Addenda - spreading Torah study and strengthening Judaism 5

(ממכתב י"ג ניסן ה'תשח"י)

. בנועם קראתי מפעולותיו, אבל מתאים לפתגם רבותינו נשיאינו, שגם פתגמיהם תורה היא, גוט איז גוט און בעסער איז בעסער, ומעתיק הנני בלשון הכתוב, שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ז. א. שאף שגם התורה אומרת שכרם הוא, וצריך לשמור אותו, אין זה בערך לנטירת כרמי שלי.

וכמבואר כ"פ איך שהכל נרמז גם בנגלה דתורה ועד להלכה למעשה, הרי גם בזה כן הוא — שמובן גודל החילוק בהנ"ל — מפסק הדין דאפילו כל חפצי שמים, ז. א. מצות, לא ישוו בה לדבר אחד מדברי תורה, אבל במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים (כרמי שלי) לא רק ישוו בה, (מו"ק ט' סוף ע"א) אלא שגם מבטלין ת"ת ועוסק במצוה, (עיי"ש ברש"י ותוספת).

ופשיטא שכוונתי בזה לתורת החסידות ועניני' הדרכותי' והנהגותי', וכיון שנצטוינו על הנ"ל בודאי שישנה אפשריות מלאה, שהרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הדבר תלוי אלא ברצון . . .

(ממכתב כ"ט שבט תשכ"א)

508מאשר הנני קבלת שני מכתביו מערב חה"ס. ובמה ששואל מה היא כוונתי בהנוגע לאחראי במוסד, שתהי' לו צורה חב"דית.

לפלא גם הספק בזה, שהרי הענינים כפשוטם ממש. כי אפילו במוסד שאין לו כל בעלים אחרים, באם — אין אחראי היודע שעליו לשאת באחריות, אין להענין קיום כדבעי, ולפעמים אין להענין קיום כלל. ואף שמשתמט הנני מלהכאיב את מי שהוא, לתועלת הדבר מוכרחני להביא ראיות גם מהד' אמות של . . . שניסו וגם יסדו סניף תו"ת ב . . . בה נמצא גם הוא וגם . . . ולא רק שלא התפתח, אלא שכעבור זמן קצר ביותר נתבטל כלל. ולא החזיקו מעמד בהנ"ל כל אנ"ש יחד, ומבלי להדגיש אפילו על הבזיון כלפי חוץ!

מובן שזוכר הנני כל הטעמים שכתבו הוא והרב . . . אבל באותה שעה וגם עתה — מתפלא הנני שלא מכירים בהמצב כמו שהוא, שסניף תו"ת ב . . . הוא לזכותם של אנ"ש ד . . . ולכל לראש מחובתם של רבני אנ"ש, שהם נקראים מרא דאתרא ע"פ חסידות, שעליהם הי' לדאוג תיכף לבואם לבנות ב . . . ד' אמות של תורת החסידות, ולא רק בשביל עצמם, אלא, ובעיקר, לדור הצעיר שעליו לבנות בעתיד הקרוב בתים בישראל. והרי כו"כ שמעו שהתמימים צ"ל נרות להאיר דוקא. ולאחרי שעברו כו"כ שנים ולא עשו דבר, ואחרי שחברי הנהלת . . . עוררו את אנ"ש ד . . . על דבר חובתם האמורה ולא עוד אלא שסיעו ג"כ בעזר כספי ובהבאת תלמידים ליסד . . . הרי הוא וחבריו הרב שי' פרשו הענין להיפך ממה שהוא, ז. א. שהם עושים טובה להנהלת . . . במה שיסייעו לייסד הסניף, ובאם לא תחזיק הנהלת . . . מעמד בכסף וכו' ידיהם מסולקות וכו' — בה בשעה שהענין הוא מן הקצה אל הקצה.

והיאומן כי יסופר, אשר שניהם משרתים בקודש במשרת רבנות, מתעסקים בנטירות כו"כ „כרמים"^*: בשר כשר; גט כשר; קדושין כשרים וכו' — ורק „כרמי שלי", ז. א. הפצת מעינות דא"ח (שבאה"ק ת"ו עתה, אי אפשר כ"א ע"י יסוד מוסד חנוכי) החליטו שאין זה ענינם כלל ובמילא נדמה להם שאין זה גם ביכולתם. וכ"ש וק"ו: ומה בענין שנתייסד ע"י הנהלת . . . לא יכלו הוא והרב . . . שי' להחזיק מעמד ולהמשיך בו, בשעה שבעיר . . . נותנים כמה ממון להחזקת מוסדות ונמצאים כמה תלמידים למוסדות חינוך כאלו — „מסופקני" ביותר שבאם יתייסד מוסד ע"י איש פעיל וכנראה מהנ"ל, גם במוסד זה עיקר הפעילות שלו תהי' ע"י איש זה, אלא שינצל את שמם בשביל המקיף של חב"ד, ופשיטא שלא יזדרזו ופשיטא שלא יתייעצו בהתפתחות המוסד, הרי מיום הראשון להווסדו ועכ"פ שבועות הראשונים והרב המייסד יווכח שאין הם להוטים בהתפתחות המוסד, יניח להם להיות במנוחה, והמוסד לא יהי' לו כל שייכות לחב"ד מלבד השם, והרי אין אני להוט לפרסומת בלי תוכן, כי אם להפצת המעינות, אשר — הודעת חז"ל בזה כמו בכל עניני תוה"ק, לא יגעת ומצאת — אל תאמין. והוא הרי לא יתעמק בזה והרב . . . שי' ג"כ לא יתייגע בזה, וכמו שהראה הנסיון בעבר. והרב המייסד אינו רואה סיבה מפני מה לפתע פתאום יהי' מעוניין בענין חדש שאין זה אחריותו.

הארכתי בכל הנ"ל ואפשר בביטויים חריפים והוא במענה לסיום מכתבו וז"ל באמת אנו ג"כ מצטערים (על אופן הנהלת מוסדות חב"ד באה"ק ת"ו) חפצנו ורצינו לעשות מה לתקן כו' אבל כפי הנראה אי אפשר מטעמים הידועים וכו'. וכמ"ש מכבר509אשר טעמים בלשון רבים אין ידועים לי ורק טעם אחד והוא הכלל שב ואל תעשה עדיף ונוח יותר. והצער וכו' הן צער שלי והן שלהם ידוע הפתגם ששמענוהו כ"פ מכ"ק אדמו"ר „טובה פעולה אחת מאלף אנחות". ומ"ש שאודיע מה רצוני ומה חסר ומה צריך לתקן — הנה אה"ק ת"ו מלאה מוסדות חינוך, ישיבות, חדרים ות"ת ולא רק אלו שנתיסדו לפני עשרות בשנים אלא גם חדשים לבקרים והלואי היו מתקנאים . . . וכו' אשר בשנים האחרונות הקימו כו"כ מוסדות, אף שלא זכו אפילו לאפס קצהו מהדרכת רבותינו נשיאינו ולרוב טוב אשר שפכו על התמימים ואנ"ש מתורתם ומסירות נפשם, וכלפי לייא יציבא בארעא וכו'. מובן שדברי הנ"ל מכוונים לא רק אליו אלא לכל אנ"ש אשר באה"ק ת"ו, מלבד אנשים מספר אשר נער יכתבם שמשתדלים לעשות את התלוי בהם . . .

(ממכתב כ"ט תשרי תשי"ח)

מאשר הנני קבלת מכתבו מז' טבת לאחר ההפסק הארוך, ות"ח על כתבו, עכ"פ בקיצור נמרץ, אודות ההתועדות די"ט כסלו, ויה"ר אשר מכאן ולהבא יכתוב בפרטיות יותר, והעיקר שיהי' מה לכתוב ובהנוגע להפו"מ, וכמו שהי' מדגיש כ"ק מו"ח אדמו"ר כו"כ פעמים שלא המדרש עיקר אלא המעשה ואפילו בתורת חב"ד שלכאורה היא תורת המחשבה, הרי גם בזה אין חכם כבעל נסיון.

לפלא שאינו מזרז את האברך . . . שידפיס בלשון המדינה מהענינים דכרם חב"ד, שמלבד שתהי' זה תועלת בשביל האברך הנ"ל, הרי בודאי יפעול ג"כ, ולו יהא רק באחדים של הנזקקים ללשון . . . בלבד, והרי המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ואין צועקין על העבר, אבל עכ"פ מכאן ולהבא צריך להשתדל בזה במרץ הכי גדול, מובן שאם יש תועלת בדבר יכול לדבר עם הנ"ל גם בשמי בהנוגע לזה, ובלבד שיבוא לידי פעולה . . .

(ממכתב ב' שבט תשי"ד)

נתקבל מכתבו, ובודאי קבל מכתבי בברכת החג, וז"ע נתקבל ג"כ מכתב מהוו"ח אי"א נו"נ מו"ה . . . בצירוף המאמר שלו.

והנה לאחרי ההקדמה, שאיני נכנס בתוכן המאמר ובטח מתאים הוא להמצב במקומם, ובפרט שכפי שכת"ר שי' כותב עשה רושם טוב, ובטח פירושו שפעל ג"כ510בהנוגע לפועל, היינו עכ"פ קירוב הדעת של הקוראים לעניני יהדות, הנה מוכרחני לאמר, שלא לזה היתה כוונתי וכמו שכתבתי בפירוש שהנני מתכוון שידפיסו בשפה . . . עניני חסידות און דעם אַרום פון חסידות, והדגשתי כ"פ במכתבי, שכוונתי בזה להעתקה מתוך השיחות ומכתבי קדש וכו' — כי בודאי ישנם יודעי שפה . . . שיתעסקו וגם מתעסקים בהפצת רוח היהדות בכלל, וא"צ לשכוח על אזהרת הכתוב כרמי שלי לא נטרתי, שגם בקדושה גופא הרי יש כרמי שלי, היינו המיוחד — שאחר לא יטפל בזה, וכרמים משותפים שגם אחרים יטפלו. וה"ה בנדון דידן שכל דבר המביא ללימוד תורה וקיום המצות נחוץ ביותר, ופשוט אשר על אנ"ש והתמימים להתעסק בזה במסירה ונתינה, אבל מוכרח הדבר שיתעסקו ג"כ בהפצת עניני החסידות, ואודות זה כתבתי כ"פ להאברך . . . שי'. ונוסף על הטעם הנ"ל בזה, היתה לי עוד כוונה פרטית בנוגע להאברך הנ"ל, וד"ל. מובן שאין כוונתי לאמר מוסר, אלא בהנוגע לפועל על להבא, שצריך להמציא להנ"ל קטעים משיחות הקדש או ממכתבי נשיאינו וגם מאמרים קלים מתאימים למהות בנ"י הנמצאים עתה ב . . . ולהשתדל שיעתיקם וידפיסם וכו'.

בודאי לא יקפיד כת"ר שי' על מכתבי זה, כי דרישת השעה הוא. ולא כתבתי הנ"ל להאברך . . . שי', כי רצוני, מפני כמה טעמים, שתבוא ההתעוררות מצד כת"ר, ומבלי שידע הנ"ל שלא לזה כוונתי, שלא יפעול בו ח"ו נפילת רוח.

בברכה — המחכה לבשו"ט

(ממכתב כ"ה ניסן תשי"ד)

. . . כל נשמתא ונשמתא הווה קיימא קמי מלכא קדישא ואח"כ ירדה בגוף, והכל בשביל לשמש את קונו — כמאמר המשנה ולהאיר את חלקו בעולם, כמבואר הענין בתניא ובכ"מ. והוסיפו ביאור רבוה"ק זי"ע, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אַז מען מוז טאָן ניט נאָר מיט זיך והקרוב אליו, אלא אפילו גם עם הרחוקים, כדי שיפוצו גם המעינות (ולא רק מי באר ומים שאובים) חוצה.

מעצמו מובן, אשר גם זה שלא הושיטו לו מן המוכן את המכשירים לזה, — צריך הוא להתאזר בכל כחותיו למצוא אופן לפעול בזה, ועאכו"כ מי שזכה שההשגחה הפרטית העמידתו על חלק היפה ואומרת לו — ובחרת בחיים, שצריך לעבוד עבודתו בשמחה אמיתית, הפורצת כל הגדרים, אפילו של השכל ושל הרגש — שבמילא תהי' עבודתו בהצלחה מופלגה.

והביאור אך למותר, עד כמה גדולה הרחמנות על נשמה שנסעה וירדה כמה מדריגות מקמי מלכא קדישא ונתלבשה בגוף עכור ובעוה"ז הגשמי שהרשעים511גוברים בו וסו"ס לא מלאה תפקידה, או אפילו בקירוב למה שהי' נדרש ממנה, ולאידך גיסא — אינו צריך ביאור עד כמה גדול אשרה, כשמשתדל למלאות התפקיד, ומשתדל לעשות את זה בפנימיות ובהידור, וכמבואר בכמה מקומות ומהם בהמשך רס"ו באופן העבודה של העבד האמיתי.

והוא הדין בנוגע לכת"ר ועוזריו, אשר זכו שההשגחה הפרטית ונשיאנו, נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר העמידם על התורה והעבודה, להאיר את . . . כולה במאור שבתורה, עצמות א"ס ב"ה, תורת החסידות, — שלהם שייך כל האמור לעיל.

ולא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר, — שצריכים לחפש כל תחבולות עצות ודרכים, להגדיל את ישיבת תומכי תמימים אשר ב . . . הן באיכות הן בכמות, ואולי לע"ע, נוגע ביותר הכמות, ע"פ מארז"ל שכשאלף נכנסים למקרא הלא סו"ס אחד יוצא להוראה, (עיין בלקו"ת לג' פרשיות^* במרז"ל זה). ובהתאם לזה — לנצל את כל הכחות האפשרים וכל האנשים שיכולים לנצל וכל הענינים שיוכלו לנצל ובכל אופנים שונים, — שסו"ס זאָל דורכגעפירט ווערן הרצון, אַז אידן זאָלן זיין חסידים, וכפתגם רבינו הזקן, ששמענוהו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שאמר, שחסידות הוא בשביל כל ישראל כולם, ובמילא כל אנ"ש הנמצאים בהשפעתו, דאַרף מען זיי איינשפּאַנען — שכחותיהם יכולתם וזמנם ינצלו בהנ"ל. ולא יוכל אחד מהם לומר, אַז איך בין איבעריק און אים קען מען ניט אויסניצן, והראי' שאין נותנים לו עבודה וכו' וכו'. ואף שהחובה מוטלת על כל אחד ואחת, וכפי דרישת נשיאי חב"ד שכאו"א צריך לעבוד בעצמו בחלקו בעולם, אבל כמה דרגות באחריות זו, וכל מי שחוננו השי"ת בהשפעה יותר גדולה, הרי גם אחריותו גדלה פי כמה.

תקותי ששורותיי אלה המועטות בכמות יספיקו כדי שיגייס — מאָבאָליזירען — את כל אלו שתחת השפעתו, ואפילו שמחוץ לה אבל יכולים להביא תועלת בהנ"ל, פשוט אַרבעטן להפצת החסידות, וההתחלה בזה הגדלת ישיבת תו"ת אשר ב . . . הן ע"י תלמידים אשכנזים והן ע"י תלמידים ספרדים וכו', בהמקסימים בכמות ובהטבת האפשרית באיכות. ולא לבד שאלה שעובדים בזה עד עתה — ימשיכו בעבודתם ותנתן להם היכולת להמשיך בזה, אלא אדרבה, כאו"א יוסיף אומץ בהנ"ל ולא רק באיכות אלא גם בכמות.

ובודאי אפשר לסדר שלא יבלבלו האחד את חברו, ושיהי' הסידור באופן כזה שהעובדים ימצאו קורת רוח באופן עבודתם ולא יצטרכו להענין דקב"ע על כל צעד ושעל, ובודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי', שתהי' עבודתם בהצלחה, ושתהי' פרנסת . . . ופרנסת ב"ב שיחיו כדבעי למהוי.

(ממכתב כ"ח מ"ח תשי"ד)

512. . . ומ"ש אשר מצב הישיבה אי מבורר עדיין כו' וכו'. הנה לדעתי אינו כן, כי ברור הוא מכמה זמן, אשר תורת הבעש"ט ועניני' צריך להתקיים בהם שיפוצו חוצה, ובמילא אי אפשר שתהי' פנה בכדור הארץ בה נמצאים מבני ישראל — שלא תבא לשם תורה זו, ודוקא כפי רצון הבעש"ט וממלאי מקומו נשיאי חב"ד, שתהי' התורה והחיים חד, היינו בחיי היום יומיים. וכיון שכמה פעמים שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר נמצאים אנו בעקבתא דמשיחא, שהוא עומד אחר כתלנו ומחכה לבירור הפכים קטנים הנשארים, הרי מוכרח שגם ב . . . יהי' לימוד החסידות ולא רק בין אנ"ש דרוסיא אשר הם נשלחו לשם, אלא שיחדור זה בתושבי הארץ, היינו בני ישראל תושבי . . . וכיון שהדבר מוכרח, בודאי ימצאו כל הדרוש לזה. ובודאי למותר להעיר, אשר כיון שהבנין של הישיבה עושה רושם טוב, צריך הי' להשתדל שיעשה בכלל מרכז לעניני חב"ד, היינו מקום תורה מקום תפלה מקום התועדות אסיפות וכו'. מובן שכל הנ"ל אמור — באופן שלא תהי' סתירה להלימודים, אבל בודאי יש מקום וזמן לכל הענינים בבנין זה. וכבר הראה החוש שזה שיהי' שם גם הענינים האחרים הנ"ל, בודאי ישמש סיוע לעניני הישיבה . . .

(ממכתב כ"א אלול תשי"ד)

. . . ות"ח על מה שכותב בענין ההתועדות שהי' להם ביום ההלולא של דוד המלך, ובטח גם להבא ינצלו את היומי דפגרא להתועד בהתועדות חסידותית ולהתעוררות באהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל, והעיקר — לקבל על עצמם בהחלטה גמורה שכבר באה העת שצריכים לצאת מד' אמות המצומצמים ולהתפשט, באופן המתאים, בין שאר חוגי בנ"י להפיץ שם המעינות, מעינות דא"ח ותורת החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד. וכמה דרכים בזה, ואחד מהדרכים הוא ע"י התועדות ברבים ובהשתדלות לשתף בהתועדות אנשים ובפרט הנוער מחוגים שונים, ובטח יקויים חפץ ורצון כ"ק אדמו"ר הזקן, שחב"ד לא יהי' ענין של מפלגה אלא של. כללות עם ישראל יחיו.

(ממכתב כ"ו תמוז תשי"ג)

. . . לפלא שאינו מזכיר במכתבו אודות פעולותיו בהפצת המעינות חוצה, והרי זוהי דרישת וגם הכרח השעה, וכידוע אגרת הקדש של הבעש"ט בזה, אשר כיון שנתפרסמה והגיעו דברי האגרת אליו — בודאי שזהו הוראה, ולכל אלו שנודעו אודותה, וכידוע פתגם הבעש"ט, ששמענוהו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה513נבג"מ זי"ע, שכל דבר שאיש הישראלי רואה או שומע יש בזה הוראה בשבילו בעבודת השי"ת. ובאמת בהתבוננות גם קלה מובן, שזהו חלק מצות האמונה שאין דבר במקרה, ובצירוף הודעת המשנה אני נבראתי לשמש את קוני. מובן ג"כ — שאין עיקר כוונתי להודיע לכאן אודות פעולות האמורות, כ"א התעוררות בנחיצות והכרח פעולות אלו. ונשען על מרז"ל אין מזרזין אלא למזורזין.

(ממכתב ט"ו סיון תשי"ז)

. . . ובמ"ש בסיום מכתבו, שמוכן לעשות מה שיגידו לו, הפלא השאלה עד"ז, לאחר שזה כו"כ שנים שממטיר הנני בהוראות בקשות וגם פקודות בהנוגע לעבודת כאו"א, אשר חובת גברא הוא בדורנו זה, אין יוצא מן הכלל. והנקודה — הפצת המעינות וכל הפעולות שיכולות לסייע בזה. והפצה היינו כפשוטה תורת החסידות מתאים להבנת השומעים. חזרת דא"ח מזמן לזמן, ועוד ועוד. ולצערי הכי רב הנה מ . . . לא נתבשרתי עדיין בשו"ט ע"ד האמור, מלבד ידיעה קצרה לעתים רחוקות שחזרו דא"ח במקום פלוני, וכותבים עד"ז כעל מקרה יוצא מן הכלל לגמרי, וחוששני שכן הוא באמת. שהרי קורה הדבר לעתים רחוקים ביותר, בה בשעה אשר אביו ובניו שיחיו יכולים היו — ובמילא גם מוכרחים — לעשות ב . . . (ובמשך השנים בכלל במדינת . . .) מקום חב"ד. ותמורת שמועות ע"ד פעולות חסידים, פועלים העולמות'שע כובשים שטח אחר שטח ומייסדים מוסד אחר מוסד, ואנ"ש — והם בראשם — מחכים, ליום יוצא מן הכלל ועושים התועדות, ואחרי כן עוד הפעם שובתים על כל פעולה עד כעבור איזה חדשים ובא יומא דפגרא אחר.

פשוט שאין כוונתי להטפת מוסר, אלא שסו"ס יתעוררו לפעולות ממשיות, והנה זה עומד אחר כתלנו מלכא משיחא, והזמן קצר ביותר, והמלאכה מרובה ביותר.

בודאי התועדות י"ט כסלו הבע"ל תהי' במדה הדרושה, ז. א. בהתרחבות גדולה, ויהי רצון שתהי' זה התחלה טובה למלאות תפקידם בהנ"ל.

מובן שכל דברי הנ"ל מכוונים לא רק אליו אלא גם לאביו ולאחיו שיחיו. ויהי רצון שימצא האותיות המתאימות להסביר את האמור, שגם פעולות שלו יעוררום ויכריחום לעשות את המוטל עליהם. ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

ולהתועדות שמחה ופעילה

(ממכתב י"ג כסלו תשי"ח)

514. . . ובמ"ש אודות המצב בגשמיות, — יש למצוא ידידים אשר ישפיעו להטבת הפרטים שהם המעיקים ומצירים, ויהי רצון שימים אלו שבין פסח זמן חירותנו ושמתקרבים לקבלת התורה, חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות, יוסיפו בהצלחת ההשתדלות.

ומובן וגם פשוט, שעליו סו"ס להתחיל להתעסק בתפקידו האמיתי של כל אחד מישראל, מתאים לדבר משנה, אני נבראתי לשמש את קוני, והוא ע"י הפצת נר מצוה תורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות ועניני' — בכל מקום שידו מגעת, ובפרט שנמצא במקום שבהנוגע לתורת חב"ד הנה עד עתה נעשה שם דבר מועט ביותר בערך האפשרית שישנה, ולמרות שדוקא אנשים העומדים מבחוץ, מכריזים בכל עת מצוא שנמצאים שם פלוני ופלוני שהם „עמודי ברזל של כל עניני חב"ד", ופשיטא בענין עיקרי כהפצת המעינות, שאותה דורשים רבותינו נשיאינו בכל דור ודור, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר בדורנו זה, וק"ל. ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור, הן בענינים הפרטים והן בענינים הכללים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

(ממכתב ט"ז אייר תשי"ח)

במענה על מכתבו מי"ד טבת. נעם לי לקרות בו אשר אנה ה' לידו שני אברכים בעלי השפעה בסביבתם, הרוצים שילמוד עמהם תורת החסידות דא"ח, ומובן שאין כל מקום להחששות בזה שכותב במכתבו, ותמיהני גם על הספק, והרי הפליגו רז"ל בהענין דלהוציא יקר מזולל, וע"י אברכים הנ"ל ניתנה לו אפשריות זו, כי על ידם יגיעו דברי ההתעוררות של המאור שבתורה להמושפעים ולהחברים שלהם וק"ל, והרי ידוע שפנימיות התורה נקראת בשם שמן, והלכה פסוקה אשר שמן מפעפע בכל מקום ובלבד שיגע מקצתו בשמן. והנמשל מובן. ויה"ר שלא לבד שיסכים לבקשתם, אלא שגם יחפש אחרי ענינים כאלו, והשי"ת יצליחו גם בזה, ומהנכון שיתחיל הלימוד עמהם מחלק ב' וג' דספר התניא קדישא, ובפרט שלבם חפץ בזה, ואחרי כן קונטרס ומעין, בס' דרך מצותיך לאדמו"ר הצ"צ וכו'. ואחכה לבשו"ט.

(ממכתב כ' טבת תשי"ז)

515. . . ולכתבו שהעדר כתבו בעבר, מפני שאין לו מה לעשות וכו', מובנת הפליאה על מענה האמורה: בה בשעה שרבבות ואלפי בני ישראל באה"ק ת"ו נשמתם צמאה לדבר ה' אשר גילה ע"י עבדיו נשיאינו רבוה"ק [אף שישנם מהם כאלה היודעים מצמאון שלהם וכאלה שהגוף מסתיר על הצמאון, ומובן שעל אלה הרחמנות גדולה עוד יותר], והוא שזכה בחסד עליון לדעת ע"ד תורת רבותינו נשיאינו, כותב שאין לו מה לעשות! ובודאי שהאריכות בזה אך למותר, ובפרט בזמן שמחתנו שמצותו אגוד ד' מינים שהם מייצגים ד' הסוגים דבני ישראל, והנקודה התיכונה בזה, שאין האתרוג יכול לקיים מצותו באם אין הערבה ביחד עמו, וד"ל.

ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא יתבונן ויפעול בהפצת המעינות חוצה, ויבשר טוב בטוב האמיתי, טוב לשמים וטוב לבריות וטוב העושה פירות (קדושין מ' א').

בברכה לבשו"ט ולחג שמח

(ממכתב ח"י תשרי תש"כ)

6

. . . מובנת הפליאה והתמי' על הקור רוח בסגנון מכתבו שאינו עוסק באופן מיוחד בהפצת המעינות, אף כי בטח (כיון שמשתמש בביטוי האמור) יודע המדובר בזה באגה"ק של הבעש"ט, ובפרט ע"פ פס"ד ערוך בש"ס וברמב"ם, אשר לעולם יראה עצמו שקול וכל העולם כולו שקול כו'.

(ממכתב כ"א שבט תשכ"ה)

. . . ומוסג"פ הקונטרס לחג הגאולה, מכתב ממחנ"י ומכתב מועד המעמד וע"ד הצחות י"ל, שהם בג' קווין תעוגמ"ח. ובודאי ישתדלו ככל האפשרי לזכות בשלשתן את הרבים. ועד מתי יחצה העם אשר אתם לשתי מחנות, עמא דבר ואנ"ש? ופשיטא, אשר ההתאחדות צ"ל דוקא באופן שהכל יהפכו לאנ"ש, ולא להיפך ח"ו. ועל מי יש להטיל עבודת הבירור הזה במחנם? ולמתי נדחה ענין זה? . . .

(ממכתב ו' תמוז תש"ט)

516. . . ובמ"ש אודות הטבת בריאות של פב"פ תחי' וכו' — ת"ח על הבשו"ט בזה. וע"ד דברי הרה"ג הרה"ח הרה"צ ר' הלל מפּאַריטש שכל ענינים שעושה הוא לתכלית הפנימי בעשי' — אַז עס זאָל זיך אָפּלייגין אַ וואָרט חסידות, בודאי כן הוא בפעולותיו הוא — ובהידיעות המגיעות אליו וכהנ"ל, שמנצלם גם לעיקר תפקידו בדרא דעקבתא דמשיחא דפועלי דיממא אנן, הפצת מעינות תורת החסידות עד שיגיעו גם חוצה. ולא להניח מקום לכל ענינים המבלבלים מזה, אפילו אם אפשר להלבישם שנעשה זה משום קנאות לחסידות, כי עבודתנו אפשר שתעשה ע"י פעולות בהקו דועשה טוב ובד"מ ילך הרע והלעו"ז הלוך ופוחת, כי הרי מעט אור דוחה הרבה חשך — עאכו"כ הרבה אור, וביחוד מאור שבתורה זוהי פנימיות התורה. וכמו שכתבתי לאיזה מאנ"ש, שלא יניחו להמשיך את עצמם בשקו"ט של מלחמה עם המנגדים, כי חבל על הזמן, ובודאי שזהו מתחבולות הלעו"ז לבלבל עבודת הפצת המעינות ע"י נסיון להמשיך את העובדים בזה לטענות ומענות ולמחלוקת וריבות אודות קדושת תורת הדא"ח, ובמילא ימעט זמן הפנוי לתכלית העבודה ועיקרה הפצת לימוד החסידות בכל מקום.

(ממכתב כ"א שבט תשי"ז)

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מכ"ג אד"ש. ובמה ששואל איך להשפיע על אברך פלוני, מובן שאין בזה כללים קבועים כמסמרים, כי תלוי הדבר בתכונת נפש האיש עליו רוצים להשפיע. ובכל אופן כפי שרואים ברובא דרובא, אין דרך הוויכוחים אופן להשפעה. וע"ד מרז"ל כל דפשיט מעלי טפי. ואפילו אם הנ"ל רוצה להתווכח, יש להסבירו שיכול לעשות זה לאחרי איזה זמן ולאו דוקא בעת התחלת קבלת ההשפעה. וההשפעה תהי' ע"י לימוד תורת החסידות והסברת עניני' ע"י דבור אין דעם אַרום פון חסידות. ומהנכון שיתייעץ עם עוד מי המכירים את הנ"ל ותכונות נפשו, וכבר נאמר ותשועה ברוב יועץ . . .

(ממכתב ב' ניסן תשי"ז)

. . . ומ"ש מה היתה כוונתי אודות פעולותיו בכרם חב"ד — הנני נהנה מזה שנמצא הוא בעולם המסחר, ופשיטא שלא היתה כוונתי על משרה בתור מלמד וכו', אלא שישתתף בפעולות חב"ד בהפצת החסידות הדרכותי' ומנהגי', מתוך אהבת517ישראל ובסדר מסודר, וכפי דרישת מדינה זו, אשר אין מורגלים למה שנקרא בלשונם „ווילדקייט" בהנהגה חיצונית, וכיון שווילדקייט כזו אין זה ענין של יראת שמים יש לוותר עלי' כיון שזה יועיל לקרב לבם של בני ישראל הנמצאים כאן לחסידות ועניני'. והשי"ת יצליחו בכל הנ"ל מתוך פרנסה בהרחבה ובריאות הנכונה . . .

(ממכתב י"ח אייר תשי"ד)

6

עתה נתקבל מכ' בו מודיע ע"ד בניו שיחיו, ובטח משתמש בהשפעתו עליהם שיהיו צנורות להפצת המעיינות חוצה, ובפרט בנו הבכור מר . . . שי' העובד בצבא, אשר שם מוכרח הדבר ביותר להאירם במאור שבתורה זוהי תורת החסידות והנהגתה החסידותית און אַרום חסידות. ומי יודע אם לעת כזאת הגיע למשרתו זו. וידועה הבטחת אדמו"ר הזקן לכל אלו המשתדלים בעניניו — שהבטיחוהו שיצליחו רזה

(ממכתב י"ד אלול תשי"ג)

. . . נהניתי ממ"ש אודות לימוד דא"ח בירחי כלה, ובודאי מנצלים איזה רגעים לדבר אין דעם אַרום פון חסידות, והעיקר בהנוגע ללימוד תורה והליכה בהדרכותי' ובהנהגותי' בהימים שלאחר כך, כי הרי סו"ס זהו העיקר . . .

(ממכתב ו' אלול תשט"ו)

במענה על מכתבו מלפני חג הפסח בודאי ישתדל בקיום משאלות לבבו לטובה להוספה בקביעות עתים שלו בתורת החסידות, היא פנימיות התורה מאור שבתורה שרואים הכרח השעה היא זה בכאו"א, עאכו"כ ליו"ח רבותינו נשיאנו הק' משפחת518בית הרב, ומובן שגם בענין הפצת המעינות בכל מקום שידו מגעת, חובתו בזה גדולה פי כמה מאשר חובתם של שאר אנ"ש וד"ל, וכיון שעליו החובה והזכות בזה — בודאי שניתנו לו הכוחות למלאות חובתו המיוחדה . . .

(ממכתב ב' אייר תשי"ז)

במענה למכתבו מד' תמוז, בהנוגע לנסיעה על חדש תשרי הבע"ל לכאן.

והנה העיקר חסר במכתבו, והוא שע"פ המדובר בכ"מ בגדול הענין דהפצת המעינות, מובן וגם פשוט שלכל לראש זהו גם מענינו הוא ובפרט ע"פ החינוך שקבל ובמה שרואה ממעשי אבות שליט"א במשך שנות חייו בהפצת המעינות, וביחוד בשעה שנמצאים בסביבתו אברכים אחב"י הספרדים, שרק מקרוב נודע להם ע"ד ענין המעינות, וע"פ מוצאם שייכים לפנימיות התורה לימוד הזהר מקדם קדמתא, הרי חובתו בזה גדולה פי כמה בתוככי שאר התמימים ובני התמימים מרוסיא שנפגשים עתה עם אחינו הספרדים, ולצערי עד עתה לא שמעתי כלום מהשתדלותו בזה, וגם במכתבו [אינו] מזכיר עד"ז, ובטח ימלא במכתבו הבא ויהי רצון שתהיינה בשו"ט טוב העושה פירות טוב דקדושה וגם טוב במלופים וכמבואר הענין בדא"^* ח

ובהמצאנו בערב ימי חג הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שמסר נפשו על ענין הפצת המעינות, יהי רצון שיגלגל זכות ליומין זכאין להתעוררות פנימיות בזה ושיביא לבכן ולבפועל ולבשו"ט.

המחכה לבשו"ט

(ממכתב י"א תמוז תשי"ט)

519ויהי רצון שהשגחה העליונה תעמידהו על חלק היפה בתוככי ד' אמות של חב"ד מבפנים, ומשם להפיץ המעינות עד שיגיעו גם חוצה . . .

(ממכתב א' סיון תשי"ז)

. . . ובהנוגע להסתדרותו בענין של פרנסה, כבר מלתי אמורה שצריך להשתדל ביותר וביותר שיהי' דוקא בעניני חב"ד ומכמה טעמים. ובודאי שבהשתדלות המתאימה, ובטוחני שאנ"ש מצדם ישתדלו ג"כ בזה, סו"ס יבוא הדבר לפועל, ואף שאפשר שבתחלת ההסתדרות יהי' איזה קישוים אין להתרשם מזה, וכידוע הדגשת הבעש"ט (ששמענוהו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע) בלשון הכתוב, והי' ראשיתך מצער — ועי"ז — ואחריתך ישגה מאד.

בודאי גם עתה משתתף בפעולות דהפצת המעינות חוצה, ובפרט בין אנשי מדינתו לפנים והשי"ת יצליחו גם בזה.

(ממכתב ט' אייר תשי"ז)

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"^* ו טבת — לאחר שתיקתו הארוכה. ומ"ש אודות התיסדות בתי כנסת חב"ד בירושלים ת"ו במקומות שונים, הנה, בכלל, פרטים ופרטי פרטים יש בזה המשתנים מזמן לזמן ותלוים בתנאי המקום, שלכן קשה לאמר דבר החלטי בזה בריחוק מקום. ורק בנקודות כלליות, אשר, בכלל, כל המרבה בתי כנסיות כאלו ה"ז משובח, כיון שריחוק המקום, לפעמים, מונע כמה מאנ"ש להתפלל בבהכ"נ דנוסח חב"ד, ועאכו"כ שאותם שאינם מאנ"ש לע"ע אינם נמשכים. לאידך גיסא מובן, שאין ענין בית כנסת אחד להתחרות עם ביהכ"נ חב"ד השני, כי אף שקנאת סופרים תרבה חכמה, אבל א"צ להיות באופן שילחמו על מתפלל פלוני או פלוני זה מושך לכאן וזה מושך לכאן. גם מובן שבית כנסת צ"ל במקום כזה ובאופן כזה שלא ידחה הבאים להתפלל בו אלא אדרבה ימשיך אותם, שלכן אם הכתלים טחובים וכיו"ב ובפרט שע"י יסוד בית כנסת כזו בשכונה פלונית נמנע חיפוש מקום מתאים, הנה כדאי שיתעכב יסודה איזה זמן — כיון שאח"כ ובמשך זמן קצר לפ"ע ימצאו מקום מתאים יותר. ועוד למודעי, אף כי פשוט הוא, דאין להקפיד, וצריך להמשיך אנשים כאלו שלע"ע אינם מחב"ד. ואדרבה נחוצה ההשתדלות להרבות מהם כיון שלא מחווים דיעה בהנהגת בה"כ והמדרש. מובן ופשוט ג"כ — שבבית520כנסת זה צריך להנהיג אמירת תהלים, לימוד חסידות וכו', אף שבימים הראשונים צ"ל הלימוד כפי המתחילים, אם חלק חשוב מהמתפללים הם מסוג זה, ואזלינן בתר רובא. — כ"ז בהנוגע לכמות הלימודים ולאיכותם, אבל לא בהנוגע למציאות הלימודים.

ב) בשאלת נסיעתו לכאן — שמחפש מקום ללוות האמצעים וכו'. אינני רואה תועלת כ"כ בזה, והיפכו בהעדר העבודה במקומו עתה, בכל אופן, גדול יותר. ובפרט שזהו תועלת הרבים וזהו תועלת היחיד, כי כר נרחב להפצת חב"ד הדרכותי' ומנהגי' באה"ק ת"ו, ומעטים ביותר העובדים בזה והמסוגלים לזה, ובפרט כאלו שכבר התחילו בעבודה זו והצליחו במדה חשובה. ובל"ס, אשר נסיעתו למשך זמן רישומה יהי' ניכר בהעדר העבודה. ואפילו הטירחא בהכנה לנסיעה ג"כ יפעלו בכיוון זה.

נוסף על זה הוא גם הענין דהסכם זוגתו תחי', אשר אף אם תסכים יהי' זה הסכם בע"כ עכ"פ למחצה, אפילו אם לא הי' בזה שאלת האמצעים, ובפרט כשמצב הגשמי אינו בהרחבה, והוצאות הנסיעה — הלוך ושוב — הם כמה מאות לירות. והרי רובא דרובא דהספיקות שלו אפשר לברר בכתב. ואף אם גם ישאר חלק או ענינים שקשה להעלותם על הכתב, הרי ישקיע את עצמו (אַריינוואַרפן זיך) בעבודת הפצת המעיינות, והשאר על מקומו יבוא בשלום. והאריכות בדבר הפשוט אך למותר. והרי כל יום ואפי' רגע — יקרים הם, כיון שממשמשים ובאים ימים אשר תאמר כו' (עיין שבת קנ"א ע"ב ברש"י שם ורמב"ם סוף הל' תשובה וסוף הל' מלכים וכו' ואכמ"ל). וכשימלא זמנו הפנוי — הפנוי מתפלה ושיעוריו בתורה והנהגת הבית — בעבודה הנ"ל, הנה ישמח בחלקו היפה אשר זיכהו השי"ת . . .

(ממכתב ז' שבט תשט"ו)

במענה על מכתבו מה' טבת, בו כותב אשר חוזר מאמרי דא"ח בסעודה שלישית, ומסתפק באיזה אופן תהי' החזרה, אם כל המאמר או שאפשר לדלג על הענינים קשי־ההבנה בשביל המתפללים בבית הכנסת.

והנה בכלל ידוע דרז"ל עה"פ ודגלו עלי, ודילוגו עלי, אהבה, ובפרט שנעשה הדילוג בכדי שיוקלטו יותר בטוב דברי התורה הנאמרים. אבל בפרט הנה אין אתנו יודע עד מה, והרי אפשר שאחדים מהשומעים מבינים גם חלקי המאמר העמוקים יותר ושאפילו על השאר יפעלו בדרך מקיף, וכמובא המשל שלפעמים אף שאין מבינים ענין הנשמע בהבנה והשגה — בכל זה מרגישים שיש בזה ענין נעלה, וגם זה פועל פעולה ופעולה גדולה.

521ועוד בזה, אשר ע"י השמטת ענינים שבינתים, לפעמים נאבד הקישור בין שלפניו ושלאחריו. ולכן יש לנהוג כהנ"ל רק כשברורים כל הפרטים והחששות דלעיל. והשי"ת יזכהו ויצליחו להיות צנור טוב להפצת מעיינות תורת החסידות בסביבתו הקרובה והרחוקה.

(ממכתב כ"ט טבת תשט"ז)

במענה למכתבו מי"ב טבת.

בתמהון גדול קראתי אשר התחיל לחזור דא"ח אבל לא נתנו לו לגמור המאמר.

אשר אף שהמליצו בעד מנהג זה [בכדי שלא לבייש], גם בזה אנו אין לנו אלא הוראת נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הורה לגמור המאמר כולו [והרוצה לצאת יד"ח מנהג הסביבה — להתחיל עוד הפעם ובפעם השני' להפסיק], והרי כמה מאלו הנמצאים באה"ק ת"ו היו גם באותו מעמד בפולין בשנת תרצ"ו, ולפלא שלא פרסמו הוראה זו, ועכ"פ כדאי לפרסמה עתה, וק"ל . . .

(ממכתב י"ז טבת תשי"ט)

בנועם קבלתי מכתבו מכ"ח סיון, בו כותב אודות הטבת מצב בריאות זוגתו תחי'. ויה"ר אשר בחדש גאולה של נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נגאל, כאו"א מאתנו, מכל ענינים המבלבלים ממנוחת הנפש והרחבת הדעת, והרי לב כל ישראל ער הוא להקב"ה תורתו ומצותיו ולגאולה, וכמבואר במדרש שה"ש רבה על הפסוק אני ישנה (בגלותא) ולבי ער. והשי"ת יצליחו, שכמו שכותב במכתבו שמוסיף בלימוד החסידות, שכוונתו בזה על עצמו, הנה ישתדל ככל יכולתו שיתוסף בלימוד זה גם בבית הכנסת, בתלמוד תורה דרבים, ויהי' אופן הלימוד בחקיקה, שמבואר מעלתה בכ"מ, וראה של"ה פרשת זו, וביאורו בלקו"ת בפרשתנו וכן בפ' בחקותי.

בברכת הצלחה בכל הנ"ל

(ממכתב א' תמוז תשי"ד)

522. . . מ"ש אודות חזרת דא"ח, הנה נתינת התורה היתה על תנאי שחלק הכי גדול ממעשה האדם יעשה בבחירתו, וכמה שנאמר ובחרת בחיים, ולא ע"פ פקודות וגזירות, אלא שצריך הוא לבחור בזה מפני שזהו גזירתו של ממה"מ הקב"ה. וה"ה בנוגע לחזרת דא"ח, שאין הסדר שמכאן יכתבו לאלו שמזכיר במכתבו שהם יחזרו דא"ח בבתי כנסיות אלא שעליהם באתדעל"ת לעשות אסיפה ולחייב (לזכות) את כאו"א מאלו בענין הכי נעלה זה. והשי"ת יצליחם . . .

(ממכתב י"ד מ"ח תשט"ז)

6

מנהגי בית הרב זיינען איינגעטיילט אין: א) מנהגים כללים, די מנהגים וואָס מען האָט זיי מפרסם געווען ברבים. ב) מנהגים פרטים, די מנהגים וואָס מען האָט זיך נוהג געווען בחשאי.

די לעצטע יאָרען פון חיים חיותו בעלמא דין האָט דער רבי^א מגלה געווען אַ סאַך מנהגים, אויך פון די מנהגים וואָס מען האָט זיך נוהג געווען בחשאי. קענענדיג דעם יחס און דעם וועלן אויספאָלגען זיינע רייד און דעם פרסום וואָס זיי וועלן באַקומען — איז דאָס ניט געווען סתם אַ ענין פון דרוש וקבל שכר, נאָר אַ ענין פון אַ הוראה בנוגע לפועל. ד. ה. אַז די אַלע וואָס צו זיי איז דערגאַנגען די הודעת המנהגים, זאָלן זיי, נאָך אַ הכנה במדה ידועה, אָנהייבן פירן זיך אַזוי בפועל. און — מיוסד אופן כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך — זאָלן זיי דאָס אויך איבערגעבן צו די וואָס ווייסן ניט דערווייל פון דעם, אַז אויך זיי זאָלן זיך אַזוי פירן.

און בדוגמא ווי בנוגע צו כללות תורת החסידות האָט דער רבי איבערגעזאָגט בשם פון אַלטן רבי'ן, אַז עס איז ניט נאָר פאַר אַ כתה אָדער אַ טייל פון אידן, נאָר עס איז פאַר אַלע אידן, אַזוי אויך — מנהגי ודרכי החסידות.

הגם עס איז ידוע אַז מען דאַרף זיך ניט אָנכאַפּן אין הידורים וואָס מען איז ניט שייך צו זיי.

אַמאָל איז אויך דאָ אַ חשש, אַז ער וועט אָן נעמען דעם הידור פאַר אַן עיקר און אויפן עיקר ניט משים לב זיין כדבעי, פונדעסטוועגן, איז די ענינים וואָס מען האָט מגלה געווען און זיי זיינען דערגיינגען צו איהם, וואָס יעדער זאַך איז דאָך בהשגחה פרטית, איז קרוב לודאי אַז דאָס איז אַ הוראה מלמעלה, אַז עס האָט צו איהם אַ שייכות (וכמובן — דאַרף ער באָוואַרענען דעם חשש האמור).

523און די טענה אַז וויבאַלד ער איז נאָך ניט בשלימות אין קלענערע ענינים, איז

ער ניט שייך צו העכערע — אויף דעם איז דער ענטפער אין דעם בריף^ב פון רבי'ן

(מהורש"ב) נ"ע (אויף דעם „סמוך לפלטין שלך לא כ למה לך. יעדער ענין וואָס עס מאַכט זיך אונטערין האַנ טאָן. אויב עס וואָלט ניט זיין שייך צו אים, וואָלט מען געווען. ובפרט די ענינים וואָס, כנ"ל, האָט דער רבי פרסום והפצה ביז צו חוצה.

(משי כבשת"), בהדי כבשא דרחמנא נט, דאַרף מען דאָס נעמען און מלמעלה אים דאָס ניט מזמין י זיי מגלה געווען באופן של יתת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשי"ד) המעיינות חוצה) אזכיר עה"צ

(ממכתב ב' אייר תשמ"א)