מב, ד

ולכך הא בהא תליא והיו לאחדים ממש (כי אדם חיצוני אין לו קיום חיות רק מבחי' אדם פנימי דאור תורה שנק' זאת תור' האד' כנ"ל) וזהו הטעם ג"כ אשר בק"ש יש רמ"ח תיבין לנגד רמ"ח מ"ע דוקא כי מצות ק"ש כוללת רמ"ח מ"ע שבפ"מ דוקא כמ"ש וזאת המצוה כו' ומצות ק"ש היא בחי' פנימי' ומקור לכל רמ"ח מ"ע ע"י שהיא בחי' פנימית למצות ת"ת בקריאה ודיבור וע"כ רמ"ח תיבין שבק"ש המה בחי' פנימי' שרשים ומקוריי' לרמ"ח איברים דמלכא שבמעשה המצוה (וזהו שההוא ינוקא הבין בריחא דלבושייהו שלא קראו ק"ש כי הק"ש היא בבחי' יח"ע דחו"ב שבראש ומקור ליחוד דזו"נ שע"י המצות מעשיות כמ"ש במ"א ואע"פ שעסקו במצות הכנסת כלה זהו מצוה פרטי' ולא נשלם בה הכלל המקורי כו' אבל המה עשו עכ"ז כהוגן במה שנפטרו מן הק"ש כי מצות הכנסת כלה ביחוד גופני שרשו ביח"ע דאו"א כמ"ש בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו שנמשך מהם מוחי' לזו"נ להוליד והוא במקיף דחופה כו' כידוע וד"ל):

(לב) ואותו תעבודו הנה קודם ובקולו תשמעו הזכיר ואת מצותיו תשמרו שהוא בחי' המשכות אלקות מלמעלה למטה כמו במצות צדקה וגמ"ח שכולל לכל המצות כי על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח שהן ג' קווין כידוע ואחרי ה' תלכו ואותו תיראו בבחי' רו"ש בבחי' העלאה ואת מצותיו תשמרו בבחי' המשכה ובקולו תשמעו בקול דתורה ממוצע מהעלאה והמשכה וא"כ מ"ש ואותו תעבודו א"א לומר כמו עבודה דקרבנות שהן בחי' העלאה ממש שכבר אמר תלכו ותיראו אלא צריך לומר דקאי על בחי' עבודה שבלב זו תפלה בח"י ברכאן כו' אך לכאורה הנה גם התפלה בבחי' העלאה שהרי התפלה במקום קרבן ממש תיקנו תפלה של שחר במקום תמיד של שחר כידוע א"כ היינו הך ולכאורה מהו ההפרש בין העלאת הקרבן בהמה על גבי המזבח ליכלל באש של מעלה להעלאת נפש הבהמית דנוג"ה בשעת התפלה בעבודה שבלב בהתלהבות אש ה' כו' (ע"י

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org