166

שמפרש הטעמים על פי סדר הזמנים, כי לכל לראש פעל הסיפור דחטא שר ה­משקים והאופים לבטל הלעז, שזה נעשה תומ"י, ורק אח"כ — "ועוד" — הביא לידי הרווחת אותו צדיק, לאחרי שנתיים ימים כו'.

ד. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

ידוע, שירידת יוסף למצרים היתה ה­התחלה לגלות מצרים^כד, שהיא השורש לכל הגליות, כמחז"ל^כה "כל המלכיות (גליות) נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל", וגאולתם של ישראל קשורה עם ביטול ה"מצירים" והגלות.

ובזה גופא יש, בכללות, שני ענינים: א) ביטול ה"מצירים" שלא יוכלו להצר ול­הזיק את ישראל. ב) אתהכפא חשוכא ל­נהורא, שלא זו בלבד שאינם מצירים כו', אלא אדרבה, הם עצמם מסייעים בגאו­לתם של ישראל.

ויש לומר, שזהו התוכן הפנימי בשני הטעמים שבפירוש רש"י:

בשלב הראשון, הכוונה בחטא שר המשקים והאופים היתה כדי לבטל הלעז שהוציאה אותה ארורה על יוסף הצדיק, ביטול ה"מיצר" כו'; אבל עיקר הכוונה הוא בשלב השני הבא אח"כ — "ועוד" — כדי "שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם", שעל ידי שרי פרעה גופא תבוא הרווחה וגאולה ליוסף הצדיק, עד שנעשה "משנה למלך".

(משיחות ש"פ וישב וש"פ מקץ תש"מ)

{*} {*} {*}

ה. ע"פ הנ"ל יש לבאר דרשת ר' ירמי' בר אבא במס' חולין^כו עה"פ^כז "ובגפן של­שה שריגים" (בחלומו של שר המשקים): "גפן אלו ישראל. . שלשה שריגים אלו ג' רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה, והיא^כז כפורחת^כז הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות. . עלתה נצה^כז הגיע זמנן של ישראל ליגאל. . הבשילו אשכלותי' ענבים^כז הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה. . א"ל ר' אבא לר' ירמי' בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו" (ולא כדרשות התנאים על פסוק זה שהובאו בגמ' שם לפנ"ז^כח).

ויש לדייק בסדר הענינים שבדרשת ר' ירמי', דלפי דרשתו נמצא, שקודם "הגיע זמנן של ישראל ליגאל" ורק אח"כ "הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה" — דלכאורה צ"ל בסדר הפוך, דתחלה צ"ל ביטול כחה של מצרים, ואח"כ אפ"ל ה­גאולה ממצרים?

גם צריך ביאור — למה הי' רב דורש כפי דרשת ר' ירמי' בר אבא, ולא כדרשות התנאים שלפנ"ז?

וביותר תמוה: ר' ירמי' בר אבא הי' תלמידו של רב^כז, וא"כ מהו הפירוש בדברי ר' אבא שרב "כוותך דריש להו" — לכאורה הול"ל איפכא, שהוא (ר' ירמי' בר אבא) כיוון לדעת רב (שהוא רבו) ודריש הני קראי כמותו.

ו. ויש לומר הביאור בזה:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org