Addenda - sichos and letters 4

359שלח

ב"ה, י"ב סיון, ה'תשמ"ג

ברוקלין, נ. י.

צו אַלע אַנטיילנעמער אין דער יערלעכער

מסיבה פון בית רבקה

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהשגחה פרטית קומט פאַר די הייאָרדיגע מסיבה אויף מאָרגען נאָך שבת פ' שלח. און לויט מנהג ישראל, ובפרט לויט דעם וואָרט פון אַלטן רבי'ן אַז „אַ איד דאַרף לעבן מיט דער צייט" — געפינען מיר אין דער דאָזיגער סדרה אַ הוראה וואָס האָט אַ ספּעציעלע שייכות צו אַלע אַנטיילנעמער און פריינד פון בית רבקה.

דער אינהאַלט פון דער סדרה, ווי אויך אָנגעוויזן אין דעם נאָמען פון דער סדרה, איז דער באַקאַנטער סיפור וועגן די מרגלים וועלכע זיינען געשיקט געוואָרן צו ברענגען אַ לעבעדיגען גרוס פון דעם לאַנד וואָס דער אויבערשטער האָט באַשטימט אַלס אייביגע נחלה פון אידישן פאָלק און איז געווען גרייט מקיים צו זיין די הבטחה — בשעת אידן זיינען נאָך געווען אין גלות מצרים — „והבאתי אתכם אל הארץ" גו', אַריינצופירן די אידן אין ארץ ישראל.

אויך איז באַקאַנט אין צוזאַמענהאַנג מיט דער דאָזיגער געשעעניש די נקודה, אַז די אידישע פרויען פון יענעם דור האָבן ווידעראַמאָל (פּונקט ווי פריער באַ מתן תורה, און ביים בויען דעם משכן וכו') אַרויסגעוויזן אַ גלענצנדען ביישפּיל פאַר דעם גאַנצן אידישן פאָלק: די פרויען האָבן זיך ניט צוגעהערט צו די פאַרפירערישע רייד פון די מרגלים; אדרבה, די פרויען האָבן אַרויסגעוויזן אַ גאָר שטאַרקע ליבשאַפט צו ארץ ישראל, און (ווי די תורה דערציילט וועגן די בנות צלפחד) האָבן געפאָדערט און באַקומען אַ חלק אין דעם הייליגען לאַנד, וכו'.

דערמיט האָבן די פרויען פון יענעם דור געוויזען אַ מוסטער אויך פאַר אַלע אידישע פרויען און טעכטער אין אַלע צוקינפטיגע דורות; וואָרום די הוראות פון די סיפורים אין תורה, ווי אַלע הוראות פון תורה, תורת חיים (הוראה בחיים), זיינען נצחיות'דיגע פאַר אַלע צייטן און ערטער.

עס איז ידוע דער וואָרט פון דעם רבי'ן דעם „צמח צדק", אַז אַ איד האָט די מעגלעכקייט — ברוחניות (אין גייסטיגען זין) — צו מאַכן „ארץ ישראל" דאָרט וואו ער געפינט זיך, אָנהייבנדיק פון דער אייגענער הויז און שכונה. וואָרום די אויסדערוויילטקייט פון ארץ ישראל (אין איינפאַכן זין) איז דאָך אין איר קדושה, וואָס איז פאַרבונדן מיט דער טלעכער שכינה און ספּעציעל־טלעכע השגחה אין דעם360לאַנד וואָס די תורה באַצייכנט, אַז תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה — „תמיד (שטענדיג, אָן אויפהער) זיינען די אויגן פון ג־ט, געווענדעט אויף און אין דעם לאַנד, פון אָנהייב יאָר ביז ענדע יאָר".

דעריבער, ווען אַ איד פירט זיך אין טא־טעגלעכן לעבן לויט דעם אויבערשטנ'ס רצון, און די היים איז דורכגעדרונגען מיט דער ליכטיקייט און קדושה פון תורה און מצוות — איז דאָס „ארץ ישראל" אין דעם גייסטיגען זין.

און דאָס איז די הוראה וואָס האָט אַ ספּעציעלע שייכות צו „בית רבקה" און אַלע פריינד פון „בית רבקה". וואָרום דער דאָזיגער מוסד — איינער פון די ערשטע מוסדות חינוך על טהרת הקודש וואָס כ"ק מו"ח אדמו"ר האָט געגרינדעט דאָ אין לאַנד און ווערט אָנגעפירט אין דעם גייסט פון דעם מייסד — דערציט און גרייט־ו אידישע טעכטער צו דערפילן די גרויסע אחריות — און זכות — וואָס די גטלעכע השגחה האָט באַשטימט פאַר אידישע פרויען און טעכטער אין אַלע דורות.

זיכער וועלן אַלע פריינד פון בית רבקה טאָן — און דערמוטיגען אַנדערע צו טאָן — אַלץ וואָס ס'איז נויטיג צו פאַרזיכערען, אַז דער מוסד חינוך בית רבקה זאָל קענען ניט נאָר פאָרזעצן זיין לעבנסוויכטיגע טעטיקייט, נאָר אויך פאַרגרעסערן און אויסברייטערן די אַרבעט אין דער פולסטער מאָס.

ובזכות זה וועט השי"ת פאַרגרעסערן זיינע ברכות מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה אין אַלץ וואָס מ'נויטיגט זיך בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור

בהערות כת"ר באגה"ק סוס"א:

א) הביטוי מרגלים — ראה ש"א כו, ד. לקו"ת ס"פ שלח, יעוי"ש היטב.

ב) הרי אין מעידין אלא בפני ב"ד. ועוד

ג) הרי אין לדחות בשתי ידים. וכן הלא ארז"ל (ברכות כח, א) דרק לאיתובי דעתי' אחזיוהו,

כמה חילוקים בנדון דאגה"ק מעניני דמרז"ל אלו. והעיקרי —

התנאים בעדות והא דברכות הוא בהנוגע לזה שכבר עשה מעשה ומתנהג באופן מסוים —

משא"כ בעשית גדר ואזהרה על להבא וסייג לתורה. ובמכש"כ וק"ו מהא דמכין ועונשין כו' (סנה' מו, א), ואף שלא הזהירו מקודם.

(ממכתב אדר תשי"ח)

361במענה למכתב כת"ר מיום השני, בו מעיר על הא דאמרי אינשי הלשון זי"ע רק על — כלשונו במכתבו — צדיקים אשר בגנזי מרומים ולא על צדיקים שחיים הם אתנו לאורך ימים טובים.

ולדעתי הביאור בזה, כי צדיקים אשר חיים הם אתנו בעלמא דין, נשמה בגוף, הנה הצדיק עצמו מגין — בתפלתו וכו' — וכלשון רז"ל, שמביא גם כת"ר במכתבו עה"כ סר צלם מעליהם, משא"כ צדיקיא דאתפטר. ולכן אז מזכירים זכותו. והוא מלשון זכות דמשנה סוטה (פ"ג, מ"ד). אלא שבנדו"ד הוא גם זכות דמצוה. עיי"ש.

בהזדמנות זו מוסג"פ קונטרס שהו"ל לאחרונה, והוא בקשר עם ש"פ זכור וימי הפורים שעברו. ובודאי אשר יש לכת"ר קביעות עתים בלימוד פנימיות התורה, וכידוע דברי האריז"ל ע"י תלמידו הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות, איך שבדורות אלו מצוה לגלות זאת החכמה, ורז"ל שלאחריהם ביארו הכרח הענין, ועיין אגה"ק לרבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) סי' כ"ו ובקונטרס עץ החיים לנכד נכדו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע. ועוד.

בכבוד ובברכה

מה שכן צ"ע בענין זי"ע — הוא: מהו שייכותו להזכות דהצדיק, שיגן עליו. והרי אפילו אבא לא מזכה ברא. ואפילו לתירוץ א' בתוס' (סוטה י, סע"ב) דהיינו דוקא בעון ע"ז. ואפילו ע"פ מש"כ כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) בצוואתו חנוך לנער. וז"ל: ומי שעינים לו יראה שהכוונה במ"ש שהאב אינו מציל לבנו, היינו מעשה האב שעושה לעצמו (ר"ל לא בשביל בנו) אינו מועיל להבן, משא"כ בהצלת הבן להאב אף מה שהבן עושה לעצמו (לא בשביל לזכות את אביו, כי אם עושה מע"ט והולך בדרכי ה' כמו שהוזהר לכ"י בתורתינו הק' ומוסיף אומץ לדקדק בכל דבר כו') בכל עשי' טובה שעושה מציל לאביו מדינה של גיהנם ומכניסו לג"ע כו' ומ"ש בנוסח התפלה וזוכר חסדי אבות כו' היינו מה שזוכר לנו הכר"ב שכרת עם אבותינו עלינו כו' עכ"ל.

עכ"פ צ"ל תפלת האב או עשייתו בשביל הבן. ולהעיר מענין דזכות אבות (שבת נה, א. ויק"ר פל"ו, ו. ירוש' סנה' פ"י ה"א. ועוד).

ועפ"ז צ"ל ד"זללה"ה" צ"ל על כל צדיק (ע' ס"ח סי' תתק"ף ובנ"כ שם) — אבל זי"ע — הוא כשהמדובר בצדיקים מדריכי ישראל או מארי דאורייתא מלמדי תורה לרבים והמדבר לומד תורתם והולך בדרכיהם והוראותיהם שעליו נאמר לבניך אלו התלמידים. וק"ל. ואכ"מ.

(ממכתב כ"ח אדר, תשי"ח)

362. . . בדין הטלת חוטי צמר בבגד של פשתן, וכת"ר כותב שלא נמצא מי שמכריע בזה להלכה. ולפלא שאינו מזכיר פוסקים המובאים בשו"ע או"ח סוף סי' ו' ויעו"ש בשו"ע לרבנו הזקן ובספרים שהובאו בשערי תשובה, ומהם שאין מתירים אפילו בשעת הדחק משום גזירה דשמא יטיל חוטי צמר בטלית של פשתן, — וכמובן שאין זה נוגע להשקו"ט שבשו"ת כת"ר המבררים כמה ענינים בסוגיא זו . . .

(ממכתב י"א ניסן, תשט"ו)

במענה על מכתבם, בו כותבים שמציעים להם לסדר תעשי' של ציצית ע"י מכונה ב . . , וההצעה באה מאחד שיש לו רשיון בזה וכן המכונות הנצרכות, אבל אין לו ולהם ידיעה מהדרכים ואופנים שיש בזה לסדר כדי שיקנו אותם בחו"ל, שזהו עיקר כוונתם — להספיק ציצית לחו"ל.

הנה לדעתי, כיון שדורש הוא שהם ישתתפו בזה בסכום נכון, והעיקר שאין ידוע להם באיזה אופן יוכלו למכור הכמות הגדולה לפ"ע בחו"ל, איני יודע וספק גדול אם ההצעה טובה היא גם ממשקף מסחרי. נוסף ע"ז טעם הרוחני, כי אף שידוע שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע התיר — בעת המלחמה הראשונה, בשנת ר'דעת — להשתמש בציציות הנעשות ע"י מכונות נהוגות ע"^* י ישראל, אבל בטח הי' זה היתר מפני דרישת השעה, כיון שבאו הפליטים מפולין וליטא למדינת רוסיא, אבל כמובן שאין בזה הידור כלל. ובמילא כיון שפרנסה אין משתקפת מזה כ"כ, אלא הוצאת הקול — שבה בשעה שישנם די ציציות הנעשות ביד, בא . . . ומכשירה לכתחלה ובפומבי ציציות הנעשות ע"י מכונה — בשביל משכורת פעוטה ביותר שיש בזה. ובמילא אין כדאי הדבר, לא בגשמיות ולא ברוחניות.

לעו"ז, שמעתי שיש מי שהוא מעונין לסדר תעשיית בתים של תפילין וכן כתיבת פרשיות. ואם יש לסדר תעשי' כזו שתהי' מהודרת, ואותיות הכתב יהיו כצורת זו שפסק אדמו"ר הזקן, ובטח יש למצוא באה"ק ת"ו אותם היודעים בזה במסורה סופר מפי סופר, אזי לדעתי יש להתענין בהצעה כזו, כמובן אם מוחזקת (אויסגעהאַלטען) ממשקף בסיס מסחרי.

(ממכתב כ"ח מנ"א, תשי"ב)

363. . . בדיקת^* המזוזות טלית קטן כשר ויה"ר שיקוים בו מאמר קדוש"ע המפורסם אזכיר עה"צ.

(ממענה שבט תשמ"ג)