Likkutei Sichos
Addenda - sichos and letters 5
450עקב
כוס של ברכה טעון הגבהה טפח מן השלח*: טושו"ע או"ח סקפ"ג ס"ד. — ומנהגנו — הובא בלקוטי מנהגים שבהגדה (קה"ת. ברוקלין, נ. י.) — שיהי' גבוה מן השולחן ג' טפחים. ואולי הוא לכתחילה ולהידור. ועפ"ז מתיישב בפשיטות, מש"כ בזח"ב (קפט, ב) שצ"ל גבוה זרת (שפי' גם כאן ג' טפחים — וכמש"כ בספר אור החמה, ודלא כמש"כ בעיטור ספרים), אם שבכ"מ, וגם בזהר גופא, (ח"ג רמה, א. רעג, ב), איתא שמסלקו טפח. — ומה שמיישב באוה"ח דוחק, כמובן. — ובפרט שהכוס דרז"ל גבוה לערך ג' אצבעות (פסחים קט, א) ולא טפח. ואכ"מ.
ענין טפח — ראה לקו"ת דברים (ס, ג). ברשימות הצ"צ תהלים לט, ו.
(מרשימת אייר, ה'תשי"ג)451אחריות, אַלס עקרת הבית, וואָס פון איר הענגט אָפּ די גאַנצע פירונג פון הויז, און וואָס אויף דעם באַקומט זי ספּעציעלע ברכות פון דעם אויבערשטן כדי דאָס דורכצופירן אויפן בעסטן אופן.
בברכה לבשורות טובות בכל האמור. בפרט
אַז מ'איז אַריין אין די „שבעה דנחמתא" —
זאָל יעדע איינע און אַלע צוזאַמען האָבן
גוטע און פריילעכע בשורות אין אַלץ וואָס
מ'נויטיגט זיך.
(ממכתב י' מנחם אב, ה'תשל"ד) ב"ה, ראש חודש ניסן, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ. י.
כבוד המשתתפים בחגיגת הנחת אבן הפנה
לכפר חב"ד ב' — בארצנו הקדושה תבנה
ותכונן במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו
ה' עליהם יחיו
בשמחה רבה קבלתי הידיעה על דבר הנחת אבן הפנה לכפר חב"ד ב' — ביום י"א ניסן, הבא עלינו ועל כל ישראל לחיים ולטובה ולשלום.
ותקותי אשר בעתיד הקרוב יהי' שני רק בזמן, אבל אחיד יהי' עם כפר חב"ד הקיים זה עשרים שנה. ויתרה מזו, שבמשך הזמן יקום עוד כפר ג', ד' כו' ובאופן — שכולם יחד יהיו חטיבה אחת ברוח אחד.
וכמדובר כמה פעמים, שאף על פי שבסגנון חכמינו ז"ל, מגדולתו של הקב"ה שאין פרצופי בני אדם שוים ואין דיעותיהם שוות — דורש השם יתברך יוצר האדם452קירוב הלבבות של כל עמנו בני ישראל, ועד לאיחודם — איין גרויסע אידישע האַרץ —
ואפשרי איחוד האמתי ובר קיימא של השונים ונפרדים — אך על ידי חיים אחידים מיוסדים בתורת חיים, תורת אלקים חיים,
כי תורה אחת היא לכולנו, שניתנה מהשם אחד, שעל ידי זה נעשה ישראל גוי אחד בארץ.
ויהי רצון אשר כשם שזכינו להנחת אבן פינה לכפר חב"ד ב' כן בקרוב נזכה לגמר בנין כפר חב"ד זה ושכלולו ואיכלוסו המלא בגו"ר גם יחד, ולאחרי זה — ובתכיפות — לכפר חב"ד ג', ד' כו' — כולם מבוססים
כרצון מייסד כפר חב"ד הראשון, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר,
על האהבה המשולשת: אהבת השם והתורה וישראל
והרי אהבה האמתית היא המקרבת ומאחדת — אהבה בגימטריא אחד,
ומכפרי חב"ד יפוצו מעינות דברי אלקים חיים חוצה ועמהם יוליכו רוח אהבה האמורה, ונגלה בכל מקום הפצתם,
כי ישראל אורייתא וקוב"ה — סתים וגליא — כולי חד.
ומבנין כפר חב"ד זה — לקיום היעוד ע"י דוד מלך ישראל — (וקיום בקרוב ממש):
יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו —
וכי יש שונאים לפני מי שאמר והי' העולם, אלא אלו שונאי ישראל —
ויושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה.
בכבוד ובברכת הצלחה רבה במעשה ידיהם
ובברכת חג הפסח כשר ושמח453ב"ה, עש"ק בראשית ברא — בשביל התורה ובשביל ישראל — ה'תשכ"ג.
ברוקלין, נ. י.
כבוד הנהלת ישיבת תורת אמת
בירושלים עיה"ק ת"ו
ה' עליהם יחיו
במענה לההודעה על דבר קביעת יום הנחת אבן הפינה לבניני הישיבה הק' תורת אמת,
יהי רצון שתהי' ההנחה בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים, בניני בית גדול אשר יגדלו בו תורת אמת, הנגלה והפנימית גם יחד, וגם יגדלו בו תפלה,
אשר היא המביאה שיהי' הלימוד אמת ובר קיימא, ומביא לידי מעשה, כי על ידה יראת ה' היא אוצרו של הלומד.
ובפרט בדורנו דרא דעקבתא דמשיחא, אשר תפקיד הישיבה הוא לא רק לימוד התורה כי אם — ועיקר — חינוך על יסודי התורה והמצוה, חינוך פנימי ואמיתי, אשר לא יחת מפני כל רוחות שבעולם (ל' העלם והסתר) ויעמוד בפני כל נסיונות.
ואם בכל מקום הדברים אמורים, עאכו"כ בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וביחוד בירושלים עיה"ק, אשר שמא מילתא היא, יראה שלם — שלימות היראה — וכפירוש רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשלחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה).
והרי הוראת תורתנו תורת חיים היא גם נתינת כח וסיוע מלמעלה לקיים הציווי.
ויהי רצון שיתקדם הבנין בזריזות הדרושה ועד לגמרו בפועל, והעיקר — שיתמלא הבית כולו אורה זו תורה, תלמידים מקשיבים מתאימים לרצון רבותינו נשיאינו, מיסדי הישיבה, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
ואשרי חלקו של כל אחד ואחד המשתתף במפעל הנעלה האמור, השתתפות בממונו וכן בגופו (ע"י השפעה על ידידים שגם הם יעשו ככה),
454וע"פ האמור הרי זה ענין הכולל שלשת העמודים תורה, עבודה (תפלה) וגמ"ח — גם יחד.
בכבוד ובברכה לכל המשתתפים בהחגיגה,
בתוככי כל המסייעים להמפעל בעבר הווה
ובעתיד, שליט"א
א. אין1) הדעת (של הש"ע) נוחה כלל מהעלמת משקל (היתר על המדה) בנסיעה על האוירון ז"א מהתשלום בעד זה וה"ז קבלת שירות (ודלא כהעלמת מכס, ושגם בזה צ"ע) ומיהודי והרוצה בדוקא בתשלומין ובודאי שאינו מותר.
ב. לפלא שמזכיר רק ברכה א' וכו' אף שכמה ברכות נמנו בשו"ע או"ח סתקס"א. ועתה נוגע עוד יותר — להוציא מדעת האומרים שהחלטת .1.ש בשנת 1948 ביטלה ברכות אלו.
[הרי2) ראה שאר ערי יודא קודם שראה ירות"ו משא"כ בסעיף ג' הנ"ל. בכלל הנ"ל בס"* ג אי על ירושלים העיר העתיקה ואותה הרי רואים רק בעלי' להר ציון — בנוגע לעיר החדשה פלוגתא בדבר.
המקומות3) בם היו מקודם ערי יודא, שבודאי כמה מהם נמצאים בין לוד וירושלים].
ג. כן לפלא שכנראה לא ניצל ההזדמנות לברכת הפרשת תרומות ומעשרות.
ד. אין מוזכר באם הוסיף בכל יום במשך שהותו שם — בעניני תומ"צ והרי כשנתוסף בקדושת המקום — צריך האדם להוסיף בקדושת הנהגתו כל זמן היותו במקום זה.
ה. ויה"ר שחבת הארץ בה מסיים — תעורר אותו לתפקידו בתוך כלל ישראל „מאַכען דאָ ארץ ישראל" במקומו כהוראת אדמו"ר הצ"צ הידועה.
455במענה על מכתבו מכ"* ג כסלו, בו שואל אם יתחיל להתפלל בנוסח אר"י. ובטח כוונתו לא לנוסח ספרד אלא לנוסח האר"י על פי שבררו רבנו הזקן. — והנה למותר לבאר המעלות אשר בנוסח זה [ומקצתן מבואר בההקדמה לשער הכולל (הנדפס ביחד עם הסידור של רבנו הזקן — בעל התניא והשו"ע)], אשר על פי המקובל סידרו רבנו הזקן מתוך ששים סידורים ונוסחאות. אבל עליו לדעת כי ע"פ המבואר בשו"ת בית היוצר ומנח"א ח"א הנה אף שיש לשנות מנוסח אשכנז לנוסח ספרד, (ובנוסח ספרד גופא לנוסח האר"י הנ"ל), אבל לא להיפך. זאת אומרת שבאם יקבל על עצמו להתפלל בנוסח אר"י, הרי זה צ"ל על מנת להחזיק בנוסח זה לתמיד. ולכן יתבונן אם החלטתו זו היא החלטית. ואז ימלא משאלות לבבו לטובה להתפלל בנוסח רבנו הזקן נשיא ישראל, ותבוא עליו ברכה.
במה שכותב איך לסדר לימודיו ולחלקם במשך שעות היום, עליו להתדבר בזה עם אנ"ש על אתר, שלפניהם יפרט ידיעותיו וסדריו עד עתה, והם יורוהו.
במש"כ במכתבו בענין ישלש אדם כו' — יעויין בזה במפרשי הש"ס על אתר. ובהנוגע להלכה למעשה — בהל' ת"ת לרבנו הזקן פ"ב. יעויין שם.
במענה למכתבו — בלי הוראת זמן הכתיבה — בו כותב שמקבלים אותו להמחנה גן ישראל, אבל אינו כותב כל הפרטים בזה,
ויהי רצון שיסתדר באופן הכי טוב לעצמו ולטובת הזולת — באופן שהמחנה תתאים לשמה, גן ישראל, שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, כמבואר בדא"ח הענין רזה
במה שכותב אודות שינוי נוסח התפלה, — נכון הענין. וכיון שע"פ המבואר בכ"מ, אפשר לשנות מנוסח אשכנז לספרד או מספרד לנוסח האר"י אבל לא להיפך, צריכה להיות החלטתו ברורה, שהשינוי יהי' בר קיימא, ומכאן ולהבא יתפלל בנוסח האר"י (שכפי המסורה דחסידים בירר אותו רבנו הזקן בעל התניא — פוסק בנסתר דתורה — והשלחן ערוך — פוסק בנגלה דתורה — מששים נוסחאות).
בודאי יודע משלשת השעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, ועכ"פ ישמור עליהם מכאן ולהבא.
456. . . ובמ"ש אודות — שינוי קשר התפילין לקשר חב"ד — מובן שנכון הדבר.
ובמ"ש אודות השינוי לנוסח חב"ד, נכון הדבר במאוד, והנה ע"פ המבואר במ"א, מותר לשנות מנוסח אשכנז לספרד ומספרד סתם לנוסח האר"י שהוא הוא הנוסח שמתפללים בו חסידי חב"ד, אבל לא להיפך, ובכן אם יחליט הוא, לשנות הנוסח לתמיד, נכון הענין כאמור, ובפרט שע"פ מסורת חסידים, בירר רבינו הזקן הנוסח שלו מששים סידורים, —
ומאחר שהוא בן ישיבה והוא המביא הבקשה, הנה מובן ופשוט שעליו להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה ובקיום המצות בהידור, שמלבד גודל הענין בעד עצמו, הנה עי"ז מתוסף בברכות השי"ת בהמצטרך לו ובמילוי משאלות לבבו לטוב.
במענה על מכתבו מכ"ה תשרי. — נעם לי לקרות בו שבהכנס השנה החדשה התחיל להתפלל בנוסח הברור של כ"ק אדמו"ר הזקן בנוסח האר"י. ויה"ר שתקובל תפלתו בתוך תפלות כלל ישראל, וכהתחלת ברכות האמצעיות בבקשת צרכי האדם, חננו מאתך חב"ד, שבדרך מסובב יהי' ניכר השינוי לטוב בכל שאר הענינים, בבקשות הבאות לאחרי זה. ויה"ר שיהי' כל זה מבלי העלמות והסתרים יתרים.
ובשאלתו בסיום מכתבו, איך יתנהג בשבת ויו"ט כשמתפלל בבית הכנסת ששם נוסח אחר בתפלה,
המקום לספק הוא — רק באם עליו לעבור שם לפני התיבה כשליח צבור, אבל פשוט שכשמתפלל לעצמו — יחזיק בהנוסח שלו*, וכידוע מעשה רב בזה, בדורות שלפנינו. ומובן שהוא הדין בהנוגע לאמירת ושמרו וכו'.
457. . . בענין המתפלל נוסח האריז"ל בבית המדרש שמתפללים בו נוסח אשכנז, נעם לי לראות מסקנתו של כת"ר, ויה"ר שתתקבל בכל מקום ומקום, שמהנכון לבקש מהצבור וכו' ושלום על ישראל, אשר לדאבוננו ישנם כאלה המכנים עצמם בשם קנאים ודוקא בענינים כמו אלו, משא"כ בענינים אחרים. וד"ל.
ובתור סיוע לדברי כת"ר, ידוע מ"ש במגן אברהם ריש סי' ס"ח, ששינוי הנוסחאות בתפלה הוא — לבד מה שנזכר בגמרא שזה שוה לכל, וביאר בזה בהקדמה לשער הכולל שעל הסידור לאא"ז מוהרא"ד לאוואוט. ועיין בשו"ת משיב דבר סי' י"ז. ובשו"ת מנחת אלעזר חלק א' — דמסקנתו דמותר לשנות מנוסח אשכנז לספרד וכו'.
. . . במ"ש חוו"ד כיון שהוא בעל קורא במילא גורם לו להתחיל ברוך שאמר לאחר חצות, הנה לדעתי לא נכון הדבר, כי אף שיש ליישב הדבר עפ"י דין בקושי עכ"פ כיון שקורא ק"ש קטנה וכו', אבל במחנו בטח יש להתחשב עם הענין דמה יאמרו הבריות, וכמובן שאין זה דומה אם מתחילים בעוד מועד ומתפללים כל העת אלא שבד"מ מגיעים לב"ש בחצות, דאז עכ"פ עסקו בענין התפלה וההכנה לזה מקודם, משא"כ בנידון דידי', שהוא קורא בתורה, שאין לזה שייכות לתפלה והכנתה . . .
במענה על מכתב כת"ר בענין אמירת קדיש — בהמשך למכתבי עד"
א) המאמר אשר קדיש פועל לשעה ופלגא, הוא בזהר ח"א סב, ב. וראה ג"כ זח"ג קסו, א. — ואף שהרח"ו פי' באופן אחר (הובא גם בשיורי ברכה ליו"ד סשע"ו) — עיין בזה במפרשי הזוהר.
ב) ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר [כנראה ע"פ הנמצא בצוואת אביו (כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב) שנהג כן לבד משויו"ט] אשר אבל — ל"ע ר"ל, ישתדל לאמר במשך המעל"ע ט"ז קדישים. ואף שלא פירש טעמו — קרוב לודאי שהוא ע"פ הנ"ל, שט"ז קדישים בחשבון דשעה ופלגא לקדיש מגינים על כל כ"ד שעות של המעל"ע.
458ג) מהוראה זו מובן, שהדברים הם בנוגע לכל אבלים ר"ל, ואין זה רק ענין של צבור המתפללים לחוד.
ד) אין להקשות על האמור מהמובא בכ"מ, מספר של קדישים שונה מהנ"ל, וכמובא במכתב כת"ר, וכמדומה שגם במכתבי שלי ציינתי להאמור בע"ח ור"ח כו' הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות ונדפס בהקדמה לע"ח, אשר צדי"ק הוא רומז לצ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות. — ולהעיר מתקוני זהר תיקון י"ח (לג, סוף ע"א) מרמז מלת צדקה,
כי כמה ענינים ותועלת באמירת קדיש — ולאו דוקא לאבלים (למתים) כדי לצנן גיהינם. ובקשר עם שינוי הענין — משתנה ג"כ מספר הקדישים המתאימים. וק"ל.
ואחתום בברכת הצלחה בעבודתו בקדש בעזר התורה ונושאי', לומדי התורה הקודמים אפילו לתורה, אלא שהתורה מגלה המעלות אשר בהם, וכמבואר בארוכה בכ"מ בתורת החסידות. ומרומז במרז"ל (בראשית רבה פרשה א' ד) ששה דברים קדמו לבריאת העולם, התורה וכו' וישראל כו' מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר כו' צו את בנ"י דבר אל בנ"י, וראה ג"כ מכות (כב, ב) אמר רבא כו' (וכבר מתורץ בכ"מ הסתירה לכאורה מקדושין לג, ב).
בענין מילה ביום הכפורים, שבאם המילה חוץ לביהכ"נ ולאחרי קריאת התורה, שאז מכניסין הס"ת קודם שיצאו מביהכ"נ והפסק גדול עד לתפלת מוסף שמקדימין לה אמירת קדיש.
נכון מ"ש שאז צריך לומר איזה מזמור לפני אמירת הקדיש.
ולהעיר שעד"ז צ"ל גם בכל ר"ח באותן בתי הכנסיות שנוהגים שיניחו תפילין דר"ת ובאמירת פרשת ק"ש לאחרי הכנסת הס"ת, וכמובן וגם פשוט לפני תפלת המוסף, שאף שחליצת תפילין אפשר לומר שאינה הפסק, משא"כ הנחת תפילין וק"ש.
459במענה על מכ', הנני מתחיל מן שאלתו העקרית, והוא:
א) כתב רבינו הזקן בסידורו — אחר הלל: בר"ח . . אומרים כאן שיר של יום . . ברכי נפשי . . קדיש יתום . . קוראין ד' גברי קדיש על ס"ת ואח"כ אומרים אשרי ובל"ג ומכניסין ס"ת להיכל ואח"כ אומר הש"ץ ח"ק . . ומסירין התפילין בר"ח קודם הקדיש. — וצע"ג שהרי כתב בפע"ח שער ר"ח רפ"ג: והרב ז"ל לא הי' מסיר התפילין עד שגמרו כל הקדיש שלאחר חזרת ס"ת בהיכל קודם מוסף ואח"כ חולץ תפילין והתפלל מוסף, וכ"ה בש"ע לאריז"ל — ואין לומר שזהו רק הנהגת האריז"ל אבל לא הלכה לרבים, שהרי כתב במ"ח (מסכת ר"ח פ"ג מ"ב) ואחר הקדיש של ובא לציון יסיר התפילין, וכ"כ בסידור הר"ש מראשקוב (בס' נגיד ומצוה שציין כת"ר לא מצאתי זה).
ולכאורה תוגדל הקושיא ביותר, כי מלבד הנ"ל הנה עוד בכמה מקומות מפורש הדבר שמסירין התפילין אחר הקדיש ולא לפניו, והיינו: בש' הכוונות (ענין ר"ח) „שנהגו להסיר התפילין קודם תפלת מוסף אחר קדיש שאומרים אחר חזרת ס"ת להיכל". בסי' קול יעקב לרי"ק „אחר קדיש קודם מוסף צריך לחלוץ התפילין", ועוד.
— בס' מאסף לכל המחנות או"ח סי' כ"ה ס"ק קל"א ציין לשו"ת הרדב"ז ח"ד ס"פ, שו"ת דבר שמואל סי' קי"ב מחזיק ברכה אות ט"ו, קשר גודל סי' ג' אות ל', שלמי צבור דף מ"א ע"ג, זכור לאברהם ח"ג אות ת', סידור בית עובד אות א' אחר סדר הלל, חסד לאלפים אות י"ג, בן איש חי ויקרא אות י"ז, כף החיים אות צ"ד — שכל אלו כתבו שמסירין התפילין קודם מוסף. וצל"ע שם אם מפורש בדבריהם: קודם או לאחר קדיש, ואין ספרים אלו תח"י.
ולברר דעת רבינו הגדול — שכן נוהגין בכל ביהכ"נ חב"ד, י"ל, בהקדם מנהג זמן חליצת תפילין, עפמ"ש בשו"ע או"ח סכ"ה, שיש בזה ד' מנהגים. שנים מהם: אחר עלינו או אחר ק"י שאחר עלינו. ואין זה שייך בר"ח שחולצין התפילין קודם מוסף. ואין לנו לדון אלא ע"ד שנים הנשארים, והם: מנהג העולם לחלוץ תפילין אחר קדושת ובא לציון, ומנהג ע"ד הקבלה לחלוץ אחר שאמר בהם ג' קדישים — (בגירסא זו החזיק רבינו הגדול — בשו"ע שלו סי' כ"ה סל"ז — ואליבי' אנו דנין) — ולכן אין לחולצם עד לאחר קדיש שלאחר ובא לציון, שאז, ביחד עם הקדיש שלאחר שמ"ע ושקודם ברכו, ה"ז ג' קדישין, וע' לקמן בזה.
— ומדאין מחלקין בין אם הוא יום הקריאה, שאז יש גם הח"ק שאחר קרה"ת ונשלם מספר הקדישים מלבד הקדיש שלאחר ובא לציון גואל, עכצ"ל שאין קדיש זה במנין, כי אינו שייך להתפילה כ"א לקריאת התורה —
והנה כ"ז הוא בימות החול. אבל בר"ח, שכתב רבינו שאחר הלל יאמר שיר של יום וקדיש אחריו, הרי נשלם מספר ג' הקדישין מלבד הקדיש שלאחר ובל"ג, וא"כ תיכף אחר קדושה דובא לציון כבר יש בידו ג' קדישין וד' קדושות. וכיון שאין הכרח שיהיו תפילין עליו בשעת אמירת הקדיש שקודם מוסף, הרי, אדרבה, הכרח הוא שיחלוץ אותם קודם הקדיש, כי קדיש זה שייך לתפלת מוסף, (שלעולם אין מתחילין תפלה בלי קדיש לפני'), ולכן צריך לסומכם בכל מה דאפשר, וכמו דמוכח בנ"כ460השו"ע או"ח סי' רצ"ב. וראה שו"ע רבינו שם. ולכן כותב רבינו שחולצין התפילין קודם הקדיש דוקא,
אבל כ"ז הוא לפי סדר רבינו שאומרים שש"י וק"י קודם ובל"ג, אבל לפי הסדר בסי' קול יעקב, שכתב: ואברהם זקן כו' ומוציאין ס"ת כו' קדיש אחר הקריאה כו' אשרי ובל"ג קדיש, — ועד"ז הוא בכל מקומות הנ"ל — שלא הזכירו אמירת שש"י קודם ובל"ג.
— (וצריך בירור אם לא היו אומרים אותו כלל או שאמרוהו אחר מוסף או אחר התפילה. ובסי' תכ"ג איתא דמנהג ספרד לומר ברכי נפשי אחר מוסף, ועיין מ"ש בשם שכנה"ג שברכי נפשי נהגו לאומרו בר"ח במקום שש"י, אלא שהוא ערער ע"ז, ועיין לקמן בזה) — ולכן היו חולצין התפילין דוקא אחר קדיש דובא לציון, כדי שיהי' ג' קדישין —
וע"פ כהנ"ל יומתק ג"כ לשון רבינו בסידורו שם: אומרים כאן שיר של יום, דלכאורה תיבת „כאן" מיותרת, וע"פ הנ"ל מובן כי בא להוציא ממנהגים אחרים הנ"ל, ומדגיש זה ביחוד, כי בזה תלוי ג"כ זמן חליצת התפילין: לפני הקדיש או לאחריו.
ב) ואין להקשות דא"כ נפלנו מן הפח אל הפחת, דרצינו לתרץ שיסכימו דברי רבינו הזקן למ"ש בכתהאריז"ל בענין חליצת התפילין בר"ח, וע"פ התירוץ הנה יחלוק עליו רבינו בענין אמירת שיר של יום, אתמהה.
וי"ל דהנה שיר של יום ג' דעות באמירתו: א) אינו בסדר התפלה כלל, ולכן או שאין אומרים אותו כלל (בסידור רס"ג אינו, וכן לא הוזכר בס' המנהגים למהר"י טירנא. ובנוסח התפלה להרמב"ם „שמקצת העם נהגו לקרוא בכ"י שש"י") או שאומרים אותו אחר התפלה (מנהג האשכנזים), כיון דרק לזכר בעלמא עביד (ראה מג"א סו"ס קל"ב ובנ"כ שם). ב) י"א: לאחר שנהגו לאומרו יש לאומרו במקומו; היינו כמו שאמרוהו בביהמ"ק בתמיד ש"ש, כמו כן גם עתה יאמרוהו סמוך לש"ע של שחרית. ג) ע"פ הקבלה: מקומו אחרי ובל"ג וקודם אין כאלקינו, ע"פ סדר ירידת השפע, וכמשנ"ת בכתהאריז"ל (במקומות הנ"ל. ועייג"כ בסי' תפלה למשה להרמ"ק).
וכ"ז הוא בימות החול, אבל בר"ח, אשר אז שונה הוא סדר ירידת השפע,
— (ראה במק"מ זח"א עה, ב דבר"ח ההארה מבריאה, ובכמה מדרושי דא"ח כ' שהוא מיצירה, ובאור התורה להצ"צ בביאור הדרוש מחר חדש דף כב, ע"ב נתבארו דעות אלו בארוכה) —
אולי אפ"ל שמצד הטעם הג' אין צריך לאומרו כלל, ואומרים אותו רק לזכר בעלמא וכטעם הא' — (ויעויין במ"ש בשכנה"ג הובא בבאה"ט סו"ס קל"ב מנהג כל המקומות בזה) — וא"כ מקומו הוא לאחר התפלה וכנ"ל במג"א. אבל רבינו ס"ל כטעם השני, שלכן פוסק דשש"י אומרים אותו סמוך לתפלת שחרית גם בר"ח כנ"ל, וכיון שהפלוגתא בין טעם הא' והב' היא פלוגתא בנגלה אין חידוש בזה אם פסק אדה"ז כדיעה השני', ודלא כאותו המנהג שנהגו במקום האריז"ל, ובמילא בא הפס"ד שחולצין קודם הקדיש. משא"כ חליצת התפילין לפני או לאחר הקדיש — את"ל461שהיא מחלוקת בפ"ע שזהו ענין בקבלה, וכמ"ש בשו"ע או"ח סי' כ"ה סי"ג, ומי יבוא אחרי האריז"ל לחלוק עליו בזה,
ויעויין ג"כ במג"א סו"ס תכ"ג דמוכח מלשונו דהא די"א דחולצין אחר קדיש הוא מפני מספר הקדישין.
וע"פ כהנ"ל הנה מה שהביא בסי' יעב"ץ דחולצין התפילין אחר קדיש ואשר, ע"פ הרמ"ע, יש לאמר שש"י בשחרית — ארכבי אתרי רכשי כי הפסקים סותרים זא"ז.
ואין להקשות אמה שפסק רבינו הגדול מהרמ"ע שהנהיג לומר שש"י בשחרית — (משטחיות ל' היעב"ץ משמע דהרמ"ע הנהיג שתים: לומר שש"י ולא ברכי נפשי ובשחרית. ויש לברר בשו"ת הרמ"ע, ואינם תח"י) — והוא הי' בזמן האריז"ל, וא"כ למה חולצין אחר קדיש
— וקושיא מעיקרא ליתא דהרמ"ע ס"ל דחולצין התפילין קודם קרה"ת, כמ"ש בשו"ת שלו הובא באחרונים.
— ויש לברר מנהג הספרדים בזמן האריז"ל באמירת שש"י בר"ח, ושכנה"ג אין אצלי לעיין בו, וממנהג הספרדים עתה אין להביא ראי', כי כמה מנהגים נשתנו מאז ועד עתה —
ג) הערות. ע"פ כהנ"ל ולמנהגנו שאומרים שש"י, בחול, קודם אכ"א ועלינו, לכאורה, לכל הדיעות, יש לחלוץ התפילין קודם הק"י שלאחר עלינו, דמ"ש הרמ"א (סי' כ"ה סי"ג) שיחלוצו אחריו הוא לגירסתו דבעי ד' קדישים בתפילין, ולמנהגו שאמרו שש"י אחר התפלה, משא"כ לדידן, — וראיתי מציינים שבס' ארצות החיים שקו"ט בזה ומביא ראיה מזה שכ' שהאריז"ל הי' חולצן אחר עלינו ולא כתבו אחר ק"י, ובס' אות חיים סי' כ"ה סקי"ז תמה שאשתמיטתי' שע"פ מנהג האריז"ל אין ק"י אחר עלינו, ואין הס' ארצה"ח אצלי לעיין בו.
צ"ע למה אין מונין במספר ג' הקדישים גם הקדיש שקודם הודו (או ב"ש), ובס' אות חיים כ' הטעם, כיון דלפעמים מאחרים לבוא לביהכ"נ. והוא דוחק.
מה שהעיר: למה ציינו בסידור שינוי המסורה אם הוא שם אד' וכה"ג. י"ל דשאני תפלה שהכונה נוגעת ביותר, (ובפרט בשמות). ויעויין בהקדמת מהרי"ל מיאנאוויטש — אחי רבינו הזקן — לסי' רבינו עד כמה דייקו בזה . . .
(ממכתב יום ג, י"ב אלול, ה'תש"ה)
462. . . ובמ"ש אודות השיחה בעת קריאת התורה, לפלא שצריך לשאול בכגון זה מעבר לים. ומובן שפלא עוד יותר גדול מה שיש מזלזלים בזה ומביאים ראיות משונות, לאחרי שידועים דברי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, נדפס ג"כ בקובץ מכתבים של* , ובראשם יאיר נתיב לכ"ק מו"ח אדמו"ר, ומועתק שם דברי אביו כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. וז"ל: ברור הדבר אשר השומע קריאת התורה כהלכתה, הנה מלבד זאת אשר מקיים מצות השם, הנה עצם ענין הכבוד שמכבד את התורה על ידי זה התורה מעוררת רחמים עליו ועל אנשי ביתו ברוחניות ובגשמיות, עכ"ל. ופתח הדברים שם: יזהרו על נפשם שלא לדבר ולשוח בעת קריאת התורה וכו'.
במ"ש אודות ההתועדות ומה שיש לתקן בזה, הנה מובן שאינו ענין כלל, אשר כל דבר קטן וגדול יהי' בדרך קבלת עול גזירה וחוקה, והרי אפילו הקב"ה בורא העולם השפיע חלק מתורתו באופן שתהי' מובנת ע"פ שכל עאכו"כ שמאחד לחבירו בתוככי בנ"י צ"ל גם הבנה. ובפרט כשהמדובר בהשייכים לחב"ד, שבאם אפילו העובר דרך חנות בשם ריחו קולט, עאכו"כ השוהה כמה זמן וכמה שנים, ולפעמים גם באופנים שהי' קשור במס"נ — שעי"ז הרי נחקקים הענינים ובפנימיות. וקרוב לודאי שבאם זקני אנ"ש היו משתדלים להסביר הענינים והדרישות — מתקבלים היו, ובנקל הרבה יותר מאשר משערים זה מראש. והרי הובטחנו דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ובפרט שזכות הרבים מסייעתם. וביחוד בכפר חב"ד שתפקידו, כאמור זה כ"פ, להיות דוגמא חי' למושב חבד"י, וק"ל. ומובן שכל האמור הוא ג"כ בהנוגע לשיעורים הנלמדים ברבים וכו'.
463. . . בענין נוסחת לחי עולמים.
— ולא ביאר בזה כדי הצורך, ובמילא הדברים אינם מדוייקים ונותנים מקום לטעות.
כי הנה ג' פרטים בדבר: א) לחיי — ביו"ד אחת או בשתים. ב) את"ל באחת — נקודתה בפתח או בצירה. ג) העולמים — בה"א או בלא ה"א. ונפק"מ בברכת ב"ש, ישתבח, בנ"ר ופיוט האדרת והאמונה.
והנה כמה דיעות בזה: א) בחק נתן בסוף מס' תמיד כנראה השוה מדותיו — לומר בכהנ"ל חי העולמים — וגם בפיוט האדרת והאמונה. ב) בסי' ר"ע גאון נדפס בב"ש וישתבח — חי בחד יו"ד, ובבנ"ר — בשני יודי"ן, ובכלם בפתח. ג) בסי' יעבץ פוסק לומר בב"ש ישתבח ובנ"ר — חה"ע בחד יו"ד ובפתח, ובפיוט האדוה"א — לחי עולמים ובפתח. ד) בסי' רבנו הזקן (בעל השו"ע והתניא) בכהנ"ל — חה"ע בחד יו"ד ובצירה. אבל בפיוט האוה"א לחי עולמים, וכ"כ בס' אור חדש.
המג"א סר"ז — לא גילה דעתו אלא לענין בנ"ר (שצ"ל בצירה) וצ"ע בסברתו בב"ש, ישתבח ופיוט האוה"א, וכספק זה הוא ג"כ בדעת הגר"א. ועייג"כ אבודרהם, ברכ"י ושע"ת לאו"ח סר"ז. עיון תפלה בסי' אוצר התפלות בברכת ב"ש. הגהות ראל"צ במשניות סוף תמיד. ועוד.
. . . במענה לשאלתו: יכול להתפלל בהברה ספרדית או אשכנזית, אבל לא לערב ז. א. שצ"ל כל התפלה בהברה אחת.
שמעתי בזה, אבל מהענין נראה דתלוי רק בזמן אמירת סלח לנו, לא מה שיהי' לאחרי זה.
464. . . דרך אגב: בנוגע לאשה — בנוהג לכתוב „כל איברי'". כיון שנחלקו בזה בבכורות (מה, א). [אף שיש דוחקין ומתרצין גם הנוסח — רמ"ח].
ברכ"י ורוב האחרונים כתבו שכ"א ינהוג כנוסח מקומו בהו*. וכ"כ בקצות השולחן. (ולכאורה 1) יש לצרף לפס"ד זה גם הענין דלא תתגודדו. 2) צע"ג מפני מה לא פסקו שבדעתו לחזור — במשך ימי הגשמים — ישאל מטר בש"ת כיחיד. ויל"ע בברכ"י, ואינו תח"י).
(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)465רצון, וכמרז"ל שרצתה לעשות רצון קונה. ישראל — כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל] ואדרבה כשח"ו רואים שינוי לגריעותא, צריך לעורר זה תוספות בכחות הגלוים והתעוררות דכחות הנעלמים בהתבוננותו אשר מה זה עשה ה' ככה וכו', וכמבואר בתניא. והשי"ת יצליחו להשפיע על סביבתו בכגון דא — שזה מוסיף בהסייעתא דשמיא בהנוגע לו.
. . . א) אופן התפלה במצבו:
בימי הש"ק והיו"ט יוכל להאריך (בתחלה — קצת), ובימות החול לע"ע בפי' המלות לבד, כיון שהרי קשור הוא בסדרי הישיבה, וגם להעיר, ככתבו במכתבו מקונטרס התפלה בזה.
ב) אופן ההתבוננות לפני התפלה ובפרט בכדי שיוכל להאריך בתפלתו כנ"ל:
כיון שבזה — הענין ההתבוננות (ולא לימוד וקנין ידיעות חדשות), נכון יותר להתבונן בענין שלמדו איזה פעמים ויודע אותו, וההתבוננות תהי' או בהעמקה יותר או חזרה על הידיעה, ולהרחיבה בנוגע להפועל יוצא מזה, או מדות וכו', ובזה יש שינוי בטבע בני אדם: כאלו שההתבוננות נקלטת אצלם יותר כשחוזרים על הענין באותיות הרב, ויש שאדרבה כשחוזרים על התוכן ולא על האותיות.
ג) הבאת ההתבוננות לפעול במדות טובות וכו':
נוסף על שברובא דרובא יש בכן במדה מסויימת מכל התבוננות — הנה הענין השוה בכולם: כיון דההתבוננות היא בענין דתורת ה', אזי תמיד יש הבכן מזה בהנוגע לגדלות ה' וכן בההגדלה דההפלאה, ז. א. בנקודה השני', דשפלות האדם (עיין שו"ע או"ח ריש סי' צ"ח), וכנ"ל זהו ענין השוה בכל ויש למצוא בכל התבוננות גם בכן במדה פרטית.
ד) קישור המחשבה לענין — משך שעה חשובה:
כבכל עניני תורה וקדושה, גם על זה נאמר מעט מעט אגרשנו, ז. א. שמלכתחילה מרגילין לקשר את המחשבה שעה קלה, ולאט לאט מגדלים, ולהקל הנ"ל — ע"י שהספר או הסידור פתוחים לפניו באותם הדברים והענין בו מחשב.
ה) העבודה בק"ש שעל המטה:
נוסף על הכלל השוה בכל, חשבון מהמחדו"מ דהיום העבר, ישנם פרטים השייכים לכל א' ותלוי בתכונת הנפש המצב בתומ"צ וכו' — שלפעמים זקוקים לעודד את רוחו ולרוממו ולפעמים לצד ההפכי, ועד"ז בענינים פרטים יותר.
466ו) אופן החילוק, איך לחלק בהמסירה ונתינה בין לימוד הנגלה והחסידות:
מובן וגם פשוט שלכל לראש צריך ללמוד לפי סדרי הישיבה שעות נגלה לחוד ושעות חסידות לחוד, ובהזמנים שחוץ לסדר, הרי נוסף על שלושת השיעורים דחומש תהלים תניא הידועים ולימוד הלכות הצריכות, תלוי זה במה שלבו חפץ, ובפרט ללימוד בעיון.
בעת רצון יזכירוהו עה"צ הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע למילוי משאלות לבבו אותם הענינים שכותב ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.
ר
האמור לעיל הרי גם לאחר הפירוט אינן אלא הוראות כלליות. ובפרט ובפרטי פרטיות, יציע ענינו לפני משפיע דא"ח שלו, שיעצהו מתאים להמסורת דמשפיעי דא"ח דתו"ת מדור דור.
במענה על מכתבו מכ"ו אייר, כבקשתו יזכירו את בנו הבכור . . שליט"א על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל — להטבת מצב בריאותו, וכבר ידועה הוראת רז"ל אשר יין של קידוש והבדלה מוסיף במאור עיניו של אדם.
ובמ"ש אודות ענין המחשבות* מובא בספרים הק': אמר עם הספר ישוב מחשבתו כו' — שע"י הלימוד בפנים, הנה האותיות מאירות ומועילות לבטל מחשבות בלתי רצויות. וגם בשעה שאין ספר מצוי הרי ע"י שחקוקים במוח הזכרון דברי תורה בכלל וביחוד מפנימיות התורה הנקראת אילנא דחיי דלית תמן לא קשיא וכו' דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (רעי"מ פ' נשא — המובא ונתבאר באגרת הקודש לרבנו הזקן סי' כ"ו) — כ"ז דוחה חשך הם מחשבות הבאות מצד החושך. וכבר ידוע שהמחשבה משוטטת תמיד (ולא כדבור, עת לחשות מלדבר), ודוחים מחשבה בלתי רצוי' דוקא ע"י מחשבת קדש.
ולקראת חג השבועות הבע"ל, וע"פ מרז"ל
חייב אדם לומר בלשון רבו, הוא כ"ק מו"ח
אדמו"ר, הנה יה"ר שנזכה בתכ"י לקבלת
התורה בשמחה ובפנימיות
467אין חסידות איז פאַראַן אַ אויסשפּראַך „הגוי שישנו בכל אחד ואחד מישראל", דער גוי וואָס איז פאַראַן באַ יעדער אידן, דאָס מיינט דער יצר הרע און נפש הבהמית*: ראה תורה אור בראשית (ב, ב). לקו"ת דברים (צ, ד). ובד"ה ועשית ציץ עת"ר: דעל נפש האלקית מברכין שלא עשני גוי — (ובזה יומתק מה שבכל יום מברכים ברכה זו. וראה סי' האריז"ל, מג"א סי' מ"ו סק"ט. ואכ"מ).
468. . . בהנוגע למה שכותב אודות נסיעה לכאן להתראות, ושלעת עתה אין היכולת בידו, הנה ע"פ המובן ממ"ש בתניא פרק ה' — גם עתה היכולת בידו, ועוד יותר מהתראות בעלמא, כי הרי מבואר שם, אשר כשלומד תורתנו הק' ומשתדל להבינה ולהשיגה — הרי האדם הלומד מתיחד ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות עם הענין שלומד אותו. ולכן כשילמוד שיעורים קבועים בתורת הנגלה ובתורת החסידות, שגם הנמצאים כאן לומדים אותם — נמצא שהוא והנמצאים כאן מתייחדים ביחוד נפלא הנ"ל עם הענין הנלמד, ובדרך ממילא איש עם רעהו, ובפרט שעל ידי זה באה לגילוי גם כן הנקודת המבוארת בפרק ל"ב בתניא — שרק הגופים מחולקים והנפשות כולם מתאימות וכו' ולכן כל ישראל אחים ממש. והרי לגבי עצם הנפש אין המקום מפסיק, כי הוא למעלה מן המקום, וכמובן ממה שכתוב בלקוטי תורה סוף חלק דברים ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית.
בברכת הצלחה בכל הנ"ל
מתוך פרנסה ובריאות
במענה על מכתבו מי"ג תמוז, ולפלא שאין מזכיר בכל מכתבו שזהו יום גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, אשר נתקבל בתפוצות ישראל ליום התעוררות והתחזקות בהפצת היהדות בכלל, ותורת החסידות הדרכותי' ומנהגי' בפרט, אשר ע"ז נאסר אז ומסר נפשו משך ימי חייו עלי אדמות,
בו כותב אשר רוצה להתקשר וכו', ומבקש ברכה בלימוד התורה וכו'. הנה — בידו הדבר. וכמבואר אופני ההתקשרות בכמה מקומות. וכללותם הוא לימוד תורת החסידות והליכה והנהגה בהדרכותי' ומנהגי', ולהשפיע על חבריו — וסביבתו בכלל — בכיוון זה, כיון שאהבת ישראל היא הכלי לואהבת את ה' אלקיך שהיא היסוד כל התורה. ולא המדרש עיקר אלא המעשה, לקבוע מכאן ולהבא שיעורים בכל יום בלימוד תורת החסידות — ומהן קודם התפלה — ובפרט בש"ק. ולהדר בקיום המצות. וכמבואר בספרי החסידות ובמאמרים באריכות. וכבר פסקו רז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין יגעת ומצאת תאמין.
ר
לכאורה אינו מובן, כיון שאביו הוא מחניכי ישיבת תורת אמת, ומתנהג במנהגי חב"ד — כמו שכותב במכתבו, והוא רוצה להתקשר ואעפ"כ אינו לומד באחת מישיבות חב"ד אשר באה"ק ת"ו.
469מאשר הנני קבלת שני מכתביו מי"ט טבת וער"ח שבט עם המצורפים אליהם, ובודאי בנתיים נתקבל מכתבי מפורט ע"ש הנהלת . . . וכן ההתעוררות לסידור יום ההילולא דיו"ד שבט הבע"ל באופן המתאים, וכיון שכפי הידיעות שנתקבלו כאן עשה רושם חזק התקרבות תלמידי ישיבות אחרות בהתוועדות די"ט כסלו העבר. הרי יהי' העבר מלמד את העתיד להתנהג כן גם להבא, אף שעי"ז הנה חלק מההתוועדות צ"ל באותיות אחרות מתאים להמתחילים בנדון זה, ואל בינתו אשען.
ב) כבר כתבתי כ"פ ואכפול גם עתה שאין מצדי כל קפידא כו' וכו', ומ"ש אודות לימוד תורת נשיא הדור הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לא באתי בזה ח"* ו לשלול לימוד מאמרי חסידות של נשיאים שהוא ממלא מקומם ופשוט, אלא שכל תלמיד צריך לעמוד באמונה דהתקשרות מתאים לזמנו ודורו, והתקשרות היא ע"י תורת הנשיא וכמבואר בכמה מכתבים והועתק גם בלוח היום יום* , ולכן חוויתי דעתי שצ"ל לימוד כזה דוקא, וכיון שכפי מכתב כת"ר הרי מסודר הדבר זה מכבר, הרי אין מקום גם לחשש של קפידא.
ג) מכתבי להת' . . . שי' בודאי נתקבל במועדו, ובטח יוסיף הסברה להנ"ל שצריך לשמרו ביותר ע"ד בריאות הגוף וכמו שכותב הרמב"ם בהל' דיעות שבלא"ה הוא מבלבל לעבודת השי"ת וכנראה ג"כ בחוש ובהנ"ל גופא. ואף אם מצד שמירת הבריאות מוכרח לסדר לימודו ותפלתו באופן אחר ממה שהורגל ואולי לדידי' יהי' זה מעין הפרו תורתך ח"ו, עליו למצוא אותיות ההסברה ובפרט עפ"י פתגם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע שאפשר שהיצה"ר גם יתלבש בזיידענע קאַפּאָטע.
ד) וכל הנ"ל הוא ג"כ הוראה לההנהגה עם שאר התלמידים שבדורנו זה צריך זהירות יתירה בבריאות, ועל דור זה י"ל ובהגדלה כ"פ ככה מ"ש רבינו הזקן באגה"ת פרק ג', אכן כל זה באדם חזק ובריא כו' אבל מי כו' וה"ה לתעניות וסיגופים במדה ידועה אפילו ממין אלו שעליהם מדובר בתניא פרק כ"ז ומאחר סעודתו וכו' ובפרט שכבר הורה לנו נשיאנו דרך העבודה גם בדורנו זה. וכמאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש (הועתק בס' התולדות שלו עמוד עב בסופו) . . .
470. . . גורם לי צער במאד מאד העדר המשמעת, ובמילא הבלי סדרים, השורר . . . איני יודע ברור העצה לזה, ולכאורה, אין צריך עצה נוספת על ההכרה, וכמבואר שהכרה ענינה ג"כ הבנה בפנימיות, והרגשה, אשר . . . וכשנתייסד קבל ע"ז ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר, וידוע מה שאמר פה עוד בחיים חיותו בעלמא דין, אַז די זאַך פירט ער אַליין, ובמילא צריכים הם להביט על כל עניני . . . שנוגע זה לחפצו ורצונו ולשמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואין זה ענין פרטי בלבד, והנפ"מ בזה בשנים: בקו ימין — שכיון שזהו ענינו והוא נשיא הדור, היינו שעל ידו נשפעות כל ההמשכות השייכות לדורנו, לא רק השפעת רוחניות אלא גם השפעות גשמיות (וכידוע שזהו ענין הנשיא שכל השפעות הדור — באין יוצא — נשפעות על ידו, שלכן הי' הכרח שאפילו בשר גשמי, לדור המדבר, יושפע באמצעיות משה רבינו, אף שאמר מאין לי בשר, וכמבואר בדא"ח הפירוש ע"ז שאמר מאין לי בשר) הרי מקבלים השפעתו (אם רק הצנורות מתאימים לחפצו ולרצונו) בהצלחה, שפירושו למע' מדרך הטבע, און פאַרניצן דאָס אויף געזונטע פרייליכע זאַכען. וגם, לצד השני, היינו שכשעושים שלא כדבעי, הרי עי"ז מגדילים את כח הלעו"ז לא רק בהד' אמות של עצמם, אלא ג"כ בהד' אמות של נשיא הדור, ובמילא נוגע זה להכלל — במדה מרובה יותר מאשר מצד ערבות שכל ישראל ערבים. והאריכות בזה למותר, כי הענין פשוט למדי, ובפרט לאלו שעסקו בתורת החסידות, ויש להם החוש בענין ההתקשרות וכו' . . .
במענה על מכתבו מח' אלול:
כבקשתו אקרא רשימת התלמידים על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הצלחה בלימודם בתורה ביראת שמים, וקיום המצות בקב"ע ובשמחה גם יחד.
טובה היא הבשורה — שנסדר ועד קבוע להחזקת הישיבה . . . , וודאי יכירו חברי הועד בזכות הגדולה אשר ההשגחה העליונה זיכתה אותם להשתתף עם כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בעבודתו הקדושה, ויתמסרו לעבודתם הכי אחראית בכל נפשם. נא לפרוש גיני בשלום כלם בכלל, והיו"ר ר' . . . בפרט. וברכתי שיצליחו בעבודת הכללית והפרטית בגשמיות וברוחניות.
בפרטות אודות סדור הנהלת הישיבה והרמי"ם צריכים להתישב בקשישי אנ"ש שי' על אתר, ואבקש שכל אחד מאנ"ש מהראוים להיות ר"מ משפיע או מנהל יזהרו מאד מענוה שלא במקומה, וישתדלו בעזהשי"ת למלא את תפקידם.
ובודאי נכונה היא השקפת אנ"ש שי', אשר גם אם נחוץ לצרף לעבודה ר"מ למדן, באם רק ראוי הוא ג"כ מצד יר"ש ויחסו לחסידות לאצטלא זו. אבל בראש המוסד צריך בכל אופן להיות איש אשר יסודתו בהררי קודש של ליובאוויטש ושם קבל את רוב השפעתו וחנוכו.
471ומה שחושש שאם יהי' עמלק"פ לא יוכל לחוות דעתו בהרחבה, ולא תתקבל כ"כ אצל עמא דבר, הנה כבר אמרתי כמה פעמים, אשר בענינים הנ"ל הנה כאו"א מאתנו הוא שלוחו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, און מ'גייט אויף זיינע פּלייצעס און אויף זיינע ברייטקייט, וכאשר עמא דבר מרגיש את זה — בטלים כמה מניעות, לזות שפתים וכו'. וכמבואר בענין הנסיונות (משא"כ בענין הבירורים). — מובן אשר ברייטקייט אין פרושה אַראָפּרייסן באַ יענעם די נאָז, כ"א תוקף פנימי וההחלטה הגמורה, אשר סו"ס מוז זיך אויספירן און וועט זיך אויספירן דעם רבינ'ס, הוא משלחם, רצון, ואז הדיבורים שבנחת — נשמעים ופועלים.
והשי"ת יזכה את כאו"א מאתנו לכוון אל האמת במילוי תפקידו ושליחותו.
. . בטח שמעה ע"ד מענה כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לאחד שלאחר ששאל אצלו במסחר שלו — מסחר העצים — וקבל מענה מכ"ק מו"ח אדמו"ר וסיים המענה בהצעה בנוגע לקיום מצות מעשיות בהידור וכו', והשואל התחיל להשתמט באמתלאות שונות, כיון שלא רצה להשיב פני כ"ק מו"ח אדמו"ר ריקם. ואמר לו כ"ק מו"ח אדמו"ר: ראה זה פלא, בודאי גם לדעתם הנני מומחה גדול יותר בעניני יהדות תורה ומצות מאשר במסחר עצים, ובפרט שידוע לכל שלעניני תומ"צ ואורח חיים ישראלי — הקדשתי כמה מימי שנות חיי, ובזה התעסקו אבותי ואבות אבותי, כל משך ימי חייהם, ובכל זה פשוט הוא בעיניך לשאול אצלי בהנוגע למסחר עצים ותיכף ומיד קבלת עצה שלי, ע"מ להביאה בפועל, ודוקא בהנוגע לאותו הענין שבזה הנני לדעתך מומחה גדול ומומחה בן מומחה, הרי לא זה בלבד שלא שאלת אותי אתה במקצוע זה, אלא שגם לאחר שאמרתי לך הוראה ברורה ובהסברה שזהו טובתך האמיתית, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, פשוט בעיניך שאין אתה מקבלה ורק מחפש אתה ביטוים מנומסים איך להשתמט מכל הדבר.
הנמשל מכל האמור בטח מובן, ואין צורך להאריך בו . . .
(ממכתב י"ט סיון, ה'תשט"ז)472התאמצות מצד האדם, הרי עכ"פ לא „יכשל" בהשתתפות וסיוע למצוה זו) — של חברים מחבורתכם בענין שליחות
— יעויין בלקוטים לרא"ה משטראשעלע — דף י"ג ע"ג — מבואר, ע"פ דא"ח, גודל ענין זה, ועד כמה נוגע לכאו"א הרוצה להיות מקושר, ובנגלה ידועים מרז"ל זה
שליחות ידידנו הרה"ק והרה"ח כו' וכו' . . . בעת היותו במחנם.
וכנראה אשר כבר הזמין אומן זה כמה תירוצים ונימוקים מדברים דסטרא דקדושה, אשר אדרבה ואדרבה כו', וכמבואר בקצרה ובדקות הענינים ובמדרי' נעלית יותר במכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר (שליט"א) (הנעתק בהיום יום ע' מד), והתוצאות בעבודה מובן עפמשנ"ת בקונטרס ומעין מט"ז פ"ב . . .
(ממכתב יום ב', ט"ז לחודש כסלו, ה'תש"ד)
איך האָב באַקומען אייער בריוו, פון כ' כסלו, ער"ח העבר, פאַרן פאָרן אויפן אוהל פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, און האָב דאָרטען מזכיר געווען אייך און אייערע בני בית שיחיו, צו דעם וואָס איר באַדאַרפט.
ב) בנוגע אייער שאלה, אפשר זאָלט איר זיך באַזעצען אין אַ אַנדער אָרט, וואָס דאָרטען איז פאַראַן אַ סברה פון אַ גוטער דירה אין אַ גוטער סביבה, גוטע אַרבעט און גוטע פרנסה וכו', און איר פרעגט מיין מיינונג אויף דעם:
מיין מיינונג אין דעם איז, און איך בעט אייך איבערגעבען עס צו אנ"ש שיחיו פון כפר חב"ד, דאָס זאָל דינען אַלס ענטפער אויך צו אייניגע פון זיי וואָס האָבען זיך געווענדעט צו מיר מיט אַזאַ שאלה און דאָס איז פאָלגענדעס:
לויט אייער בריוו — און אויך אַלע ווייסען דאָס — איז אייער אַלעמענס נסיעה לאה"ק ת"ו געווען בחיי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בעלמא דין, און איר האָט געהאַט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר בריף בנוגע צו דעם אופן פון אייער הסתדרות, און ווי ער האָט אייך געשריבען פילע מאָל, אַז איר זאָלט זיך האַלטען צוזאַמען און אויפשטעלן דעם כפר חב"ד וכו' וכו'.
עס איז ידוע וואָס שטייט אין חסידות אין פילע ערטער, אַז בכלל איז דער ענין הפרנסה יעצט, על דרך ווי עס איז געווען דער מן אין מדבר, וואָס דאָס הייסט — באופן נסי, וואָרום ע"פ שכל, איז קשין מזונותיו של אדם וכו', און אין היינטיקע צייטען בפרט, במילא איז דאָס נאָר באופן נסי, מער ניט וואָס צוליב דעם העלם הגלות, ווערט דאָס — די פרנסה — געגעבען אין אַזאַ אופן, אַז עס איז דאָ אַ מקום לטעות וכו'. דאָס איז אפילו אַזוי אין חוץ לארץ, און בפרט אין ארץ ישראל, וועלכע473איז נאָך לע"ע בחורבנה, תובב"א, איז פאַרשטענדליך אַז דאָרטען איז דער ענין פון פרנסה גשמית נאָך שווערער, דערפאַר דאַרפמען זיך אָנהאַלטן אין די אַלע זאַכען, וואָס מאַכען דאָס גרינגער, און ניט טאָן ח"ו קיינע ענינים וועלכע זאָלען מאַכען דעם ענין נאָך שווערער.
איינער פון די הויפּט ענינים אויף צו אויפנעמען ברכות, איז דער ענין האחדות, וכמ"ש בתניא פרק ל"ב, ומבואר בכמה מקומות בדא"ח, וגם בספרי מוסר, און עס איז פאַרשטענדליך אין שכל אנושי, נאָך אַן ענין אין דעם איז, מען דאַרף זיך אָנהאַלטען אין דעם צינור, וואָס דער נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, האָט אָנגעוויזען, וואָרום אַז מען פּרואווט מיט אייגענע צנורות איז אַמאָל טרעפט מען צו, און אַמאָל ח"ו ניט, נאָך אַ דריטער ענין אין דעם איז, אַז בכדי דורך די צנורות זאָל גיין די השפּעה במילואה דאַרפמען זיך אָנהאַלטען אין די הוראות ודרכים פון דעם וואָס האָט אָנגעוויזען אויף די צנורות, און ווער עס איז דער ממוצע המחבר מקור כל ההשפעות צו די מקבלים.
המורם מכל הנ"ל, אַז דער ענין פון היפך האחדות, ופירוד הלבבות . . . איז דאָס ניט נאָר היפך הרצון פון נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, וואָס דורך עם ווערן נמשך אַלע השפעות, נאָר יעדערער וועלכער האָט אַ חלק אין דעם, ח"ו, איז ער בגדר החובל בעצמו והחובל באחרים, און עס איז ידוע דעם פתגם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דלי"ת, אל"ף — אחדות (אָדער אהבה), בי"ת — ברכה, גימ"ל — גאוה, דלי"ת — דלות.
ג) עס איז זעלבסטפאַרשטענדליך, אַז די ברכה וואָס כ"ק מו"ח אדמו"ר איז משפיע, איז דאָס צו אַלעם ערשטען צו די עולים מאנ"ש של מדינתנו פון כפר חב"ד, און דערנאָך צו די שנתיישבו אין אַנדערע ערטער, במילא דאַרף מען זיך משתדל זיין מיט אַלע מעגליכקייטן אויב אפשר, אויפנעמען די ברכה אויף דעם אָרט, און ניט באַזעצן זיך ווייטער, וואָס זאָל מאַכען ליינגער דעם וועג ביז עס וועט אָנקומען און גרייכען דאָרט, עס איז קרוב הדבר לאמר אַז עס זיינען פאַראַן קצת מאנ"ש שיחיו וואָס זייער מקום הפרנסה איז ניט אין דעם כפר חב"ד, אָבער לויט דער הנהגה פון תורה, איז צום ערשטען דאַרפמען גיין אין דעם וועג הנראה להרוב, נאָר אויב מען האָט שוין אַלץ אויסגעפּרובט און מען זעהט אַז עס איז אונמעגליך, ערשט דענסטמאָל דאַרפמען פּרובען אַנדערע וועגען.
ד) אויב אין אַלע ערטער דאַרפמען זיך אָנהאַלטען אין די פאַרשידענע תקנות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, איז, על אחת כמה וכמה די וועלעכע האָבען זיך נאָך ניט איינגעאָרדענט אינגאַנצען און בפרט בארצנו הקדושה ת"ו, וואָס דאָרטען איז עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה, דאַרפמען דאָרטען נאָך אַ גרעסערן זכות, צו יעדער ענין, איז זיכער אַז מען דאַרף זיך אָנהאַלטן אין די תקנות פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, און דורך דעם זוכה זיין צו די ברכות און השפּעות בדרך הטבע למעלה מן הטבע, וואָס יעדערער באַדאַרף, פאַר זיך און אַלע זיינע בני בית.
ה) ווי געזאָגט פריער, וועט איר זיכער איבערגעבען צו די אנ"ש שיחיו פון כפר חב"ד, און דער עיקר מדגיש זיין דעם ענין ראשון, דעם הכרח היותר גדול אין דעם קירוב הלבבות, ווי עס ווערט ערקלערט אין דעם מאמר החלצו מיט דער474הוספה פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, דער ענין איז נאָך פיל וויכטיקער אין אה"ק ת"ו, און בפרט פאַר חסידים און מקושרים פון נשיאי חב"ד,
בברכה שהשי"ת יתן להם הרעיון הנכון
בגשמיות והן ברוחניות,
. . . קורת רוח מיוחדת היתה לי בקבלת השמות דאנ"ש שברוסיא המורה על שתי נקודות עקריות, א) הענין דאהבת ישראל והקשר בלתי פוסק שביניהם ובין אחינו הנמצאים ברוסיא. ב) קרוב לודאי אשר עי"ז שעומדים עמהם בקשר — עכ"פ במחשבה — ה"ז מחזק את הענין דכל ישראל ערבין ומעורבים זב"ז, ובמילא כמו שאין שליטה לההעלמות וההסתרים שבמדינה הנ"ל על אלו הנמצאים מחוץ להמדינה הנ"ל הרי ההתקשרות עם אלו הנמצאים עדיין במדינה הנ"ל מוספת בהם כח להתקומם ולהתחזק במעמדם ומצבם וממעטת את השליטה שאפשר להיות עליהם מן הצר הצורר ובדוגמת דבר כאשר חלק מהגוף הנמצא במרתף במקום אויר צח וזך הרי מגיע עי"ז חיות נוסף גם להחלק מהגוף הנמצא במרתף במקום אויר מעופש אבל לזה צריך להיות כגוף אחד וזהו הענין של כח המחשבה ובפרט כח הציור כמבואר בכ"מ בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר הזמן ומקום אינו מגביל בזה וראה ג"כ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר (שמע"צ לילה בסוכה דשנת תרצ"ג* ואף ששם מדבר ע"ד נשיא בישראל הרי מעין זה ישנו בכל אלו המקושרים אליו ובפרט כשזהו ציבור אשר הן אל כביר לא ימאס ובטח יעמדו בהתקשרות כזו גם על להבא, ובל"ס תהי' בזה תועלת גדולה להנמצאים שם וגם לאלו הנמצאים כאן וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר אַז הקב"ה בלייבט ניט קיין בעל חוב וכו' . . .
(ממכתב י"א אייר תשי"ב)475ישראל, והעסקנות ע"פ רוב היא בדברים השוים לכל נפש, ולפעמים הנוגעים ביותר לאלו הרחוקים מהתומ"צ. אבל, לאידך גיסא, אין לדבר עדכ"ז עם כאו"א, ופשיטא שצריך ליזהר מאלו שיריעו אח"כ אני העשרתי את אברם.
ושתי נקודות בזה, 1) שצ"ל בדרך כבוד (ובמכש"כ מסתם ת"ח, שדימוהו רז"ל (כתובות קה, ב) להקרבת בכורים דוקא, ולא לתרומה וכיו"ב, וק"ל) מצד הנותן, דאין זה כלל וכלל ענין של משולח ח"ו. צ"ל ההסבר שבאין יכולת לכאו"א לקחת חלק בעבודתו בקדש של כ"ק אד"ש, שבאמת היא חובת כל אחד מישראל, הרי ע"י שנותנים נפנה: א) מסלקים טרדה זו מעליו למען לא יהי' בלבול זה להפריע מהעבודה, ב) והוא העיקר: עי"ז לוקחים איזה חלק בעבודת הקדש שלו. ומצד זה הרי צ"ל הנתינה באופן אחר ובכמות אחרות. — צ"ל התענינות לקרב את הנותן וב"ב, אם רק אפשרי הדבר, לכללות הענין של רבי ומנהיג ישראל, אם ע"י דבור, בקירוב, או ע"י הנדפסים (זכרונות, שיחות וכו').
בדבר התענינות במצב החינוך וכו' במקומות שנמצא, ה"ז היא אחת המטרות של שליחות כזו של שלו, אבל אין עליו לשכוח עיקר מטרת נסיעתו . . .
בטח ינצל — אויסניצון — את היומי דפגרי: כ' מ"ח, יו"ד וי"ט כסלו לתועלת שליחותו.
. . אכפיל עוה"פ — שבמכתבי האוךהי' כוונתי לא עליו בפרט, אלא לכל קבוצם יחד אשר בזה מחולקת עבודת נפנה משאר הענינים. וע"ד דוגמא שבעצם החיות הכל שוים ואין החילוק אלא בהתפשטות, ואכמ"ל.
476. . . ובטח ישמחנו בבשו"ט מעשי' בפועל, בענין נפנה וזכות הרבים, לעשותם יחיד, ע"י התקשרות היחידה, באמצעות יחידות אצל רבי יחיד, ביחידו של עולם.
. . . נהנתי במאד מפעולותיו הטובות במקומות מסעו שמפרט במכתבו. ובודאי, נוסף על הגלוי והנעשה בעת בקורו בעיר או עיירה, הנה כמה ענינים נעשים מבלי שיודע מהם לע"ע, וכמה תולדות ופירות יהי' מהזריעה שנזרעת בעת הביקור ממש. וקדושה עושה פירות ופירות פירותיהן עד סוף כל העולם — (ל' העלם והסתר) — וכל' כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בשיחת י"ב תמוז סוף אות *: קדושה איז אין סוף.
בודאי עושה ופועל במסעיו גם בענין נפנה, אשר מלבד שזהו משליחותו, הנה נודע ונראה גם במוחש, שכל דבר שיש לו אחיזה בגשמיות ג"כ, הרי הוא בר קיימא. וידוע שזהו ג"כ מהטעמים שהנביאים היו לפעמים מקדימים לנבואתם איזה פעולה גשמית, וכמש"נ בכ"מ בנביאים אחרונים.
לפלא, שבהשיעורים בביהכנ"ס שמזכיר שראה, מעטים שעורי למוד הלכה למעשה בדינים הרגילים.
בענין שאלתו — הנה כיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כתב לו ש"לא יתערב בזה" — בודאי זהו הדרך הנכון.
ובדבר שאלתו אם להתחיל עתה בביקור העיירות שעל הדרך לכאן, ולהיות חדש תשרי כאן ובסביבות נ. י.,
לפי דעתי, נחוץ במאד שדוקא השתא ישתמש בשלהי אלול וחדש תשרי, כדי לחזק מעמדו ומצבו במחנו וסביבותי', שזמנים אלו הם זמני התעוררות גם כמנהג מדינה זו, ימי תעמולה, ימי התועדות וכו' וכו'. ומה טוב הי', אם יסדר לו בעוד מועד פּראָגראם מפורטת איך לנצל — אויסניצען — כל הימים הנ"ל באופן היותר מועיל ומתאים.
ובדבר שאלתו מכבר, בענין יסוד בהכנ"ס נוסח אר"י במחנו — הנה אף שבעצם הדבר נכון הוא, אבל הוא בעצמו מפני תפקידו ועבודתו, אינו צריך ואינו יכול להיות קשור עם בהכנ"ס אחת, כי מצודתו צ"ל פרושה על כל העיר וסביבותי'.
ומחפש הנני אחרי איש מתאים לשלחו למחנו, שהוא יהי' הרב והלומד שיעורים וכו' בבהכנ"ס הנ"ל, וכמובן גם המסייע בהתיסדותו. וכת"ר יהי' העומד ממעל לו. אבל, לע"ע, לא מצאתי. ואמשיך לחפש.
בל"נ, אזכירו על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ להצלחה בעבודתו בקודש, כבקשתו. אשר זהו הצנור ג"כ להשפעות בגו"ר בכל המצטרך.
477. . . לפלא שאינו כותב דבר על דבר זריעה רוחניות, וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להנוסעים בענינים כמו נסיעתו עתה, אַז מען דאַרף קלייבן גשמיות און זייען רוחניות, וכיון שכללם ביחד ובתיבה של הוספה, הרי מוכח מזה שהא בהא תליא, ובפרט בנוגע למעמד, שגם הגשמיות שבזה רוחניות הוא, הרי גם לאידך גיסא הרוחניות שבזה הוא ג"כ גשמיות, היינו שצריך להמשיכה למטה מעשרה טפחים, ולא רק בענינים הגשמיים אלא גם בענינים החומרים. והיינו ע"ד שכתבתי במכתבי לראש השנה השתא*, שצריך אשר חלק הדצ"ח שבאדם יהפכו ג"כ לאדם, ואדם הוא מלשון אדמה לעליון, והאריכות בזה אך למותר. ובפרט בחדש כסלו הוא חדש הגאולה והחדש אשר בו יצא הפסק דין למעלה שמותר ובמילא מוכרח ג"כ להפיץ תורת החסידות ובמילא גם עניני החסידות בהרחבה והתפשטות, וכמסופר אשר לאחר שביארו לרבנו הזקן שהי' עליו הקטרוג מפני שמדבר בהתפשטות, בכ"ז הי' הסיום בזה שכיון שכבר התחיל ימשיך באופן כזה.
בברכת הצלחה בנסיעתו הן בקלייבן
גשמיות והן אין זייען רוחניות
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- חלק י״ט
- Id
- rh-wgk6werg