מג, ב

דצלותא באדם התחתון לכרוע בברוך כו' בח"י חוליות שזהו שרש התפלה כדי להמשיך מבחי' עצמות מוחין דגלגלתא כו' עד רום המעלות מעצמות אא"ס ממש וד"ל). ולזה הטעם יש יתרון מעלה בשרש התפלה מכל המצות שנקראים רמ"ח איברים דמלכא וגם למעלה משרש התורה שהיא רק במוחין והתפלה מאחר שמחבר המוחין עם כללות הגוף ביחד מראש לרגל בהכרח ששרשה בבחי' מקיף שמקיף ראש ורגל כא' והיינו שאמרו חז"ל מניין שהקדוש ברוך הוא מתפלל שנאמר והביאותים כו'. וכתיב תפלה לאל חיי. פי' הקב"ה הוא בחי' ז"א ואל חיי הוא עצמות המאציל כו' ומשם נמשך לו בחי' מקיף מראש לרגל ע"י ח"י חוליות כו' (ואע"פ שאין לו גוף ולא דמות הגוף דברה תורה כלשון בני אדם שבאמת נאמר כי לא אדם הוא כמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל כו'). וזהו ואותו תעבודו להמשיך בחי' פנימי' ועצמות אא"ס בח"י ברכאן דצלותא כדוגמת ח"י ברכאן דלעילא בתפלה שהקב"ה מתפלל בבחי' האצי' כו' ולזה סמכו קודם לתפלה מצות ק"ש וברכותיה שהן רמ"ח תיבין דק"ש בקבלת עומ"ש להיות שרש לרמ"ח פיקודין רמ"ח איברים דמלכא ואח"כ להמשיך פנימי' ועצמות המוחי' ע"י ח"י חוליות כו' בתפלה בח"י ברכאן כו':

(לג) ולהבין זה בתוס' ביאור הנה תחלה יש להבין שרש ענין התפלה איך שהיא במקום קרבן בהמה ע"ג המזבח דכתיב בי' לחמי לאישי כו'. דהנה ידוע בענין הקרבנות שהן בחי' העלא' הבירורי' דרפ"ח כו' להיות כי שרש הבהמה למעלה הוא מפני שור כו' וידוע דשרש דצ"ח הוא מבחי' התוהו שלמעלה מבחי' אדם דתיקון ולזאת יש בכח הצומח וחי לזון לנפש האדם כמו ע"י הלחם שיתחזק הלב והמוח כו' וכמ"כ נא' בקרבנות לחמי לאישי כו' לחם אלקיך הוא מקריב כו' לפי שהעלא' הבהמה גשמי' ע"ג המזבח עולה לשרשו בבחי' בהמה רבה שלפני אדם דתיקון ע"כ נק' לחם ה' ועד"מ לחם שאדם התחתון אוכל הנה תחלה נברר המאכל באצטומכא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org