Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
179משיחות ש"פ וישב, כ"א כסלו ה'תנש"א
א.יום הש"ק זה הוא יום השלישי לחג הגאולה י"ט כסלו, ראש השנה לתורת החסידות ודרכי'א, שחל בשנה זו ביום החמישי בשבוע, „קמיב שבתא"ג, והמשכו בכ"ף כסלו (כידועד שהגאולה די"ט כסלו היתה לאחרי חצות היום ונמשכה בליל כ"ף כסלו) שחל ביום הששי, ערב שבת, וממנו נכנסים תיכף ליום השבת, שבו נעשה העלי' והשלימות („ויכולו"ה) ד(כל ימי השבוע, ועאכו"כ הימים ד)"קמי' שבתא" עד לערב שבת ממש, שלכן, גם ההתוועדויות דחג הגאולה נמשכים (ובתוספת עילוי ושלימות) ביום השבתו, במשך ג' ימים רצופיםז (שנחשבים בכמה ענינים למציאות אחתח), באופן של „חזקה" (כמדובר בהתוועדות שלפנ"זי).
ובביאור הקשר והשייכות דחג הגאולה י"ט כסלו ליום השבת ופרשת וישבי (כידועיא ש"המועדיםיב של כל השנה . . יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן, כי הכל מיד ה' השכיל") — יש לומר:
יום השבת — „באת שבת באת מנוחה"יג, מנוחה מכל הענינים המבלבלים („אין עצב בה"יד), ועד למנוחה בשלימותה, המנוחה דלעתיד לבוא, „יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"טו. ודוגמתו בי"ט כסלו — גאולה ממאסר (מנוחה מבלבולים), ועד להגאולה (מנוחה) האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו ע"י גילוי תורת החסידות באופן ד"יפוצו מעינותיך חוצה"יד בשלימות שהתחיל בעיקר בי"ט כסלויז.
ופרשת וישב — „וישב יעקב", „לישב בשלוה"יח, מצב של מנוחה ושלוה אצל80יעקב (לאחרי רוגז לבן, רוגז עשו ורוגז דינה), השלישי שבאבותיט. ודוגמתו בי"ט כסלו — מצב של מנוחה ושלוה אצל רבינו הזקן (גאולה מהמאסר), השלישי שבאבות החסידות (בהמשך להבעש"ט והמגיד).
ובפרטיות יותר:
„(וישב) יעקב" — ענינו תורה, כמ"שכ „ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל", „יושב אהלים", „אהלו של שם ואהלו של עבר"כא, נגלה דתורה ופנימיות התורהכב. ודוגמתו אצל רבינו הזקן — ששמו (הראשון) „שניאור", „שני אור", ע"ש שהאיר את העולם בשני האורות דנגלה דתורה ופנימיות התורהכג.
„וישב גו' בארץ מגורי אביו" — שעל ידו באה תורת החסידות דהאבות שלפניו (הבעש"ט והמגיד) באופן של התיישבות („וישב") בשכל והשגה וידיעה בחכמה בינה ודעת (בתורת חסידות חב"ד), ועד לאופן ד"יפוצו מעינותיך חוצה"כד.
ועי"ז זוכים ל"וישב יעקב" בתכלית השלימות — הישיבה בשלוה דכל בנ"י (יעקבכה) בגאולה השלישית (גאולה נצחית שאין אחרי' גלות), כנגד יעקב (השלישי שבאבות)כו, „נחלה בלי מצרים . . נחלתכז יעקב אביך . . כיעקב שכתוב בוכח ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"כט, ובלשון הכתוב בהמשך פרשת וישבל: „פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ", „פרץ זה משיח, שנאמרלא עלה הפורץ לפניהם"לב, שנעשה בפועל ע"י העבודה דהפצת המעיינות חוצה (שהתחיל ע"י השלישי שבאבות החסידות) בכל קצוי תבל, בארבע רוחות העולם, „ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
וע"י הצירוף דיום השבת ופרשת וישב יחדיו — מזדרזת ובהדגשה עוד יותר השלימות ד"וישב יעקב" (כל בנ"י) ב"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"לג. ובהדגשה יתירה מתאים לקביעות שנה זו שיום השבת פרשת וישב הוא יום השלישילד להגאולה די"ט כסלולה (ביום81כ"אלו כסלו) — כיון שיום השלישי קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה, כמ"שלז „יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו", שקאי על הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי, גאולה נצחית וביהמ"ק נצחילח.
ב. ולתוספת ביאור בתוכנה של פרשת וישב, ובפרט בקשר ובשייכות להגאולה די"ט כסלו:
בהפירוש ד"וישב יעקב" מביא רש"י „ועוד נדרש בו, וישב, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף וכו'", שמזה משמע (לכאורה) ש"וישב יעקב" היא בקשתו של יעקב („ביקש יעקב לישב בשלוה"), אבל בפועל לא נתקיימה בקשתו „לישב בשלוה", כיון ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף", כמסופר בארוכה בהמשך הפרשה.
וצריך להבין:
א) הטעם דקריאת שם הפרשה (שמורה על התוכן דכל הפרשהלט) — „וישב" („וישב יעקב"מ), שפירושו „לישב בשלוה" — אע"פ שהמצב דישיבה בשלוה הוא (לכאורה) רק בפסוק הראשון שבפרשה, „וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"מא, ומהפסוק השני („אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'") עד לסיום הפרשה מסופר אודות פרטי הענינים השייכים ל"רוגזו של יוסף", היפך המצב ד"וישב יעקב", „לישב בשלוה"?
ב) השייכות דפרשת וישבמב להגאולה י"ט כסלו (שהיא הכנה להגאולה האמיתית והשלימה) — אע"פ שכבר בפסוק השני מדובר אודות „סבה ראשונה . . (ש)ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים"מג (כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשה, ובפרשיות שלאח"ז), היפך המצב דגאולה?
ג. ויובן בהקדם תמיהה נוספת בהמשך הפרשה:
לאחרי ההקדמה ד"וישב יעקב", ממשיך הכתוב „אלה תולדות יעקב יוסף", ומפרש רש"י „תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני . . שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל", ועל זה סובב והולך המשך הפרשה בסיפור פרטי המאורעות דיוסף, עיקר הענין ד"תולדות יעקב (הוא) — יוסף".
ועפ"ז דרוש ביאור והסבר בהקשר והשייכות דסיפור תולדותיו של יהודה ב־182המשך הפרשהמד ל"אלה תולדות יעקב יוסף" — ש"הפסיק בפרשתו של יוסף"מה בסיפור תולדותיו של יהודה, ואח"כ „חוזר לענין ראשון"מו, ל"פרשתו של יוסף"?
ולהעיר, שבהתחלת הענין מפרש רש"ימה „למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך"מז, אבל, הסבר זה הוא (בעיקר) על מ"ש בהתחלת הענין „ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו", שבגלל מכירת יוסף „הורידוהו אחיו מגדולתו", ולא (כ"כ) על המשך המאורעות שלאח"ז עד ללידת פרץ וזרח, שאינו שייך (לכאורה) ל"פרשתו של יוסף", „אלה תולדות יעקב יוסף"מח.
ויש לומר, שבסיפור תולדותיו של יהודה באמצע פרשתו של יוסף מרומז התוכן (תכלית הכוונה) דפרשתו של יוסף — „אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה גו'", „סיבה ראשונה . . (ש)ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים" — שלאמיתתו של דבר הו"ע טוב, בהתאם לכללות הענין ד"וישב יעקב", „לישב בשלוה", כדלקמן.
ד. וביאור הענין:
איתא במדרשמט „ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח כינ אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף . . ויהודה הי' עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה הי' (עוסק ו)בוראנא אורו של מלך המשיח (שעתיד לצאת מתמרנב), ויהי בעת ההיא וירד יהודה, בטרם תחיל ילדה, קודם שלא נולד משעבד הראשון (פרעה ששעבד בישראלנב) נולד גואל האחרון (פרץ שהוליד מלך המשיחנב), ויהי בעת ההיא, מה כתיב למעלה מן הענין והמדנים מכרו אותו אל מצרים".
ועפ"ז מובן הקשר והשייכות דתולדותיו של יהודה ל"פרשתו של יוסף" — בבחינת הקדמת רפואה למכהנג, שעוד לפני הירידה דגלות מצרים (פרשתו של יוסף) ישנו כבר „אורו של מלך המשיח"נד, שמרומז ב(סיפור ד)לידת פרץ, „פרץ זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם"לב.
ה. ובעומק יותר יש לומר, שהסיפור דלידת פרץ הוא (לא רק הקדמת רפואה לפרשתו של יוסף, אלא גם) חלק מ"פרשתו של יוסף", שבזה מרומז התוכן האמיתי ד"פרשתו של יוסף":
183„יוסף" — מלשון הוספה — מורה על הוספה (שלא ע"ד הרגיל) בעניני קדושה בעילוי אחר עילוי עד איןסוף, וגם (ועיקר) הוספה עי"ז שהענינים הבלתירצויים מתהפכים לקדושה, כמודגש בהטעם דקריאת שם יוסף, ע"ש „יוסף ה' לי בן אחר"נה, שמהפכים „אחר" ל"בן"נו.
ונקודת הענין — ש"יוסף" (הוספה) בשלימותו מורה על מעמד ומצב שלמעלה ממדידה והגבלה, ע"י פריצת כל הגדרים [ובשתי הקצוות: מלמטה מטה — שמהפכים „אחר" ל"בן", ועד למעלה מעלה — שגם כשנמצאים בדרגא נעלית מוסיפים ובאופן דפריצה עוד יותרנז], שזהו ענינו של „פרץ" — „פרצת עליך פרץ"ל.
ו. ויש להוסיף בביאור פרטי הענינים דלידת פרץ — „ויהינח בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשור על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח" — בעבודת האדםנט:
גם לפני הענין ד"פרץ" ישנה כבר מציאות חשובה ביותר — „ויתן יד . . זה יצא ראשונה", אשר, באמצעות ה"יד" נוטל האדם כל הדברים הדרושים לו (ועד שגם כאשר הדברים הדרושים לו נמצאים ברשות אחרת, פושט את ידו ונוטלם לרשותוס); ולאחרי שישנה מציאות חשובה ד"יד" נעשה חידוש: אופן של פריצה — שפורציםסא המדידות וההגבלות דהמציאות שלפנ"ז ומתעלים לדרגא נעלית יותר, ועד לעילוי שבאין־ערוך.
ובזה גופא — „פרצת עליך פרץ": (א) „פרצת גו' פרץ" — פריצה ע"ג פריצה, היינו, שגם לאחרי הפריצה הראשונה, הולך ופורץ עוד יותר, בעילוי אחר עילוי. (ב) „פרצת עליך פרץ" (ולא „פרצת עליו פרץ" וכיו"ב) — שהפריצה היא (לא רק ביחס לדבר שמנגד למציאותו, מציאות דקדושה, אלא גם) ביחס למציאותו, שפורץ (גם) גדרי מציאותו ומתעלה לדרגא שלמעלה ממציאותו („עליך").
ויתירה מזה: ענין הפריצה (פריצת כל הגדרים דמדידה והגבלה) נעשה המציאות שלו — „ויקרא שמו פרץ"סב.
ועוד וג"ז עיקר — „ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח", „ע"ש זריחת מראית השני"מג בכל סביבתו — ש־184הענין ד"פרצת עליך פרץ" הוא באופן של זריחה וגילוי לעין כל.
וכל זה חלק ב"פרשתו של יוסף", כאמור, שענין ההוספה לאמיתתו הוא באופן של פריצת גדר („פרץ"), ובזה גופא ככל פרטי הענינים דלידת פרץ: „ויתן יד", „פרצת עליך פרץ", וזריחת מראית השני, כנ"ל.
ז. עפ"ז יש לבאר השייכות דסיפור לידת פרץ למכירתו של יוסף למצרים (שעל זה מדובר ב"פרשתו של יוסף") — שהפסיק במכירתו של יוסף בסיפור לידת פרץ:
הוספה אמיתית („יוסף") באופן של פריצת גדר („פרץ") — מודגשת (בעיקר) כשנמצאים למטה, בארץ מצרים [לא רק מצרים דקדושה, מלשון מיצר וגבול, אלא גם מצרים כפשוטו, „ערות הארץ"סד, תחתון שאין תחתון למטה ממנו], ואעפ"כ, נעשית העבודה בשלימות, ועד להוספה אמיתית, באופן של פריצת כל הגדרים, כולל גם שנעשה הבירור וההעלאה דמצרים.
וענין זה מרומז בסיפור לידת פרץ בסמיכות לירידת יוסף למצרים:
מבואר בכ"מה מעלת עבודתו של יוסף לגבי עבודת השבטים ו(אפילו) האבות — שהאבות והשבטים היו רועי צאן, בהתבודדות מהעולם, כדי שעניני העולם לא יטרידו אותם מדביקותם באלקות, משא"כ יוסף, שגם בירידתו למצרים [הן „בבית אדוניו המצרי"מו, ובאופן ש"ויפקידהו על ביתו וכל (אשר) יש לו נתן בידו"סז, הן בהיותו „בבית הסוהר"סח, ובאופן ש"ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים גו' כל אשר עושים שם הוא הי' עושה"סט, והן לאחרי שנעשה משנה למלך, „נתתי אותך על כל ארץ מצרים"ע, „השליט על הארץ . . המשביר לכל עם הארץ"עא], הי' בתכלית הדביקות לאלקות, „מרכבה לאלקות ממש", ולא עוד אלא שפעל אצל ובהמצריים ענין המילהעב כיון שנעשו „קנין כספו"עג.
ויש לומר, שהנתינתכח לעבודתו של יוסף במצרים מרומזת בסיפור לידת פרץ, „פרצת עליך פרץ", פריצת כל הגדרים, שלכן, „בעת ההיא" ש"שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף . . יהודהעד הי' עוסק ליקח לו אשה", שהכוונה בזה היא כדי שתהי' לידת פרץ, „פרצת עליך פרץ", שעי"ז תהי' עבודתו של יוסף בירידתו למצרים בשלימות, הוספה אמיתית, שהיא באופן של פריצת כל הגדריםעה.
185ח. ובהמשך לזה, גם הירידה דיעקב ובניו (כל בנ"י) למצרים (כתוצאה ממכירת יוסף למצרים, ש"ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים"), והמשכה בהגליות שלאח"ז ש„נקראועו ע"ש מצרים" — קשורה עם לידת פרץ:
כוונת הגלות (הירידה למצרים) היא בשביל ההוספה („יוסף") — כמארז"לעז „לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", שזהו"ע דבירור ניצוצות הקדושהעח, ועד לגרים כפשוטויז, שמ"אחר" (כפשוטו) נעשה „בן".
וההוספה („יוסף") שבזמן הגלות (מצרים) נעשית ע"י העבודה באופן של פריצת גדר („פרצת עליך פרץ")*8) — שגם במצב של ירידה בגלות, ועד לחושך כפול ומכופל, תחתון שאין תחתון למטה ממנו, נעשית עבודתם של בנ"י בכל התוקף, הן בעניני קדושה, והן בבירור העולם, עד שפורצים גדרי העולם (מלשון העלםפא) וגדרי הגלות, שבאמצע (תוקף) הגלות ממשיכים ומגלים אלופו של עולםפב, ועד שממשיכים ומגלים בעולם (לא רק „אלופו של עולם", אלא) גם בחי' האלקות שלמעלה מהעולם, ובאופן של הוספה בעילוי אחר עילוי, עד להמשכת וגילוי מהותו ועצמותו ית' — שעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו נעשה דירה לו ית'פג, דירה לעצמותופד.
ובלשון המדרש „שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף . . והקב"ה הי' (עוסק ו)בורא אורו של מלך המשיח" — דיש לומר, שבזה מרומז שהירידה למצרים (שהתחלתה במכירתו של יוסף) היא (ע"י הנתינת־כח ו)בשביל התגלות אורו של משיחפה, לידת פרץפו, „פרץ זה משיח שנאמר עלה הפורץ לפניהם", שעל ידו186תתגלה ההוספה שע"י פריצת כל הגדרים (ב"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"פז) בתכלית השלימות, דירה לו ית' בתחתונים.
ט. עפ"ז מובנת גם השייכות ד"פרשתו של יוסף" (מכירתו למצרים) ל"וישב יעקב", „לישב בשלוה"פח:
ובהקדמה — שכיון ש"רצון יראיו יעשה"פט, ובפרט רצונו של יעקב, „בחור שבאבות"צ, בודאי קיים הקב"ה רצונו ובקשתו של יעקב לישב בשלוה.
ובשני אופנים: (א) במשך התשע שנים שישב בשלוה בארץ מגורי אביו (מאז שחזר מבית לבן עד שיוסף הי' בן שבע עשרה שנה)צא, (ב) ישיבה בשלוה באופן נעלה יותר — „ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה"צב, י"ז השנים (בגימטריא „טוב") שישב בשלוה בארץ מצרים שהיו מבחר שנותיוצג (ועד שעל ידם נעשה „טוב" (שלוה) בכל שנות חייו, „כאילו כל ימיו בטובה"צד).
והתחלת הישיבה בשלוה בארץ מצרים, „ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (שהיתה באופן נעלה יותר מהישיבה בשלוה בארץ מגורי אביו) — ב"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה", „סיבה ראשונה . . (ש)ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים":
מצד ענינו של יעקב (השלישי שבאבות) כשלעצמו, מספיק הענין ד"וישב יעקב (לישב בשלוה) בארץ מגורי אביו" — המקום (והאופן) הטבעי דישיבה בשלוה;
אבל מצד השלימות ד"תולדות יעקב יוסף", ענין ההוספה, „יוסף ה' לי בן אחר", שגם מ"אחר" נעשה „בן", ובפרט כש"יוסף בן שבע עשרה שנה", בגימטריא „טוב", צריכה להיות הוספה בהישיבה בשלוה (טוב) באופן נעלה יותר — „ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", „שבע עשרה שנה אחרנין"צה, שגם בארץ מצרים, „ערות הארץ", תחתון שאין תחתון למטה ממנו (מעמד ומצב ד"אחר"), נעשה „ויחי יעקב . . שבע עשרה שנה", בגימטריא טוב (חיים טובים של יהודי, של „בן"), ועד למבחר כל שנותיו — ישיבה בשלוה שלמעלה מהטבע, באופן של פריצת גדר, „פרצת עליך פרץ"צו.
187ועוד והוא העיקר — שהדרגא הנעלית דישיבה בשלוה („וישב יעקב") שמתחילה ב"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" („סיבה ראשונה . . (ש)ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים", ונעשה „ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה") היא הכנה לישיבה בשלוה בתכלית השלימות שתהי' בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו7י) — שהרי „בעת ההיא . . הקב"ה הי' (עוסק ו)בורא אורו של מלך המשיח", ע"י לידת פרץ, „זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם", כנ"ל בארוכה.
י. ע"פ האמור לעיל יש להוסיף גם בביאור הקשר והשייכות דפרשת וישב לי"ט כסלו, ראש השנה לחסידות — שבהתגלות תורת חסידות חב"ד ישנם כל הענינים־שלבים ד"וישב יעקב בארץ מגורי אביו", „אלה תולדות יעקב יוסף", ו"פרצת עליך פרץ":
„וישב יעקב בארץ מגורי אביו" — רומז על התגלות תורת חסידות חב"ד ע"י רבינו הזקן, השלישי שבאבות החסידות, שעי"ז באה תורת החסידות דהאבות שלפניו (הבעש"ט והמגיד) באופן של התיישבות („וישב") בהבנה והשגה בחכמה בינה ודעת (כנ"ל ס"א).
„אלה תולדות יעקב יוסף" — רומז על ההוספה בהתגלות והפצת תורת חסידות חב"ד ע"י רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו של רבינו הזקן, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, יוסף שבדורנו8י), שאצלו היתה הדגשה מיוחדת בהענין ד"יוסף ה'188לי בן אחר", לעשות מ"אחר" „בן", ובהדגשה יתירה בבואו לחצי כדור התחתון (ע"ד ובדוגמת ירידת יוסף למצרים), שעי"ז נעשה הגילוי דתורת החסידות (ביחד עם הפצת התורה והיהדות) בכל העולם כולוטי), גם בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.
ובזה ניתוסף עוד יותר באופן ד"פרצת עליך פרץ" — במשך הארבעים שנהק שבהם „קאי איניש אדעתא דרבי'"קא, באופן ד"לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"קב — שהפצת המעיינות חוצה נעשית באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", עד לפנה הכי נדחת בקצוי תבל, פריצת כל הגדריםקג, שלכן, מוכנים כבר לביאת משיח צדקנו, „פרץ זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם".
יא. ובהדגשה יתירה בי"ט כסלו דשנה זו:
א) שנה זו היא שנת ה'תנש"א, ר"ת הי' תהא שנת אראנו נפלאות — ש"נפלאות" ה"ז למעלה ובהוספה על „נסים" (לאחרי „תהא שנת נסים"), ע"ד ובדוגמת ענינו של „פרץ", „פרצת עליך פרץ", ו"אראנו (נפלאות)" הוא ע"ד ובדוגמת ענינו של „זרח", ע"ש זריחת מראית השני, זריחה וגילוי ע"י הראי' („אראנו"קד) ועד בעיני בשרקה.
ב) בי"ט כסלו דשנה זו מלאו קצ"ב שנה להגאולה די"ט כסלו בפעם הראשונה (ה'תקנ"ט — ה'תנש"א), שמספר קצ"ב הוא (א) אותיות „קבץ", שמרמז שכבר נסתיימהקו העבודה דזמן הגלות בקיבוץ ואסיפת הניצוצותקז (שבשביל זה הגלה189הקב"ה את ישראל לבין האומות) שבכל העולם כולו (עם כל פרטי השינויים שבהם — קבץ שנה, מלשון שינוי, שכוללת כל השינויים האפשרייםקח), וגם (ב) „קצב" — מלשון קצבה והפסק, ו"קצב שנה", קצבת זמן, היינו, שכבר נפסק ונקצב ונסתיים הזמן (וכל עניני העבודה שפעלו בזמן זה) דהפצת המעיינות חוצה שהתחיל בי"ט כסלו לפני קצ"ב שנה, ומוכנים כבר לקיום ההבטחה שכשיפוצו מעינותיך חוצה אתי מר דא מלכא משיחא.
וזהו א' הטעמים להדפסת ספר התניא (תושב"כקט דתורת חסידות חב"דקי) בהוצאה חדשה (ובפורמט גדולקיא) וחלוקתו לכאו"א מהאנשים והנשים והטף בקשר ובשייכות ל"חג הגאולה י"ט כסלו קצב שנה"קיב — כדי להדגיש בפועל ובגלוי לעיני בשר שלימות העבודה דיפוצו מעינותיך חוצה במשך קצב שנה, סוף זמן הגלותקיג, „קץקיד הימים"קטו („קץ דשמאלא", סוף הגלות), ותיכף ומיד באים ל"קץ הימין"קטז (קץ הגאולה)קיז.
190ובלשון הכתוב במזמור תהלים הידועקיח (שאומרים בשנה זו) — „מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו"קיט, משיח צדקנוקכ, שנקרא „משיח" ע"ש שנמשח בשמן המשחה („שמן קדשי"), ונוסף על משיח בן יוסףקכא, גם (ובעיקר) משיח בן דוד, דוד מלכא משיחא.
יב. מההוראות מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
בעמדנו ביום השבת שהוא יום השלישי ל(חגיגות ד)חג הגאולה י"ט כסלו, ראש השנה לתורת החסידות ודרכי' — צריך כאו"א לקבל החלטות טובות מתאימות בנוגע ללימוד והפצת תורת החסידות (החל מלימוד ספר התניא כפי שנחלק לימי השנה מי"ט כסלו עד י"ט כסלו הבעל"ט) והנהגה בדרכי' בהוספה על ההחלטות שקיבל כבר בחג הגאולה עצמו, באופן של פריצת כל הגדרים, „פרצת עליך פרץ".
וכן הוספה בלימוד נגלה דתורה — החל מהמנהג לסדר חלוקת הש"ס בי"ט כסלו, ע"פ מ"ש בעל הגאולה בהתחלה ובסיום אגה"ק (וקו"א) שבספר התניא ע"ד „השלמת כל הש"ס כולו . . מדי שנה בשנה", „לחלק המסכתות עפ"י הגורל או ברצון כו'",
— אשר, כיון שמפני צוק העתים אין ביכולת כל א' בפ"ע לסיים הש"ס בשנה אחת, הרי, עי"ז שמצטרף עם עוד כמה מישראל שמחלקים הש"ס ביניהם, נחשב לכל א' מהלומדים כאילו למד בעצמו כל הש"סקכב, ע"ד שמצינו בהלכות שבתקכג ששנים שעשו יחד מלאכה שא' אינו יכול לעשותה לבדו, שניהם חייבים, דחשיב שכל א' עשה את המלאכה כולהקכד —
ובודאי סידרו חלוקת הש"ס גם בי"ט כסלו השתא, ובמקומות שלא סידרו עדיין חלוקת הש"ס, יעשו זה בהקדם האפשריקכה191(„מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"קכו, „חטוף ואכול חטוף ושתי"קכז). ומה טוב — שגם חלוקת הש"ס תהי' באופן של פריצת גדר, „פרצת עליך פרץ", עי"ז „שיקח" יותר ממסכת אחת.
[ובהמשך לזה — יש לעורר ולזרז עוה"פ אודות לימוד הרמב"ם ג' פרקים בכל יום על מנת לסיים בשנה אחת, כפי שכבר נתפשט המנהג בתפוצות ישראל שכל א' מסיים לימוד הרמב"ם, „מקבץ לתורה שבעל פה כולה", הלכות כל התורה כולה, בכל שנה].
וכן יש להוסיף בכל עניני יהדות תורה ומצוותי' והפצתם חוצה — בג' הקוין דתורה עבודה (תפלה) וגמ"ח, כפי שדרשו חז"לקכח על הפסוק*12) „פדה בשלום נפשי" (ששייך להגאולה די"ט כסלו*13)), „כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".
וכל זה — באופן ד"פעולה נמשכת" בימים שלאח"ז, ובפרט בימי חנוכהקלא, שנקבעו על נס השמןקלב, שרומז על רזין דרזין שבתורהקלג (נוסף על כללות הענין ד"נר מצוה ותורה אור"קלד), ובאופן ש„מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ"קלה, שזהו תוכן הענין דיפוצו מעינותיך חוצה, ענינו של י"ט כסלו, ומה גם ששלימות הגאולה די"ט כסלו — כשחזר רבינו הזקן לוויטעבסק (כההלכה — מצב ד"חזר לבוריו"קלו) — היתה בג' דחנוכהקלז, שלכן, יכולים וצריכים להמשיך בכל עניני י"ט כסלו (כולל גם התוועדויות וחגיגות) גם בימי חנוכהקלח, ובאופן של הוספה, כהוראת נרות חנוכה ש"יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"קלה, שבדורותינו אלה נעשה „מנהג פשוט" בכל ישראלקלט.
ויה"ר שהדיבור וקבלת החלטות טובות בכהנ"ל ימהרו ויזרזו ויביאו את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בפועל ממש ותיכף ומיד ממש, שביום הש"ק זה יקויים היעוד „עלה הפורץ לפניהם" ע"י „פרץ זה משיח", ועוד לפני הקריאה במנחה „ויהי מקץ שנתיים ימים", ועאכו"כ לפני ימי חנוכה, יהי' כבר קץ (סוף) הגלות, „קץ שם לחושך"קמ, והתחלת ושלימות הגאולה הנצחית, ביחד ועיקר עם בנין וחנוכת ביהמ"ק הנצחי, „מקדש אדנ־י כוננו ידיך"קמא, תיכף ומיד ממש.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site