Likkutei Sichos
Addenda - sichos and letters 1
319חג השבועות
נעם לי לקבל מכתבו ממוצאי יו"ט חג השבועות זמן מתן תורתנו, בו כותב אודות הסדרים בימי החג.
ויהי רצון שיקחו מההתעוררות — לכל השנה כולה, שנוסף שבכלל כל עניני הימים טובים הם על מנת לקחת מהתעוררות שלהם על כל השנה, נוספת נקודה בהנוגע לזמן מתן תורתנו — שבכל יום ויום צריכים להיות חדשים, [אף שלפעמים מובא מאמר רז"ל כחדשים — בכ"ף הדמיון — עיין רש"י דברים כ"ו, טז': בכל יום יהיו בעיניך חדשים].
וי"ל שתלוי במצב עבודת האדם לקונו, שלפעמים הוא בעלי' ולפעמים וכו' שגם אז לכה"פ צ"ל כחדשים, אבל התכלית המקווה והרצון, חדשים ממש, וק"ל.
והרי נתקבל מכתבו ונכתב המענה בימי תשלומין דזמן מתן תורתנו, שגם בזמן הזה ובגלות — נקבע ונחקק הדבר בענין של פועל, כדברי רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) שלא לומר תחנון עד יב' בחדש סיון והוא בכלל.
בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו, ויהי רצון מהשי"ת, שכשם שהביא הבקשה כן יבשר טוב בזה וכן מפעולותיו בקדש הפצת תורת קדש ומצותי' בכל מקום שידו מגעת.
(ממכתב יו"ד סיון תשכ"א)320ב"ה, ל"ג בעומר, ה'תש"ל
ברוקלין, נ.י.
צו אַלע אָנטיילנעמער אין דער חנוכת הבית
פייערונג פון מרכז הישיבות תומכי־תמימים
ליובאוויטש,
ה' עליהם יחיו
מגלגלין זכות ליום זכאי — עס איז זיכער אַ צוגעפּאַסטער טאָג צו פייערן די חנוכת הבית פונם נייען בנין פון דער צענטראַלער ליובאַוויטשער ישיבה אין דעם ערשטן טאָג פון די שלשת ימי הגבלה ערב דעם יום טוב פון מתן־תו.
שבועות איז דאָך דער יום־טוב ווען עס איז דערפילט געוואָרן דער ג־טלעכער צוזאָג: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. כאָטש בכללות איז דאָך דאָס דער אָנזאָג וועגן מתן־תורה, ליגט אָבער אין די ווערטער „תעבדון את האלקים" אַ קלאָרע אָנדייטונג, אַז קבלת התורה איז פאַרבונדן מיט עבודת ה', און לימוד התורה און קיום המצוות דאַרפן זיין מיט יראת־שמים און קבלת־עול.
און דאָס איז אויך די באַדייטונג פון דער חנוכת הבית פון דעם נייען בנין פון דער צענטראַלער ליובאַוויטשער ישיבה, אַז דאָ ווערט אויפגעשטעלט און געהייליקט אַ בנין וואָס זיין צוועק איז צו דינען אַלס מרכז פאַר לימוד התורה מיט יראת שמים, אָנגעפילט מיט תלמידים, כן ירבו, וועלכע לערנען תורה מיט אהבת ה' און יראת ה', לימוד המביא לידי מעשה, קיום המצוות בהידור, וועמענס חינוך און הנהגה איז איינגעפונדעוועט אויף די דריי יסודות פון תורת החסידות, אהבת ה', אהבת התורה און אהבת ישראל שכולי חד, אין דעם פולן זין פון „תומכי־תמימים", לויט דער כוונה פון דעם ערשטן מייסד פון דער ישיבה כ"ק אדמו"ר הרש"ב און זיין זון און נאָכפאָלגער, כ"ק מו"ח אדמו"ר, דער מנהל פועל פון דער ערשטער ליובאַוויטשער ישיבה וואָס האָט איבערגעפלאַנצט די ישיבה אויף דעם אַמעריקאַנער באָדן.
גרויס איז דער זכות פון די אַלע וועלכע האָבן געהאָלפן פאַרווירקלעכן די גרויסע אונטערנעמונג פון דעם נייעם בנין. זיכער וועלן זיי ניט נאָר פאָרזעצן זייער שטיצע נאָר אדרבה — אין אַ פאַרגרעסערטע מאָס, כדי צו דערמעגלעכן דער ישיבה אָנפירן איר אַרבעט און דורכפירן איר תפקיד אין דער פולסטער מאָס. ומהם יראו וכן יעשו, אַז די וועלכע האָבן נאָך דערוויילע ניט איינגעשאַפט זיך אַ חלק אין דעם נייעם בנין, וועלן דאָס איצט טאָן און ווערן אַקטיווע שותפים אין דעם מרכז הישיבות תוכי־תמימים ליובאַוויטש.
בזכות זה זאָל השם יתברך אַלעמען און זייערע בני־בית שי' באַגליקן במילוי משאלות לבבם לטובה ולברכה, און — דאָס וועט פאַרשנעלערן די דערפילונג פון דעם צוזאָג פון חכמינו ז"ל: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל (כולל אַלע321גלויות) שיקבעו בארץ ישראל (מגילה כט, א), אַז די שולן און ישיבות וועלן איבערגעפלאַנצט ווערן פון די גלות לענדער אין ארץ ישראל, בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
בברכה להצלחה מופלגה בכל האמור
ולבשורות טובות
ב"ה, יום ד' פ' כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. ה'תשמ"ב
ברוקלין, נ.י.
כבוד המשתתפים בכנס לסיום סדר מועד
בירושלמי, וועד מכון תלמוד ירושלמי
בראשם
ה' עליהם יחיו
בנועם קבלתי מכתב המבש"ט, ואין טוב אלא תורה ואין תורה כתורת ארץ ישראל,
סיום סדר מועד בש"ס ירושלמי, שהוא במס' מועד קטן (משא"כ בש"ס בבלי ובמשניות) פרק שלישי,
וכנס שמחה לסיום ולגמרה של תורה, במכש"כ וק"ו מסיום מסכתא אחת,
ודבר בעתו בסיום ירחא תליתאי בו ניתנה אוריאן תליתאי לעם תליתאי,
יום החשבון דמעשינו ועבודתנו — ותלמוד תורה כנגד כולם — ובמשך כל החודש, מתחיל (כלשון הכתוב) „ביום הזה", בחודש השלישי — ראש החודש,
וביום זה עצמו — כשכבר אין אומרים תחנון מפני הסמיכות לראש חודש, שא"א בו תחנון מפני שנקרא מועד,
וה"ז סיום הגמרא ממש — „מוליכין חלילין לבית השמחה" מקום שמשמחין שם שמחה של מצוה,
וי"ל שזהו הקשר (ע"פ כתבם) להתחלת „מס' יבמות" בירושלמי (משא"כ בבבלי) יבמה יבוא עלי' מצוה,
322וי"ל, ע"פ מדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה, שההתחזקות בלימוד הירושלמי תמהר קיום היעוד אשר חזה ישעיהו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, כי ילמד משיח תורה את כל העם כולו, ואין שם לא קנאה כו', ע"ד תלמוד ירושלמי (כפרש"י ב"מ פה, סע"א), ומלאה הארץ דעה את הוי'.
בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ"ל
ובאופן דפעולה נמשכת (חי"ק)
להעיר בקיצור:
ע"פ הכלל למעט במחלוקת — סיום הירושלמי דמוליכין חלילין מכריע שגם בתוספתא (ובפרט שגם היא דמערבא, ורבי לא שנה ר"ח מנ"ל) בסיום מו"ק, כצ"ל הגירסא. וראה ג"כ להלכה שו"ת שבו"י ח"א סכ"ה (דמפריך דברי השער אפרים סל"ו בזה). — לעת"ל (דבי' מסיים במשנה) יהי' בית השמחה ובית המשתה הכללי והנצחי, נישואי הקב"ה וישראל (שמ"ר ספט"ו) ומסר לישראל את הכל כו' לעולם ומטד
ואלה תולדות המשיח ע"י שיהודה התחיל וקיים מצות יבום (ב"ר ספ"ה, ה ושם התחלת הירושלמי ריש יבמות). וראה רמב"ן לוישב לח, ח. לאיוב ס"פ לג. ואכ"מ. ב"ה, ראש חודש סיון, ה'תשמ"ב
ברוקלין, נ.י.
תלמידות המסיימות
סמינר „בית רבקה"
וכל המחלקות וכו'
ה' עליהן תחיינה
בנועם קבלתי ההודעה על דבר חגיגת הסיום שתתקיים ביום א' כ"ב סיון הבע"ל —
וכמודגש כמה פעמים, וגם מעצמו מובן, אשר ענין של „סיום" בכל הנוגע ללימוד התורה והתקדמות ביהדות אינו אלא הכנה להמשיך בכיוון זה בשלב גבוה יותר, הן בכמות והן באיכות. ומוזכר כאן עוד הפעם — להעדפה, ביתר שאת וביתר לצז
323ובפרט שהסיום יתקיים בחודש זה, חודש השלישי, שנקודתו זמן מתן תורתנו. וידוע סיפור חכמינו ז"ל שכשבא הקב"ה לתת התורה לעמו ישראל, ציוה למשה רבנו לדבר תחילה עם הנשים ואח"כ עם האנשים, כמרומז בפסוק „כה תאמר לבית יעקב (הנשים) ותגיד לבני ישראל (האנשים)". זאת אומרת, שזכות ואחריות מיוחדות לנשי ובנות ישראל בקבלת התורה ושמירתה ומסירתה מדור לדור. ומובן אשר הלימוד והעשי' בכל זה צריכים להיות באופן דמוסיף והולך וכמעין המתגבר.
והשי"ת ימלא משאלות לבבן לטובה, ובפרט להצלחה מרובה בעבודת החינוך ובפעילות נשי ובנות חב"ד מתוך שמחה וטוב לבב.
בברכה להצלחה ולבשורות
טובות בכל האמור, ולקבלת
התורה בשמחה ובפנימיות
בזמן מתן תורתנו הבע"ל
ובכל יום מימות השנה
ברוקלין, נ.י.
תלמידות המסיימות
בי"ס לנערות „בית רבקה"
דמאנטרעאל
ה' עליהן תחיינה
בנועם קבלתי ההודעה על דבר חגיגת הסיום שתתקיים ביום ד' ב' תמוז הבעל"ט —
וכמדובר כמה פעמים, וגם מעצמו מובן, אשר ענין של „סיום" בכל הנוגע לחינוך והתקדמות ביהדות אינו אלא הכנה לעלי' לשלב גבוה יותר בכיוון זה, בכמות ובאיכות גם יחד.
ובפרט שהסיום יתקיים בחודש הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר מייסד „בית רבקה", אשר ידוע כמה טרח ויגע ומסר נפשו על חינוך בני ובנות ישראל, ובמיוחד חינוך הבנות — הבונות בית ישראל,
324אשר זכות ואחריות מיוחדות ניתנו להן מאת נותן התורה, כמרומז בפסוק „כה תאמר לבית יעקב (הנשים והבנות תחילה) ותגיד לבני ישראל (האנשים והבנים)" — זכות ואחריות מיוחדות בקבלת התורה ושמירתה ומסירתה מדור לדור. ומובן אשר לזה דרושה הכנה גדולה ויתרה, ואם לא עכשו אימתי.
ויהי רצון שחפץ ה' ביד כל אחת מכן יצליח, ותלכנה מחיל אל חיל בכל האמור, וימלא השי"ת כל משאלות לבבכן לטובה.
בברכה להצלחה
ולבשורות טובות
ברוקלין, נ.י.
המשתתפות בכנס הארצי של ארגון הארצי
„בת מלך" בירושלים עיהקת"ו
ה' עליהן תחיינה
בנועם קבלתי הידיעה על דבר הכנס הארצי המיועד ליום כ"ה סיון הבע"ל. ויהי רצון שיהי' בהצלחה רבה בכל הפרטים.
ובפרט שהכנס יתקיים בחודש הסגולה בו ניתנה תורה לעם סגולה. וידוע חלקן הנכבד של נשי ישראל בקבלת התורה, אשר האמירה ל"בית יעקב, אלו הנשים" קדמה להדיבור ל"בני ישראל, אלה האנשים".
וקשור גם כן עם נושא הכנס: „מלך וממלכה", שהרי ענין של מלך הוא „שום תשים עליך מלך — שתהא אימתו עליך", כלומר קבלת עול מלך ישראל — השי"ת — וגואלו. ואין מלך בלי עם — הוא עמנו הנבחר והמובטח מאז קבלת התורה בתור „ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ומעשה הוא העיקר, קיום מצוות המלך בפועל, בחיי היום יום, בשמחה וברצון. שאף על פי שצריך להיות „אימתו עליך" אבל ביחד עם זה — „ומלכותו ברצון קבלו עליהם". והרי זה עולה בקנה אחד עם עבודת השי"ת בשמחה ובטוב לבב.
325וחפץ הוי' בידן יצליח, הן בנוגע ההכנות להכנס ובפרט בנוגע להכנס עצמו וההחלטות הטובות לפעילות מורחבת, ביתר שאת וביתר עז, ואין עז אלא תורה.
בברכה המסורתית לקבלת התורה
בשמחה ובפנימיות ולהמשיך משמחה
ופנימיות זו בכל ימות השנה
6
ברוקלין, נ.י.
הבאים על החתום
מחלקה כ"ר א'
ביה"ח „ברזילי"
אשקלון
תודה לבבית לכאו"א מהחתומים על המכתב בעד האיחולים והברכות. ויהי רצון שיקויים בכם מאמר חכמינו ז"ל כל המברך מתברך בברכתו של הקדוש ברוך הוא, שתוספתו מרובה על העיקר.
הפ"נ ייקרא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר בעת רצון, והשם יתברך ימלא משאלות לבבכם לטובה.
בפרט בהמצאנו בחותם וסיום חודש מתן־תורתנו, שהתורה מביאה רפואה לעולם, ומסופר בה על דבר היהודי הראשון אברהם אבינו שהקב"ה בא לבקרו בשעה שהי' חולה (ואמרו חכמינו ז"ל שהשכינה למעלה מראשותיו של כל חולה מבני ישראל), ותיכף אחר כך שלח אליו מלאך רפאל לרפאותו ברפואה שלימה.
בכבוד ובברכה לבשורות טובות
326ת"ח על מכתבו מעש"ק העבר — אשר זה עתה נתקבל — והעיקר בעד התעסקותו בענין הטהרה וההלוי', כמ"ש במכתבו וכמו שכותב לי בזה . . , ויה"ר מהשי"ת אַז מען זאָל נוצען איינע די אַנדערע אויף פרייליכע זאַכען.
וי"ל, ע"ד הצחות, במרז"ל מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה (כתובות י"ז ע"א) — והוא כידוע אשר תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ובקבלת התורה היתה ההקדמה של נעשה לנשמע. וזהו — מבטלין ת"ת בשביל ענין המצות שכללותם הוא — הוצאת המת, היינו עטיו של נחש הקדמוני שהביא מיתה לעולם אפילו במבחר מין האנושי גם בהד' שלא הי' בהם חטא כלל, ולהכנסת כלה, היינו המשכת הקדושה — שתכליתה הוא כליון והתכללות במהוע"צ ית'.
ובזה י"ל ג"כ הדיוק שאף שמעבירין את המת מלפני הכלה ובכן הרי צ"ל: מבטלין ת"ת להכנסת כלה (ואח"כ) ולהוצאת המת, ומקדים הוצאת המת, לפי שכן הוא סדר העבודה — סו"מ ואח"כ ועש"ט. — משא"כ בהקדימה, כשבאין בב"א — עשה דוחה ל"ת.
ואסיים מעין הפתיחה בתודה מקול"ע על השתדלותו, וגם השתדלות . . בכל הנ"ל. ויה"ר מהשי"ת שנזכה כולנו להיות דבקים באלקים חיים ע"י תורת חיים, שמתכוננים אנו כולנו לקבלה בזמן מ"ת הבע"ל, וכנוסח ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בשמחה ובפנימיות.
בברכת החג
. . . מכתביו הקודמים להנ"ל נתקבלו. ונעם לי לראות שמעיין ומדייק דרך לימודו בתניא כו' אף שבכלל הדיוק בכל תיבה לאנשים כערכנו — הוא רק לאחרי בקיאות בכמה ספרים ומאמרי חסידות. ולקושיותיו הרבות באגה"ת — ידבר בזה עם המשפיעי דא"ח שנפגש עמהם.
ולשאלתו בהמבואר בהליקוט לפ' יתרבמעלת המצות לאחרי מ"ת על המצות לפני מ"ת, דלכאורה אין שייך זה במצות שנצטוו עליהם לפני מ"ת (ע"פ המבואר בליקוט לפ' לך לך): והרי גם במילה וכו' כותב בפיה"מ (חולין ספ"ז) מעלת מ"ת —
327והחילוק (בקיצור עכ"פ): מה שקיימו מעצמן לפני מ"ת — רק ריחות (ורוחניות) היו. ולכן במקלות דיעקב וכיו"ב לא נשארה שום קדושה לאח"ז. מה שנצטוו לקיימן (ובגשם דוקא) — נשארה קדושה בהגשם גם לאח"ז (ולכן הוכרח אברהם להשביע באופן דשים ידך תחת ירכי) — אבל רק קדושה שהנברא (המטה) יכול להגיע אליו (שרש הנבראים), כי גזירה שלא יעלו התחתונים למעלה; לאחרי מ"ת שענינו ביטול הגזירה — קדשנו במצותיו, שלא בערך שרש הנבראים (ריחות בערך קדושת הבורא).
מ"מ היסוד להחילוק הנ"ל — ראה בליקוטים הנ"ל.
ההערה בנוגע לספה"ע* שלא יהא כשני תורות כו' — לא זכיתי להבין, שהרי התורה אמרה בפי' שעל כאו"א לספור בפ"ע (וע"ד וספרה לה, ולא כספירת שבוי"ו — ראה תוד"ה וספרתם מנחות סה, ב) ולקבוע חה"ש ביום הנ', וזהו הדרך היחידית לקביעות חה"ש (מנין היחיד). ומקשה — לא כן הוא, כ"א פלוני יחוג חה"ש במ"ט למנינו (שהרי בודאי לא יפטרו מספה"ע) ופלוני בנ"א למנינו והג' — בנ' למנינו! ועוד קושיות רבו מלספור (חסר תמימות, יתר על התמימות וכו').
הלח"מ (פ"ז דלולב) שהביא — ה"ז שוברו. עיי"ש.
לפענ"ד מה שקורא למסקנתי „חידוש גדול" — החידוש הוא — פשיטות הדבר ומאי קמ"ל.
מכתבי מענה בענין תפילין — בטח נתקבל במועדו.
328מאשר אני קבלת מכתבו,
ולאחרי בקשת סליחתו, הרי כמו בכל ענין של חילוקי דיעות וטענה בין אדם לחברו עליו לפנות לרב מורה הוראה בעירו, אשר ישמע הסברות או הדיעות של שני הצדדים ויורם דעת תורה. ובודאי אשר בנידון זה שני הצדדים מעונינים שייפתר כל הענין מתאים לרוח התורה, אשר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום.
ובפרט שנמצאים בחודש השלישי בו ניתנה אוריין תליתאי לעם תליתאי, ודוגמתו בנידון דידן — שני צדדים והרב המכריע ביניהם.
בכבוד ובברכת הצלחה
2
ב"ה, ל"ג בעומר, הילולא דרשב"י תש"כ
ברוקלין, נ.י.
כבוד הרב הגאון המפורסם חו"ב סועו"ה
סדרן ופלפלן וו"ח אי"א בעל מדות
תרומיות איש אשכולות וכו' וכו' מוהר"ר
יצחק רחמים שליט"א ראשון לציון, רב
ראשי
בקשר עם מלאות מאתיים שנה להסתלקות־הילולא של מורנו הבעל שם טוב ז"ל ביום א' דחג השבועות, זמן מתן תורתנו (ודלא כהטועים שהוא ביום שלאחריו),
הנני פונה לכהדר"ג שליט"א בהצעה, אף שבטח למותר היא כי בודאי גם אצל כהדר"ג עלה הענין במחשבה תחלה, לעורר את כבוד הרבנים שליט"א שבאה"ק ת"ו לייחד הדבור ביום סגולה זה או בסמיכות לו על אישיותו ותורתו של בעל ההילולא המיוסדה על אדני פז דאהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, דכולי חד. ודבר בעתו מה טוב.
בהדרת הכבוד ובברכת לקבלת
התורה בשמחה ובפנימיות
בודאי לדכוותי' למותר להאריך על דבר החיבה יתרה הנודעת לאחינו בני ישראל הספרדים לפנימיות התורה מימי קדם, והרי תורת החסידות היא היא פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא. אף שכמובן כוונתי בהתעוררות הנ"ל היא329לאשכנזים וספרדים גם יחד, וכידוע פתגם אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, תלמיד תלמידו של הבעש"ט, אשר תורת החסידות נחלת כל העם כולו היא.
6
. . . אין ברשותי שלא להזכיר בהזדמנות זו, את שעת הכושר שנמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות־הילולא של מורנו הבעש"ט ז"ל מייסד תורת חסידות הכללית. ואף שאיני יודע יחס כת"ר להנ"ל — וכמדומה שחינוך פראנקפורט לא הי' לו בכלל איזה יחס קבוע בזה (אף שלפלא קצת הדבר, כיון שבעל ההפלאה הראב"ד דפ"פ הרי הי' אחד מגדולי תלמידיו של הרב המגיד ממלא מקומו של הבעש"ט) — בכל זה תקותי חזקה, שבתקופתנו זו אין עוד מקום לכל נקודה של התנגדות, שהרי מעשה רב וכל אחד מודה, שתורת החסידות והדרכותי' מוסיפין באהבת השם וביראת השם, שהן היסוד לקיום רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה, כמבואר בתניא פ' ד'. וראה ג"כ הרמב"ם הל' יסודי התורה ריש פ' ב' בפירוש שם. ועוד להעיר בנוגע להתנגדות בזמן הבעש"ט והגזירה אז, שהיתה דוקא באופן דמגלי טעמא תומ"י. ועיין ע"ז לה, א, וק"ל. להעיר מפ"ת אה"ע סו"ס קמ"ה. ותקותי שגם במחיצתו ובמקום שידו מגעת, מפיץ הוא עניני תורה זו, והרי זכות הרבים מסייעתו.
(ממכתב בין המצרים, יהפכו לששון בלי מצרים, ה'תש"כ)
. . . מזמן רב שלא קבלתי ממנו מכתב, אף שאיני יודע מי „חייב" למי. והעיקר שהזמן בינתים ניצל ככל האפשרי, ותקותי שכן הוא. ובטח יודע ע"ד סיסמא „שלי" בשנה זו, שתקותי ודרישתי לעשות כאו"א בתוספת מרץ ובכל האופנים האפשריים בהפצת המעינות חוצה.
והשאלה ששאלוני מאין לי ששנה זו היא שנת סגולה וכו', הרי אם בתחלת השנה הי' ספק בזה, אבל עכשו שעברו כו"כ חדשים, הרי מעשה רב ורואים איך שכרוז של שנת המאתים מצא הד ורושם בחוגים שונים ומשונים. ואף על פי שאפשר שיש מקום לאחיזה בשכל להקושי' שהתעוררות בזה באה לאו דוקא מחוגים דתי"ם, או יותר נכון לאו דוקא מחוגים חסידיים, החיים חייהם הם ברוח תורת הבעש"ט גם בשנת הקצ"ט וקצ"ח כו' להסתלקותו, הנה האשמה בזה לא מצד אלו שאליהם פונים בקריאה וכרוז, אלא מצד חוגים חסידיים האמורים, וד"ל.
ומובן שכל האמור לעיל הוא בכוונה ג"כ לעורר לתוספת מרץ מכל אחד ואחד מאתנו, ומצדו הוא ג"כ — כמובן וגם פשוט, עשי' בשני האופנים: תעמולה ולימוד330בחוגו הוא, והשפעה בכל מקום שידו מגעת ולהעמיד גם שם מלמדים תורה זו.
לצערי, מפני חוסר התענינות בנקודה דלקמן מצד חוגים הדתיים ולקריאה האמורה, הנה ע"ע כמעט ולא הדגישו את השלילה בהחלט והאבסורדיות — שבאימרה הידועה של איזה מה"משכילים" שכאילו הקילו ח"ו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו — ז"ל — בקיום מצות מעשיות בפועל, ובפרט שרבים חללים הפילה טעות זו.
בהזדמנות זו — עלי לאשר בתודה קבלת ספרו „על הסף", שכמובן שקראתיו בהתענינות.
והערה* כללית בנוגע לספרו, וכן כנראה לא הובלטה כל צרכה השקפתי בזה במכתבי מענה מאז לחוג מושפעיו, והיא, אשר פנימית נקודת המענה שלי על שאלותיהם מאז, ועד"ז על השאלות אשר בספרו האמור, היא שאין זה אמת כלל וכלל שאינם מאמינים. ומשל למה הדבר דומה — להאומר שאינו מאמין באכילה ושתי' ושלש פעמים בכל יום אוכל ושותה. וההוכחה על זה היא, שבטבע האדם לקבל בהחלט מסקנות שסמכותן פחותה ביותר בערך הסמכות של כמה שיטות פילוסופיות ואין צריך לומר בערך סמכות אמונת ישראל, ולחיות על פי מסקנות אלו ועד לענינים שהם בגדר סכנת נפשות (ולדוגמא — טיסה באוירון), ואדרבה מביט על כל איש שאינו מתנהג באופן כזה כעל בלתי נורמאלי וכאדם שאינו מן הישוב. שמזה פשוט, שמסקנות כאלו שהראיות עליהן חותכות — ובהרבה — יותר מהאמורות, בודאי שמתקבלות ומגדירות את כל האדם. ואין בכל זה כל פליאה שפלוני משלה את עצמו לומר שאינו מאמין, בהתבונן בהתוצאות שמסיק מהשלי' זו, שברובה דרובה הן הסרת ההגבלות, הן בנוגע לסור מרע והן בנוגע לועשה טוב. שמזה מובנת סיבת ההשלי' האמורה — שהיא בכדי להקל על עצמו את חייו ו"להיפטר" מקיום מצות עשה ולא תעשה, ולחיות את חייו מבלי כל רסן.
מובן שדברים האמורים הם בתחלת הסטי' מן הדרך, אבל לאחר זמן של הנהגה באופן האמור, הרי מתאים לתכונת האדם, הרגל נעשה טבע, הן בנוגע להנהגה והן בנגוע לההשלי', שמרוב הפעמים שפלוני משנן לעצמו שאינו מאמין — מצליח און ר'האָט זיך איינגעשמועסט. וההוכחה שאין זה אלא איינגעשמועסט היא — כשקורה מקרה מזעזע, הבוקע את השכבות החצוניות שלו ונוגע עד לנקודה הפנימית, שאז מגלה הוא את עצמו אשר מאמין הוא. — ואם תמצא לומר, הרי הנ"ל — העתקה מהמבואר בתניא פרק י"ט. ועד"ז במאמר ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר באתי לגני ובכ"מ.
ולפלא קצת, שבספרו אין אפילו קא סלקא דעתך על דרך האמור, וכן לא מצאתי במכתביו אלי שעד עתה.
בחתימה מעין הפתיחה, תקותי שפרסם ויפרסם בנוגע להבעש"ט, אישיותו ותורתו וכו'. ות"ח מראש אם ישלח העתקה לכאן.
331. . . תקותי אף שאינה מזכירה עד"ז שדברו עם הילדים ע"ד שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ט ז"ל, ושהיו הדבורים באור וחום חסידותי, כיאות לבי"ס אשר על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר. והרי כיון שדורשים את זה בודאי שניתנה אפשרית מלאה לעשות זה.
(ממכתב כ"ט סיון תש"כ) ב"ה, ר"ח ניסן ה'תש"כ.
ברוקלין, נ.י.
להמוסד חינוך על טהרת הקודש
„אהלי תורה" ברוקלין, נ.י.
ה' עליהם יחיו
אין ענטפער אויף אייער מיטטיילונג, וועגן דעם איינאָרדנען אַ דינער לטובת דעם מוסד, ו' ניסן הבע"ל.
יהי רצון, אַז די צוגרייטונג, און במילא אויך די רעזולטאַטען, זאָלען זיין מיט גרויס הצלחה, צו ערמעגליכען דעם עקזיסטענץ און אויסברייטונג פון דעם מוסד חינוך, בכמות (מער צאָל מחונכים) ובאיכות (מעגליכקייט פון פאַרטיפונג אין לערנען).
ס'איז שוין געזאָגט געוואָרען, דער ענין הסגולה פון דעם יאָר, דער 0טער להסתלקות־הילולא פון מורנו הבעל שם טוב ז"ל, דער גרינדער פון תורת החסידות הכללית, וואָס זיין ערשטע עבודה, — בעפאָר זיין אַנטפּלעקען זיך אַלס בעל שםטוב — איז געווען חינוך פון אידישע קינדער, און גאָר קליינע, צו לערנען זיי, זאָגען אמן יהא שמי' רבא, ברכו, קדושה, ברכות וכו', ווי מיר האָבען דאָס געהערט מערערע מאָל פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע,
אַזוי אויך היינט, מוז געלייגט ווערען די גרעסטע מיהע און השתדלות, אויף דעם געביט, פון חינוך על טהרת הקודש, אויך צו גאָר קליינע קינדער, וועלכע וועלען מיט דער צייט זיין, בעזה"י, גרויסע ערליכע אידען שומרי תורה ומצוה ולומדי תורה.
און דער זכות פון יעדערען און יעדערע באַטייליגטע אין דער הילף פאַרן מוסד חינוך על טהרת הקדש, „אהלי תורה" און וואָס געוויס וועט איר נאָך צוגעבן אין332דעם, זאָל ביישטיין אייך צו געבענטשט ווערען בכל מילי דמיטב בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בברכת הצלחה
. . . כיון שכבר עברה עונת הבחירות, ובטח גם ה"אסרו חג" שלה, הנני מרשה לעצמי לבוא עוד הפעם בענין תוכן שיחתנו כשהי' כאן, ובעיקר בענין ב' הנקודות, היינו, ענין קרית גת וישיבת חב"ד דשם, שתקותי שכ' . . עושה בזה ככל האפשר, וכן בנוגע לעזרתו בענין כפר חב"ד ב', שבענין זה כתבתי בארוכה יותר לידידנו . . . ולא אאריך כאן, כיון שתקותי שתוכן שיחתנו שמור בזכרונו.
בהזדמנות זו אציין כאן כי שנה זו היא שנת ה־20 להסתלקות־הילולא של הבעל שם טוב, המעוררת כח הזכרונות — הנמסרים מדור לדור ונזכרים ומתעוררים בפרט בימי יובל. וכיון שהסיסמא בכל עניני היהודים היא, כדברי חכמים במשנתם, המעשה הוא העיקר, הרי תכלית הזכרונות שיביאו לידי מעשים ברוחו. וידוע שאחת מפעולותיו הראשונות של הבעש"ט, עוד קודם התגלותו, היתה להשתדל לחזק ישובי היהודים בכפרים ובפונדקאות על פרשת דרכים, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות. שמכאן הוראה לכל אחד מאתנו, והאריכות אך למותר.
. . . לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מכ"א אייר בבשורה הטובה, אשר התחיל ללמוד ביום הש"ק בבתי כנסיות ביפו מאמרי דא"ח.
ויהי רצון שימשיך בזה בתוספות עוז ובתוספת מרץ, וככל עניני תורה ומצות וקדושה שנצטוינו להעלות בקדש. והרי הציווי תמידי הוא, ז.א. שהפעולות צ"ל בעלי' תמידית. ובפרט בעניני פנימיות התורה, וכמבואר בזהר הק' שנקראת נשמתא דאורייתא, שכל תוספת בנשמה — שמצ"ע פשוטה היא (עיין תניא פרק נא') — מוסיפה בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידין בגוף. והנמשל בתורה מובן. ומזה הוראה החלטית, שכל יגיעה והשתדלות כדאית בזה. והרי הימים ימי סגולה, ובפרט שמתקרבים לזמן מתן תורתנו ביום הראשון דחה"ש, בו הילולא המאתים של מורנו333הבעל שם טוב ז"ל, וחל השתא ביום הרביעי, שכדברי רבנו הזקן בו נטלו ונתלו המאורות, וד"ל.
בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות
ולבשו"ט בכהנ"ל
. . . מאשר הנני קבלת המכ"ע בם שורות המאמרים ע"ד הבעש"ט ז"ל וכן מעניני יהדות.
ומובן שנהניתי ע"ז שמפרסם בהנוגע להבעש"ט תורתו ושיטתו. ותקותי שתהי' תועלת הדדית — לא רק להקוראים אלא ג"כ להכותב, וק"ל. ובטח ישלח גם ההמשך לזה, ות"ח מראש.
כרגיל בתוככי בנ"י, אבוא גם באיזו הערות בהנדפס כבר, כיון שאפשר עד"ז יהי' בהמאמרים הבאים, וכיון שלדעתי יש מקום להתבונן ע"ד הדפסת כל ההמשך בחוברת בפ"ע [כמובן בשיפור ושינוים הדרושים בהתאם לשינוי ממאמרים במכ"ע לחוברת בפ"ע].
והערות בחפזי, ואתחיל בהערה כללית, שמצטט במ"מ מכמה מחברים ועוד יותר — גם בפנים המאמר, וביניהם גם כאלו שספק האם כדאי להביאם בהערה בשולי הגליון (אף שלא כל אחד שם לב למ"מ) ועאכו"כ בפנים. ובפרט שבהענינים שכותב ומצטט בהם, יש להביא מקור מאלו שאין כל פקפוק בהזכר שמם וחיבור שלהם. ובטח כשיקרא עוה"פ מאמריו יבין למי התכוונתי, וספק בכגון דא — לחומרא, כיון שהקוראים אותו מחוגים שונים ומשונים.
ב) בפרק שני בסוף הסעיף ע"ד הזהר: העתקת המאמר (ירוש' סנה' א', ב) דייך שאני ובוראך יודעים כחך, צריכה תיקון.
ג) בפרק ד' בהנוגע לחדרים, שמביא בתור עדות זכרונות . . מפורסם שאינו נאמן בכגון דא, כיון ששנאתו לענינים כאלו העבירתו על כמה ענינים.
ד) בפרק ה': כפי המובא בהמכתבים שנדפסו בהתמים, מעולם לא התראו ר' אדם בע"ש עם הבעש"ט, היפך ממה שכתוב שלמדו ביחד. כן בסוף פרק האמור, שנשמר מגוף כי"ק הבעש"ט לגיסו, — כבר ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בארוכה במכתבו, שמכתבי הגניזה ה"ה העתקה ולא גוף כי"ק.
334ה) כן התחלת הסעיף האחרון 26 שם מלבד שהסגנון אינו מתאים, הרי גם בהתוכן — אי אפשר לכתוב שמשעה שנולד (או מבן עשר דוקא?) לא רצה לגלות ע"ד עצמו. [בלקו"ד כ"ו שנה בנסתר — אכן הכוונה מעת לידת* ועד מלאת כ"ו, ואח"כ עשר שנות הלימוד, ואחרי כן כ"ו שנים בגילוי].
הכתוב לעיל, כל הנ"ל, בא לעדוד הענין, כיון שכדאית ביותר ההדפסה במכ"ע וההמשך בזה להבא.
(ממכתב כ"ה סיון תש"כ)335ברמב"ם בספרו יד החזקה, בשמונה פרקים להרמב"ם, והובא לפסק הלכה בשו"ע או"ח סי' רל"א, וחזקה לדברים היוצאים מן הלב שנכנסים אל הלב השומע, והלב הרי הוא מלך באברים ושולט עליהם ומשפיע עליהם להתנהג מתאים להוראותיו, וה"ל
במ"ש אשר הנ"ל לא בא אלא ע"י מלחמות וחיכוכים וכו' — הרי כן הוא הסדר בעולמנו זה אשר כלשון הע"ח, הובא בתניא (סוף פרק ו') כל מעשה עוה"ז קשים ורעים והרשעים גוברים בו וכו' [ובכ"ז הנה דוקא בעולם זה נתנה התורה, כי לא בשמים היא. ובזה דוקא הוא שנצחה טענת מקבלי התורה (כלום) יצה"ר יש בכם, (כלום) למצרים ירדתם], אבל יחד עם זה הובטחנו אשר האמת הטוב והקדושה יעמוד ויצא בנצחון גלוי, כיון שהקב"ה נתאוה להיות לו דירה בתחתונים, הרי בודאי שיקוים רצונו ואין הדבר תלוי אלא בפעולות של האדם שהוא שלוחו של מקום, וכדבר משנה אני נבראתי לשמש את קוני, לקבוע הדירה לו ית' בעולמנו זה, דירה מקושטת בכלים נאים וכו' וע"ד המובא בתקו"ז תקון ו' (כב' ב) דירה נאה, לבו, כלים נאים, אברים דילי', אשה נאה, נשמתו, ועי"ז הרי נמשכים כל הענינים בחלק העולם השייך לאדם זה, ועיין ג"כ תניא פרק לז' איך שזהו הכנה וחלק גאולה הכללית של כל העולם כולו.
מכל הנ"ל מובן שהכתוב בסיום מכתבו, אשר חייו הפרטים אינם משביעים רצונו, וכו', שאין זה מתאים להאמור לעיל, כיון שתכלית האדם הוא לשמש את קונו ולמלאות רצונו, ומי שחונן בכח השפעה על הזולת ה"ז התפקיד העיקרי שלו, שהרי ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, וכיון שמצוה גוררת מצוה, וביחוד העסקנות האמורה אומר רבנו הזקן (תורה אור בתחלתו) שע"י צדקה (והרי פעולתו היא צדקה המחי' הנפש והגוף גם יחד) נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ז.א. שאפילו אם כמו שכותב הזמן שישנו לרשותו נפחת לעומת מאז וכמו שמתאונן במכתבו על זה, הרי ההצלחה מתרבה אלף פעמים, וע"פ המבואר בהגהות הצ"צ, ה"ז אלף פעמים ממש ולא גוזמא קתני, ז.א. שבשעה אחת מצליח מה שלפני זה הי' זקוק לאלף שעות.
במ"ש אודות לימוד התורה, כבר מלתי אמורה אשר מוכרח ביותר בתקופתנו זו לימוד הלכות הצריכות בחיי היום יומים, כי בעוה"ר חסר ידיעה בזה מבהיל, ובכל החוגים אפילו למעלה מעלה וד"ל, כן מוכרח לימוד פרשת השבוע והשתתפות בלימוד הש"ס הנגמר בכל שנה ע"* י קבוצה שכל האמור הוא דבר השוה לכל נפש.
בברכה לבשו"ט בכל האמור
מתוך הרחבת הדעת אמיתית
336הנני מאשר בת"ח קבלת מכתבו מי"ז באלול וכן הספרים שהואיל לשלוח בעד הספרי' שלי ותקותי אשר גם להבא ימציא לנו הספרים שיוציאו לאור מזמן לזמן. ואתו הסליחה על איחור המענה מפני הימים הטרודים שהיו באמצע.
יש תמהים למאמר חז"ל „רבי מכבד עשירים".
ולדידי מובן ומבואר הוא על פי אחת הנקודות היסודיות של שיטת הבעל שם טוב, אשר
כל ענין בעולם ואפילו קטן שבקטנים הוא בהשגחה פרטית, ובפרט ענינים כוללים הנוגעים לרבים.
עשירים, אנשים אשר ההשגחה העליונה נתנה בידם האמצעים לפעול רבות טובות בעולמו של הקב"ה, בודאי גם כוחות נפשם מתאימים למילוי תפקיד זה, תפקיד העולה פי כמה על תפקידו של איש הבינוני ועל אחת כמה וכמה של איש העני. ורבינו הקדוש שתקופתו היתה תקופת מעבר בחיי עם ישראל מחיים שלוים, לפי ערך, לחיים של גזירות ורדיפות, ועליו הי' לגייס את כל הכחות בכדי שיעמוד עם ישראל בנסיון זה ויצא שלם ומחוסן, עליו היתה המשימה להתבונן בכל אחד ואחד ולהשתדל לנצל את כל האפשרויות אשר בו. ולכן הביע רגש כבוד כלפי אלו שמלמעלה נתנו להם אפשריות יתרה, אשר בודאי גם נוצלה להגן על כל הקדוש בישראל, ככל שאר פעולות רבינו הק'.
אלא, מתאים להנהגה הכללית בעולם, אשר לכל אחד מבני ישראל נתנה בחירה חפשית, ומנסה ה' אלקים אותו לדעת הישנו אוהב את ה' גו' ושומר מצוותיו ושומע בקולו וגו', גם בזה הבחירה נתונה לכל אחד מהעשירים, וכמו שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את גו' לקיים בבחירותו, כסיום הכתוב, ובחרת בחיים, או ח"ו להיפך.
פשוט אשר אם בעשירים בזהב ובכסף הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה — עשירים בכח השפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה.
ומובן גם כן, אשר כיון שיש מנהיג לבירה זו העולם ואין בו דבר לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי,
כי גם העדר הניצול מפריע סדר הבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.
ובטח למותר להדגיש שכוונתי לתכלית האמתית של עמנו עם אלקי אברהם, הכלל והפרט, היא חיים על פי תורתנו תורת חיים, תורה תמימה בלי פשרות, שגדלות התורה בזה שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, קיום המצוות בפועל בחיי היום־יום שעליהן נאמר וחי בהם.
אתו הסליחה אשר תיכף במכתבי הראשון הנני נוגע בנקודה יסודית זו, ולכאורה אפשר תתעורר תמי' אצל כ' האומנם תביאינה השורות הנ"ל התוצאה המקווה. אבל כמה פירושים לדבר.
337הא', חיים אנו בתקופה הרת מאורעות שלפני איזה זמן היו בגדר הנמנעות, וכל המתבונן אפילו בהתבוננות קלה רואה על כל צעד ושעל ענינים שהם למעלה מהשכל, ומה נאמנו דברי חז"ל אל תפליג לכל דבר.
והב', והיא נקודה שאמונתה מוחלטה ומיוסדת היא בתורת החסידות, בביאור התואר שכל אחד מישראל נקרא „מים גנים באר מים חיים", שבטבע כל אחד מישראל ותכונת נפשו שכשמדברים אתו בעניני תורה ומצוות במדה המאקסימלית אין צורך לחדש בו דבר, כי בפנימיותו הרי גם הוא מסכים על זה, רק שצריך לסלק אי־שם את הדבר המונע ומעכב ואז נעשה מים גנים באר מים חיים, כבאר זו הנובעת מאלי', ועל פי סגנון הזוהר אפשר להיות זה בשעתא חדא וברגעא חדא.
ועוד נקודה עקרית, אשר כיון שחונן מההשגחה העליונה בכח השפעה ויש לו מספר חשוב של מושפעים, שחלק מהם גם הם משפיעים ומנהיגים בחוגים מסויימים, הנה אם השורות הנ"ל תביאינה איזה שנוי בפועל, הרי זה יתפשט ויוכפל פי כמה על ידי מושפעיו.
והארכתי קצת בנקודות האמורות, במכתב כללי לראש־השנהשהעתק ממנו מוסגר פה, ותקותי שגם בזה ימצא ענין.
338מובן מאליו שאין הכוונה שמחוייב אדם למאוס בתענוגי העולם עד כדי כך שיעסוק בסגופים ויסבול יסורים כל ימיו, כי כידוע, ובפרט בתורת החסידות, דרך הסגופים לא זו הכוונה ותכליתה, אבל צריך לדעת מהו עיקר ומהו טפל, והתענוגים שמדגישות במכתבן ואשר כה קשה עליהן פרידתן מהם, הנה לא זהו התכלית, ואין לעשות „עגל" מזהב או קול־נוע וכיוצא בזה, אשר בטח גם הן מכירות שטפלים הם או גם ריקים מכל תוכן לגמרי.
וכל זה אפילו בשנים כתיקונן, ועל אחת כמה וכמה בדורנו בהגלות נגלות לפני כל הריקניות וחוסר התוכן והטעם שבכמה „אידעאלים" ודיעות שוא, אשר לא הכסף ולא הכח עמדו לו לאדם בשעת דחקו, הנה בדורנו זה נקל יותר לראות את האמת הפשוטה והעבודה התמה, מאחר שסרו כמה העלמות והסתרים של דיעות נכזבות והבלי העולם המבלבלים את השכל הישר.
ואלה מבני עמנו שנשארו כאודים מוצלים מאש, אחר החורבן הנורא, הנה על כל אחד ואחת מאתנו לראות את עצמו כשליח שעליו למלא לא רק תפקידו הוא אלא גם תפקיד כל אלו שנספו בלא זמנם.
וכמו שבנוגע לעם ישראל בכללותו הרי החלקים שבו ששמרו התורה והמצוה קיימים עד היום הזה וכל אלו הכתות שסרו מן הדרך הנה או שלא נשאר מהם כל שריד ופליט או שהם רק מתי מספר והולכים ומתנונים כאברים מדולדלים, כן הוא בנוגע להפרט והיחיד שעל ידי אחיזתו בחייו היום־יומיים ובפרט בהנוגע לדבור ומעשה בפועל בדרך התורה, קונה עולמו, גם עולם הזה, באשר כל ימיו מלאים תוכן ומשביעים רצונו.
הנקודה היסודית כתוצאה מכל הנ"ל, שהתורה והמצוה שמרו את עם ישראל בכללותו מכליון ח"ו, למרות שהיו המעט מכל העמים שבכל דור ודור קמו עליו לכלותו והתורה והמצוה הוא החוט השני המאחד את כל דורות ישראל מזמן מתן תורה ועד עתה.
ותפלתי ובטחוני, אשר כל אחת ואחת מכן תלך בדרך זו אשר סללוה בשבילנו אבותינו, ותלכנה לבטח בדרכן בחיים מאושרים בגשמיות כי יהיו חיים מאושרים ברוחניות.
בברכה לנצל את כוחותיהן וכשרונותיהן
וירושת אבות שבכל אחת מהן במלחמה
להשאר נאמנות לנצח ישראל ולתורתו
ולהשפיע גם על סביבתן בכיוון זה ובברכת
כתיבה וחתימה טובה
(ממכתב כ"ב אלול ה'תשי"ד)339ב"ה. ו' כסלו תשט"ו
ברוקלין.
קבוצת הנערות אשר ב . . .
ד' עליהן תחיינה
זה עתה נתקבל מכתבן מי"ח מ"ח. ונעם לי לקרות בסיומו, אשר ממשיכות בהתועדויות ומרציאים לפניהן ומסבירים הענינים, אשר עדיין אינם ברורים לפניהן.
מובן ופשוט שמוחה הנני בכל עוז על הביטוי שבסיום מכתבן „ים הקרירות הנמצא כבר בנו". ובודאי גם לשיטתן יש כאן יותר מיופי מליצה מאשר תיאור המצב כמו שהוא. ובכל זה מפרט הנני מחאתי אפילו נגד שימוש בביטוי זה בתור מליצה, כיון שעל פי רוב משתמש היצר הרע שבכל אדם בטענה זו להסבירו שתקוה קלה לו שישתנה, כיון שמצבו הוא באופן כך וכך ובמילא אין כדאי להלחם בעת שהנצחון רחוק וקשה במאד.
היסוד להמחאה שלי הוא: בכל אלו הבאים מבית יהודי חסידותי, או בכלל מבית יהודים, אשר בזמן הכי קרוב עמדו בתנועה של מסירות נפש כמה חדשים, ועאכו"כ אם עמדו כמה שנים, אי אפשר שלא ישתרש זה בנפש, ואי אפשר שלא יעבור זה גם להבנים והבנות, כי הרי תכונות האבות — ובפרט אלו הבאות לידי ביטוי וגילוי בחיי היום יומיים זמן ממושך — נקבעות בנפש הבנים והבנות ונעשו חלק מהם. ואף שכשעוברים לתנאי חיים אחרים שאינם דורשים מסירת נפש על כל צעד ושעל, אין נרגש זה בגלוי אבל בפנימיות נשאר בשלימות. כי כל דבר הנרכש ע"י זעזועים נפשיים ובתנאי חיים קשים, אי אפשר לשרשו ולעקרו אפילו ברצון, ועאכו"כ שאי אפשר שיאבד מעצמו.
וככל הדברים האלה הוא בהנוגע אליהן: האבות שלהן עמדו במשך עשיריות בשנים במאבק קשה ויצאו בנצחון גמור ממנו. וחלק גדול מהן — מכן — עצמן לקחו חלק גם כן במאבק זה — שלא להטמע בהסביבה, אם באופן אקטיבי או על כל פנים, באופן פסיבי, הרי חרותות תכונות אלו על לוח לבן ובקרב נפשן פנימה. אלא שלאחר שעברו לתנאי חיים נוחים יותר, אשר הדמיון מטעה שאין נצרכות להאבק עתה על קיומן ואמיתית מציאותן, כיון שאין איש רודף אותן ומכריח אותן באופן גלוי לעבור על דתן ח"ו, הרי — כטבע בני אדם — נרדמים החושים המזהירים את האדם כשסכנה אורבת לקיומו. ובמילא — סכנת אויב מתחפש בלבושי אוהב גדולה הרבה יותר. והוא הדין במצבן: אם היו באים אליהן בדברים גלויים בהנוגע לעיקרי הדת, בודאי לא היו נכנסות אפילו במשא ומתן וטענות ומענות. והיו עונות לא בפשיטות ובתוקף. אבל כיון שמתחילים בענינים הקלים — בעיניהן — ובנטי' קלה מדרך המלך, מלכו של עולם הוא הקב"ה, יש מקום לבני אדם לרמות את עצמם ולומר „בשבילי אין כל חשש לנטות הצדה מדרך הכבושה, כי אין זה אלא נטי' קלה, ואפילו בזה — מתי שארצה אשוב להדרך דרך אבותינו היא דרך התורה והמצוה".
340וכבר ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר כשמוצאים איש מעיר הבירה תועה ביער עבות מלא חיות טורפות ושודדי אדם, הנה לא בא למצב זה לפתע פתאום, כי אי אפשר שהנמצא בבירת מלך ימצא עצמו בשעה אחת אח"ז בתוך יער רחוק. וה"סדר" הוא שתחלה יצא מן העיר, ואח"כ נטה מדרך המלך, דרך הכבושה, כשערה, וכיון שהתחיל בנטי' והלך בכיון זה, הרי, גם מבלי שירגיש בדבר, מתחיל לנטות יותר ויותר, ולתעות מן הדרך אל השביל ומן השביל לנתיב עד שסוף סוף מוצא את עצמו הרחק ממושב ואפילו מהליכות בני אדם, ורואה שמסובב הוא חיות טורפות וצפוי' לסכנה על כל צעד ושעל.
ובימים אלו שקודם יום הבהיר י"ט כסלו, יום יציאתו לחופש של רבנו הזקן, אשר נאסר על הרצון להפיץ מעיינות הבעש"ט תורת החסידות הדרכותי' והנהגותי' לכל אחד ואחת מעם ישראל, אשר יציאתו לחפשי הוא ג"כ נצחון השיטה שלו — יהי רצון מהשי"ת אשר יכינו את עצמן, ולא הלבושים החיצונים שלהן, אלא, פנימיות עצמן, ונקודת נפשן, אשר ערה היא לכל הקדוש בישראל, לתורה ולכל מצותי' והדרכותי', וימצאו די עוז בנפשן שלא להתבייש מפני המלעיגים, ולהראות בכל אורח חייהן אשר מתגאות הן בזה שהתחנכו בבתים חסידותיים וגם מתנהגות מתאים לזה בחיי היום יומיים. ואין הדבר תלוי אלא ברצון.
הענינים שלהן
6
. . . בנועם קבלתי מכתבו מכ"ח ניסן ביחד עם ספרו תשובות רבנו גרשון מאור הגולה, וכן החוברת של הד"ר . . שי'. וכבקשתו יאושרו להנ"ל קבלת החוברת, ותודה לכ' על טרחתו בזה.
כפי רשיון הזמן, ולהיותו מילי דחביבותא עברתי בין דפי הספר תשובות רגמ"ה, אשר ניכר שהשקיע בו כ' יגיעה ועמל רב. ויה"ר שיקוים בו מאמר רז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכיון שהתלמוד וגם המעשה — ארוכה מארץ מדה ורחבה מצותן מאד, הרי ככל שיהי' ההוה טוב בשניהם, יש עוד מהלך בלי גבול ואין סופי להוספה ולטוב עוד יותר. ובטח למותר לעוררו לנהוג טוב עין, שתהי' עינה טובה בשל אחרים להשפיע גם עליהם בלימוד תורתנו, לימוד ע"מ ללמד לשמור לעשות ולקיים. ובפרט שדוקא בתקופתנו זו נראית התעוררות לחפש אחרי האמת — לאחרי האכזבה בהאדיאלים של המפלגות השונות ועמים אחרים. ואין לך שעת הכושר כשעה זו. ובפרט למי שחונן בכח השפעה על הסביבה.
341בטח שמע המסופר בפי העולם, וכבר נדפס בכ"מ בשם גדול אחד, הטעם דדוקא רבנו גרשון נקבע עליו התואר, מאור הגולה, משום דשתי התקנות של רבנו גרשון הן מאירות לישראל בגלות, וזהו מאור הגולה, כי הוא תיקן, שלא לישא אשה על אשתו, ולא לגרש בע"כ, וא"כ לא נירא שיחליף השי"ת אותנו באומה אחרת, כי אין לגרש בע"כ, וכמאמר הנביא, איזה ספר כריתות אמכם, ובכן בטוחים אנחנו במה שכתב והייתם לי סגולה וכו' שלא יבחור עוד באחרת, כי אין לישא אשה על אשתו, כדכתיב וארשתיך לי לעולם.
אשר בזה ג"כ נקודת הטעות של „חכמת ישראל" בתקופה הידועה, שהַגישה היתה ע"ד חקירת כתב היתדות, חוקי חמורבי ותרבות מתה, ובמילא מובן שאי אפשר הי' לבוא למסקנות נכונות, כיון שפשוט — שדבר חי גישה שונה נדרשת בשבילו, וגם הכנה אחרת.
אף שלכאורה, ע"פ שכל, אין שני הענינים שייכים זה לזה, אבל רואים במוחש את ההיפך; וכנרמז ג"כ בפתגם חז"ל קצר, אשר מפני מה הלכה כמותו, לא מפני העמקות המיוחדת והבנה והסברה יותר מאשר לחבירו, אלא מפני שה' עמו (סנהדרין צג', ב), עד שאפילו בקדושי ישראל עצמן אמרו אף שאלו ואלו דא"ח, הנה הזוכה לקבוע הלכה כמותו, הם אלו שנוחים ועלובים אף שהצד השני חריפי טפי (עירובין יג' ב). ועפ"ז מובנת הוראת רז"ל, שתמוה לכאורה, אשר לימוד התורה צ"ל לאחר התפלה (ברכות ה', ב) אף שהתורה היא תורת חיים ותורת אמת, ונתבאר בלקוטי תורה לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ספר דברים צ"ו, ב'.
בברכת הצלחה בכל האמור ולבשו"ט בזה
מפני רוב הטרדות נתאחר מכתבי זה ואתו הסליחה.
ולכל לראש תודתי הלבבית בעד ברכותיו ואיחוליו. וברכה אשיבנו בלשון חכמינו ז"ל, כל המברך מתברך מה' מקור הברכות, שתוספתו מרובה על העיקר. יברכהו השי"ת מידו המלאה בכל המצטרך לו.
ומשנה תודה בעד האלבום הנהדר, שאע"פ שזהו לגמרי לא בשטח שלי, אבל הרושם הכללי מרהיב את העין אפילו של מי שאינו מומחה באמנות. והרי בודאי שיצירה זו מכוונת לא רק למומחים. ובפרט שרואים בה „אוריגינליות" בניצול ענינים שלכאורה בפני עצמם אין להם שייכות לאמנות, כמו אור וצל וקוים וכל מיני צורות גיאומטריות, אשר הקומבינצי' והשילוב שלהם בטוב טעם, כמו שרואים באלבום, מרשים ביותר אפילו, כאמור, למי שאין לו טביעת עין בשטח זה.
342והתרשמות מיוחדה מניצול שלל הצבעים, היסודיים וצבעי משנה, המהווים אילומינצי' נהדרה.
וכמנהג בני ישראל לחפש ולמצוא בכל דבר נקודה שיש לה זיקה לשליחות בני ישראל, העם כולו וכל יחיד בו, בחיי האדם עלי אדמות, אקח רשות לעצמי „לעשות" הערה אחת, בנקודה כללית על כל פנים, ובפרט אשר גם בדברי הברכה הרשומים על השער, נוסף על התוכן והנוסח, השתמש בכוחו האמנותי בקומבינצי' צבעונית של התיבות עצמן עם הצל שלהן, והיא:
הצל, במבט ראשון, ענינו תולדה של דבר שמסתיר על האור ועל המקור, אבל על פי תורתנו, תורת אמת, ובנוסח חכמינו במשנתם, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו בראו לכבודו, הרי גם הצל חלק מזה. זאת אומרת שבאם מעמידים את הצל בצורתו המתאימה ובמקומו המתאים, הרי גם הוא נהפך למקור השפעה, כמו אור, אף שגילוי אור זה והשפעתו הוא באופן אחר מגילוי והשפעת אור כפשוטו, וכמו בדוגמא האמורה, שאינו דומה רושם התיבות בפני עצמן לכמו שבאות ביחד עם הצל שלהן — והוא כשמעמידים את הצל במקום הראוי לו וצירופו עם האור הוא באופן המתאים.
ומזה הוראה כללית וביחד עם זה גם פרטית בחיי האדם וגם בימים של „צל", ימים ה"אפורים", שאף שבמבט ראשון — בעולמנו זה הגשמי והחומרי הצללים מרובים על האורות והחומר על הרוח וכו', הרי על האדם למלא שליחותו בעולם זה בהתאם למאמר חכמינו ז"ל הנ"ל, שגם הצל יהי' לכבודו של הבורא, ואדרבה, שאז הרי יתרון האור מן החושך, כלומר מתוך ועל ידי ובצירופו עם החושך, ועל דרך זה בכל עניני חושך בעולמנו זה, שביכולתו של האדם „להפוך חשוכא לנהורא".
בכבוד ובברכה מעין הפתיחה
בתודה על איחוליו ועל שימת לבו
. . . זה עתה בא לידיעתי ענין שאם יצא לפועל — עלול להביא לידי מחלוקת חדשה והתלהבות היצרים וכולי בין אלו שלאחרונה התחילו לכנותם דתיים והלעומת זה.
(הנני משתמש בתיבה „לכנותם"* במתכוון, כי כל כינוי אינו אמתיות השם המציין את אמתיות הדבר הנקרא בשמו; שהרי כל בני ישראל מאמינים בני מאמינים343הם, אין יוצא מכלל זה. אלא שמכמה סיבות יש כאלו אשר, בלשון הרמב"ם, יצרם אנסם ונדמה להם שהענין דמאמינים בני מאמינים אינו הולמם. אבל האמת סוף סוף מנצחת, והרי זוהי גם הבטחת הכתוב לא ידח ממנו נדח.)
הענין הוא, כפי שנודעתי, שה . . . מתכוננת להוציא לאור מהדורה חדשה של תורה שבכתב בהביא בחשבון תגליות הכי אחרונות וכתבי יד שונים, ולכל לראש כת"י המכונה . . אַלעפי קודקס (כתר תורה!). ולא עוד — ועל זה באתי — שעלה בדעת המכינים את הנ"ל לדפוס שהפנים לא יהי' הנוסח המקובל והמקודש שעליו נתחנכו כמה וכמה דורות של בני ובנות ישראל, ובהם גם אלו בדורנו שהם בבחינת יצרם אנסם, כי אם הנוסח של הקודקס האמור. וכיון שחלק חשוב ממנו חסר, כמדומה לי לערך שליש, ישלימו את החסר מכתבי יד אחרים שלדעת המוציאים לאור יש לסמוך עליהם. ובחלק ההערות, אם בשולי הגליון או בסוף כל כרך, יעירו ג"כ על הנוסח המקובל ונוסחאות של עוד כתבי יד וכולי וכולי.
מובן הסער שעלול להתחולל אם יקימו מחיצה בין חוגים שונים בבני ישראל גם בנוגע לתורה שבכתב. והרי די לנו הצרות שיש לנו על ידי מחיצות מעשה בני אדם משוחדים — בענינים שונים ומשונים, אלא שלעת עתה על כל פנים בנוגע לתורה שבכתב נוסח אחד לכולם, ובזה נבדלו בני ישראל מאלו שהולכים אחרי תרגום השבעים, תרגום השומרונים וכולי וכולי; ועד שאפילו אלו מבני ישראל שנלחמו בתורה שבכתב, מתחיל מהענין דיציאת מצרים ומתן תורה, על כל פנים בנוגע לנוסח עצמו לא נכנסו למלחמה. ועתה, הי' לא תהי', מתכוננים להקים מחיצה גם רז
מה שמגדיל הסכנה הוא עוד ענין, שכנראה מזדיינים בטעם ונימוק שזוהי „דרישת המדע הטהור", כיון שנוסח המקובל שלנו כאילו מיוסד אך ורק על נוסח יעקב בן חיים וכו', משא"כ כשזכינו לעוד כתבי יד, וכאילו נתברר שאפילו הרמב"ם גירסות אחרות היו לו, ולכל לראש הקודקס האמור, ואם כן, והיות שבני ישראל בעלי מסירות נפש הם — יוצאים במלחמת מצוה כביכול על טהרת תורה שבכתב ובלבד שהפנים יודפס דוקא בשנויים, כאמור לעיל.
ואף שהשנויים, כפי שהודיעוני, אינם בולטים כל כך ובעיקרם הוא בנוגע חסר ויתיר, נקודות וטעמים וכיו"ב, הרי, כנ"ל, אין כאן השאלה בכמות השנויים וכיו"ב, כי אם עצם הענין של הקמת מחיצה ופירוד לבבות.
אין כוונתי במכתבי זה לשלול כל הענין של השוואת כתבי יד וכולי, ואדרבה — אלא שלא לנוגע בהפנים, שישאר בנוסח המקובל דוקא, ורק בהערות ובמבוא וכיו"ב יבואו שנויי הנוסחאות, ואדרבה כל המאריך ומפרט בהם הרי זה משובח [ובלבד שלא יציע סברת עצמו בתור מסקנא מוחלטה של רבים או כדבר הפשוט, כי אם לומר כל דבר בשם אומרו]. והרי גם באופן כזה כבוד המדע במקומו מונח, אלא שיהי' גם כן בדרכי נועם ובדרכי שלום, והליגה הידועה — תוכרח לחפש ענין אחר לנמק מלחמה במאמינים בני מאמינים.
כדרך „אנשי מדע" בתקופתנו, אי אפשר לגשת לאיזו שקו"ט בענין כהנ"ל מבלי שיביאו ראיות שגם פרופסור פלוני סובר כן. ואף שאין זה מקצועי שלי, אבל344כמדומה ברור הוא שאפילו הגרמני קיטל בהוצאות הראשונות שלו של התנ"ך לא העיז לשנות את הפנים, וכל הערותיו באו בשולי הגליון וכיו"ב. ורק לאחרי מלחמת העולם השני' וההשמדות וכולי — הדפיסו הוצאה חדשה (שלישית) שלו והפנים הוא על פי כתב יד לנינגראד, תחת השפעת שותפו לעריכה קאלעה 1211 . . ואף שמאז כמה גויים הלכו בעקבותיו, הרי אין זה מכריח שדוקא בירושלים עיר הקדש יעשו ג"כ ענין שכזה.
כפי הידיעות שבידי, העומד בראש כל הענין הוא . . איני יודע יחסו לדת ולאהבת ישראל ולשלום בין בני ישראל וקנאתו למדע, ובכל אופן בודאי טוב יותר לקדם פני הרע באופן חשאי ובהקדם . . .
וביתר הדגשה, כל הנ"ל במקומו עומד אם אפילו הי' הקודקס האמור בשלמותו, על אחת כמה וכמה שחסר ממנו כשליש ויוצרכו להשלימו מכתבי יד אחרים וכולי . . .
6
עפמש"* במפרשי התנ"ך ה מ ק ו ב ל ים — עה"פ — וכן ע"פ: תמיד (לב, ב), זח"ג (רפה, סע"ב) מובן שצ"ל „ואבדון" —
אלא שע"פ מש"כ במנחת שי (המובא בכ"מ לפס"ד) — עה"פ — יש כאן גם רחיה
י"א שיש כאן רק „ואבדה" (גם בקרי) — אבל, כנ"ל, הוא היפך מכהנ"ל (ש"ס, זהר וכו'.
וראה ג"כ עירובין י"ט, א: ז' שמות כו' — אך בדוחק י"ל דאבדה ואַבדון היינו הר)
עוד יש להביא ראי' דעכ"פ קרי צ"ל „אבדון" ממה: 1) דלא נמצא חבר ל"אבדה". 2) ממשלי גופא (טו, יא) ד ל כ ל ה ד ע ו ת נכתב „שאול ואבדון".
בהוצאת קורן — כנראה נגרר אחרי הוצאת 1 (נוצרי) — שבעיקר הביא הגירסא ההפכית מחז"ל, ובהערה — שי"ג דהקרי ואבדון (ב"קורן" — בשינויי נוסחאות שבסופו).
345. . . מאשר הנני ג"כ קבלת ספרו „כבוד הביתבעתו, ות"ח ת"ח. ובפרט שלדעתי הוא לימוד בענין שהזמ"* ג (כמשנ"ת במ"א* — ובמכש"כ וק"ו מהזמן בו כתבו גדולי ישראל עד"ז (כמועתק בס' כת"ר הנ"ל).
אוסיף הערה כללית — בנוגע לסמכות היוסיפון ודייקנותו בכיו"ב — שרבים ערערו ע"ז, אף „שיש בו עניני מוסר ויר"ש" (שו"ע אדה"ז סש"ז ס"ל) — כן לא ראיתיו מוזכר בתואר רבי יוסף.
דוגמא בולטת — בפנ"ה — ע"ד ד' אולמות בחצר כו' ר"נ באמה ארכו ורחבו ק' אמה וכו'. ועל פני הבית וכו' וכו' — שלא נמצא לזה זכר כלל ברז"ל,
וכבר העירו שהיו רגילים לבנות כך — מאות בשנים לאח"כ,
(או שטעה המעתיק ללה"ק וכו'). ואכ"מ.
346נוסח המברק ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א
לאנ"ש שיחיו בכל מרחבי תבל
לקראת חג השבועות
תשי"ב
בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות והתחזקות בקביעות עתים בנגלה ובחסידות
תשט"ו, תשט"ז, תשי"ז, תשי"ט
. תשי"ח, תשכ"א
גוט שבת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות
תש"כ
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות ויפוצו מעיינותיך חוצה
תשכ"ב, תשכ"ג
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות וחג שמח
תשכ"ד, תשכ"ח
שבתא ויומא טבא וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות
347תשכ"ה, תשכ"ט
שבתא ויומא טבא ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות
תשכ"ז
יומא טבא וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות
תשמ"א
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולהמשיך כל זה במשך כל השנה כולה ויום טוב שמח והוי' אלקים צבאות ישיבנו יאר פניו ונושעה
תשמ"ב
יום טוב ושבת שלום וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות וקיום ההבטחה הרחב פיך ואמלאהו בדברי תורה וגם בכל (כבירושלמי) ולהמשיך כל זה בכל השנה כולה
תשמ"ג
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולהמשיך כל זה במשך כל השנה כולה ושתקויים אמירת השם בני עליון כולכם. בברכת יום טוב שמח
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- חלק כ״ג
- Id
- rh-0yjdy4q4