Addenda - sichos and letters 9

506תצא

ולכאורה, כל הענין מפרש"י בקדושין אין מקומו במאמר זה*, כי אין בסגנון מאמרי דא"ח שקו"ט בכדי לתרץ יתור לשון רש"י בפירושו באיזה הלכה בגמרא, ובפרט שאין זה מוסיף הבנה בענין שמבואר במאמר. — י"ל בדרך אפשר, בהקדם תמי' גדולה בדקות הענינים, והוא: קוטב סעיף זה הוא שתשובה היא אהבה עצמית, ולכן אינה שייכת אלא ליחיד, ולכן בישראל אין שייך תשובה אלא לאביהם שבשמים, ומיד הוא מקשר זה ומבאר שזהו ג"כ מ"ש וחשקת ביפת תואר, והנה כל ענין יפ"ת מפורש בדרז"ל שכנגד יצר הרע דברה תורה. וא"כ הרי אדרבה ע"פ המבואר כאן אי אפשר שתהי' בזה אהבה עצמיית בדוגמת הנ"ל, ומבואר בכ"מ שעצמיותן של בנ"י הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ומוכרח ברמב"ם הל' גירושין ספ"ב, והם הם דברי המדרש שבתחלת מאמר זה: אין תשוקתם של ישראל אלא באביהם שבשמים.

ויש לבאר כ"ז (על יסוד מ"ש בלקו"ת ד"ה כי תצא — השני) ע"פ מ"ש בכתהאריז"ל (בלקוטי תורה וטעמי מצות ר"פ תצא. בשער המצות ובס' הליקוטים שם) ביאור מצות יפ"ת, דכל היוצאים למלחמה היו צדיקים גמורים, כי האיש הירא והרך הלבב מעבירות שבידו חזר לביתו (סוטה מד, א), וכאשר נתנו ה"א בידך שזה הוראה שהוא צד"ג, פוגע באיזה גוי' וחשק בה בתכלית החשק, אין זה אלא הוראה שיש בה ניצוץ קדושה שבוי ביד הקליפות ונוגע לנשמת האיש ההוא, ולכן ולקחת לך כו', עיי"ש באריכות. והנה — בכלל, שני סוגים בעבודה: בירור הניצוצות שנפלו בדברים המותרים, בקליפת נוגה, ואותן שנפלו בדברים האסורים, בגקה"ט. והוא בירור סתם ובירור דנסיון. והחילוקים שביניהם, שבסוג השני יש סכנה יותר להמברר ועבודתו צ"ל בדרך מס"נ, בכח העצמי שבנפש (יעויין במאמר כי מנסה תש"ח ובסוף ספר טעמי המצות להצ"צ), וא"כ מובן שביפ"ת, צ"ל אשר הניצוץ נפל בגקה"ט, אף שאינו נסיון ממש כי התורה היתירתו, בכל זה צ"ל העבודה ע"י וחשקת, עבודה עצמיית ובמס"נ וסכנה בדבר, והראי' שהרי נולד בן סורר ומורה. ועיכ"ז מתורצת תמי' הנ"ל, ומובן ג"כ מה שמביא כאן פירש"י אשר ביפ"ת בחשקו תלה הכתוב, כי עי"ז שתשוקתן של ישראל לאביהם שבשמים, אהבה עצמית, אינו משגיח על הסכנה, וזה גורם ומוליד חשקו. ובמילא ג"כ אין שייך שיהי' גם בחברתה, כי אין מקור חשקו אלא מצד ניצוץ הקדושה הנוגע אליו (וקצת צ"ע שם בכתהאריז"ל שכתב דאפ"ל שיתחלק הניצוץ בכמה גופות ולכן „על אויביך" הוא ל' רבים). — והנה כהנ"ל הוא ע"פ פנימיות פשט ההלכה. וגם בעבודה בנפש — יעויין בלקו"ת507שם, דפרשת יפ"ת מבארת העבודה דגילוי עצמות נקודת הלב ממש וצ"ל בקשו פני וענין המס"נ, נפילת אפים, ובחי' נעילה. עיי"ש, שהן הן הדברים האמורים למעלה.

זאת הפעם יצאתי מסגנון ההערות שבקונטרסים אלו, להראות, כפי הנלפענ"ד, עד כמה כל הענינים שבמאמרי דא"ח גם אלו שלכאורה באו רק בדרך אגב, הרי לא רק שהם מדויקים בפני עצמם, אלא שגם מקומם במאמר וסגנון הרצאתם מבאר ומאיר כמה פרטים. אלא שלפעמים מפורש הדבר, ולפעמים בא רק ברמז — וממאמר זה אתה למד לשאר מאמרים.

(מרשימת שנת ה'תש"ח)

. . . בודאי ימשיך עתה השתדלותו, ע"ד הנדבה להפצת גליוני של"ה אצל אלו שדבר עמהם בזה ומאן דמוסיף מוסיפין לו.

ואף דמבואר — לקו"ת תצא ע"פ וגלחה. ובארוכה בדרך מצותיך מצות תגלחת מצורע כשיטהר — שהשתדלות יתירה אך למותר וגם מקלקלת, היינו בנוגע לפרנסה, וכמש"ש הטעם כי מזונותיו קצובין משא"כ בעניני תומ"צ, כמובן,

(ממכתב ז' אלול, ה'תש"ו)

. . . אם יש איסור פצוע דכא באשה. ראה בס' החינוך מצוה תקנ"ט שאינו נוהג אלא בזכרים. וכן הוא במאירי ליבמות דף כ"א. וכאן מקום אתי להביע תמיהתי על העדר השימת לב לנתוח שנקרא בשם נתוח פראָסטאטא*, שבדורנו חלש זה — נעשה לעתים קרובות, לפ"ע, ומבלי כל שאלת חכם בזה, אף שזהו ענין של סירוס, כי הרופאים חותכים גידים ושבילים וכו'. ואפשר שבהתייעצות עם הרופאים מומחים אפשר לעשות הנתוח מבלי הנ"ל. ולע"ע לא מצאתי מי שיעורר על זה, ואלו שפנו אלי והעירותים לברר את כל הנ"ל — הי' בעיניהם הדבר לחידוש גדול, וכן בעיני הרבנים שהתייעצו ודברו אתם.

(ממכתב י"א ניסן, ה'תשט"ו)

508. . . מ"ש ושאלני זה מכבר במה שלא ראו להקל — וגם הצ"צ — בעניני שליח לקבלה בכמה פרטים, ודורש לפס"ד אבי מו"ר ז"ל,

הנה מאאמו"ר ז"ל לא שמעתי עד"ז. וגם איני זוכר ברור הנהגתו בזה. אבל, בכלל, הנה בזמן ההוא הקילו בכמה ענינים בהנ"ל, מפני פיזור הגליות ביותר וצוק העתים גם ברוחניות, וכגון דא צריך לברר אצל רבני אנ"ש, אשר בטח יש בידם הוראות למעשה מהזמן שאחרי המלחמה הראשונה. ושקדו חכמים על תקנת בנות ישראל.

(ממכתב י' אדר, ה'תש"ט)

. . . וי^* * אחר מעשה כו', כיון שהוא בכתובה ולא בגט, שבגט הרי א"א לכתוב רק אופן שאין אף א' קורא אותו או עולה לתורה או חותם כן; ובכל הדוגמאות שהביא כת"ר (ושגם בהם מחלוקת) מזכירים גם אופן שנק' בפועל, וכותבים דמתקרי וכו'. ואכ"מ.

(ממכתב י"ג ניסן תשי"ד)

509שםסו"ס כ"ה — עיין שו"ת צ"צ חאה"ע סו"ס י"א דדשו בה רבים שומר פתאים ה' — שייך גם בת"ח היודע הסכנה.

ובגוף ענין דנשואי אלמנה וגרושה ראה פסחים קי"ב סע"א דיש ג"כ מעלה בגרושה לגבי אלמנה. ובשער הפסוקים להאריז"ל ס"פ תצא „והגרושה יותר נקי' מכולם — מאלמנה וגם חלוצה — אלמלא משחז"ל שלש דעות במטה". ובכמה ספרים (הובאו בניצוצי זוהר לזח"ב קב, א) דלאחר יב"ח אין סכנה, אפילו מועטת, באלמנה. ובזהר חי לזח"ב שם בשם הה"מ דאדרבה יש תיקון לנשמת הנפטר אם נשאת האלמנה לת"ח. וכבר נדפס תיקון נשואי אלמנה למהר"ש שרעבי. אבל כמדומה שאין האשכנזים נוהגים בזה — ועיין צ"צ שם לענין ת"ח בזמה"ז בענינים כאלו. ומ"ש במשנת בנימין שם ע"פ השל"ה שאין לשדך עם גרושה שנעשית חלוצה אח"כ לא ציין מקומו בשל"ה לעיין הטעם. ולכאורה עפמ"ש בשער הפסוקים ה"ז טוב יותר מאלמנה.

(ממכתב י"ט כסלו ה'תש"ט)

510ואולי זהו הטעם שבשו"ת צ"צ הנדפסת לא נזכר כלל ע"ד הלימוד לאחר החתונה, ופשטות הסגנון שם משמע שמספיק שבעת הנישואין^ו הוא ת"ח. ועפ"ז גם יובן — זה שלא נשמע במקומותינו שפב"פ (ישראל הנשוי לבת כהן) לומד בכ"י מסכתא פ' או נותן צדקה כו' — שה"ז מילתא דתמי' קצת.

הדעות בנישואי ב"כ לישראל נקבצו באוצר הפוסקים ח"א סי' ב' סעיף ח' סקמ"ד. וראה שם לסוף סעיף י"א בנוגע לצוואת ר"י החסיד ס"ק יד־יז דמשם לימוד גם לעניננו.

(ממכתב ניסן, ה'תשל"ח)511גדול ובלבד להראותה אַז מ'איז אויך פוסט און נאָך מער ובמילא צריך למלאות הריקנות בדברי „תפארת ריקנים" וכו'.

(ממכתב ה'תשל"ט)

. . . מובן שהארכת זמן החתונה לשנת תשי"ט תמי' גדולה ביותר, ובודאי יהי' כסיומו במכ', באמצע הזמן, ולאחר רגע ההתחלה, לדעת כמה וכמה — אמצע נקרא (ראה תרומות פ"ג מ"ה ובירוש' ומפרשים שם).

(ממכתב ח' חנוכה, ה'תשח"י)

ילה מחז"ל — שרגע אחד לאחרי החורבן נולד גואלן של ישראל (באם היו זוכין להגאל בדור ההוא). ואחד הטעמים — שכשמאיזה טעם שיהי' יש ענין בלתי רצוי, הקב"ה מביא בהקדם עידוד חזק שלא יפלו ח"ו ברוחם וכו'. ואשריהם שבחתונתם תומ"י מתחילים בהמשכת ברכות השם גם לכל המשפחה, כיון שהתורה מצווה אותם להיות שמחים בשמחת החו"כ שי'. ומקרבת גאולת ושמחת כל בנ"י וכהל' בברכת נישואין: מהרה ישמע כו' שמחה כו'.

(ממכתב שלהי סיון ה'תשמ"ב)

512. . . במ"ש בכלל אם לחשוב ע"ד נכבדות לבנם . . . שי', — הנה בזה ובכגון דא, גם באחרים, אין לבלבל את הבן או הבת, עד שתהי' איזה הצעה פרטית שנוגע לפועל, כי מה תועלת שידעו שחושבים, ואי אפשר שלא יבלבל עכ"פ קצת, ואחכ"ז אין הצעה מפורטת, ובפרט שקשור עכ"פ במקצת בשאלת ההסתדרות.

במ"ש הטעם בהנוגע לחתונת בנם . . . שי' להמשיך בזה כיון שדחוק מחובות וכו' וכו', אף שהמחותנים אומרים שמצדם אין כל מניעה, ואינו יודע מה לעשות בזה,

הנה תמי' ופליאה, שהרי ידוע מרז"ל ומבואר בלקו"ת סוף פ' ברכה דנותנים פרנסה לאיש בשביל אשתו, וא"כ — אפשר מה שדחוק הוא מפני שעדיין לא נתחתן, והטענה דאין בגדים מתאימים וכו', מובן עד כמה מגוחכת היא בענין עיקרי כהנ"ל, ושנוגע לכל החיים כולם כחתונה, ואפילו אם הי' ברור שיש מלעיגים, הנה התחלת כל הד' חלקי שו"ע הוא שאל יבוש וכו'. ובפרט שזהו ענין מדומה, שאין מלעיגים עד"ז אפילו בארצוה"ב ששם להן בכל העולם שכן הכסף תופס מקום ביותר, וכמה מבני ישראל כאן, ואפילו אלו שלא נתחנכו בבית חסידותי ודתמימים, מתחתנים ע"מ אח"כ ללמוד בכולל כמה שנים בהסכמת שניהם של החתן והכלה, אף שחיים חיי דוחק. עאכו"כ כשהמדובר בבנו של תמימים וכו' וכו'. ולפלא שאפילו בדבר פשוט כזה צריך לשאול מעבר לים, וכשעונים בזה — ספק אם יועילו הדברים ואם יפעלו פעולתם. ופלא עוד יותר — שכנראה אצל ההורים טעמים הנ"ל תופסים מקום לא פחות מאשר אצל הבן. האפשרי כי יסופר? ובמ"ש שאומר למה למהר, מובן תמיהת טענה זו, ועוד יותר מהנ"ל, שהרי ידע אינש בנפשי', וכידוע מאמרי רז"ל בזה, וק"ל.

ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור, ושיהיו הבשורות ברוח חסידותי.

בברכה

(ממכתב ג' כסלו, ה'תשי"ח)

במענה למכתב בנו האברך הנעלה . . . שי' הכתוב בשמו הוא, ותוכנו, אשר שידך את בנו . . . שליט"א, וקבל ע"ע ההוצאות הקשורות בזה, אף שהוא דבר שלמעלה מיכולתו, ושואל ע"ד עזרה בזה.

והנה מ"ש שהוא דבר למעלה מיכולתו, הרי כיון שהורה תורתנו תורת חיים, שהאב חייב להשיא את בנו אשה, והודיעה ג"כ שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, בודאי שההוצאות ע"פ תורה הקשורות בקיום חיוב זה, הוא ביכולת האדם, שאף שאפשרי שלפי שעה אינו רואה בעיני בשר יכולתו זו.

ובנקודה השני', הנה ע"פ מאמר רז"ל כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך כי הי' איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע, שעד"ז הוא גם בהנוגע לרבותנו נשיאנו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל זצוקללה"ה513נבג"מ זי"ע, ודיקו רז"ל בלשונם פרוטה, שבזה אין הכמות קובעת כ"א ממי באה הפרוטה, הרי מוסגרת בזה המחאה מאחת הקופות של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, ובטוחים רז"ל שיקוים מאמרם האמור, שתביא פרוטה זו ברכה בהשגת האמצעים הנ"ל.

בודאי יודע משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים ועכ"פ ישמור עליהם מכאן ולהבא.

(ממכתב ו' מנ"א, ה'תשי"ח)

במענה על מכתבו . . . אודות חיפוש שידוך מתאים בשבילו, מובן שבזה צריך לעבוד במרץ הדרוש, וכמרז"ל כמו שמחזר אחר אבדתו,

ויה"ר שיקוים בו בקרוב, וברכך ה"א בכל אשר תעשה. ויברכו השי"ת, ובקרוב יסתדר בטוב לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

(ממכתב כ' טבת, ה'תשט"ו)

6

. . . תקותי שישמור על הזמן למלאותו בתוכן של תורה ומצות, תורת הנגלה ותורת החסידות והידור בקיום המצות בכללם, ובעבודת התפלה שהוא מהיסודות והעיקרים בזה (כמבואר בכ"מ בדא"ח ומהם בלקו"ת פ' בלק, (ע, ד) ובקונטרס התפלה בארוכה) אשר כנראה גם לא התחיל בזה. והרי הזמן שלפני החתונה הוא יקר מכל יקר, כיון שההכנה אז משפיעה על כל משך ימי החיים, וק"ל.

ובודאי אשר נותנים הכחות מלמעלה, שברצון ויגיעה והשתדלות המתאימה יצליח בכל האמור. ואקוה לקבל ממנו בשו"ט בכל הנ"ל.

(ממכתב י"ד מ"ח, ה'תשי"ז)

במענה על הזמנתו לחתונתו בשטומו"צ אשלח ברכתי ברכת מז"ט מזל טוב ויבנו בית בישראל על יסודי ופנימיות התורה והמצוה.

וי"ל דהנה ידוע מרז"ל (עירובין נד, א) האי עלמא דאזלינן מיני' כבי הלולא דמיא ומבואר בדא"ח הענין בזה (אוה"ת — לצ"צ — סוף בי' ד"ה ויאמר יהונתן, כד,514ב) דירידת הנשמה בגוף בעוה"ז היא עד"מ חתונה, שעי"ז נעשה בחי' א"ס, וכמו כן הנשמה בעוה"ז נעשית בחי' מהלך, דאזלינן מיני', היינו בחי' בלי גבול, בכל מאדך.

והנה כמה סוגים באופני חתונה זו, היינו עבודת האדם הישראלי בעוה"ז ובכללות נחלקו: א) בעבודתם הנוגע לעצמם: עובדי ה' בגופם, בנשמתם. ב) בעבודתם בעולם: יושבי אוהל ובעלי עסק.

— וי"ל שזהו רמז מרז"ל (סוף קידושין) א"א לעולם בלי בשם (מוכר בשמים. ריח, דבר שהנשמה נהנית ממנו — ברכות מג, ב) ובלי בורסקי (עורות דגוף ונה"ב).

והנה סיימו רז"ל (קידושין שם) אשרי מי שאומנתו בשם. ובכללות עם בנ"י היינו ענין שבט לוי, אשר (ל' הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל) „הובדל לעבוד את ד' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים הצדיקים לרבים כו' לפיכך הובדלו מדרכי העולם כו' אלא הם חיל השם".

ועאכו"כ הכהן, אשר (ל' הרמב"ם שם) „נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו כו' ה"ז נתקדש ק"ק ויהי' ד' חלקו כו' ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו".

בברכת מזל טוב

לאלתר לתשובה

לאלתר לגאולה

(ממכתב יום ג', כ"ט סיון ה'תש"ד)

. . . ובנוגע להיחסים בבית ושלום הבית, מובן שהענין תלוי בכמה וכמה פרטים שחסרים במכתבו וגם אי אפשר לפרטם במכתב.

ובכלל, על פי הוראת תורתנו, תורת חיים, בכגון זה, צריך לדבר פנים אל פנים דוקא עם רב מורה הוראה בעירו, ומה טוב מעדתו, ויורהו דעת תורה.

(ממכתב כ"ב שבט תשמ"ב)

מר . . . מסר לי המכתבים והתשורות ופ"ש מהקורות אותה ומשפחתה, ושאף על פי כן מתעודדת וממלאת תפקידה היקר והכי חשוב בנוגע לחנוך ילדי' שיחיו. ומובן שבכדי למלא שליחות זו של הקדוש ברוך הוא כדבעי צריכה להיות חזקה בבטחונה בה', המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, נוסף על ציווי ה' בתורתו, תורת515חיים (הוראה בחיים) ונשמרתם מאד לנפשותיכם, שמירת הגוף כפשוטו, ובלשון חכמינו ז"ל אשר גוף האדם הוא „נכסיו של הקב"ה" לשמור עליו שיהי' בריא ושלם, הן בגשם והן ברוח. וכשהולכים בדרך זו וממלאים שליחותו של הקב"ה הרי על ידי זה מרחיבים ומגדילים הצנורות והכלים לקבלת ברכות ה' בכל המצטרך, כולל גם הצלחה במילוי שליחות האמורה.

ויהי רצון מהשם יתברך שמכאן ולהבא לא תדע מכל צער ועגמת נפש ח"ו, כי אם נחת אמתי, נחת יהודי, מכאו"א מילדי' שיחיו ותגדלם — בנוסח המסורתי — לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

תקותי שתתיחס באדיבות להבא לקמן בהמשך מכתבי זה, שלכאורה הוא התערבות בשטח פרטי, אבל כיון שהכל בהשגחה פרטית יש לי הרגש וגם האחריות שלא להעלים מחשבתי בענין זה, והיא:

מובן וגם פשוט הצער והכאב והרבה יותר מזה — באבדן הבעל ואבי המשפחה (ה' יקום דמו), אבל ביחד עם זה ובפרט שנתברכה מה' בילדים, וכאמור לעיל שעל ידי זה מוטלת עלי' שליחות קדושה וגם נעימה, אף כי לפעמים די כבדה, בנוגע לחינוכם — הרי כתוצאה מזה מובן שצריכה להשתדל לסדר חיים רגילים, ובלשון העולם — נורמליים, בכל הפרטים ובשלמות ככל האפשר. כוונתי, פשוט, חיי משפחה על ידי נישואין. ודלא כטעות רבים אשר על ידי זה פוגעים ח"ו ברגשות הנשמה של הנפטר היקר וכו', כי אם אדרבה ולהיפך, שהרי הנשמה נמצאת בעולם האמת ורואה כל ענין לאמתתו. ואם מצד זכרון הנשמה, אפילו כשהזכרון טרי עדיין, נמנעים מלעשות דבר המוכרח וגם טוב בשביל הילדים וגם בשביל עצמה, נגרם על ידי זה צער ועוד יותר מזה לנשמת הנפטר, שאין רצוני להאריך בדבר. ואדרבה כשהנשמה בעולם האמת רואה שמייסדים החיים מתאים לתורתנו, תורת אמת, הנקראת גם תורת חסד, שכל הוראותי' אמת וחסד, הרי גורמים נחת־רוח אמתי לנשמה, ובלשון המסורתי — גורמים עלית הנשמה ועונג אמתי לה.

למותר להאריך אשר הדבר קשור במאבק נפשי ומאבק שאינו קל וכו', אבל בודאי אשר הקב"ה, בורא האדם ומנהיגו, אינו עוזב אותו גם במצב הדורש התאמצות יתרה וכוחות נפשיים מיוחדים, וקודם שמביאו למצב כזה נותן להאדם כל הכוחות והאפשרויות להתגבר על מצבו. ובהחלטה בזה בתוקף המתאים — בא הדבר קל יותר ממה ששיערו מראש.

עוד נקודה בדבר, אשר בקשר עם הילדים, הרי ככל שיוקדם הדבר כשגילם רך יותר, יהי' קל יותר להם להתרגל לפנים חדשות בבית ולתפקידו, שבטח ימלא באופן הכי טוב, כשיצליח אותה ה' ותמצא בן זוגה, ולא רק באופן הכי טוב כי אם גם בלבביות וכו'.

קשה לי להאריך בדבר כיון שאינה מוכרה לי אישית, אבל לגודל חשיבות הענין, אשר גם ההקדם בזה חשוב, איני יכול שלא לכתוב לה על דבר זה, על כל פנים שורות ספורות הנ"ל. ותקותי שתראה את המציאות כמו שהיא לכל פרטי' המנויים למעלה.

516ולהוסיף עוד נקודה, ואולי היא החשובה ביותר, אשר בתקופתנו זו רבת המהומות והמהפכות וכו', ראיתי, ואולי ראתה גם היא, כמה וכמה מקרים דומים, על כל פנים בחלק הכי חשוב, כבמקרה שלה, וכשהשתדלה האלמנה לסדר חיי' באופן האמור, שהיא הוראת תורתנו, תורת חיים, הרי לאחרי זמן קצר נוכחה לדעת אשר זוהי הדרך הנכונה בשביל הילדים ובשביל עצמה, ועוד יותר מזה, לחיים מלאים ומאושרים.

בברכה לחתימה וגמר חתימה טובה

ולבשורות טובות בכל האמור

מובן שתודה מיוחדת על שימת לבבה לשלוח לי תשורה יקרה מצילומי בעלה ז"ל, צילום ממדבר סיני ומההר שקוראים לו „הר סיני", המראה לא רק כשרון מיוחד באמנות הצילום, אלא גם על ידי קביעת הנושא שיש בו ענין לבבי השייך לכאו"א מישראל, ש"כל הנשמות היו במעמד הר סיני" כשניתנה התורה לישראל.

אפשר שכבר עוררו על זה, אבל ארשה לעצמי להעיר גם אני, מכיון שמר . . . סיפר לי שיש מספר גדול של צילומים בדומה לזה ששלחה לי, שאפשר כדאי לבא בדברים עם משרד הבטחון, מחלקה החינוכית אשר בו, או כיו"ב, או איזה אירגון אחר מתאים, שיעשו תערוכה מהתמונות האלה.

(ממכתב עשי"ת, ה'תשל"ח) ב"ה, ט' אלול תשי"ז

ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

נעם לי להודע ע"ד יגיעתו בהו"ל של הס' דחד מקמאי — הלכות גדולות — עם פירוש מקיף, ואשר זיכהו השי"ת והצליחו שבקרוב יופיע הספר בדפוס.

ויה"ר אשר מתוך הרחבה ירבה חיילים בתורה, ובתורה בכלל, גדולות (מכלל דאיכא) וקטנות, דבר גדול ודבר קטן, כפירוש רז"ל (ב"ב קלד, א) גופי תורה ונשמתא דאורייתא, כלשון וביאור הזהר (ח"ג קנב, א) תורה תמימה.

בכבוד ובברכת כוח"ט,

. . . ולחביבותא דמילתא דברי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, מועתק בזה איזה הערות בעלה הנדפס, מתחלת הספר זה^א אשר הניח אתי.

517משנ"ה, סק"א. בר ישראל — מתחיל באיש^ב: בר ישראל כו' לקדושה כו' וכל' המשנה האיש מקדש — שהרי כן הוא לשון הכתוב: כי יקח איש אשה גו'. ראה ג"כ ל' הרמב"ם ריש הל' אישות.

[ומה ששינה ברפ"ק דקידושין: האשה נקנית — תירצו בגמרא שם].

ובפרט בכאן שממשיך: מיבעי' לי' לקדושה כו' וברוכי כו' ומימסר כו' — אשר כ"ז פעולות האיש הן.

ולהעיר מדרז"ל הובאה בפירש"י (ש"א כ, ל).

יש לברר אם זהו סגנונו דבה"ג „בר ישראל דבעי" דלכאורה פשיטא הוא.

ולקמן מובא מאו"ז הגירסא „מאן דבעי". ואולי נקטו אגב דסיום הענין: ממקור ישראל.

בפנים. ומימסר לה כתובה. זמן מסירת הכתובה — כמה דיעות בזה: רמב"ם הל' אישות פ"י. טוש"ע אה"ע סס"ו וש"נ בנ"כ.

והנה בכל אופן תמוה שלא הוזכר כאן ע"ד ברכת חתנים אם לאחרי המסירה או לפניה.

ולדידי השמטת המעתיק והדפוס דמוכחה היא.

ובשאילתות (חיי שרה, טז): מאן דבעי למינסב איתתא מיתבעי לי' לקדושי ברישא וברוכי ברכת אירוסין בעשרה וברכת חתנים בעשרה ומימסר לה כתובה. ועל דרך זה צ"ל כאן.

ואתי שפיר גם המשך הענין: דאר"נ כו' מנין לברכת חתנים.

ובהעמק שאלה על השאילתות שם מגי' ומוסיף בבה"ג כאן תיבת בעשרה, אחרי התיבות ברכת אירוסין, ומפרש כוונתו להביא ראי' מב"ח (דלא איירי בה כלל) דצריך עשרה על ב"א דצריך עשרה — ומלבד דהו"ל לבה"ג לפרש זה — הרי נשארה הפליאה דהשמטת ענין ב"ח.

משנ"ה סק"ב. ורבינו לא גרס בר נתן^ג. וכן לא גרס זה בשאילתות שם. ופי' בהעמק שאלה דעכצ"ל דתיבות ב"נ דבש"ס טה"ד הוא, כי רהב"נ מלך אחרי ר' אשי שנולד כשמת רבא חבירו של ר' נחמן. — וכבר העיר בסה"ד (מע' רב הונא ב"נ) דמצינו דרהב"נ הקשה לרבא (נדרים יב, א) ואולי זקן גדול הי' כו', ואולי שנים היו.

אבל ברש"י נדרים שם נדפס ר' הונא סתם בהשמטת התיבות בר נתן. ויל"ע בכ"ז בדקדוקי סופרים.

משנ"ה סק"ג. ע"י חופה וקידושין. ע"פ מרז"ל מילתא אלבישייהו יקירא, מעתיק הנני מש"כ בזה במאמר אדמו"ר הזקן (בעל התניא), בספרו תורה אור (צח, ד) וז"ל: מה שאומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין, והקשו למה שינו הסדר להקדים חופה לקדושין, אלא כי החופה הוא בחינת מקיף והוא ענין שכפה עליהם הר כגיגית שזה בחינת התגלות המקיף כנ"ל, ולכן הוצרך להקדים החופה לקדושין518שכדי שיבאו לקבלת התורה שהוא בחינת הקדושין הוא ע"י המשכת המקיף תחלה שעל ידי זה באו לבחינת הבטול להקדים נעשה כו', ואז יוכל להיות ההמשכה והגילוי בחינת התורה, עכ"ל.

בס"ד. יחידות לקבוצת חתנים וכלות שי'

אור ליום וצש"ק פ' תשא, טו"ב אדר ה'תשמ"ב.

דער אויבערשטער זאָל בענטשן יעדערן פון אייך און אייך אַלעמען צוזאַמען אין אַלעם וואָס מ'נויטיקט זיך, סיי בגשמיות און סיי ברוחניות.

ובמיוחד — אַז אַלע הכנות צו דער חתונה זאָלן זיין אין אַ גוטן אופן, אין אַ הצלחה'דיקן אופן, אין אַ אידישן אופן און אין אַ חסידישן אופן.

די חתונה זאָל זיין בשעה טובה ומוצלחת, און סיי די הכנות צו דער חתונה און סיי דער לעבן נאָך דער חתונה — זאָלן זיין אין אַן אופן פון „אורה^א ושמחה וששון ויקר"^ב, מאַכן ליכטיק און וואַרעם אַרום זיך, דורך פאַרשפּרייטן „נר מצוה ותורה אור"^ג.

און דאָס וועט נאָכמער צוגעבן אין דעם אויבערשטנ'ס ברכות — אַז עס זאָל זיין אַ בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה, מ'זאָל זיין געבענטשט אין זרעא חייא וקיימא — בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוותי', מתוך בריאות נכונה ופרנסה טובה, ובכל המצטרך, בכל הפרטים.

כולל ועיקר — אַז מתוך בריאות נכונה ופרנסה טובה, ומתוך „אורה ושמחה וששון ויקר", זייענדיק נאָך אין די איצטיקע לעצטע טעג פון גלות^ד — זאָל מען זיך גרייטן צו דער גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

וואָס דעמולט וועט מען גיין אַלע צוזאַמען, „בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"^ה, לארצנו הקדושה, „ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"^ו.

519אַזוי ווי יעדער הוספה אין תורה ומצוות איז מוסיף אין דעם אויבערשטנ'ס ברכות בכלל, און אין די ברכות האמורות במיוחד —

וועל איך געבן יעדערן פון אייך אַ דאָלאַר — כדי איר זאָלט דאָס אָפּגעבן אויף צדקה (און מוסיף זיין דערצו פון אייערע אייגענע געלט) ביום החתונה, ביום החופּה (אינדערפרי) — כמנהג ישראל אַז דעמולט איז מען מוסיף אין צדקה.

און דאָס זאָל נאָכמער מוסיף זיין הצלחה אין די הכנות צו דער חתונה, אין דער חתונה עצמה, און אויך לאחרי זה — אריכות ימים ושנים טובות, מתוך שמחה וטוב לרה

ביז צו דער ברכה העיקרית והשלימה — גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, וואָס דעמולט וועט זיין דער גמר הנישואין צווישן דעם אויבערשטן מיט אידן^ז.

וואָס דאָס האָט אַ ספּעציעלע שייכות צו אַ חתן וכלה — וויבאַלד אַז יעדער חתן וכלה ביום חופתם זיינען דומה למלך ומלכה, ביז — צום אויבערשטן מיט כנסת ישראל^ח.

וואָס דער פאַרגלייך פון חתן וכלה צום אויבערשטן מיט כנס"י — איז נאָכמער מוסיף אין „ברכנו אבינו כו' באור פניך"^ט, אין אַלעם וואָס מ'נויטיקט זיך.

ובמיוחד אין דער נקודה העיקרית (וועגן וועלכע עס רעדט זיך איצטער) — ברכת מזל טוב מזל טוב צו דער חתונה,

און הערן בשורות טובות תמיד כל הימים.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן שטר של דולר לכאו"א מהחתנים והכלות שיחיו].