תמג

והנה ע"ד המבואר באותיות הדיבור והמח' שמצד חומר שלהם המה בבחי' כתיבה ומצד צורתם המה בבחי' חקיקה כ"ה בנקודות, ויובן דוגמא זאת בשני נקודות הראשונים דקמץ ופתח שהמה שרש כל הנקודות, דהנה מה שנק' קמץ ע"ש שנע' ע"י קמיצת השפתיים ופתח הוא מחמת שנעשה ע"י פתיחת השפתיים אך באמת המה שני כחות רוחני' בעצמי' הנפש כי קמץ הוא בכתר^נא ולכן בברכות ולמלשינים צריך לכוון בהוי' בניקוד קמץ^נב מצד שהפגם שלהם מגיע בעצמו' הכתר וכמאמ' הפושעים בי בגופא דמלכא^נג ור"ת קמץ הוא קדמון מצוחצח צח^נה כו' שהמה ג' אורות שבכתר וכמבואר בפרד"ס^נו שער הצחצחו'^נד וד"ל. ופתח הוא בחכמה^נז וכמאמר פיה פתחה, בחכמה^נח ולכן בברכות אתה חונן צריך לכוון בשם הוי' בניקוד פתח^נט כו', אך שמתלבשים המה בלבד בקמיצת השפתיים ופתיחת השפתיים בכדי להשמע במורגש ולהתקבל בכלי המקבל וכנ"ל באותיו' כו' וד"ל. [... ופי' הדברי' דהנה אנו רואים באותיות הכתב שלא יוכל להיות התחלתם בלתי ציור הנקודה בתחילה כי הנקודה התחלת השטח דאותיו' עד שבלעדי הנקודה לא יוכלו לעשות שום ציור שטחי כלל, וכ"ה באותיו' הדיבור לא יוכל להתגלו' שום אות ממוצאות הפה בלתי הנקודות וכמבואר בזהר דאתוין לקבל נקודין^ס כגופא לקבל רוחא כי הנקודות המה חיות האותיות, וע"כ לומר שגם באותיו' החקוקי' שבפנימי' ועצמי' הנפש אפי' באותיו' המח' דשם שהתחלת ציורם בנפש מתהווה ע"י נקודות והיינו ע"י קמץ ופתח כנ"ל, כי הנפש הוא פשוט לגמרי מבחי' ציור אותיו' אך שנתעלם וחוזר ונפתח מהעלמו להתלבש בציור אותיות בעצמו, וההעלם הוא בחי' קמץ והוא שרש אותיו' המח' החקוקי' והפתח הוא שרש ציור אותיו' הדיבור הקבועי' בנפש כו', ולהיות ההעלם מעלים כל עצמי' הנפש כמשי"ת לכן לא יוכל לפשוט א"ע ממח' כו' וכנ"ל. ונמצא שיש כאן ששה מדריגות בנפש עצמה היינו אותיות עצמי' דשכל ואותיות עצמי' דמדות שהמה חקוקי' לגבי החיות המלובש בהם וכתובים יחשבו לגבי עצמו' הנפש, ועוד שני בחי' אותיות החקוקי' בנפש עצמה והיינו שרש אותיו'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org