וכן מצינו בגמ'יא: "יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאליב זמנין תלתא וגו'. . יכול יהא כוללן בבת אחת, כבר מפורש על ידי דוד דכתיביג ערב ובקר וצהרים וגו'" — הרי שסדר התפלות הוא "ערב ובקר וצהרים"יד.
ב. ויש לומר הביאור בזה:
ידוע הכלל בהלכהטו, ד"במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה", ו"בקדשים לילה הולך אחר היום".
ועפ"ז יש לומר, ששני הסדרים בג' התפלות, אם תפילת ערבית היא סיום ג' התפלות (לילה הולך אחר היום), או שהיא התחלת ג' התפלות (היום הולך אחר הלילה), תלוי אם תפלה היא בגדר "קדשים" או בגדר "מעשה בראשית".
ויש לומר דתרווייהו איתנהו בה, שיש בענין התפלה גדר של "קדשים", שמצד זה "לילה הולך אחר היום"טז וסדר התפלות הוא שחרית מנחה ערבית; וגם גדר של "מעשה בראשית" שבזה "היום הולך אחר הלילה", ולפ"ז סדר התפלות הוא — ערבית שחרית מנחה*16.
דהנה, במהותה של תפלה מצינו שני ענינים:
מחד גיסא התפלה היא "עבודה שבלב", וכמרז"ליז שחובת התפלה נלמדת ממ"שיח "ולעבדו בכל לבבכם" — "איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה"; ולאידך, הפירוש הפשוט של "תפלה" הוא מלשון בקשה, והיינו מה שהאדם מבקש את צרכיו מאת הקב"ה.
דשני ענינים אלה — עבודה שבלב ובקשת צרכיו — שונים זמ"ז בתכלית, שהרי "עבודה שבלב" פירושה (כפשטות הלשון) — לעבוד את ה', שענינה קבלת עול מלכות שמים ודביקות בה'יט, וכדאיתא במשנהכ ש"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים", ומבואר בטורכא, "