מ, ב

שהקדימו נעשה לנשמע מטעם הנ"ל והנה התירוץ לזה ידוע להיו' מה שבחי' סוף מעשה עלה במח"ת היינו כמו שאמרו במי נמלך בנשמתן של צדיקי' פי' במי נמלך אם להיו' לו רצון ותענוג באנא אמלוך הנ"ל בנשמות של צדיקי' שיהיו בגופי' דוקא שזהו בבחי' סוף מעשה לקיום המצות בפ"מ כו' וע"כ לפי ששרש כנ"י עלה במחשבה שהן נשמות הצדיקי' אשר נמלך בהן כו' לכך ממילא אמרו כנ"י נעשה ואח"כ נשמע דסוף מעשה הוא תחלת המחשבה דאנא אמלוך כו' (וכידוע דכל ישראל בני מלכים הם ששרש' מבחי' מל' דא"ס וכמ"ש ותרועת מלך בו כו') ובחי' המעשה עיקר התענוג ורצון שבמלוכה כנ"ל והנה בשעת קבלת התורה הי' צריך להיות בחי' העלא' מ"נ מלמטה למעלה מתחלה שהוא בחי' או"ח ובבחי' ע"ס דא"ח בחי' המל' נק' כתר ונק' כתר מלכות כו' שהיא בחי' סוף מעשה שהקדימו לנשמע כנ"ל אבל אח"כ כשנתנה התורה לכנ"י ה"ז בחי' ההמשכה שאחר ההעלא' שהוא בא בבחי' א"י וכידוע דשרש התורה בבחי' היושר כו' וע"ס דאור ישר מלמעלה למטה בחי' המל' שהוא סוף מעשה בא באחרונה וכידוע בד' אותיו' דהוי' יוד כתר וחכמה ה' בינה ו' מידות ה' אחרונה סוף מעשה כו' וד"ל) וזהו ג"כ הטעם שבק"ש צריך להקדי' עומ"ש תחלה שהוא בחי' ביטול רצון בקבלת עול מלכות בלבד כנ"ל ואח"כ עול מצות בקיום בפ"מ שסוף מעשה בא באחרונ' בבחי' א"י דתיקון כו' לפי שהק"ש שרש' במצו' ת"ת שהוא בחי' קו האמצעי דת"י כנ"ל (ופי' שמוע תשמעו אל מצותי שמיעה זו בקיום בפ"מ ולא שמיעה באוזן לבד משא"כ פי' ונשמע דמ"ת) (ושרש הענין לפי שהתורה נק' אמת ראש תוך סוף דא' מ"ם תי"ו וכידוע ועיקר מידתו של אמת הוא כאשר סופו כתחלתו דוקא משא"כ כשאין סופו כתחלתו נק' כזב כנהר שיכזב מימיו שנפסק כו' וכמ"ש למעלה (באות ג' וד"ל) בפי' שפת אמת תכון לעד כו' וא"כ הגם שסוף מעשה עלה במחש' שהוא התכללות הסוף בראש באופן שהסוף הוא הראש דלכך

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org