Addenda - spreading Torah study and strengthening Judaism 2

(ממכתב י"ט תשרי תשי"ז)

444. . . נהניתי במאד ממכתבכם הפורט לפ"ע בענין מצב הישיבה באיכות ובכמות. ואשר כפי כתבכם נתעלה מדריגת הישיבה באיכות בערך מה שהי' עד עתה וכן נהניתי לקרות במכתבם אשר שולחים תלמידים לקחת חלק בעסקנות חב"ד וביחוד בהפצת המעיינות חוצה, ובטח גם להבא ימשיכו בזה כמובן באופן אשר התלמידים ידעו את תפקידם ושליחותם היא מפני צורך השעה ופקוח נפשות ממש מוכרחים להקדיש מזמנם ולהתעסק בהצלת נפשות און די האַרץ דאַרף זיי ווייטאָן אויף דעם ועל המשפיעים ביחוד להסביר את זה להתלמידים העסקנים אשר דרושים מהם שתי הקצוות ששולחים אותם להתעסק ולעבוד בזה באמונה ובהשתדלות היותר אפשרית וביחד עם זה צריכים הם התלמידים להביט על זה כעבודה שאינה תכליתם לו אם לא דרישת הזמן דעקבתא דמשיחא, ויותר ממ"ש כאן בודאי יסבירו בזה לכל התלמידים שיחי'.

בברכת הצלחה בעבודתם בקודש ושיזכם

השי"ת לבשר בשו"ט בכל הענינים לעתים

תכופות

(ממכתב י"ט סיון תשי"ב)

במענה למכתב כת"ר שהגיעני באיחור זמן רב, ובו גם ענין שבסגנונו „ענין פרטי" הוא, אבל לאחרי בקשת סליחתו זהו דוקא ענין כללי ביותר, והוא בנוגע למשרת רב ראשי דהפדרצי' ב . . . וכולי.

והנה ידוע הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים, שמזה לכאורה מובן שכלל זה חל גם בנוגע לתועלת היחיד ותועלת הרבים. ועל פי זה לדעתי אין כל ספק שנחיצת העבודה בהפצת היהדות המסורתית, ובפרט בשטח החינוך הכשר, במדינות . . . כולל גם מדינת . . . והסמוכות לה היא לאין ערוך מאשר ב . . . אפילו אם תמצא לומר שישנה אפשריות גדולה בכמות ובאיכות לפעול בזה ב . . . ובפרט שהאפשרויות שם מצומצמות מפני כמה סיבות שבודאי גם לכת"ר ידועות הן.

ועוד להוסיף, וגם זה עיקר, שבנידון דידן גם תועלת היחיד, זאת אומר דכת"ר, היא שלא בערך גדולה יותר במקומו עתה — באם ינצל האפשרויות ככל הדרוש, והאפשרויות הן בלתי מוגבלות. ואשר להתנגדות לחנוך הכשר והפצת היהדות המסורתית, הרי לעת עתה איננה מאורגנת, ובכמה שטחים ובכמה מובנים בכל השטחים, כל הקודם זכה. והרי תפקידו העקרי של רב הוא לנהג את בני ישראל בדרך התורה והמצוה, ובדורנו זה נוסף לעורר בהם הרצון והחשק להיות מונהגים על ידי הרב.

445אינני יודע כמה עוזרים מן המוכן ימצא על אתר, כוונתי ב . . . כו', אבל עוזרים בכח ישנם כמה וכמה, אלא שגם הם אינם מאורגנים, ואולי גם אין אחד יודע מהשני, או שאפילו אינו יודע גם אודות (כחות) עצמו ויכלתו שלו.

אפשר שבנוגע למנוחה — ל . . . מקום מתאים יותר, אבל לדעתי לא זו היא התכלית והמטרה של רב, ואפילו לא של כל אחד ואחת — יהי' מי שיהי' — מישראל בכל מקום שהם. והתקוה שלדכותי' אין האמור זקוק לאריכות ואפילו לא לביאור . . .

(ממכתב כ"ז תמוז, ה'תש"ל)

. . . ב) במ"ש אודות ההצעה לנסוע למדינת . . . וכו' — הפתרון בידו הוא, כוונתי, שבאם יחליט בתוקף הדרוש — להפיץ שם היהדות המסורתית ועניני' — ולתכליתה ועיקרה — בהנוגע למעשה בפועל, ומבלי לשים לב להקישוים עמם נפגשים כשרוצים לעשות למען תורתנו תורת חיים ומצותי', אזי נכונה וטובה ההצעה, שהרי כדברי רז"ל תפקיד האדם ותכלית בריאתו, הוא לשמש את קונו (משנה סוף מסכת קדושין), וכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך, ומה בהנוגע לעצמו רוצה ומשתוקק להיות מאלו עליהם נאמר, ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום, אף בהנוגע לרעהו צריך להשתדל בזה. וידוע פתגם והוראת מורנו הבעל שם טוב ז"ל שמצות ואהבת לרעך הוא אפילו לאיש ואשה ישראלים אשר מעולם לא ראה אותם. וק"ל.

ג) וכיון שהשנה שנת סגולה היא, שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ט ז"ל, אשר מיסודי תורתו הוא שאהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל חד הוא, הרי תוספת אומץ והשתדלות צריכים להשקיע בעבודה האמורה. וכמו שאהבת השם אחד הביטוים העיקרים שלה, אהבת בנו יחידו (כאו"א מישראל), הרי גם לאידך גיסא, אהבת ישראל, אחד הביטוים ויסודה, כשמקרבים את בני ישראל לאבינו שבשמים לתורתו ולמצותיו. וכיון שנצטוינו על זה הרי בודאי ובודאי היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם, נותן האפשריות והכחות למלאות התפקיד במילואו, אלא שבטובו וחסדו רצה שיעשו זה מתוך בחירה חפשית . . .

(ממכתב כ"ב אייר תש"כ)

446נעם לי לקבל מכתבו משבוע שעבר, בו כותב אודות מצב רוחו במקומו החדש, ואשר ארגן מנין מתפללים.

ובודאי לא יסתפק בזה, ויארגן גם כן קבוצה ללימוד בתורתנו תורת חיים, ואשר היא המגינה על כל אחד ואחד מבני ישראל בכל מקום שהם, כי היא חיינו ואורך ימינו, וכשישתדל בזה כדבעי יצליח, כי הרי הדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ובודאי אשר צעירי אגו"ח יהיו בעזרתו כפי יכלתם, ובפרט אם נצרך לספרים או לזוגות תפילין וכיו"ב, ואין אתנו יודע עד מה, והרי אפשר שזהו תכלית הכנסו ולהמצא במקום פלוני ובסביבה פלונית — לקרב לבות בני ישראל לאבינו שבשמים, אשר בשביל זה כדאית כל הטורח וכל המרץ וכל הזמן, ובודאי ידוע לו הסיפור ע"ד המשפיע ר' יוסף מבעשענקוביץ והבע"ת ר' שלמה ליב — ברשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שנדפסה במבוא לספר פוקח עורים — ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה — לפתוח לבו ומוחו למלא תפקידו, כמאמר המשנה, אני נבראתי לשמש את קוני מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת . . .

(ממכתב י"ב תשרי תשט"ז)

במענה על מכתבו מכ"ח אדר שני, הנה נבהלתי להשאלה שבו אודות השיעור ברבים ב . . . ושואל אם להמשיך בזה כי אף שהשומעים שבעים רצון מאד הרי הענין לוקח כמעט חצי יום פעמיים בשבוע. ותמיהתי היא, כי הרי אחרי שמבואר בכ"מ בדרז"ל ובפרט בתורת החסידות, ובעיקר בפתגם הבעש"ט אשר הנשמה יורדת למטה לע' או לפ' שנים בכדי לעשות טובה לאיש ישראל אחד פעם אחת בגשמיות או ברוחניות, עדיין בספק הם עומדים — אם כדאי הטרחה של חצי יום פעמיים בשבוע כדי לזכות כמה מישראל, עשיריות יהודים, לקרבם לתורה ולמצות וליר"ש. ובודאי ימשיכו בזה גם על להבא, ואדרבא, כפסק רז"ל דמעלין בקודש. ובודאי בהשיעורים מדגישים ההלכות והענינים הנוגעים בחיי היום יומים כי הרי המעשה הוא העיקר, אלא שבכדי שיהי' המעשה כדבעי, הרי זהו ע"י תלמוד שקדם להמעשה. והדגשה מיוחדת ביר"ש ואהבה ויראה, וכמו שמבואר בתורת החסידות ובאים לפועל ע"י הדרכותי' והנהגותי'. ובודאי ישתדלו ג"כ בהנ"ל כדבעי וגדול זכות התעסקותם בהנ"ל להמשיך בריאות הנכונה לו ולזוגתו ולכל ב"ב שיחיו.

כבקשתו אזכיר את כל אלו שכותב אודותם בהיותי על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

(ממכתב ו' ניסן תשי"ד)

447במענה לשאלתו — מובן שבימינו אלה בפרט צריך כאו"א להתעסק בהפצת היהדות וקיום מצותי' בפועל — במיוחד.

אופני ההתעסקות בזה וכמות הזמן שיוקדש לזה — ה"ז צ"ל בהתייעצות עם ידידים שומרי תומ"צ כדבעי.

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

6

. . . ולפלא שתיקתו משך זמן ארוך כ"כ. ותקותי שעכ"פ אין זה חסרון בפעולות בשטח התורה והמצוה בכלל ובהענין העיקרי דדרישת והכרח השעה — הוא ענין הפצת המעינות חוצה, אשר על כאו"א בתכ"י מוטל הדבר, וגם להשפיע בסביבתו ככל אפשריותו בזה. ויהי רצון שאתבשר טוב גם ממנו שמתעסק בהנ"ל במרץ הדרוש. ויה"ר שיהי' בהצלחה.

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

6

איך בין געווען צופרידען צו באַקומען די ידיעה פון הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ בעל מרץ ורב פעלים מוה"ר . . . וועגען אייער אינטערעס אין דעם עסקנות צבורית פון ליובאַוויטש. ער האָט מיר אויך צוגעשיקט אייער אַרטיקעל וואו איר האָט באַשריבען די י"ט כסלו התועדות, און איך האָף אַז דער אינטערעס איז אַ דויערהאַפטער און וועט אָנהאַלטען אויך אין די וואָכעדיגע טעג פון אַ גאַנץ יאָהר, ווי חסידות לערענט און ווייזט אויף, אַז דער אינטערעסירען זיך מיט אַ צווייטן אידן, און בכלל אהבת ישראל, דאַרף זיין און ווערט אויסגעפּרופט און באַוויזען דורך דער ענטשפּרעכענדער באַציאונג צו וואָכעדיגע אידן אין וואָכעדיגען לעבען זייערען.

און בפרט נעמענדיג אין אַכט אַז אויב מען וויל אויף אַ אמת — קען יעדער איד הייליק מאַכען יעדער פרט און יעדער פּאַסירונג פון זיין טאָג טעגליכן לעבען.

און דאָס איז אויך די שליחות פון יעדען אידען וואָס מען האָט זיי אַלעמען און יעדערען באַזונדער געמאַכט פאַר אַ ממלכת כהנים וגוי קדוש אין דעם זעלבען מאָמענט ווען זיי זיינען געוואָרען אַ פאָלק בכלל, באַ מתן תורה.

און דעריבער אויך — לייענענדיג אין אייער אַרטיקעל דעם אויסדרוק אַז „אידישקייט אין . . . איז אַ מדבר" (אויף וועלכען איך קען ניט מסכים זיין), האָף איך448אַז איר האַלט ניט מיט דעם אויסדרוק בוכשטעבליך — מער ניט וואָס מען דאַרף אַמאָל זאָגען אַ שטאַרקען וואָרט בכדי צו ווירקען אויף דעם לייענער און „דערנעמען" עם.

„מדבר" מיינט דאָך אַ אָרט וואָס אפילו ווען מען זאָל דאָרט אַקערען און זייען וועט גאַרניט וואַקסען. די אָנווייזונג אין תורה פון בעל שם טוב און רבנו הזקן איז אָבער, אַז יעדער איד איז אַ „ארץ חפץ" ד. ה. אַ ארץ וואָס מען גלוסט צו איר ווייל זי ענהאַלט אין זיך אונשאַצבאַרע אוצרות.

און אַזוי אויך יעדער איד אין יעדער צייט און אין יעדן אָרט פאַרמאָגט ער געוואַלדיקע אוצרות און באַזיצט אַ אומבאַרירטע נקודת היהדות, די אַרבייט באַשטייט נאָר אין אויפדעקען און אַרויסבריינגען אָט די נקודת היהדות, וועלכע איז באַהאַלטען און ניט אָנזעהוודיק, וואָס דאַן אַנטפּלעקט מען אויך די באַהאַלטענע אוצרות.

אָט די אויפדעקונג און אַרויסבריינגען פן דער נקודת היהדות איז פאַרשידען: אייניגע טוען און קענען דאָס אַליין באַווייזען; און אַנדערע מוזען אָנקומען צו דער הילף פון דרויסען, אָבער דאָס איז זיכער אַז ווען מען אַקערט אויף ווי געהעריק און מען פאַרזייט דערנאָך — גיט השי"ת גשמי ברכה און אויף אַזוי פיל, אַז פון איין קערענדיל קען אויסוואַקסען אַ גאַנצער בוים וועלכער גיט אַרויס גוטע פרוכט.

און עס איז ניטאָ אויסנאַמען אין דעם פאַל: אפילו די וואָס ביז היינט האָבען זיי ניט געהאַט קיין הצלחה אין דעם, איז אַז עס וועלען זיך געפינען די וואָס וועלכען פאַראַקערען אין דער פולסטער מאָס און פאַרזייען אין דער פולסטער מאָס, וועט זיכער קומען די צייט פון וואַקסען און אַרויסגעבען די געוואונשטע פירות.

און איך וויל האָפען, אַז איר, האָבענדיג אַ השפעה אויף אַ גרויסן קרייז לייענער, וועט טאָן אַלעס וואָס עס איז אין אייער מעגליכקייטען אויף צו דערנעהנטערען דאָס, און צו טאָן אייער חלק אין דעם אין דער פולסטער מאָס, [און] השי"ת זאל אייך מצליח זיין.

(ממכתב י' טבת תשט"ו)

6

זה ימים אחדים שקבלתי מכתבו בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו ואת אשר עבר עליו ואשר עתה נמצא הוא ב . . . זה איזה שנים כן מוסיף שבמשך ימי נדודיו נפגש עם אנ"ש וקנא בהם אשר בכל מקום בואם מתנהגים הם בהנהגתם וכאילו הם בד' אמות של עצמם.

449ויש להעיר בזה שתי נקודות:

א) בכל דבר יש להביא סיוע בעבודת השי"ת וה"ה במדת הקנאה אשר אף שבכלל היא מדה מגונה בכ"ז קנאה הקדושה קנאת סופרים תרבה חכמה, ובאם לאו ה"ז נשאר דבר מגונה, ולכן תקותי שגם אצלו הרגש זהו להרבות בחיזוק עצמו בעניני תורה ומצות ודוקא בהידור.

ב) מ"ש שאנ"ש הולכים בדרכם הקבוע להם, הרי יחד עם זה פועלים הם בהתאם להוראות נשיאנו הק' להשפיע על הסביבה לקרבה ליהדות לתורה ולמצות כי בכל הזמנים ובפרט בזמננו זה, אשר רק אחת משתי פנים, להיות משפיע או מושפע. ואף שהבא למקום חדש אפשר לו למצוא כמה טענות בקושי עבודה זו כו' הרי מכל התירוצים לא תבוא עבודה בפועל וכיון שכל ישראל מאמינים בני מאמינים בהשגחה פרטית ובמילא יודעים הם אשר מה' מצעדי גבר כוננו וההשגחה פרטית הביאתם למקום פלוני בזמן פלוני בודאי שליחותו של מקום הוא להאיר הסביבה, להאיר בנר מצוה ותורה אור, וכיון שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו במילא הרי ניתנו לו ג"כ הכחות על זה ואין הדבר תלוי אלא ברצונו.

וככל הדברים האלה הוא בנוגע אליו שמוכרח הדבר שישקיע את עצמו (אַריינוואַרפן זיך) בעבודת החזקת היהדות בענינים של פועל בסביבתו כי אולי כל מה שעבר עליו עד עתה הוא רק הכנה לתכלית זה, והרי ידוע פסק רז"ל כשפותחים חודה של מחט פותח הקב"ה כפתחו של אולם. ויהי רצון שפעולותיו אלו ימשיכו תוספת ברכה והצלחה בהשידוך שלו שיבנו בית בישראל בבית יהודי אמיתי . . .

(ממכתב י"ג תשרי תשט"ו)

במענה על מכתבו מעש"ק נחמו המבשר מהסתדרותו במשרה המתאמת. ת"ח על הבשורה טובה, ויזכהו השי"ת לבשר תמיד אך טוב וחסד, הן מעניניו הפרטים הן מסביבתו, כי פסק הרמב"ם (הל' דעות פ"ו ה"א): דרך בריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו כו' לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים כו'.

אבל בזה מדובר במהות האדם בתור מקבל שזהו ההתחלה שלו, ותיכף צריך הוא להעשות גם משפיע. וכדרישת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בשיחתו הנדפסת בקונטרס י"ב תמוז השי"ת אות ג'): זעהט, לעבט אַליין, און מאַכט לעבען אַנדערע.

450וכיון שתובעים זה מאתנו בודאי ניתנה לנו היכולת על זה. וכשיהי' הרצון גם כן — יאיר כל אחד ואחת מאתנו את סביבתו, ואין אור אלא תורה ומצות, וכמש"נ כי נר מצוה ותורה אור.

(ממכתב כ"ג מנ"א השי"ת)

. . . לכתבו אודות מקום דירת האדם — הקובע בזה הוא לא איפוא יהי' לו נעים יותר וטוב יותר, אלא איפוא יוכל לעשות יותר מעשים טובים ואיפוא זקוקים יותר לעזרתו.

ובדוגמא רופא כפשוטו — שצריך לקבוע דירתו במקום שזקוקים יותר לעזרתו, ולא במקום אשר מקווה שיהיו חייו נוחים יותר.

ובאמת — הרי כל אדם צריך „לרפאות" סביבתו, להביא בה „אור" וקדושה יותר, ובנוגע ליהודים — כל אחד ואחת מהם תפקידו הראשוני והעיקרי — להביא בסביבתו יהדות יותר . . .

(ממכתב ח' טבת תשד"מ)

. . . ושמחתי לקרוא החלטתו להתעסק בהפצת אור החסידות וכו'. ורק חבל על שדוחה זה לאחר זמן — בה בשעה ש"הנה זה עומד אחר כתלינו" ורק הפצת המעיינות מעכבת והיש לשער הצער של רגע אחד בגלות, או רגע אחד נוסף בזמן הגאולה, ותענוגו בו.

(ממכתב מנ"א ה'תשי"א)

לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו ממוצש"ק עם המצורף אליו, ר"פ מהפעולות בשבועות שעברו.

ולפלא הקיצור נמרץ בהנ"ל שאמרו להאריך ולפרט דוקא, וכן ההפסק ממכתב אחד לחבירו, ובפרט שכנראה הרי זה מורה גם הפסק בפעולות, וד"ל.

וכיון שאמרו חז"ל אין צועקין על העבר, יהי רצון שיפעול הכתוב לעיל — בנוגע להבא אבל לעתיד הקרוב ולא לאחר זמן, ואין לך דבר העומד בפני הרצון,451ובפרט כשהכרח השעה הוא, אשר רבים הצמאים לדבר ה', אף שחלק לע"ע אין יודעים למה הם צמאים . . .

(ממכתב י"ד טבת תשכ"ב)

. . . ובמ"ש שי"א שצריך לחכות בתעמולה ופעולות עד שישרה השלום בין . . . כי השלום ביניהם גדול מהכל. מובן, שאף שצודק האמור בפתגמו שגדול השלום, וכידוע בכמה דרשות רז"ל ומובן גם מסיום המדרש אסתר רבה בסופו, שברוב השלום תלוים כל הענינים, אבל פשוט ג"כ, שאין לעכב שאר הפעולות אפילו לרגע. וע"פ מכתב הידוע של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הועתק במבוא לקונטרס ומעין (ע' כב) שבזמננו זה אין סדר לבירורים וצריך להתעסק בכל הבא לידו יעו"ש . . .

(ממכתב י"ט אייר תשט"ז)

. . . במ"ש אשר על . . . להתאגד באגודת אחים כו' הנה אף שלמותר להאריך בגודל הדבר, וכבר צעקו על זה קדמאי, ומה לנו יותר ממאמרי החלצו — מתחיל מרבנו הזקן עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר — ואין צריכים להעדפה מדילי, אבל פשוט ג"כ, שכל המקשר הפעולות העומדים על סדר היום־יומי בהגשמת אגוד זה, הרי אין זה אלא לועג לרש, אם לא גרוע מזה, היינו רצון לבטל אפשריות הפעולות מעיקרם, כיון שהבאת אגודת . . . כזו בפועל, הלואי שתבוא לאחר עדן ועדנים . . .

(ממכתב י' אלול תשט"ו)

מש"כ שמתחילה צריך לברר עצמו וכו' (והעולם יחכה, לע"ע?) — יעויין מבוא ל"ומעין" ע' כב.

(ממכתב ח"י כסלו, ה'תשי"א)