(משא"כ על "כלל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות")לא. . שדוחה את השבת"].
ב. ויש לבאר זה בהקדם הידוע, דתוכן מצות מילה מדגיש ענין מסירת נפש, וכמו שאמרו רז"ל עה"פלב כי עליך הרגנו כל היום "וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא זו מילה"לג, וכמבואר בארוכה במדרשים דמצות מילה היא כענין הקרבן, ו"גדוללד כחה יותר מן הקרבן, שהקרבן בממונו והמילה בגופו. . ועל כן נחשב לו לעקידה וזבח כאילו עקד את עצמו וכתיבלה כורתי בריתי עלי זבח", וכן מבואר בכ"מ בזהרלו דכאשר אדם מישראל מל את בנו ה"ז כאילו הקריבו.
והנה ענין וכח המסירת נפש שישנו בכל ישראל הוא ירושה לנו מאבותינו, כמו שמבאר אדמו"ר הזקן בספר התניאלז, ובפרט מאברהם אבינו, כידועלח שאברהם "פתח את הצינור" למסירת נפש.
ולכאורה צריך ביאור בזה, הרי ענין המסירת נפש שישנו בישראל הוא מה שמוסרים נפשם עבור יחוד וקדושת שמו יתברך, לקיים התורה והמצוות, שניתנה לכאו"א מישראל במתן תורה, ואיך זה בא בירושה מאברהם שהי' לפני מתן תורה ולפני כללות ענין התורה והמצוות [וכמו שהוא במצות מילה כפשוטה, ש"איןלט אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו על ידי משה רבינו שנמול"].
וי"ל הביאור בזה:
החידוש שבמ"ת מבואר במדרשמ, שלפני מ"ת היתה גזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמ"ת נתבטלה הגזירה, "ואני המתחיל", ש"וירדמא ה' על הר סיני", ואח"כ "ואלמב משה אמר עלה אל ה'", ולכן קדושת ישראל ותוקפה שנעשה על ידי התורה ומצוות לאחרי מ"ת, ה"ז למעלה לגמרי מכפי שהיתה לפני מ"ת, לפני ביטול הגזירה.
אמנם כל הגדרים דעליונים ותחתונים ה"ה גדרים השייכים לגדרי העולם, אבל בבחי' זו שלמעלה לגמרי מגדר עליון