ובהמשך ל)הפסח?
ויש להוסיף, ששאלה זו מודגשת יותר בדיוק הלשון „ממחרת השבת" (ולא ממחרת היו"ט), שחג הפסח נקרא כאן בשם „שבת" — שהרי החילוק בין ימים־טובים (שהתחלתם בחג הפסח, „ראש השנה לרגלים"ד) לשבת, הוא, שקדושת הימיםטובים תלוי' בב"ד (עבודת האדם), כמ"שכו „מועדי ה' אשר תקראו אותם", „קרי בי' תקראו אתם"כז, „ישראל אינהו דקדשינהו לזמנים"כח, משא"כ שבת ש"מקדשא וקיימא"כט (מלמעלה), ואעפ"כ מדגיש הכתוב שספירת העומר (עבודת האדם) היא „ממחרת (בסמיכות ובהמשך ל)השבת"?
בהדגשת השייכות דספירת העומר לחג הפסח (שספה"ע היא ממחרת הפסח) מרומז התוכן והחידוש שבספירת העומר — שעבודת האדם (ספה"ע) היא (לא רק בענינים השייכים לגדרי האדם והעולם, אלא גם) בהמשכת וגילוי הענינים שלמעלה מגדרי האדם והעולם, היינו, שעניני חג הפסח שלמעלה מהעולם שנתגלו ע"י439הקב"ה, יומשכו ויתגלו בפנימיות (באדם ובעולם) ע"י עבודת האדם, שעי"ז ישנם ב' המעלות גם יחד: גילוי אלקות שלמעלה מהעולם, וביחד עם זה, נמשך וחודר בגדרי העולם וע"י עבודת האדם בעולם.
וענין זה מרומז ומבואר בפסוק „וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום":
„ממחרת השבת" פירושו מבחי' שלמעלה מהשבתל, היינו, בחי' שלמעלה גם מהשלימות דעולם (שבת), למעלה לגמרי מגדרי העולם. וזהו הטעם שהכתוב מדגיש השייכות לחג הפסח בלשון „ממחרת השבת" ולא „ממחרת היו"ט" — להורות על מעלת הגילוי דחג הפסח שהוא למעלה (לא רק מיו"ט, שתלוי בעבודת בנ"י, אלא למעלה גם) משבת ש"מקדשא וקיימא", למעלה לגמרי מגדרי העולם.
ועז"נ „וספרתם לכם ממחרת השבת" — שהעבודה דספה"ע היא להמשיך מהבחי' שלמעלה מגדרי העולם, „ממחרת השבת", שתתגלה ותחדור בגדרי העולם, „שבע שבתות", ועי"ז „(שבע שבתות) תמימות תהיינה", כיון שב"שבע שבתות" (גדרי העולם) נמשך ונתגלה ועד שנעשים חדורים בהשלימות האמיתית („תמימות") שלמעלה מגדרי העולם.
וממשיך בכתוב „עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" — שעי"ז באים לבחי' שלמעלה יותר מהשבת השביעית („ממחרת השבת השביעית"), שזהו"ע שער החמישים („תספרו חמישים יום") דבינה, שבאין ערוך לשבעת המדות שבהם נברא העולם, וזוהי השלימות האמיתית דהעולם שנעשית ע"י העבודה דספה"ע („שבע שבתות תמימות תהיינה")לא — שנמשך ומתגלה בו גם הבחי' שלמעלה מגדרי העולם, שזהו הגילוי דמתן־תרהלב.
ה. וענין זה ניכר בגלוי בפסח שחל בשבת:
ובהקדים — שאף שבמדרש נתפרש רק השלימות דימי הספירה, שכש"יתחילו בספור במוצאי שבת, ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית", מ"מ, כיון שמעלה זו היא כשחל פסח בשבת, מסתבר לומר, שהשלימות היא גם בפסח עצמולג, כי, להפירוש ד"שבתות תמימות" „כששת ימי בראשית", הפירוש ד"(ממחרת ה)שבת" (פסח) הוא „(ממחרת) שבת בראשית"לד (פסח שחל בשבת).
וההסברה בזה:
בנוגע לחג הפסח — כשחל בשבת ניכר בגלוי הדילוג והפסיחה (פסח) גם לגבי השלימות דשבת („ממחרת השבת"לה),440היינו, דילוג ופסיחה למעלה מגדרי העולם.
ובנוגע לימי הספירה — שכשהתחלת הספירה היא במוצאי שבת („ממחרת השבת" כפשוטו) ואז השבתות הן תמימות כששת ימי בראשית, ניכר בגלוי שהבחי' שלמעלה מגדרי העולם („ממחרת השבת") נמשכת וחודרת בגדרי העולם („ימי בראשית").
ומזה מובן שב' הקצוות שבכללות הענין דספה"ע (בכל השנים) — גילוי בחי' שלמעלה מהעולם, „ממחרת השבת", והמשכתה בגדרי העולם, „שבע שבתות" — ניכרים בגלוי ובהדגשה בפסח שחל בשבתלו.
ו. ובפרטיות יותר — מודגשת השלימות דימי הספירה בפסח שחל בשבת בימי הספירה שבחג הפסח עצמו:
ימי הספירה שבחג הפסח — מיום שני דפסח („ממחרת השבת") עד אחרון של פסח (בחוץ לארץ, ובארץ ישראל אסרו חג) — הם שבעה ימים שהם שבוע אחדלז, שבו נשלמת הספירה (והבירור) דכל פרטי שבעת המדות שבמדת החסד (מחסד שבחסד עד מלכות שבחסד), המדה הראשונה והעיקרית — „יומא דאזיל עם כולהו יומין"לח (מעין ודוגמת השלימות דכל ימי הספירהיג).
וכשהקביעות דשבעת ימי הספירה דחג הפסח (מיום שני דפסח עד אחרון של פסח) היא בהתאם לשבעת ימי השבוע (כשפסח חל בשבת) ניכרים בגלוי ובהדגשה ב' הקצוות שבספה"ע:
גילוי בחי' שלמעלה מהעולם, „ממחרת השבת" — ביום ראשון דפסח שחל בשבת, דילוג ופסיחה גם לגבי שלימות העולם (שבת), ועאכו"כ ביום אחרון של פסח (גמר ושלימות חג הפסח*4)) שחל בשבת, שניכר בגלוי עוד יותר שהוא למעלה מגדרי העולם לגמרי, להיותו יום שמיני דפסחמא,441בחי' שמיני שלמעלה משבעת ימי ההיקף (אפילו ביחס לשבעת ימי הפסח שענינם דילוג ופסיחה, למעלה מהעולם);
והמשכתה בגדרי העולם, „שבע שבתות" — שהדילוג ופסיחה בפסח (שחל בשבת) עצמו [שעיקרו מיום שני דפסח, דילוג ופסיחה גם לגבי יום ראשון דפסחמב, והולך ומוסיף בהדילוג ופסיחה במשך שבעה ימים] הוא בשבעת ימי השבוע, גדרי העולם, ולא עוד אלא שנמשך בשבעת המדות שבמדת החסד שעל ידה נעשה בנין העולם, כמ"שמג „כי אמרתי עולם חסד יבנה", ומזה מובן גם בנוגע לבנין העולם ע"י עבודת האדם, שעיקרו ע"י העבודה בבירור מדת החסד.
ז. ובפרטיות יותר (בחג הפסח עצמו) — בנוגע לאחרון (שמיני) של פסח שחל בשבת:
לכל לראש — שבחי' שמיני שלמעלה משבעת ימי ההיקף דפסח, נמשכת וחודרת ביום השבת, שבו נעשית השלימות („ויכולו"מד) דכל ששת ימי בראשית, שלימות העולם (כולל ובמיוחד — שלימות העולם שע"י עבודת האדם, כמארז"למה „כל האומר ויכולו בערב שבת . . נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית"מו).
ועוד ועיקר:
אחרון של פסח הוא יו"ט שני (של גליות) דשביעי של פסח, שבו הי' (גמר ושלימות היציאה ממצריםמז ע"י) קריעת ים סוףמח.
ומבואר בדרושי חסידותיד שבקריעת ים סוף נעשה החיבור דים ויבשה, עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, אצילות ובי"ע, ובזה גופא בב' אופנים: (א) דעת הזהרנ שהחיבור הוא באופן של העלאה מלמטה למעלה, (ב) דעת האריז"לנא שהחיבור הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה. ו"אלו ואלו דברי אלקים חיים"נב — שהחיבור הוא בב' האופנים, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
ומזה מובן שגם בקריעת ים סוף (ענינו של שביעי של פסח, שאחרון של פסח הוא היו"ט שני שלו) מודגש גילוי בחי' שלמעלה מהעולם שנמשכת וחודרת בגדרי442העולם — כיון שהחיבור דים (בחי' למעלה מהעולם) ויבשה (עולם) הוא הן באופן של גילוי והמשכה מלמעלה, שבזה מודגשת מעלת האור למעלה מגדרי העולם, והן באופן של העלאה מלמטה למעלה, שבזה מודגשת המשכתו מצד ובגדרי העולם.
ויש להוסיף, שענין זה מודגש גם בהחיבור דשביעי של פסח ואחרון של פסח (ב' ימים דיו"ט א')נג — שהיו"ט דשביעי של פסח הוא מן התורה, שבו מודגש בעיקר הגילוי מלמעלה, והיו"ט דאחרון של פסח הוא מדרבנןנד, שבו מודגשת בעיקר ההמשכה והפעולה מצד ובגדרי העולם, שעי"ז נוסף עילוי גדול יותר, כמובן ממארז"לנה „חמורים וערבים דברי סופרים יותר מדברי תורה"נו.
ח. עפ"ז יש לבאר גם הקשר והשייכות דהקביעות דפסח בשבת לקביעותו בפרשת שמיני:
אע"פ ש"שבת" ו"שמיני" הם ב' דרגות שונות וחלוקות זמ"ז, ששבת מורה על שלימות העולם, ושמיני מורה על בחי' שלמעלה מהעולם (כנ"ל ס"א) — הרי השבת דפסח (שעליו נאמר „ממחרת השבת") הוא באופן של דילוג ופסיחה למעלה משלימות העולם, בחי' שמינינז.
ומזה מובן שבחי' „ממחרת השבת" ) (בחי' שמיני) שניכרת בגלוי בפסח שחל בשבת (דילוג ופסיחה גם לגבי שלימות העולם) היא בהדגשה גדולה יותר בשבת דפסח שבפרשת שמיני — שמיני שבשמיני.
ובפרטיות יותר — הקשר והשייכות דהקביעות דפסח בשבת ובפרשת שמיני (דילוג והפסיחה גם לגבי שלימות העולם שבשבת, בחי' שמיני) מודגש בהקריאה ד"ויהי ביום השמיני" שמונה פעמים (כנ"ל ס"א), בחי' השמינית שבבחי' שמיני גופאנח, ומהם — במנחת שבתנט דיום ראשון דפסח (עליו נאמר „ממחרת השבת"), ו(עוד יותר) במנחת שבתנט דיום שמיני דפסחס.
וענין זה מודגש גם בהשלימות שבימי הספירה, „שבע שבתות תמימות תהיינה", „תמימות כששת ימי בראשית", עי"ז שבגדרי העולם („ימי בראשית") נמשכת הבחי' שלמעלה מהעולם („ממחרת השבת") — ששבעת ימי השבוע (מיום ראשון עד443יום השבת) דשבוע הראשון שקשור עם מדת החסד, מדה הראשונה והעיקרית שבה נעשה בנין העולם, הם בפרשת שמיניסא, שחדורים בהגילוי דבחי' שמיני שלמעלה מהעולםסב.
ט. ויש להוסיף ולבאר גם המעלה דקביעות שנה זו (שפסח חל בשבת ובפרשת שמיני) — בנוגע להדגשת ענין הגאולה באחרון של פסח:
נוסף לכך שחג הפסח („זמן חרותנו") בכללותו הוא התחלת ושורשסג לכל עניני הגאולה, עד לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, עלי' נאמרסד „כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" — מודגשת הגאולה העתידה (בחג הפסח עצמו) בעיקר (בימים האחרונים דפסח, ובפרט) באחרון של פסחסה, כי:
א) אחרון של פסח הוא יום שמיני דפסח, וידוע ש"שמיני" קשור עם ענין הגאולה, כמארז"לסו „כינור . . של ימות המשיח שמונה".
ב) באחרון של פסח מפטירין בענינו של משיח — „ויצאז חוטר מגזע ישי וגו'", ושאר הפסוקים שלאח"ז בתיאור מעלותיו של המשיח („ונחה עליו רוח ה' וגו' והריחו ביראת ה' וגו'"סח), ובתיאור מצב העולם בימות המשיח („וגריו זאב עם כבש וגו'"ע).
ג) באחרון של פסח (לאחרי מנחה) אוכלים סעודת משיחעא (כולל גם שתיית ד' כוסות שהם כנגד ד' לשונות של גאולהעב),444כמנהגעג הבעש"טעד שנתגלה ונתפרסם ע"י כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (בישיבת תומכי תמימים), ונתפשט ביותר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, עד שבדורנו זהעה נעשה מנהג פשוט והולך ומתפשט אצל רבים מבנ"י (ועד לכל אשר בשם ישראל יכונהעו) בכל תפוצות ישראלעז.
ד) ועוד וג"ז עיקר — שהשייכות דאחרון של פסח לגאולה מרומזת גם בספירת העומר:
נתבאר לעיל (ס"ד) שכללות הענין דספה"ע הוא להמשיך בעולם („שבע שבתות") הבחי' ד"ממחרת השבת", בחי' שלמעלה משלימות העולם (למעלה משבת), „עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום", שזהו"ע המשכת וגילוי שער הנו"ן דבינה. ובזה מודגשת השייכות לגאולה העתידה — שהרי עיקר ושלימות המשכת וגילוי שער הנו"ןעח דבינה (בחי' שלמעלה מהעולם לגמרי, וביחד עם זה, באופן שיומשך ויחדור בגדרי העולם) יהי' בגאולה העתידה (שאז תהי' גם השלימות דמתן־תורה ביום החמישים — „תורה חדשה מאתי תצא"יז).
[ועפ"ז יש לבאר הטעם (הפנימי) ש„אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצוןפ שיבנה ביהמ"ק כו'"פא — שהרי הטעם ש„עכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש . . לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתקונה"פא, שייך גם בשאר המצוות שהם זכר למקדש, ואעפ"כ לא מצינו בהם מנהג מיוחד להתפלל תיכף שיבנה בית המקדש — כיון שהתוכן דספירת העומר הו"ע המשכת וגילוי שער הנו"ן ששייך במיוחד לגאולה העתידהפב].
וכיון שבאחרון של פסח נשלמת הספירה דשבוע הראשון והעיקרי, מעין ודוגמת שלימות כללות הענין דספה"ע (כנ"ל445ס"ו) — מודגשת בו ביותר השייכות לגילוי שער הנו"ן בגאולה העתידה.
ויש לומר, שענין זה מרומז גם בהספירה הפרטית דאחרון של פסח — מלכות שבחסד — שגמר ושלימות (כל פרטי הספירות שבמדת) חסדו של הקב"ה הוא החסד הכי גדול ועיקרי דגאולה האמיתית והשלימה ע"י מלך המשיח, שעל ידו תתגלה מלכותו של הקב"ה בכל העולם (שנבנה ע"י מדת החסד), כמ"ש „ה' ימלוך לעולם ועד"פג, „והיתה לה' המלוכה"פד, „והי' ה' למלך על כל הארץ גו'"פה.
י. וכל זה בהדגשה יתירה באחרון של פסח דשנה זו — שחל בשבת ובפרשת שמיני:
א) בנוגע למעלת היום — שמיני של פסח — מודגשת יותר השייכות לגאולה מצד ענינו של יום השבת, ששירו של יום השבת („מזמור שיר ליום השבת") הוא „מזמורפו שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"פז, ומצד פרשת השבוע — „ויהי ביום השמיני", שנוסף על השייכות ד"שמיני" לגאולה, מודגשת השייכות לגאולה גם בתוכן הפרשה ע"ד השראת השכינה במשכן, שעיקרה ושלימותה בביהמ"ק השלישי, „מקדש אדנ־י כוננו ידיך"פג, בגאולה העתידה.
ב) בנוגע להפטורת היום (שהיא סיום וחותם הקריאה) — בענינו של משיח — מודגשת השייכות לגאולה גם בקריאת היום (שההפטורה היא סיומה וחותמה) שכשחל בשבת מוסיפים ומתחילים הקריאה מ"עשר תעשר"פח, שבזה נרמזת שלימות הגאולה הקשורה עם מספר עשר (למעלה גם מ"שמיני"פט) — „עלי עשור"*9).
ג) בנוגע לסעודת משיח — נוסף בהשייכות לגאולה גם מצד סעודה שלישית דיום השבת, „רעוא דרעוין"צא, שבו מודגש עיקר הענין ד"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"בי). ועוד וג"ז עיקר — שמסעודת משיח באים תיכף ל"סעודתא דדוד מלכא משיחא"צג במוצאי שבת קודשצד, היינו, שהגילוי דמשיח ב"סעודה" הוא באופן כפול, ו"כפל"צה שייך ורומז לגאולהצו.
ד) ובנוגע לספירת העומר — סיום השבוע הראשון והעיקרי, מעין ודוגמת השלימות דספה"ע שעי"ז נמשך גילוי שער הנו"ן, שעיקרו ושלימותו בהגאולה העתידה — הרי, ע"פ האמור לעיל (ס"דשבפסח שחל בשבת מודגשת השלימות דספה"ע [בב' הקצוות: הן בהדרגא שלמעלה מהעולם, „ממחרת השבת גו'446חמישים יום", והן בהמשכה וגילוי בגדרי העולם, „ימי בראשית"], מודגשת בו יותר גם השלימות דגילוי שער הנו"ן שבגאולה העתידה.
יא. ויה"ר שבעמדנו בסעודת משיח באחרון של פסח שחל בשבת ובפרשת שמיני, שבה מודגש ביותר ענין הגאולה — תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש.
ובפשטות — שההמשך דסעודת משיח בהתוועדות זו יהי' ביחד עם משיח צדקנוצז, ועאכו"כ ברכת המזון שבסיום הסעודה שתהי' ע"י דוד מלכא משיחא, כמארז"ל (בנוגע לסעודה דלעתיד לבוא) „לאחר שאוכלין ושותין נותנין . . כוס של ברכה לברך . . אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך ולי נאה לברך, שנאמרצח כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"צט, „כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק, שנאמרק כוסי רוי', רוי' בגימטריא הכי הוי"קא.
ולאח"ז יהי' ההמשך וגמר ושלימות קיום המצוה דספירת העומר (לא באופן ד"זכר למקדש", אלא) „כתיקונה" (כיון שבינתיים „הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה") — בביהמ"ק השלישי, שיבנה במהרה בימינו, תיכף ומיד ממש.