כז, ב

ונמשך אליו שאם לא המעשה לא היה מתעורר ברצון זה כלל רק כדי שיהיה נמשך הרצון במעשה בגילוי כמו כששואלין אותו שלא יהי' בו שינוי כנ"ל הוא ענין אומר ועוש' הנ"ל וד"ל. וזהו טעם מ"ד דארץ קדמה משום דסוף מעשה הי' עיקר ומקור תחלת התעוררות הרצון הפשוט וזהו ענין סוף מעשה שעלה במחשבה תחילה פי' תחילה למחשבה ורצון הפשוט הזה כמ"ש במ"א וא"כ לפ"ז יובן שגם אחר ההתגלות הרצון במעשה (בבחי' השתלשלות דע"ס דא"י מלמעלה למטה כנ"ל) עד בחי' סוף מעשה הבא אחרון להוות מאין ליש ממש בפ"מ כמו כל אשר חפץ עשה בפ"מ הרי אח"כ עולה המעשה דווקא בבחי' או"ח אל תחלת שרשו בתחלת הרצון והמחשבה דוקא והוא דוקא כאשר נשלם סופא דמחשבה ורצון דוקא משום דנעוץ תחלתן בסופן דווקא כידוע לפי שבסוף מעשה בפ"מ דווקא נק' שלימות הרצון ובלעדו אין שלימות לתחלת עיקר הרצון כנראה בחוש באדם שכאשר נשלם רצונו בפ"מ דוקא אז יושלם רצונו כו' ולזה הטעם יובן שכאשר עולה סוף המעשה בבחי' א"ח לקדמות הרצון נמשך משם בחי' מקיפי' דעצמו' הרצון הזה שבטה"ע על הארץ שהוא סוף מעשה שבפ"מ הגם שרחוקה מאוד כו' והיינו ברוך מרחם על הארץ וידוע דכל רחמי' הוא מבחי' המקיפי' כי תחלה דיבר בבחי' א"פ עד סוף מעשה שנמשך מן החכ' שזה שכתוב עוש"ה בראשי"ת (ויש בזה ה' מדרגות נר"ן ח"י בבחי' א"פ ואח"כ א' ה' מקיפי' דנ"ר נח"י מברוך מרח' על הארץ עד ברוך שמו שהו' בחי' מקיף הכללי שמצד עצמו' שמו שנק' מקיף למקיף דיחידה שהוא בחי' טה"ע עצמו טרם שעלה ברצונו כו' כמשי"ת) ופי' הארץ בחי' כח המעשה בפ"מ דוקא כמו תוצא הארץ תדשא הארץ כי הכל הי' מן העפר כו' שזה עולה בתחילת המח' יותר תחילה מטעם הנ"ל ואח"כ מרחם על הבריות שעל הארץ כו' כמשי"ת וכמו שאנו רואי' שהקב"ה חס על מעשה ידיו דוקא כמו אחרי המבול שניחם כו' וכמו שאמר מעשי ידי טובעים בים וכן ראיה מננוה שאמר לא אחוס כו' ועד"מ אדם שנותן יגיע כפיו באיזה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org