מא, ב

מצות היחוד בפסוק ראשון דק"ש שהוא מצות כונה שבק"ש ומכאן ואילך מצות קריאה שהוא מעל לבבך ואילך לחד מ"ד דהיינו בפסוק ושננתם כו' או מטעם קבלת עול מלכות שמים שהוא בפסוק ראשון בלבד כמ"ש בר"י הנשיא שהיה מעביר ידיו כו' וד"ל). ובכ"ז יתורץ ענין השמע לאזניך כו' מה שמחמיר להשמיע לאזניו בק"ש דוקא לפי דמ"ש מה שאתה מוציא בפיך היינו כמו אתה לנוכח שאומרים אתה עשית השמים וכה"ג כשאו' אתה בכל מקום דקאי על בחי' עצמות אלקות דוקא וגם כאן מה שאתה מוציא כו' היא א"ת כ"ב אתוון דאורייתא שבהן נבראו כל העולמות כמ"ש ואתה מחיה את כולם וכידוע די' מאמרות מקבלים מי' הדברות. וכמ"ש אם לא בריתי כו' וכתיב ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ וכמרז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקת שב"ר משום דבחכמ' שבתורה יסד ארץ וכמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית דרכו כמ"ש ואהיה אצלו אמון וכידוע בזוהר דאסתכל באורייתא וברא עלמא כו' ולזה צריך להשמיע לאזניו מה שאתה מוציא דבר ה' זה בפיך כמו בשעת קבלת התורה ממש דמה להלן באימה כו' כך מצות ק"ש צריך לקרות באימה מאחר ששומע באזניו לדבר ה' שאתה מוציא בפיו והוא אינו רק בחי' כלי להכיל דבר ה' כנ"ל וגם שמצות כוונה רק בפסוק ראשון היינו לכוון לבו אבל להשמיע לאזניו מה שקורא בלי כוונה בלב די במצות קריאה שבק"ש והוא למעלה ממצות קריאה בתורה גם שהוא דבר ה' ג"כ אך בק"ש ע"י קעומ"ש צריך להשמיע לאזניו כמו שצריך לשמוע באזניו גזירת מלך בעצמו כשקוראה בפיו כידוע ואין זה עיקר רק בפ' שמע שמקבל עליו עומ"ש שהוא ביטול רצון כנ"ל משא"כ בפ' והיה אם שמוע שמקבל עול מצות שלכך נאמ' בה וקשרתם ואח"כ ולמדתם להורות שהמעשה גדול ובפ' שמע נא' ודברת בם ואח"כ וקשרתם שתלמוד גדול וכידוע דהוקשו כל המצות לתפלין כו' לפי שעיקר מצות ת"ת הכולל כל המצות בפ' שמע שזהו שנמנו וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה רק

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org