Sefer HaSichos (the Rebbe)
משיחות ש"פ תרומה, ב' אדר ה'תנש"א
339משיחות ש"פ תרומה, ב' אדר ה'תנש"א
א. מהענינים המיוחדים דיום הש"ק זה שבהתחלת חודש אדר — כמפורש בגמראא (והובא להלכהב) „משנכנס אדר מרבין בשמחה":
שמחה — כל השנה כולה זמנה הוא, כי: שמחה היא ענין כללי ועיקרי בעבודת ה', כמ"ש „עבדו את ה' בשמחה"ג, „עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב"ד, וכפס"ד הרמב"םה „השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא־ל שצוה בהן עבודה גדולה היא"; וכיון שעבודת ה' היא במשך כל חיי האדם, כמארז"לו „אני נבראתי לשמש את קוני", הרי גם השמחה (תנאי עיקרי בעבודת ה') היא במשך כל חיי האדם, בכל עניני ואופני העבודהז, ובכל שינויי המצבים שבמשך חיי האדםח. ובלשון הכתוב — שהביאו הרמ"א להלכה בסוף (הלכות פורים שבסוף) חלק אורחחיים — „טוב לב משתה תמיד"י.
ונוסף לזה ישנו ציווי מיוחד „משנכנס אדר מרבין בשמחה" — הוספה וריבוי בשמחה מהתחלת חודש אדר, מר"ח אדריא, ומוסיף והולך מיום ליוםיב במשך כל חודש אדריג.
340ויש להוסיף בהדיוק ד"משנכנס אדר" — שעיקר ושלימות הכניסה דחודש אדר היא לאחרי שעבר יום שלם מהימים דחודש אדר (א' אדר)יד, ועומדים ביום השני דחודש אדר — יום זה — שאז מתחיל עיקר ושלימות הענין ד"(משנכנס אדר) מרבין בשמחה".
ומודגש ביותר בקביעות שנה זו, שב' אדר חל ביום השבת — „וביוםטו שמחתכם אלו השבתות"טז — שעי"ז נוסף בהענין ד"משנכנס אדר מרבין בשמחה" בשתים: (א) התחלת חודש אדר היא בג' ימים רצופיםיז של שמחה יתירה (גם ביחס לחודש אדר עצמו) — ב' ימים דר"ח ויום השבתיח, „בתלת זימני הוי חזקה"יא, (ב) הוספה יתירה בעיקר ושלימות ה"מרבין בשמחה" לאחרי „שנכנס אדר" — בשני באדר — גם מצד ענינו של יום השבת.
וע"פ הידועכ ש"כל המועדים של השנה . . בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן", יש לבאר גם הקשר והשייכות ד"משנכנס אדר מרבין בשמחה" לפרשת השבוע שבו חל (בשנה זו וברוב השנים) התחלת חודש אדר — פרשת תרומה, כדלקמן.
ב. ויש לבאר תחילה תוכן הענין ד„משנכנס אדר מרבין בשמחה":
בהטעם ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה" — מפרש רש"י: „ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח".
וצריך להבין הטעם שרש"י מוסיף „(ימי נסים . . פורים) ופסח" (כקושיית המפרשיםכא) — ובשתים:
א) השייכות ד"פסח" ל"משנכנס אדר מרבין בשמחה".
ב) ועיקר: מטעם זה („ימי נסים . . פורים ופסח") צריכים להרבות בשמחה (לא רק בחודש אדר, אלא) גם בחודש ניסן, שהיו בו נסים [ועד שמרומז בשמו — „ניסן" מלשון „נס"כב, ובב' נוני"ן, „נסיכג נסים"כד], ונסים גדולים יותר מהנסים שבחודש אדר (פורים), כידועכה שהנסים ד־341פסח (יצי"מ) היו נסים גלויים שלמעלה מהטובע, משא"כ הנס דפורים הי' מלובש בטבע (בפרטי המאורעות שבמגילת אסתר שלכאורה נראים כמו דבר טבעי), ועוד ועיקר, שגם לאחרי הנס דפורים „אכתי עבדי אחשורוש אנן"כו. ואעפ"כ, הציווי ד"מרבין בשמחה" הוא בחודש אדר דוקא.
גם צריך להבין:
מהלשון „מרבין בשמחה", הוספה וריבוי על השמחה שבכל השנה, משמע, שהשמחה דחודש אדר היא אותה סוג שמחה שישנה בכל השנה, אלא שבחודש אדר היא באופן ד"מרבין בשמחה".
ולכאורה, השמחה דחודש אדר, בגלל הנסים שנעשו לישראל („ימי נסים היו לישראל"), היא, סוג שמחה בפ"ע, שאינו שייך (לכאורה) להשמחה דכל השנה כולה, „שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא־ל שצוה בהן".
נוסף על הנס דפורים מודגש בפורים גם הקיום דמתן־תורה — כמ"שכז „קיימו וקבלו היהודים", ופרשו חז"לכח „קיימו מה שקיבלו כבר", כי, במתן־תורה „כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית . . מכאן מודעא רבה לאורייתא (שקיבלוה באונסכט) . . הדור קבלוה בימי אחשורוש" (מאהבת הנס שנעשה להם*2)).
ועפ"ז י"ל בביאור הקשר והשייכות ד„משנכנס אדר מרבין בשמחה, ימי נסים היו לישראל פורים ופסח" — ש"פסח" (יצי"מ) תכליתו ומטרתו מתןתורה, כמ"של „בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", וזוהי השייכות דפסח (ששלימותו במ"ת) לפורים שבו „קיימו מה שקיבלו כבר"לא.
וצריך להבין:
מאי אולמי' דנס פורים, שבגללו „קיימו מה שקבלו כבר", „קבלוה . . מאהבת הנס", ברצון ובשמחה (לא באונס), מהנס דפסח, יציאת מצרים, שבהמשך לזה הי' מתן־תורה באופן ש"קבלוה באונס"?
ואדרבה: כללות הענין דיצי"מ הי' מתוך נסים גדולים (כמ"שלב „הנסה (הכי עשה נסים) אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים (הם נפלאות) ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטוי' ובמוראים גדולים גו'") שלא בערך לגבי הנס דפורים (כנ"ל ס"ב), ואעפ"כ, לא היתה קבלת התורה ברצון ובשמחה, „מאהבת הנס שנעשה להם", אלא בנס פורים דוקא?!
ד. וההסברה בזה — בהקדם הביאור342בהחידוש דנס פורים שלא מצינו דוגמתו (גם) בהנס דפסח:
נס פורים הי' באופן ד"אתהפכא חשוכא לנהורא" — „ונהפוך הוא גו'"לג, „החודש אשר נהפך גו'"לד — „שנתהפך לב אחשורוש לטוב, אותו הפה עצמו שאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך, הוא עצמו אמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם"לה; משא"כ בנס פסח — הרי גם לאחרי שפרעה הסכים לשלוח את בנ"י, „בשלח פרעה את העם"לו, נהפך לבו, כמ"ש „ויהפך לבב פרעה גו' וירדוף אחרי בני ישראל"לז, עד ש"וינער ה' את מצרים בתוך הים גו' לא נשאר בהם עד אחד"לח — „לאכפייא לסט"א בלבד לבטלם ולהכניעם"לה.
בסגנון אחר קצת: בנס פסח, נס גלוי שלמעלה מהטבע — מודגש בעיקר הגילוי מלמעלה, „נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"לט, ובמילא נתבטל המנגד (מצרים). והחידוש דנס פורים, נס המלובש בטבע — שעיקר ההדגשה היא על הפעולה בהתחתון ומצד התחתון, שלכן, לא מספיק ביטול המנגד, אלא יש צורך בהפיכתו לטוב.
ובהתאם לזה ישנו גם החילוק בקבלת התורה:
לאחרי נס פסח שעיקרו הגילוי מלמעלה, היתה גם קבלת התורה מצד הגילוי מלמעלה — ש"כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית", „הר הוא בחינת אהבה עליונה שנק' הר, כגיגית שהוא בחי' דבר המקיף סחור כל עלמין, שעי"ז נתעורר בהם האהבה", וכיון ש"התעוררות זו בלבם לקבלת התורה . . לא הי' מצדם בבחירה ורצון אשר מעצמם לבד, אלא ע"י הגילוי מלמעלה", ה"ז כמו „שקבלוה באונם";
משא"כ לאחרי נס פורים נעשה הקיום דקבלת התורה („קיימו מה שקיבלו כבר") „מאהבת הנס שנעשה להם" (בימי אחשורוש) — דכשם שהנס שנעשה להם הי' בעיקר מצד התחתון (נס המלובש בטבע), נעשה גם הקיום דקבלת התורה „מעצמם, שלא ע"י התעוררות מלמעלה . . אתערותא דלתתא מצד עצמם . . ברצון גמור"מ.
ה. ומצד מעלת הנס דפורים גדלה המעלה דשמחת פורים (גם לגבי השמחה דפסח, „ראשון לרגלים"מא שהם „מועדים לשמחה"מב) — „חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע"מג, ועד"ז (ומעין זה) מעלת השמחה דחודש אדר (גם לגבי חודש ניסן, „רוב החודש בקדושה . . כעין יו"ט"מד שענינו שמחה) — „משנכנס אדר מרבין בשמחה":
נס ושמחה (שמחה כתוצאה מנס) — שייכים זל"ז, כי, נס ענינו פריצת גדרי הטבע, וגם תכונת השמחה שפורצת גדרמה. וגודל השמחה באופן של פריצת גדר היא לפי־ערך הפריצת גדר שבנסמו.
343ובנוגע לעניננו:
אף שכללות ענין הנסים הוא באופן של פריצת גדרי הטבע, מ"מ, עיקר ושלימות הענין דפריצת גדר הוא בנס דפורים יותר מבנס דפסח, כי: פריצת גדר פירושה (לא ביטול הגדר, אלא) שישנו גדר ואעפ"כ נעשה פריצת גדר. ולכן, הנס דפסח, להיותו נס גלוי שלמעלה מהטבע (גילוי מלמעלה), ה"ה בעיקר ביטול (ולא (כ"כ) פריצת) גדרי הטבע; משא"כ הנס דפורים, להיותו נס המלובש בטבע (מצד התחתון), הרי כל ענינו הוא פריצת גדרי הטבע, שבלבושי הטבע (תחתון) גופא נעשית פריצת גדרי הטבע — נס המלובש בטבע.
ובאותיות פשוטות:
הגאולה (נס) דפסח — להיותה ע"י ביטול המציאות דמצרים, „לא נשאר בהם עד אחד", הרי, כשנתבטל המנגד אין חידוש כל כך בהגאולה; משא"כ הגאולה (נס) דפורים — כיון שגם לאחרי הנס נשאר אחשורוש בכל תקפו, ועד ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן", ואעפ"כ, לא זו בלבד שבטלה גזירת המן, אלא אדרבה, „ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"לג, „כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות"מז, „משנהמח למלך אחשורוש"יד, היינו, שבזמן הגלות גופא נעשה מעמד ומצב של גאולה — הגאולה היא באופן של פריצת (ולא ביטול) גדרי הגלות.
ומזה מובן שעיקר ושלימות ענין השמחה באופן של פריצת גדר בהפריצת גדר דשמחה גופא (ע"ד מ"שנ „פרצת עליך פרץ", „ופרצת" ב"ופרצת"נא) הוא בשייכות לנס פורים (שהנס הוא באופן של פריצת גדר), ולכן, שמחת פורים דוקא היא באופן של פריצת גדר בשלימות — „עד דלא ידע", שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועד"ז (ומעין זה) בהשמחה דחודש אדר, „החודש אשר נהפך גו'", שמזה למדיםנב ש"כל החודש כשר למקרא מגילה"נג — „משנכנס אדר מרבין בשמחה", ריבוי אמיתי שלמעלה ממדידה והגבלה.
ו. ואעפ"כ מוסיף רש"י גם הנס דפסח („מרבין בשמחה", „ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח") — כי, השלימות האמיתית דשמחה (כתוצאה מהשלימות האמיתית) דהנס, היא, בחיבור ב' המעלות דפורים ופסח גם יחד:
המעלה דנס פסח — שעל ידו מתגלה דרגא נעלית יותר, נס גלוי שלמעלה מהטבע, אבל לאידך, ה"ז רק מצד הגילוי מלמעלה, ולא מצד התחתון (ואדרבה — שמבטל מציאות התחתון); והמעלה דנס פורים — שהוא מצד התחתון, נס המלובש בטבע, אבל לאידך, ה"ז נס בדרגא תח־344תונה, נס המלובש בטבע, ולא גילוי שלמעלה מהטבענד.
ובסגנון פשוט: בנס פסח היתה הגאולה ממצרים, אבל הגאולה היתה ע"י ביטול המציאות דמצרים, ולא באופן שנתהפכו לטוב. ואילו בנס פורים נתהפך לב אחשורוש לטוב, אבל לא היתה גאולה מהגלות דאחשורוש, „אכתי עבדי אחשורוש אנן".
והשלימות האמיתית היא בחיבור ב' המעלות גם יחדנה — גילוי דרגא נעלית ביותר שנמשכת וחודרת ונעשית גם מצד התחתון. ובסגנון פשוט — גאולה מהגלות (גם מהגלות שבזמן אחשורוש), אבל, לא ע"י ביטול המנגד (כבפסח), אלא ע"י הפיכתו לקדושה (כבפורים).
ויש לומר, שענין זה מרמז רש"י בההמשך ד"ימי נסים . . פורים ופסח"נו — חיבור ב' המעלות (פורים ופסח) גם יחד, כפי שיתגלה בגאולה העתידה לבוא שתהי' „כימי צאתך מארץ מצרים"נז (פסח שלאחרי פורים), שאז יהיו נסים בדרגא נעלית ביותר — „אראנו נפלאות"נז, „נפלאות" גם בערך להנסים דיצי"מנח, וביחד עם זה, לא תהי' הגאולה ע"י הביטול דמצרים (כב"ימי צאתך מארץ מצרים", פסח שלפני פורים), אלא ע"י הפיכת מצרים לקדושה, כמ"שנט „כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד"*4).
ז. עפ"ז יש לבאר גם שייכותה של שמחת חודש אדר („משנכנס אדר מרבין בשמחה", „ימי נסים היו לישראל") להשמחה דכל השנה כולה — הוספה וריבוי באותו סוג שמחה („מרבין בשמחה"):
שמחת פורים וחודש אדר („החודש אשר נהפך גו'") בגלל הפריצת גדר בנס שמצד התחתון (אתהפכא חשוכא לנהורא, שנתהפך לב אחשורוש לטוב), קשורה גם עם הענין ד"קיימו מה שקיבלו כבר", „הדור קבלוה בימי אחשורוש" („מאהבת הנס שנעשה להם"), ברצון גמור (כנ"ל ס"ד) — שענינם אחד — המשכת אלקות בהתחתון ומצד התחתון: בנוגע לבנ"י — שמקבלים התורה בבחירה ורצון גמור („קיימו מה שקיבלו כבר"), ובנוגע להעולם — אתהפכא חשוכא לנהורא, הפיכת המנגד לטוב (שנתהפך לב אחשורוש לטוב).
345וכיון שבפורים נעשית השלימות דקבלת התורה (בבחירה ורצון גמור) על ובכל השנה כולה, מובן, שגם שמחת פורים (וחודש אדר) פועלת על ובכל השנה כולה — שכללות העבודה דקיום התומ"צ מתוך שמחה תהי' בעיקר מצד התחתון, היינו, לא באופן שהעיקר הוא הגילוי מלמעלה שמבטל התחתון, אלא באופן שחודר בהתחתון ונעשה מצד התחתון — פריצת גדרי התחתון, שמתהפך לקדושה.
וענין זה מרומז בפירוש רש"י „משנכנס אדר מרבין בשמחה, ימי נסים היו לישראל פורים ופסח" — שהשמחה דפורים (ואדר) כתוצאה מהנס שמצד התחתון וקבלת התורה מצד התחתון, נמשכת ופועלת גם בהשמחה שבכללות העבודה דקיום התומ"צ כפי שהיא מצד פסח, יצי"מ ו(תכליתה ב)מ"תסא, כיון שמתבטלת ה„מודעא רבה לאורייתא" (גם מלמפרע), ומתגלה שקבלת התורה היא גם מצד התחתון, בבחירה ורצון גמורמב.
ח. וע"פ האמור לעיל שהענין ד"משנכנס אדר מרבין בשמחה", „ימי נסים היו לישראל", קשור עם (הנס ו)קבלת התורה („מאהבת הנס שנעשה להם") מצד התחתון דוקא — יש לבאר גם הקשר והשייכות לפרשת השבוע, פרשת תרומה:
פרשת תרומה היא הפרשה שלאחרי בהמשך ל)מתן־תורה — בפרשת יתרו, והמשכה בפרשת משפטים, „מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני"סג, ועד לסיומה דפ' משפטים וחותמה „עלה אלי ההרה גו' ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה גו'"מד. וההוספה והחידוש שבפרשת תרומה לגבי מתן־תורה (בפרשיות יתרו ומשפטים) — שהענין דמתן־תרה הוא לא רק מצד הגילוי (נתינה) למעלה, אלא גם ובעיקר מצד התחתון, כמודגש בעשיית המשכן (התוכן דפרשת תרומה).
וההסברה בזה:
על הפסוקמה „ויקחו לי תרומה" („ויקחו" דייקא, ולא „ויתנו") — איתא במדרשמו: „יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה (כאילוז כתב ויקחו אותיסח) . . נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמריד ועשו לי מקדש".
ובהמשך המדרשע: „ויקחו לי תרומה,346הה"דעא תורה צוה לנו משה . . מורשה, אל תהי מורשה אלא מאורסה, מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורין לבית חמיו (הוא בא לבית חמיו בראיות פנים של כבוד ודרך מנחה ודורוןעב), משנשאה הרי אבי' בא אצלה, כך עד שלא ניתנה תורה לישראל ומשה עלה אל האלקים, משנתנה תורה אמר הקב"ה למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
ונקודת העניןעג — שבעשיית המשכן (פרשת תרומה) נשלמה הכוונה דמתןתורה (יתרו ומשפטים) בהמשכת אלקות למטהעד גם מצד ועל ידי התחתון, כי, מתןתורה עיקרו הגילוי מלמעלה, „עליונים ירדו לתחתונים"עה [וגם הענין ד"תחתונים יעלו לעליונים"עה הוא באופן שהתחתון יוצא ממקומו ובא למקומו של העליון, „לבית חמיו", היינו, שאין זה המקום שלו], ועיקר הענין דהשראת השכינה ע"י התחתון ובמקומו של התחתון הוא ע"י עשיית המשכן — „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" („אבי' בה אצלה"), שע"י עבודת התחתון נעשה התחתון מכון ומשכן לשבתו ית', ועד לדרגא הכי נעליתעו — המשכת וגילוי העצמות, „דירה לו (למהותו ועצמותו) ית' בתחתונים"עז.
ועפ"ז מובן הקשר והשייכות דפרשת תרומה ל"משנכנס אדר"עח — כי, החידוש וההוספה דפרשת תרומה (עשיית המשכן) על פרשיות יתרו ומשפטים (מתן־תורה) הוא ע"ד ובדוגמת החידוש וההוספה דפורים על מתןתורה — המשכת אלקות למטה מצד ועל ידי התחתון דוקא, דירה לו ית' בתחתוניםעט; ומצד זה נוסף בה־347שמחה באופן של פריצת גדר (כנ"ל ס"ה) — כמארז"לפ „ביום שמחת לבופא . . ביום שעמד המשכן שהיתה שמחה גדולה בישראלפב שהקב"ה שורה אצלם", ע"ד ובדוגמת השמחה דפורים וחודש אדר, „משנכנס אדר מרבין בשמחה".
ט. ובפרטיות יותר — יש בהתחלת פרשת תרומה ב' ענינים:
א) „ויקחו לי תרומה" — כפירוש חז"ל דקאי על תורה (כנ"ל ס"ח), וכמרומז גם בתיבת „תרומה", תורה מ', תורה שניתנה למ' יוםפג, היינו, שגם בתורה, חכמתו של הקב"ה, מודגש בעיקר שייכותה למטה — שניתנה למ' יום, מצד שייכותה לגדרי העולםכד.
ב) ועוד ועיקר — „ויקחו לי תרומה" כפשוטו, כמפורש בפסוק שלאח"זפה „וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת וגו'", י"ג (ט"ו)פו דברים דעוה"ז הגשמי שישראלז מפרישים ומרימים להקב"הפח („תרומה" — לשון הפרשהיח, ולשון הרמה* י), „לי לשמי"צא, לעשות מהם משכן ומקדש להשראת השכינה למטה בעוה"ז הגשמי, דירה לו ית' בתחתונים.
וב' הענינים שבפרשת תרומה (תורה מ', ובירור העולם) הם בהתאם לב' הענינים שבפוריםבי — „קיימו מה שקיבלו כבר",348קבלת התורה בבחירה ורצון גמור מצד התחתון (תורה מ')צג, והנס ד"ונהפוך הוא", „החודש אשר נהפך גו'", שנתהפך לב אחשורוש לטוב (בירור העולם)4י.
ותכלית השלימות דכהנ"ל היא בגאולה העתידה5י:
בנוגע לפורים — שנוסף על בירור והפיכת עניני העולם כפי ששייך בזמן הגלות, ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן", ה"ז נעשה בתכלית השלימות בהגאולה העתידה לבוא שעלי' נאמר „כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", כמרומז בההמשך דפורים ופסח, „ימי נסים . . פורים ופסח" (כנ"ל ס"ו);
ובנוגע לפרשת תרומה — שנוסף על השראת השכינה במשכן ומקדש כפי ששייך בכאו"א מישראלצו בכל מקוםז ובכל זמן, גם בחוץ לארץ ובגלות בזמן הגלות [מתחיל ועיקר מ"ביתח קדושה בלבו349של אדם"", כמרומז בדיוק הלשון „ושכנתי בתוכם", „בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א"*10), ומלבו של אדם — לביתו הפרטי, שנעשה בית תורה תפלה וגמ"ח, ומביתו — לחלקו בעולם, ועי"ז לכל העולם], הרי, ע"י „מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"קא נעשה עיקר ושלימות הענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — כפשוטו ממש, בבית המקדש (דאקרי משכןקב) השלישי, „מקדשקג אדנ־י כוננו ידיך"קד.
וענין זה מרומז גם בהמשך הפרשיות מתרומה עד סוף ספר שמות (ע"ד הרמז בההמשך דפורים ופסח), שבהם מדובר בארוכה ובפרטיות אודות הציווי דעשיית המשכן וכליו ובגדי כהונה — בפרשיות תרומה תצוה ותשאקה, ועשייתם בפועל — בפרשיות ויקהל פקודי, אשר, כל ענינים אלו יחזרו ויתקיימו בפועל ממש ובתכלית השלימות בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו — „קהל גדול ישובו הנה"קו (ויקהל), באופן ש"אתם תלוקטו לאחד אחד (פקודי) בני ישראל"קז, שאז יקויימו כל הענינים שבספר הקרבנות (ויקרא) בפועל ממש — הקרבת הקרבנות ע"ג המזבח בביהמ"ק השלישי, „ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם . . כמצות רצונך"**1).
350י. מההוראות מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:
בעמדנו ביום הש"ק פרשת תרומה, משנכנס אדר, יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהנקודה המשותפת שלהם — המשכת אלקות למטה מצד ועל ידי התחתון, כנ"ל.
ובפרטיות: בלימוד התורה (תורה מ') — ע"י הוספה בהיגיעה שבתורה, כולל ובמיוחד בלימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה בשכל האדם; במצות הצדקה (תרומה כפשוטה) שהיא כללות כל המצוותקט — להוסיף בהנתינה לצדקה לא רק מעשר, אלא גם חומש (מצוה מן המובחרקי), וגם יותר מחומש, עד ל"כל אשר לאיש יתן בעד נפשו"קיא („כופר נפשו"קיב); והוספה בכללות הענין דעשיית משכן ומקדש להקב"ה — בלבו של אדם, בביתו הפרטי (נוסף על בתים ומוסדות ציבוריים דתורה תפלה וגמ"ח), בחלקו בעולם, ובכל העולם, כולל גם הפעולה על אוה"ע בהמצוות שנצטוו בני נחקיג, כהכנה לקיום היעוד „אז אהפוך אל עמים גו' לעבדו שכם אחד".
והתעוררות מיוחדת בענין שהזמן גרמא — מבצע פורים — להתחיל ולהשלים מבעוד מועד כל ההכנות הדרושות למבצע פורים בכל העולם כולו, „כלקיד היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש (שאחרית וראשית שלוקטו) הקרובים והרחוקים"קטז, „למגדול ועד קטן"קיז, „מנער ועד זקן טףקיח ונשים"קיט — שלא ישאר אפילו יהודי אחד בפנה נדחת בקצוי תבל שלא יהי' נכלל ב"מבצע פורים" (כולל גם באופן של פעולה נמשכת על ובכל השנה כולה — ע"י שלימות העבודה דקיום התומ"צ, „קיימו מה שקיבלו כבר").
וכל ענינים אלו — מתוך שמחה וטוב לבב, ו"מרבין בשמחה", ועד לאופן של פריצת גדר בהפריצת גדר דשמחה סתם, כמודגש בנס פורים (כנ"ל ס"ה), כולל גם שהעבודה היא באופן של פריצת גדרי הטבע, למעלה מכל מדידה והגבלה.
ויש להוסיף, שהפריצת גדר שבענין הנסים (כולל ובמיוחד נס פורים) היא בהדגשה יתירה בשנה זו — הי' תהא שנת אראנו נפלאותקכ, ובפרט לאחרי שכבר עברו יותר משלשה (ימים, שבועותקכא ו)חדשיםקכב מהתחלת השנה, „בתלת זימני הוי חזקה", וראו במוחש („אראנו") כו"כ ענינים של „נפלאות"קכג — הרי בודאי שכל351עניני העבודה דתומ"צ, ועאכו"כ הענינים השייכים לנס פורים, צריכים להיות באופן של „נס", מלשון הרמהקכד, ועד ל„נפלאות" שלמעלה מ"נסים", „כמו הנס על ההרים"קכה, מתוך פריצת כל המדידות וההגבלות.
יא. ויה"ר שע"י הדיבור וההתעוררות דקבלת החלטות טובות להוסיף בהענינים האמורים באופן של נסים, מקבלים תיכף ומיד את השכרקכו, במדתו של הקב"ה, מדה כנגד מדהקכז וכמ"פ ככה, „מידו המלאה הפתוחה הקדושה (הגדושהקכח) והרחבה"ייב — שנוסף עוד יותר בה"נסים" שבימינו אלה, „ימי נסים . . לישראל":
לכל לראש — שעוד ברגעי הגלות האחרונים מבטל הקב"ה כל הענינים הבלתי־רצויים דהמן ובניו ובני בניו,
— ופשיטא שאין מקום לפחד כו', כיון ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"*13), וכמסופר במדרשי חז"לקלא בנוגע לימים שלפני פורים שהתינוקות אמרו למרדכי הפסוקים שלמדו בבית הספר: „אל תירא מפחד פתאום גו'"קלב, „עוצו עצה ותופר גו'"קלג, „ועד זקנה אני הוא גו'"קלד, ו"כיון ששמע מרדכי כך שחק והי' שמח שמחה גדולה" —
ואדרבה — „ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", „ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"קלה,
ועוד והוא העיקר — שתיכף ומיד ממש, „משנכנס אדר", כו"כ ימים לפני גאולת פורים, באה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, „כימי צאתך מארץ מצרים",
ובלשון חז"לקלו — „מיסמך גאולה לגאולה", „פורים לפסח", ובזה גופא — גאולת פסח („כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות") לפני גאולת פורים,
ואז תהי' גם גאולת פורים בתכלית השלימות („ימי נסים . . פורים ופסח") — שתמורת המעמד ומצב ד"אכתי עבדי אחשורוש אנן", הרי אחשורוש (המושל בכיפה) בעצמו מסייע לבנ"י לצאת מהגלות, „וכל שרי המדינות גו' ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים"קלז,
ועד ש"והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב גו' על הר קדשי ירושלים גו' בית ה'"קלח — לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, ועד לקדש הקדשיםקלט.
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Volume
- ה'תשנ"א, חלק א
- Id
- rh-2cy750q7