Addenda - spreading Torah study and strengthening Judaism 3

והשי"ת יזכהו לבשר טוב בכל הנ"ל.

453ומובן ופשוט שכל הדברים האלה הוא בנוגע לכל אחד ואחת מאנ"ש, וכן בכלל לכאו"א שיש בידו לעשות כי בדורנו זה ביחוד זהו — חובת גברא.

בברכה לבשו"ט בכהנ"ל

(ממכתב כ"ז טבת תשט"ו)

במענה על מכתבו מי"ד מ"ח והקודם לו, בם כותב אודות מצב „עסקנות" . . . במקצועות שונים — ולומר דבר בשם אומרו, הנה מורגל בפי הרה"ח כו' וכו' הר"ש (שי') [ז"ל] הלוי לעוויטין, אַז ווען מען געפינט אפילו גוטע תירוצים, איז בפועל וועט פון דעם גאָרניט צוקומען. וה"ה בנדון דידן. וכמש"כ כ"פ, כי לדידי אין נפק"מ כ"כ מי האשם ומי הצודק, כי הוראת נשיאינו הק' היא שאנן פעלא דיממא אנן, אויף מאַכען ליכטיק. ומענינו של פועל הוא לראות ולהשתדל שתעשה הפעולה. ולו גם הי' צודק בכל טענותיו שכותב במכתבו הראשון, הרי גם אז אינו מנצל את האפשריות באה"ק ת"ו. ובפרט שיש להשיב עליהם כו"כ. והעיקר, נקודה עיקרית — שכאו"א מהם מביט על הענינים שהענין צריך להעשות, והוא משתתף כאדם הבא מבחוץ. ובמילא אם מזמינים אותו או עכ"פ ממלאים הוראותיו במילואם משתתף. ובאם לאו — הרי מה עליו עוד לעשות בזה. ו"אני את נפשי הצלתי". וכבר ידוע^* המשל בזה החילוק שבין פקיד ושכיר העושה באיזה ענין באמונה והתענינות בעל הבית באותו ענין. שהראשונים כיון שעובדים באמונה עושים ככל יכולתם בכחות הגלוים, ואח"כ הולכים לישן במנוחה. ועושה חשבון בנפשו שהוא עושה שלו. משא"כ הבעה"ב — שאינו יכול לישן במנוחה, אף אם עשה בזה ככל יכולתו. במילא מתגלים אצלו כחות נעלמים, המצאות שונות וכו'. והאמת מוכרחני להגיד, שעבודת . . . לע"ע — אינני רואה שיעבדו עכ"פ כשכיר נאמן, היינו ככל יכולתם. ואתו הסליחה על הבעת חוו"ד בלי כחל ובלי שרק.

נהניתי ממ"ש אודות התמסרות . . . לעבודה ב . . . אלא שרואה הנני ממכתבו, שכולם שבעים רצון שהנ"ל עובד בהתמסרות, און מען פאַרגינט עם דעם גאַנצען שכר — פאַר עם אַליין. ואין עוזר לו. וכבר נלאתי לכפול ולשלש פעם אחר פעם, אשר כל יום ויום שעובר, לאָזט מען איין מעגליכקייטן צו טאָן פאַר דער אַלטען רבי'ן פאַר דעם מיטעלען רבי'ן פאַר דעם צמח צדק וכל נשיאינו ממלאי מקומם. והיא אבדה שאינה חוזרת . . .

(ממכתב כ"א מ"ח תשט"ו)

454נודעתי אשר לאחרי כשבועים תהי' באה"ק ת"ו אסיפה עולמית מב"כ הנוער הישראלי מכמה מדינות (כמדומה לי — הזמן בדיוק 287 ובירושלים ת"ו) ומהנכון שתומ"י יתיעצו ביניהם איך לנצל הזדמנות זו לעניני חב"ד ובנקודה התיכונה — הפצת המעינות — וכמדומה זה כ"פ כתבתי, שהזדמנויות כאלו ה"ז השגחה הפרטית להשפיע בכמה מדינות ובכמה ארצות בנקל בהרבה וביותר באין ערוך, שהרי אלו הצריכים בירור — מקבצים אותם ומביאים אותם למקום ששם נמצא המברר, אלא שצריך לעוררו משינתו ותרדמתו באופן שינצל הזדמנות זו במילואה.

הכתוב לעיל ע"ד שינה ותרדמה — הוא בקשר לזה שלפני זמן מה היתה אסיפה עולמית מחוקרי תנ"ך וכן דאנשי מדע, שפשוט שכ"א מהם הי' מעונין לדעת ע"ד שיטת חב"ד ועכ"פ לקבל איזה מהספרים שלה. וכנראה ש . . . לא עשו שום דבר ובאפס הכי מוחלטי — לנצל הזדמנות האמורה. חיפשתי כמה אופני לימוד זכות על ההעדר המוחלט של פעולות בכגון דא (שאין צריך כל התבוננות להכיר באפשריות הגנוזות בה) ומצאתי רק לימוד זכות אחד, אַז עס איז קיינעם ניט איינגעפאַלען טראַכטן וועגן דעם. והלימוד זכות ע"ז גופא מובן מקצה השני: ידוע הביאור מכ"ק אדמו"ר מוהר"ש איך זה שפחה ואמה יכולה לבוא לסברות תנאים אמוראים ראשונים ואחרונים סברות עמוקות ביותר, שלכאורה הם שלא בערכה כלל וכלל אלא שענין שנוגע באמת הרי שפחה ועבד כנעני יכולים להגיע בשכלם הכי מועט לעומק השכל של הנ"ל. ומכלל הן — אתה שומע לאו, כבכל עניני תורה . . .

(ממכתב כ"ה תמוז תשח"י)

6

. . . מהנ"ל מובן בנוגע לסיום מכתבו „שמחשבות הראשונות והאחרונות מתמזגות לאנחה אחת וכו'". ומודגש המענה בפתגם הידוע של כ"ק רבותינו נשיאינו, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, ופשוט שטובות הרבה פעולות מאנחה אחת. ואנ"ש מוכנים לפעולות האמורות, אלא שזהו בבחי' שינה אצלם. וכמבואר ענין שינה בתורה החסידות — שאדם הישן הרי הוא שלם בכל הכחות, ואברים שלו, ורק שחסרה הפעולה בפועל. ואשרי חלקו של זה שיבוא ויעוררם משינתם ותרדמתם, ותוכן ההתעוררות וענינה מבואר בלשון הרמב"ם הידוע, המובא כ"פ בתורת החסידות: עורו ישנים משינתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, כו' עיי"ש (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד') — כי כל אחד המשתמט מסוגי עבודה האמורים; גם אם משלה א"ע שהוא מפני שעסוק בענינים חשובים וכו', ואין לו פנאי ואין לו יכולת וכו' הסיבה האמיתית היא כנ"ל — ששוכח את האמת, דברי המשנה, אני נבראתי לשמש את קוני, ופסק הדין דמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, עשיית מצוה עדיף, ומבטלין ת"ת אפילו באופן הכי נעלה, (עיין מו"ק ט' ע"ב תוס' ד"ה כאן). ולא עוד אלא ששכחת האמת הוא לא מפני שבטבעו להוט אחרי המושכלות כטבע שכלי, אלא בלשון הרמב"ם, מפני הבלי הזמן.

455יש להאריך בכל הנ"ל, אבל ידועה הדרכת תורת החסידות, להאריך לא בהקו דסור מרע, אלא בהקו דועשה טוב, המובא בלשון רז"ל ורבנו אדמו"ר הצ"צ: אנן פועלי דיממא אנן, אויף מאַכין ליכטיג.

(ממכתב י"ב מ"ח תשי"ט)

במענה על מכתבו מעש"ק חזון, בו מבאר שתיקתו הארוכה, כי אין ע"ד מה לכתוב, הנה מובן הצער ממצב כזה, אשר אף לצערי הגדול כן הוא הנהגת . . . הנה אין זה משנה כלל את הענין אשר בו בזמן שבכל זה יש ובנקל לפ"ע לפעול בכלל, ובפרט באה"ק ת"ו עתה, בהפצת המעינות חוצה, נוסף על החזקת היהדות בכלל, הנה עשריות ואולי עוד יותר מאנ"ש ומהם גם תמימים שזכו שרבותינו הק' השקיעו בהם כחות ע"מ שיהיו נרות להאיר, יושבים בחיבוק ידים, ו"מחכים" להתעוררות מבחוץ, וכשבא ההתעוררות היא ע"ד המובא בלקו"ת דיולדת נקבה, וברובא דרובא גם הולדה זו אינו, וכמ"ש נשיאים ורוח וגשם אין, ובודאי הגמור אשר גם בעיני בשר רואים שמאות מתלמידי הישיבות ובני ישראל בכלל צמאים ומשתוקקים ש?ַראו להם את האמת, כי נוכחו גם הם לדעת, אשר הצד האחר או בלשון המורגל הסטרא אחרא וכל עניני' אין לה מציאות ואין לה קיום.

וע"פ הנ"ל הרי מובן אשר אין זה רק חסרון ריוח וענין פרטי של תמים פלוני או של פרט מאנ"ש פלוני, אלא הדברים אמורים גם בהנוגע לכחות נשיאנו ראש ומוחין של כל הדור, שאין מנצלים אותם וע"ד שנאמר מלך אסור ברהטים, מאן מלכי רבנן, וכבר נלאתי לכפול עוד פעם ועוד פעם. כיון שנראה מכתבי רק פועלים נמיכות רוח לשעה פחות או יותר קלה ואח"כ חוזרים הדברים לקדמותם, וכמ"ש כי עם קשה ערף הוא, ויה"ר שכאו"א מאתנו ינצל קשה הערף בסטרא דקדושה דוקא, ויקויים בנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת.

בברכה לבריאות ולבשו"ט

(ממכתב ה' מנ"א תשט"ו)

456. . . מצער ביותר העדר פעולות . . . למרות כל ההזדמנות שישנן הולך ומוסיף מזמן לזמן. וכמו שכתבתי לכמה . . . ואחריתו — מי ישורנו . . . ויהי רצון שבאם אי אפשר אחרת — יתחילו לפעול ע"י אתעדל"ע ובאופן נסי ובלבד שבחסד וברחמים. ואף שאין נהנין ממעשה נסים^* ואין מבקשים על הנס כו' וכו' — הרי כל זה הוא כשלהוטים אחרי שכר וכיו"ב, אבל כיון שנקודה האמיתית היא הפצת המעינות חוצה, הרי להמקבל אין נפק"מ ע"י מה סו"ס יודיעוהו אודות המעינות ועניניהם. ולא עוד אלא שגם המפיץ פעל פעולתו, וכידוע הפס"ד מי שאבד סלע ומצאו עני מקיים מצות צדקה. אלא שכדי בזיון וקצף שמוכרח לעורר . . . בענינים שאפילו שכל הטבעי מודה שצריכים לעשותם. אלא שמגשימים א"ע ומורידים בחומריות יותר, עד שאפילו שכל הטבעי אין יכול לפעול עליו. ויה"ר שיזכה כאו"א מאתנו לבשר אך טוב, ואין טוב אלא תורה תמימה, ולהמשיך בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים בחיי היום יומים.

(ממכתב ט"ז טבת תשי"ז)

457. . . מה ששואל פירוש מה שכתבתי אודות הפעולות בהסביבה, ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בכגון דא, שהוא „עם כל הפירושים". ובודאי, כשיתבונן — ימצא עוד אופני פעולה נוסף על אלו שכותבם, וגם להם כיוונתי. וקצרה היריעה מלפרט את כל האפשר להעשות, ובפרט בדורנו זה — שהנה זה עומד אחר כתלנו, ורואים בחוש שנותנים הצלחה בלתי משוערה, אף שרואים ג"כ גודל ההעלם וההסתר בהעדר הפעולה ואי הניצול של ההצלחה והאפשריות הניתנה באתערדל"ע . . .

(ממכתב י' אלול תשט"ו)

. . . מצטער הנני שמתעכב הענין כ"כ, בה בשעה אשר בכל יום ויום יש לפעול שם גדולות ונצורות, והרי ידוע אשר ימים יוצרו ולו אחד בהם ולו בוא"ו ולא באל"ף, אשר הענין בזה הוא שצ"ל בכל יום עבודה, וכל יום ההולך ואין משתמשים בו כדבעי, הרי זה אבדה שאינה חוזרת, כי כל זמן וזמן מהימים הבאים אחריהם צריך למלאות בתוכן שלו, ואין מקום פנוי לתוכן של ימים הקודמים. זהו בהנוגע לחשבון עצמו, ובנוגע לזולתו — הנה בני ובנות ישראל אשר ב . . . שיכולים הם לקבל השפעת טובה ברוחניות במשך ימים אלו, הנה הם אינם אשמים כלל ואינם מחויבים לסבול כלל וכלל מכל ה . . . בענינים הפרטים של זה שיכול הי' להשפיע להם או שיכולים היו להשפיע ע"^* י המצטרך להם, ולא לדרשא קאתינא, כ"א בהנוגע אל הפועל, וכידוע מא' הזהר עשי' לעילא . . .

(ממכתב י"ז טבת תשב"י)

6

. . . מבהיל מ"ש שאין איש רוצה לקחת על עצמו הדרכת ישיבת הערב ב . . . ולכן הוכרח לקחתה בחזרה וכו', כי האומנם לאחרי כל התעמולה, ריבוי המכתבים וכו' גם הנ"ל אי אפשר לפעול? ועוד פלא, מכבר נכתב, שהנשואים הלומדים בישיבת . . . ישתדלו שחלק מזמנם יהי' בעסקנות חב"ד וביחוד בשטח ההוראה והחינוך, ומכמה טעמים. וכנראה ממכתבו גם בזה לא חלה הזזה, ואת"ל שהדיוק הוא הפצת המעינות חוצה, הנה כבר כתבתי בכמה מכתבים, שמפורש בתורת החסידות, שחוצה מתחיל מז"א, שבעבודת האדם הוא ענין הנגלות לנו ולבנינו של נה"א. ופשיטא שבזה נכנסים חב"ד ומדות של נה"ב ומחדו"מ של האדם בכלל. והבכן מזה בודאי מובן . . .

(ממכתב י"ב מ"ח תשי"ט)

458. . . עוד נקודה — לסיום מכתבו שדבר עם . . . וצעק עליו וכו' — הנה לאחרי בקשת סליחתו של . . . הנ"ל . . . אני אין לי אלא מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שהמעשה הוא העיקר (ואת"ל — הרי זה גם משנה מפורשת). וכשנעשה סה"כ מפעולות . . . בהנוגע לעשי' בפועל, הרי נראה בפועל: שהישיבה שיסדו היתה פוחתת והולכת עד שבטלה לגמרי [אלא שנתארך הזמן כי בינתים באו אנ"ש מרוסיא ועשו על דעת עצמם וללא רצון . . . וכו' ועכ"פ — נתיסדה ישיבת . . . ] והמצב ד . . . בודאי ידוע. כן מצב הבתי כנסיות החסידותים ב . . . וכו' ופעולותיהם בהפצת המעינות וכו' וכו'. ובמילא אין פלא שגם לאחרים מייעצים להתנהג באופן האמור, אלא שאלו השומעים עצתם — יכולים להסתכל בתוצאות שיטה זו ד . . . בהנוגע לפועל, ולשער בודאות איך תהינה התוצאות בהווה בכל עניני חב"ד באם הי' ח"ו שומעים להוראתם האמורה. ונפלא הדבר — שאף שבכלל קשה להנ"ל להתדבר ביניהם באיזו נקודה שתהי', הרי כשבא להשיטה דשב וא ל תעשה עדיף, כולם פה אחד ובלב אחד ונעשים לאגודה אחת. וד"ל בענין המצער ומבהיל . . .

מובן וגם פשוט שבידו וברשותו להראות שורות אלו לאלו שמייעצים לו ולדכוותי' לאחוז בהשיטה דשב ואל תעשה וכו' . . .

(ממכתב כ"ג ניסן תשכ"א)

6

. . . והנה זה מכבר כתבתי שאין מטבעי לבוא בדברי מוסר ובפרט לאנשים הנמצאים בארץ אשר עיני ה"א בה מראשית שנה עד אחרית שנה שבמילא אם רוצים ואם לא אין עליהם שר כ"א הקב"ה בכבודו ובעצמו אבל בכ"ז ההכרח לא יגונה ועכ"פ אבוא בקיצור, והדבר הוא:

אם ברצוננו או שלא ברצוננו הנה אנחנו ממלאים מקומם של חסידי חב"ד בדורות שלפנינו ולפני פנינו עד הדור דיעה של חסידי כ"ק רבינו הזקן מיסד תורת חב"ד ודור אחר דור סללו בשבילנו את הדרך ולא נשאר לנו אלא להשלים ה"פכים קטנים" ומאידך גיסא הנה עלינו ועל דורנו מוטלת החובה לסיים את הבירורים דעקבתא עקבתא דמשיחא ולהמשיך גילוי המשיח למטה מעשרה טפחים בעוה"ז הגשמי ואפילו בהתבוננות שעה קלה בענינים אלו הרי צריך לאחוז חיל ורעדה אשר כל ענינים הנוראים האמורים בדברי רז"ל בענינים דמשיח והגילוי שאז ובפרט כפי המבואר בדא"ח הנה כ"ז תלוי בעבודתינו אנו ואחכ"ז . . . יעדערער טראַכט זיך וועגען זיינע ענינים . . .

חבל על זמנם שלהם וזמני שלי על טענות שקו"ט ממין זה והעיקר הוא אשר כל רגע בזמננו זה יקר הוא במאד וכל רגע אשר מבלים על פלפולים ומו"מ ביניהם ובין חבריהם ווער פאַר וועמען האָט ניט יוצא געווען ומי מהם גדול בתורה ועבודה וגמ"ח, הנה איני יודע מי הוא שמרויח מכל השקו"ט הלזו.

459ובנוגע אל הפועל יגשו אל העבודה בפו"מ ואם אין ברירה אחרת הרי יחליטו בעצמם שהם הם הצודקים בכל המאה אחוז, אבל כיון שנתחנכו באורה של חסידות הרי חננם השי"ת בחוש של מס"נ בפו"מ כאו"א לטובת חבירו, ובמילא מעבירים הם על מדותיהם ועושים הכל לטובת רעיהם ובמילא ישכחו על כל הטעמים דהתפטרות . . .

בברכת הצלחה בעבודתם בקדש ויזכם

השי"ת זיי זאָלן דערפילן לא רק בהנפה"א

כ"א גם בשכל האנושי אשר זיכם השי"ת

להיות מהמסייעים ומשתתפים בעבודתו של

כ"ק מו"ח אדמו"ר בבנין היכל חב"ד באה"ק

ת"ר

המחכה לבשו"ט ומשמחות

(ממכתב ג' אייר תשי"ב)

מאשר הנני קבלת מכתבו מח' ניסן עם המוסגר בו, ונעם לי לקרות בו מאשר ראה במוחש שלב ישראל ער הוא לתורה ולמצותי' ואין הדבר תלוי אלא בהמעורר. ויה"ר שיוסיף בביקוריו בכגון דא ויצליח בהם, וישמש דוגמא חי' גם לשאר מאנ"ש, שממנו יראו וכן יעשו, ואף, שכנראה, עדיין לא זכינו שיעשו הדברים במסגרת חב"ד, שאז בודאי היו נעשים בתוספת אור וחיות, כי אי אפשר שהמשלח לא יפעול אם בדרך מקיף או בדרך פנימי. ויה"ר שישמש הבקור באופן דעד עתה גם בתור הכנה להאמור, נוסף על הענין הכי גדול הנעשה גם בבקורו באופן כזה, והרי אפשר שיוכל לנצל השפעתו גם על שאר הנוסעים עתה בתור שלוחים כמותו — להוסיף בהם חמימות ואור עד שיהי' טופח ע"מ להטפיח בהמקומות בם מבקרים . . .

(ממכתב כ' ניסן תשט"ז)

בטח ידוע לו שביקר אצלי אחיו מוה"ר . . . שי', ובהמשך לשיחתנו מוסג"פ העתק מכתבי אליו ומוכרחני לומר, שהנני מתפלא ביותר על כבודו שי' כי לפי הרושם שעשה עלי אחיו שי' מקבל הוא השפעה ויש להמשיכו ולקרבו עוד יותר460לעניני תורה ויהדות. ובכל זאת, כשמדבר אתי, לדוגמא, עד"ז שחבר הוא בטעמפּל של הקאָנסערוואַטיווע אינו ניכר בו כלל ואינו יודע כלל, שזה דבר שלא כדבעי למהוי.

והאומנם בדעת כת"ר שי', אשר מה שהביאו השי"ת ל . . . הוא רק כדי שיהנה מטובה של . . . ולא יהי' עוד — ח"^* ו היל"ת — תחת ההרפתקאות שעברו עליו במדינתנו מלפנים, ואח"כ האי נוחיות שהי' ב . . . ? ודבר ברור הוא, שכיון שנמצא הוא בעיר אחת עם אחיו שי' והשי"ת זיכהו שיודע הוא כת"ר שי' מאור התורה בכלל ותורת החסידות בפרט, הרי מחוייב הוא, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם כ"ק אביו אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע „כשם שיהודי צריך להניח תפילין בכל יום, כן בכל יום צריך להתענין בחינוך ב"ב שיחיו", ובנדון של כת"ר שי' מוטל החוב והזכות קדוש לקרב את לבם ולב כב"ב של אחיו שי' לעניני תורה ומצות בכל האפשרי. ובלי ספק אשר אם יעבוד בזה מדי יום ביומו ובאותיות המתאימות ובנחת, הנה יצליח בזה.

אפשר הדבר, שה"קלוגינקער" יבוא אליו בטענה, כיון שמוכרח הוא לקבל מהנ"ל תמיכה בגשמיות, לא יהיו דבריו נשמעים, אבל אין הדבר כן. כלל וכלל לא. ואין זה אלא מעצת היצר, וזהו חלקם של כל הת"ח וכל המשפיעים רוחניות, שלפעמים קרובות ביותר, מוכרחים הם לקבל השפעה בגשמיות, דוקא מאלו המושפעים מהם. ואדרבה זהו מחסדי השי"ת. ויעויין ברעיא מהימנא הובא באגה"ק סימן כ"ו: אינון חכמים דדמיין לשבתות ויו"ט לית להון אלא מה דמתקנין לי' ביומא דחול וכו'. ויעויין ג"כ בספר המצות להצמח צדק דף קי"ב ע"ב, במ"ש רבינו הזקן ע"ד הנהגת הרב הקדוש ר' מענדל באַרער שהי' נוהג שלא הי' אומר דברי תורה כ"א במקום שנותנים לו נדבה, עי"ש היטב.

בברכת הצלחה בהנ"ל ות"ח מראש

אם יודיעני בשו"ט בזה

(ממכתב ב' שבט תשי"ב)

. . . מובנת הפליאה והתמי', שאינו מזכיר במכתבו דבר בהנוגע לפעולותיו בהנוגע להפצת היהדות בכלל והפצת המעינות ביחוד, אשר השנה היא שנת המאתים להסתלקות מורנו הבעש"ט ז"ל, וידועים דברי אגה"ק שלו, אשר לכשיפוצו מעינותיו חוצה קאתי מר. וכן לא — מהשתתפותו בפעולות בית ליובאַוויטש, שגם בזה פליאה גדולה לאחרי אשר ההשגחה העליונה זיכתו בהקירוב הגדול ופנימי מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל. ויהי רצון שיבשר טוב גם בזה.

(ממכתב ח"י סיון תש"כ)

461. . . לפלא שבמכתבו אינו מזכיר כלל אודות פעולותיו בהפצת המעינות חוצה וניצול כשרונותיו אשר חננו השי"ת בהם בשטח זה. ואף שאמרו רז"ל שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה, מובן שבהנוגע לאלו שאין בחירתם חפשית, בטוחים שמנוצלים הם מתאים לתפקידם, משא"כ באיש הישראלי שעליו נאמר הן האדם הי' כאחד ממנו (עיין לקו"ת אמור לח, ב) אפשר שיעברו ימים חדשים ועוד יותר — שלא בהתאם למרז"ל הנ"ל בהנוגע לבע"ח. וד"ל.

(ממכתב כ"א טבת תשי"ז)

6

. . . והנה כבר מבואר בכ"מ שהענינים דעבר נוגעים לעניני שכר ועונש, ובהנוגע להמדובר בעצמו — בעבודת התשובה. ועניני הוא להיות שליח לעורר את כאו"א לנצל כל כחותיו וההזדמנויות שניתנו לו מהשגחה העליונה למלאות תפקידו בהווה ובעתיד, תפקידו הנפשי והפנימי, וכדבר משנה אני נבראתי לשמש את קוני. ובמילא מה שמענין אותי הוא הנהגתו בהווה ובעתיד, אם הוא מתאים להכתוב לעיל — שעושה ככל יכולתו בהפצת המעינות חוצה, שהדרך הכי קרובה לזה היא במסגרת צעירי אגו"ח. ובפרט שמעטים העוסקים בזה. וכנראה שבקשר עם הזעזועים שבעבר צריכים לחיזוק ותוספת כח, וד"ל. ויה"ר שבדואר החוזר יבשר טובות בכל זה, היינו בהנוגע לפעולות עצמו ובהנוגע לפעולות כאו"א מהחבורה. ויעורר את ההנהלה שיתרגלו לכתוב מהנעשה ע"י צעירי אגו"ח לעתים קרובות, שידיעה זו עצמה שמתקרב זמן הכתיבה, בכחה לעורר הכחות ולהוסיף במרץ, כנראה במוחש . . .

(ממכתב ח"י אדר תשט"ז)

לפלא שזה זמן שאין ממנו כל מכתבים וידיעות, אף שתקותי חזקה שמתאים להציווי דמעלין בקדש מוסיף בפעולות בהחזקת היהדות תורה ומצותי' ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה (וע"פ המבואר בכ"מ אשר החוצה מתחיל מהחוצה של עצמו, מחוץ לנקודה הפנימית של נפש השנית בישראל, שהיא החכמה ועד להחוצה כפשוטו הפעולה בהזולת בחוצה ממש). והרי כיון שנצטוו על זה, בודאי שניתנה האפשריות והיכולת למלאות זאת, ואין הדבר תלוי אלא ברצון. ובפרט אשר462נמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ט, שנת סגולה להפצת מעינותיו שהיא היא תורת החסידות,

בברכה לחג הפסח כשר ושמח ולבשו"ט

(ממכתב ו' ניסן תש"כ)

. . . ומה שמבאר מצב רוחו — מהחלישות באיזה מפעולות צעירי אגו"ח ואנ"ש, בפרט ב . . .

מובן וגם פשוט, שאיפכא מסתברא, ובדוגמת האדם בעצמו — שכשמרגיש חלישות באיזה מאבריו, פשיטא שאין זה טעם שיביא הוא חלישות בשאר האברים. ואדרבה אחד מדרכי הרפואה להאבר שנחלש — הוא ע"י חיזוק ותוספת חיזוק בשאר האברים.

והרי כל ישראל הם קומה שלימה אחת, ועד"ז קומה בתוך קומה — אנ"ש חב"ד וצעירי אגו"ח במיוחד.

במלות אחרות, באם רואה (והרי הכל בהשגחה פרטית) שבנקודה אחת או יותר, ישנה חלישות, בודאי שזהו הוראה באצבע מלמעלה, שעליו לעורר השייכים לזה ע"ד החלישות, ולפעול בעצמו — שיכפלו וישלשו פעולות האמורות, בכדי למלאות מה שחסר והוספה. וגם זה עיקר בהאמור — שכיון שלפום גמלא שיחנא, הנה דרישת הוספה האמורה ה"ה הוכחה שהוסיפו לו גם בכחות נוספים ויכולתו שיוסיף כהנה וכהנה, בפעולותיו שעד עתה. ועליו רק להוציא הנ"ל מהכח אל הפועל, וק"ל. ולפשיטות הענין אין הדבר דורש ביאור נוסף. ואחכה לבשו"ט בכל האמור, וגם מפעולתו על חבריו בנקודה האמורה. וגם בזה אין לך דבר העומד בפני הרצון.

(ממכתב כ"ז ניסן תשי"ט)

אין ענטפער אויף אייער בריף פון כ"ד סיון, אין וועלכען איר שרייבט וועגען אייער אַרבעט אין פערגאַנגענע חדשים.

זעלבסט פאַרשטענדליך אַז עס איז גורם צער דערוויסענדיק זיך, אַז ניט נאָר ווערט די אַרבעט ניט פאַרגרעסערט און אויסגעברייטערט נאָר אין געגענטייל די צאָל באַזוכערינס איז ווייניגער געוואָרען וכו'.

463אויב אפילו מען זאָל אָננעמען אַז די טעמים וועלכע איר שרייבט, זיינען פּינקטליכע די גאַנצע הונדערט פּראָצענט, איז נאָך דערמיט קיין זאַך אויפגעטאָן געוואָרען, און בפרט נעמענדיק אין אַכט, אַז יעדער פון אונז איז אָנגעזאָגט געוואָרען צו פאַרמערען די גוטע פעולות, איז דאָך זיכער, אַז בעפאָר דעם אָנזאָגען, האָט השי"ת צוגעגרייט די מעגליכקייט צו קענען אויספאָלגען דעם אָנזאָג, וואָס פון דעם איז פאַרשטענדליך, אַז אויב ביז איצטער האָט מען ניט מצליח געווען אין דעם, איז דאָס ניט צוליב דעם ניט קענען, נאָר צוליב דעם וואָס מן הסתם איז ניט גענוגענד געטאָן געוואָרען אָדער עס איז געטאָן געוואָרען ניט אויף דעם פּאַסענדען אופן אין געוויסע ערטער און אין געוויסע קרייזען.

פאַרשטענדליך איז, אַז איך בין ניט אויסען צו זאָגען מוסר אָדער שווער מאַכען אויפן האַרצען, נאָר מיין כוונה מיט דעם איז, נאָך אַמאָל צו באַטאָנען, די גרויסע מעגליכקייטען וועלכע זיינען אייך געגעבען געוואָרען צו אויפטאָן אין יהדות בכלל דורכגענומען מיט חסידות'שע ליכטיקייט און אין חסידות בפרט, וואָס עס איז אַ גרויסער היזק די וואָכען און חדשים וועלכע גייען דורך ניט אויסניצענדיק די מעגליכקייטען אייערע אין דעם.

און השם יתברך זאָל העלפען אַז בדרכי נועם ובדרכי שלום, זאָלען זיך די אַלע חבירות צוזאַמענריידען ווי אַמבעסטען צו טאָן אין דעם העכסט וויכטיגען ענין לויטן וואונש פון רבותינו הק' — וואָס פאַרשטענדליך אַז אויך אין די זומער חדשים מוז מען טאָן אין דעם, אויב אפילו מיט אַנדערע וועגען און אופנים ווי אין די אַנדערע חדשים פון יאָר, און זאָלט קענען אָנזאָגן גוטע בשורות בקרוב אין דאָס אַלץ אויבען געזאָגטע.

(ממכתב כ"ז סיון תשי"ז)

6

ז"ע נמסר לי ממחו' הרב . . . תשורת כ' פוטוגרפיא ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מיום כ"ד טבת תש"*. ות"ח ת"ח.

ומהנכון ביותר וביותר אשר במחנו הט' יעורר כ' את כאו"א, אשר משער שגם אליו כיון כ"ק מו"ח אדמו"ר בכתבו במכ' „אנ"ש", ע"ד תוכן מכתב זה. ויציע לכאו"א לעשות סה"כ מהזמן שעבר מאז (חמש עשרה שנה! ובתקופתנו, כנוסח דאמרי אינשי — תקופת האַטום): מה נעשה בכיוון אודותו מדובר במכתב, מה נעשה בכיוון ההפכי.

464והרי כיון שזכה כ' לקבל מכ' הנוגע לרבים — עכ"פ „עניי עירך" עליו הם. וידוע סיפור חז"ל (שבת נה, א) שאם לפני הקב"ה גלוי מי לא מקבל הדברים — לבנ"א מי גלוי?

(ממכתב ה' אדר תשי"ח)

תקותי שבטח הגיעה צלחה ל . . . ואתענין לדעת אם במשך הנסיעה התראה עם מר . . . וב"ב — שי', כיון שנוסעים הם באני' אחת. כן אם היתה הזדמנות בכגון דא להפיץ המעינות חוצה, וכמדובר זה כו"כ פעמים אודות הנחיצות לנצל כל ענין והזדמנות בכיוון זה. ובפרט ע"פ תורת הבעש"ט, כמבואר בהענין דבנ"י התועים בארצות (נדפס בסו"ס לקו"ת הוצאת קה"ת).

כן להעדפה ולתוספת — באתי לעורר אשר במשך שהותו ב . . . בודאי ידבר, נוסף על פ"ש מכאן ומהענינים בההתועדויות דכאן, בהנוגע לישיבות הערב, אודות הפעולות הטובות וגודל הענין, ואיך שעורר זה שינוי מהות בהתלמידים ועל כל סביבתם, ואין לנהוג בזה בנוהג של ענוה, שהרי על כגון דא נאמר ואתהלכה ברחבה, וביחוד כשנוגע לפועל ונפק"מ לפועל ולתוצאות העבודה בהנוגע לישיבות הערב ב . . . וידוע הבחינה בכגון דא מאיזה צד באות הטענות וכו' (נדפס בהיום יום כ"ג סיון).

פשוט שאין בהאמור סתירה, למה שדברתי עמו בהנוגע לישיבות הערב, בחדר לפנים מחדר, — שהרי בעניני קדושה נצטוינו להעלות בקדש, ושלא להסתפק כלל בהישגים שבעבר ואפילו בהווה. ובעניני קדושה הרי, בלשון רבנו הזקן בספר התניא שלו ספי"ג: בחי' ראש ומוחין של מדרגות תחתונות הן למטה מבחי' עקביים ורגלי מדרגות עליונות מהן. ולא נסתפק רבנו הזקן בזה, ומייסד הענין עוד יותר, וכסיומו: וכמאמר רז"ל רגלי החיות כנגד כולן. והענין בא בביאור על מה שקדמו, בנוסח מודגש עוד יותר, אשר „כל מעלות ומדרגות שלמטה הם כאין לגבי מעלות ומדרגות שלמעלה מהן".

וזהו גם היסוד למה שדברתי עמו ע"ד השלב השני בהתפתחות ישיה"ע. ובעזר הכשרונות שחונן בהם, באם ינצלם כדבעי ובמרץ הדרוש בענין זה, הרי תקותי שיבוא ג"כ בקרוב השלב השני. ואז על הענין כולו — יש להמליץ דברי רבנו הזקן הנ"ל, אלא שכמובן וגם פשוט — לא רק במ"ש כאין וכו' אלא והוא העיקר, ששלב הקודם — המצב בהווה — הוא מעלה ומדרגה בקדושה עד שנקרא ראש ומוחין וכו'. וק"ל.

באם ימצא יום או יומים פנוים, מהנכון שיבקר ב . . . ובעיקר בהישיבה אשר שם, וימסור פ"ש ממני להר"מ ור"י שי' ובבקשת רשותו למסור פ"ש ממני גם לתלמידי465הישיבה שי'. ומובן שפ"ש שלי ענינה, שימסור איזה ענין של תורה והתעוררות ששמע בעת ההתועדויות. ואל בינתו אשען באיזה ענין יבחר.

בברכת הצלחה בכל הנ"ל ולבשו"ט

(ממכתב ז' טבת תש"כ)

6

לאחרי שתיקתו הכי ארוכה סו"ס נתקבל מכתבו, וגם בו אינו כותב מהתעסקותו בכלל ומשיעוריו בתורת הנגלה והחסידות בפרט — נוסף על שלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא הידועים, ובטח ימלא בהזדמנות הבאה.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל. ובודאי למותר לעוררו ואת זוגתו — שיחיו ע"ד ההשתדלות אצל כל אלו שמזכיר במכתבו וזקוקים לזה לקרב לבם יותר ויותר לאבינו שבשמים ללימוד תורתנו תורת חיים וקיום מצותי' כדבעי, ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ובטח יודעים או מודיעם מתורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', ויהי רצון שגם בזה יצליח.

מה שכותב אודות האברך . . . צריך הי' להסבירו, אשר עליו לנצל כל יכולתו וכל מרצו וכל כשרונותיו להפיץ היהדות בהסביבה בו נמצא עתה. ויהדות פירושה לא רק אמונה שבלב בלבד אלא במילואה, וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, וחזקה לתעמולה שאינו חוזרת ריקם. ואף שכל התחלות קשות, הנה כיון שמרצונו הטוב בחר להכנס לסביבה זו, הרי ע"י בחירה זו עצמה לקח על עצמו האחריות לעבוד בכל כחו למילוי תפקיד האמור לעיל, ויה"ר שיצליח . . .

(ממכתב י"ח תשרי תשט"ז)

נעם לי לקבל פ"ש ממנו ע"י מר . . . אשר סיפר לי ג"כ, אף כי ראשי פרקים, מעבודתם בצל קורה אחת.

ויהי רצון אשר ינצל כשרונותיו אשר חונן בהם מהשגחה העליונה והאפשריות שניתנה לו — להפצת היהדות המסורתית הלוך והוסיף הלוך ואור ומתוך שמחה466וטוב לבב אשר על ידי זה מתוסף בהצלחת העבודה כנראה במוחש ומעשה רב, וינעם לי להתבשר טוב בכל האמור.

בודאי לדכוותי' למותר להוסיף, אשר האמור כולל ג"כ — ומהעיקרים בזה — הוספה בקביעות עתים לתורה לעצמו הן בנגלה והן בחסידות ובפרט ע"פ המבואר בגודל ההכרח בלימוד פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות בימינו בדרא עקבתא דמשיחא ובאה"ק ת"ו ארץ עלי' נאמר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

בכבוד ובברכה לבשו"ט

(ממכתב ג' שבט תשכ"ג)

בנועם קבלתי הבשורה הטובה על דבר פעולותיהם להפצת היהדות, חדורה באור וחום חסידותיים, ושעושים בזה בהתמסרות והתלהבות.

ורואים במוחש שפעולות הנעשות בשמחה ובהתלהבות מצליחות הרבה יותר.

ויהי רצון שימשיכו בזה באופן דמוסיף והולך ואור.

ואם בכל מקום פעילות זו מוכרחת היא, על אחת כמה וכמה בארצנו הק', „ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ובפרט בעיר הקודש צפת.

ובנקודה שהזמן גרמא, שמכתב זה נכתב למחרת שבת־קודש פ' יתרו, שנקודתה מתן־תורה, תורת־חיים מאלקים חיים, שנתקבלה פה אחת מכל בני ובנות ישראל בקריאה הנלהבת: „נעשה ונשמע!", ובהקדמת „נעשה" ל"ונשמע". והרי כל הנשמות מכל הדורות עד סוף כל הדורות היו שם והשתתפו בקריאה זו.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות

בכל האמור

(ממכתב ח"י שבט תשד"מ)

467. . . במענה על מכתבה, בו מודיעה מקביעות זמן חתונתה ליום שהוכפל בו כי טוב . . .

הנה יהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים.

תקותי שסיומה במכתבה — שמחוסר זמן חדלה להתעסק באיזה ענינים, לא יגע זה בעסקנותה בפעולות דהחזקת היהדות והפצתה, ובכללן פעולות במסגרת נשי ובנות חב"ד, שהרי התעסקות בפעולות כאלו — זהו מההכנות המתאימות לחתונה ולבנין בית בישראל בנין עדי עד מאושר בגשמיות וברוחניות. והשי"ת יצליחה לבשר ור

(ממכתב כ"ט סיון תשי"ז)

במענה למכתבה משילהי שבט, בו כותבת ע"ד אופן פעולת בעלה שליט"א מעת בואו חזרה מכאן, והתוצאות בהנוגע להמשפחה, כיון שעסוק הוא ביותר וכו', וכפי שכותבת — אפילו בתוך החברה שלנו מביטים על הנהגה זו בתמהון וכו'.

והנה לכל לראש עלי לשלול הטענה האחרונה. שהרי יסוד והתחלת כל ד' חלקי השו"ע: אל יבוש מפני המלעיגים. ובפרט שצ"ע טעם הלעג אם אינו מפני קנאה וכיו"ב. והלואי שתהי' קנאת סופרים — שתוצאותי' — תרבה חכמה.

בהנוגע לגוף טענתה היא מובן שבכלל צודקת, שעל הבעל והאב להקדיש מזמנו לאשתו ולהילדים, כי פשוט בתכלית, אשר לא פחות חשוב הוא משאר מצות תוה"ק. וידוע דברי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בדברו ע"ד הנ"ל, שכמו שצריך להניח תפילין, כן וכו'. אבל ביחד עם זה, בטבע כל עבודה בשטח חדש — שאי אפשר לצמצם הזמן ולהגבילו מתאים להשעון, באם רוצים להתחיל את העבודה באופן שתהי' מבוססת ובת קיימא. ואם בכל אדם הדברים אמורים, עאכו"כ בהנוגע לבעלה שי', שבודאי מכרת אותו שאינו אדוק בשיטת הדרך הממוצע, וכשמתחיל בעבודה ה"ז בכל ההתלהבות, ובאם יצמצמוהו באיזה אופן שהוא — גם מלכתחילה לא יתחיל. אבל ע"פ הנראה, השערתי וקרובה היא לודאי בעיני, שלאחרי שתעבור תקופת ההתחלה בעבודתו בשטחים החדשים, בודאי שיכנס למסלול, ואז ימלא חובתו קדושה בתור בעל ואב כנ"ל. ועוד זאת שלא יגע זה גם ביעילות פעולתו בשטחים החדשים. וכידועה הדוגמא על זה, אשר למרות שהרבה הקב"ה תומ"צ לישראל עד למספר תרי"ג, הנה לא לבד שאין מצוה גורעת וסותרת השני' אלא אדרבה אמרו חז"ל — מצוה גוררת מצוה. ולכתבה — מה יפול בחלקה, הרי הלואי שתרבנה כמותה בישראל, אשר בעליהן יזכו להתעסק בחינוך בני ישראל המקרב את לבם לאבינו שבשמים. אשר שכרם ושכר כל המשפחה, ובפרט האשה שהיא עוזרתו בדרכו זו, אין די באר — הן בגשמיות והן ברוחניות.

468נעם לי לקרות בסיום מכתבה, אשר רואה היא פרי טוב בעבודתה בביה"ס — בהתקדמות הכתה שלה והנהגת התלמידים, ויהי רצון שגם בזה תוסיף ההצלחה והברכה, ותבשר טוב אודות כל הענינים אודותם נגעה במכתבה זה.

(ממכתב כ"ה אדר תשי"ח)

לפלא^* הכי גדול שלאחרי שמדברים ובאריכות וכו"כ פעמים ע"ד תורת הבעש"ט (שבכל דבר, הוראה בעבודת השם) וגם הן בעצמן בודאי נואמות עד"ז, כשקרה להן ענין שכונתו ברורה מחפשות ביאורים משונים בתכלית (שאולי זה לצערן ח"ו, איך תחזרנה לביתן וכו') מלבד הפירוש הפשוט: אפשר הי' לפרסם התומ"צ יותר, יותר משנעשה בעת הקאָנווענשאָן, ומזכין אותן ע"י שלג היורד מן השמים, להשלים הנ"ל ע"י שופי (כלא כרגיל) (ע"ד השלג) סטראָנג ביהדות וכו', ובעיר בשדה התעופה במכתבי־עת וכיו"ב וכו'.

(ממכתב כ"ב שבט תשל"ט)

469. . . לפי התכנית הנה התחלת חדש מנ"א יגיעו האברכים השלוחים שליט"א לאה"ק ת"ו. ויה"ר שיצליחו בשליחותם, אשר הנקודה התיכונה היא הפצת המעינות (עד שיגיעו גם) חוצה — כיון שזהו דרישת השעה, הקדמה והכנה לביאת משיח צדקנו ב"ב, אשר אז קאתי מר לכשיפוצו המעינות ואשרי המשתדל בזה — שהוא הנוטל חלק בראש . . .

(ממכתב כ"ט תמוז תשט"ז) ב"ה, ה' אלול תשט"ז

ברוקלין

לכל אחד ואחת מאנ"ש, וביחוד להנהלות

ארגוני ומוסדות אנ"ש אשר באה"ק תובב"א,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

נעם לי לקרות מכתבי אנ"ש שי' מאה"ק ת"ו מעת ביקורם של השלוחים האברכים הרבנים שליט"א באה"ק ת"ו וגם לאחר זה, בם מתארים ההתעוררות שהביא הביקור, ההחלטות שנתקבלו בכו"כ מקומות וחוגים, והרושם הכללי וגם הפרטי שהשאירו בביקורם, דבריהם ופעולותיהם.

ואחרי כל זה, בודאי למותר לעוררם, אשר כל הענינים האמורים, מבלי להמעיט החשיבות שלהם וערכם, וכידוע פתגם כ"ק רבותינו נשיאינו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ובפרט כשבאה בדברים היוצאים מן הלב ומאלו הנמצאים באהלה של תורה, נגלה וחסידות, הרי לאחרי כל זה — בהתחשב עם התכלית המקווה, הענינים האמורים הם בגדר חרישה ובכמה מקומות גם זריעה, וכמו — שבמשל — נראה כמה הרפתקאות עדיין לאחרי החרישה וגם הזריעה עד שמביאים הדבר לשלימות; הרי כן הוא גם בנמשל, שכמה מלאכות מחשבת ובלשון חז"ל ע"ד הצחות, מלאכות שבהם נבנה המשכן עליו נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, צריכים להעשות עד שיוגמר הדבר.

ופשוט אשר מלאכות אלו מחובתם וגם זכותם של כל אנ"ש בתוככי כאחב"י הנמצאים באה"ק ת"ו, וביחוד ולכל לראש — ארגוני אנ"ש, אשר אינה דומה מצוה הנעשית ע"י רבים לנעשית ע"י יחיד ויחידים.

ובודאי למותר להוסיף, אשר כל עוד רושם הביקור ועניניו קרוב בזמן — חיותו גדולה יותר, ובקל יותר להמשיך בכל הענינים הצריכים לבוא לאחרי הביקור באופן הכי יעיל ובתועלת הכי מוצלחה.

470ובפרט אשר הזמן גרמא, שנמצאים אנו בחדש הרחמים, אשר, בלשון רבנו הזקן, המלך מה"מ הקב"ה נמצא בשדה והרשות לכל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בספ"י ומראה פנים שוחקות לכולם (לקו"ת ראה לב' ב'), אשר מובן שכמים הפנים לפנים מתעורר כן גם האדם התחתון, איש ואשה הישראלים, אשר אתם קרוים אדם.

הצעתי אשר, אם לא נעשה כזה עד עתה, הרי תיכף לקבלת מכתבי זה, יתייעצו ביניהם איך לגשת לפעולות בכיוון האמור בהקדם הכי אפשרי, למנות ועד מצומצם או גם יחידים על פעולות מסוימות (בכדי שלא יעשה בענין כבקדירה דבי שותפי), ויגשו תומ"י גם להבאת ההחלטות בפועל.

ויהי רצון אשר מלכנו שבשמים, הנמצא עתה בשדה וכאמור, יקבל גם בקשתנו זו להצלחה בכיוון האמור ובפעולות האמורות, ההצלחה הכי גדולה ומופלגה, ויקבלה בספר פנים יפות, שעי"ז בטלים כל ההעלמות וההסתרים, וילכו מחיל אל חיל לא לבד בניצול הביקור ורושמיו, אלא גם בהוספה עליהם כהנה וכהנה בכל הפרטים.

המצפה לבשו"ט ומפורטות בהנ"ל

וחותם בברכת הצלחה מופלגה בהאמור

וכתיבה וחתימה טובה לכאו"א וב"ב שיחיו

. . . נעם לי לקרות הראשי פרקים מפעולות האברכים השלוחים הרבנים שליט"א באה"ק ת"ו. ובודאי עוד ימלא בזה בהענינים בהם משתתף, ויעורר שיעשו ככה אלו שהשתתפו בשאר הפעולות שהוא כותב אודותם רק ראשי פרקים מפי השמועה. ונקודה הכללית בכל זה היא, שאחרי כל העילוים — ביקורם של הנ"ל הוא מעין חרישה ובמקצת גם זריעה. ועתה באה עיקר העבודה — המוטלת על אנ"ש בכלל וצעירי אגו"ח ביחוד — לעשות כל שאר המלאכות דחשיב תנא בסידורא דפת עד שיהי' — בלשון החסידות — דבר ראוי לאדם עליון שעל הכסא, עולה על שולחן מלכים הוא ממה"מ הקב"ה, והנמשל מובן, ומהנכון שתומ"י, כל זמן הרושם חם וחי, יתייעצו ביניהם איך לנצל הביקור והפעולות של הנ"ל באופן הכי יעיל, והשי"ת יצליחם.

אף שכותב הנני עד"ז גם להנהלת צעירי אגו"ח, כבר הראה הנסיון שלפעמים מתקבל זה כקדירה דבי שותפי, וכיון שהצליח הוא בכגון דא עד עתה להניע את הגלגלים וכו', יה"ר שיצליח בזה גם עתה נוסף על פעולותו הוא בעצמו.

(ממכתב ה' אלול תשט"ז)

471מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ז סיון, ויה"ר שבקרוב יבשר טוב מהמשך הפעולות אודתם כותב במכתבו זה, המשך בהנוגע אל הפועל, ושיהי' באופן של קביעות, וע"י שתהי' קביעות בזמן וקביעות בנפש של המארגנים — תתבסס הקביעות ותמשיך אלי' גם את אלו שלעת עתה אומרים בנפשם שאינם עדיין מאנ"ש.

בודאי ינצל ככל האפשרי המצאו במקום חדש, וישפיע על הנמצאים עמדו ככל האפשרי והדרוש, ובאותן שגם לאחרי חזרתו משם בשעה טובה ומוצלחת, יומשך הקשור שישמש צנור להחדרת התורה ומצותי' מוארים באור וחום תורת החסידות. ויה"ר שיהי' בהצלחה מופלגה והשפעתו תפעול בהמושפעים טופח ע"מ להטפיח. וע"ד פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הידוע שהשלימות הוא בלדת הנכד, שמזה מובן שעד"^* ז הוא ב"לבניך אלו התלמידים" ששלימות המשפיע הוא כשיש תלמיד לתלמידו, ולהעיר מהתוספתא סוף עדיות הובאה באגרת דרב שרירא גאון, דכשיש תלמיד לתלמידו קורין לו רבן.

(ממכתב כ"ז סיון תשט"ז)

במענה על מכתבו מיום הבהיר חג הגאולה י"ג תמוז, נעם לי לקרות בו מהחלטתו להוסיף בעבודת הקדש ביתר שאת וביתר עז — בהנוגע לעצמו ובהנוגע למושפעיו ובסביבתו בכלל. ויה"ר שישפיע במושפעיו להעשות גם הם משפיעים ומעוררים בהאמור, וע"ד פתגם הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר שלימות האדם הוא כשנולד לו נכד, ועד"ז הוא גם ברוחניות — כשיש תלמיד לתלמידו ומושפע למושפעו, ונרמז ג"כ בדברי רז"ל במעלת מי שזכה שיהי' תלמיד לתלמידו (תוספתא עדיות בסופה עפמש"כ בערוך מע' אביי ואגרת רב שרירא גאון שם) . . .

(ממכתב כ' תמוז תשט"ז)

. . . בשאלתו בענין הנסיעה לכאן — לדעתי אם הביאתו ההשגחה העליונה להאיר אור הדא"ח ב . . . יעבוד בזה עכ"פ במקצת. ואח"כ יחפש „געשמאַקע" עבודות . . .

(ממכתב שלהי אלול תיש"א)

472במענה על מכתבו — בלי הוראת זמן הכתיבה — בו כותב עוד הפעם ע"ד הסברא לנסוע לכאן. ולפלא עליו, אשר כיון שרואה הצלחת השי"ת בעבודתו במקומו עתה, ורואה ג"כ אשר אין מי שיעשה מה שעושה הוא, שכ"ז הוא הוראה במוחש שמצא ענין שליחותו בעלמא דין בחדשים אלו, הרי למה לו לחפש עצות ודרכים איך לעזוב את השליחות ולנסוע למקומות אחרים. ובפרט ע"פ המבואר בשיחת י"ט כסלו תרצ"ט בבלבול העבודה כשמחשבים בשעת מעשה בעבודה אחרת. ונתבאר גם כן בהתועדות כאן, בדיוק הלשון מחשבות זרות, שלאו דוקא שיהי' מחשבות בטלות ועאכו"כ שלא מחשבות אסורות, אלא כיון שזרה היא במקום זה, ה"ה מבלבלת כל העבודה. ובפרט שכל אחד מישראל נק' גוי קדוש, וידוע עד כמה שנוגעת המחשבה בקדשים. ובמילא יעבוד עבודתו במקומו עתה בשמחה גדולה, על אשר זכה להיות צנור דרך בו יומשך ויתוסף בענינים דנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'. ובמשך הזמן, הרי לא מופרך הדבר שיוכל ג"כ לנסוע למקום יותר טוב, אבל לא בהמצב כמו שהוא עתה ב . . . שכמה ענינים גדולים וחשובים עדיין בגדר התפתחות. והאריכות בזה אך למותר.

המחכה לבשו"ט בזה, ובכלל מהנעשה עם

אנ"ש ועניניהם

(ממכתב י"ב אדר ב' תשי"ד)

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ז אד"ש, ובודאי בינתים קבל מכתבי מענה על מכתבו הקודם. ולפלא ולתמי' גדולה בעיני סיום מכתבו (שמבקש לקחת מאתו עבודת ההנהלה ח"ו וכו' וכו') — אפילו בתור קס"ד. שבשלמא אם לפעמים חושב הוא עד"ז הרי זה בגדר — ניט צו עם גערעט — החובל בעצמו, שעכ"פ בידי אדם פטור הוא. משא"כ כשאעשה אני הנ"ל, ה"ז בגדר חובל באחרים. והרי מאמר רז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, העני עושה עם בעה"ב, כן הוא בכל ענין של משפיע ומקבל, וגם בכגון דא בעניני הישיבה שהוא מנהלם ומארגנם. ז. א. שהם בגדר מקבל והוא המשפיע. ואף שזהו בכח רבותינו נשיאינו הק' — בכל זה אינו ממעט היגיעה ולפעמים גם הצער שלו ויגעת ומצאת ולפום צערא אגרא. ואם יש איזה יסוד להתביעות שכותב (שאינו מתחשב כו') מובן ופשוט שצריך לתקן פרט זה, אבל לא ח"ו לנגוע בעניני הישיבה וגם לא בעניניו הוא. ועוד למודעי, שאין שלימות בעולם, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו הידוע, אין טוב בלי רע. שמזה ג"כ מובן שאם יבטלו כל ענין מפני שנמצא בו קצת רע, ה"ז הירוס וחורבן כל ענינים שבעולם.

473המורם מזה, שהשי"ת יצליחו לא רק להמשיך בעבודתו בקדש, אלא גם להוסיף בה. והענינים השלילים ילכו הלוך ופחות. ואם מעט אור דוחה הרבה חשך — עאכו"כ הרבה אור.

ובפרט שנמצאים אנו בימים דמסמך גאולה לגאולה, וידוע הדיוק כימי צאתך לשון רבים, אשר יציאת מצרים הותחלה בט"ו ניסן שנת ב'תמ"ח ונמשכת בכל יום עד ביאת משיח צדקנו, ומובן שבכל יום נתוסף על הקודמו, שיציאת מצרים הרי הכוונה מכל המצרים. ז. א. הענינים המגבילים והמצירים. והכנה למתן תורה וקבלתה. ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא יסיח דעת מכל ענינים המבלבלים להצלחה בעבודתו בקדש, לביסוס והתפתחות . . . אשר במחנם הט', ויבשר טוב לא רק בענינים הכללים אלא גם בענינים הפרטים, שלו ושל כאו"א מב"ב שיחיו.

בברכת חג הפסח כשר ושמח

(ממכתב ו' ניסן תשי"ז)

במענה למכתבו ממוצש"ק, ובודאי מכבר קבל מענה על מכתביו הקודמים, ורואה הנני במכתבו סתירה מרישא לסיפא, שמתחיל בהאסיפות התועדות ונאומים וכו' איך שפעל זה לקרב הלבבות, ומסיים אַז אַלץ טויג ניט וכו', ואף שכבר כמה שנים הורגלו להחשך כפול ומכופל בעקבתא דמשיחא, בכ"ז איזה הגבלה צ"ל אפילו בזה, שהרי בלי גבול הוא רק בהטוב והקדושה, ואין זה נמצא בלעו"ז. וכוונתי שיקח פסת נייר וירשום עלי' מצב החמור לפני שנים שלש שנים והמצב של המוסד עתה, יראה ההתקדמות אשר בדרך הטבע לא הי' לזה כל מקום. ולהזכיר רק שני ענינים מזמן האחרון א) ההקצבה של ארבעת אלפים לירות ות"ק להבנין, באסיפת הקונפרנץ ברומא, בה בשעה שהחלטה כאן היתה שלא ליתן אף פרוטה, וגם ברומא לא היתה השתדלות כזו שבדרך הטבע יסכימו להשינוי מן הקצה אל הקצה. ב) במ"ש במכתבו זה אשר משפחת . . . נדבו כל הסכום שהישיבה צריכה לשלם בעד הבנין. ומסופקני אם אפילו כפי מצבו עתה דנפילת רוח (שאין לו כל הסברה בשכל), יוכל למצוא הסברה בטבע, איך זה בא.

והנה באמת הוכחות הנ"ל לא באו אלא להעדפה, שהרי ידועה הוראה הברורה מכבר, והוא — שכל ענין המחליש פעולות לתומ"צ בודאי שמקורו הוא היצה"ר (עיין היום יום כ"ג סיון) ז. א. ההיפך של ממה"מ הקב"ה. ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו, כבר נתבאר בקונטרס ומעין ובכו"כ מאמרים, יודע שאחת משתי אלה הלנו אתה או וכו'. ומצד ענין הרצון (ודלא כענין השכל) הרי אין נפק"מ אם אין מקיים דבר קל או שעוברים על כל הענין.

474מובן שלא לדרשא קאתינא, אלא להבהיר המצב, שנמיכת רוח יסודה פיתויי ותחבולות יצר הרע, וכשם שלוחם נגדו ופיתותיו כשמדבר ע"ד מצוה דאורייתא כפשוטו, שבודאי מופרך הדבר אצלו, כן ממש בהנוגע לפיתויים אלה.

מובן וגם פשוט, שאין כל הנ"ל אומר, אשר הפעולות בהמוסדות חב"ד ב . . . הם תכלית השלימות, ואין כל מקום לשכלול ושיפור. כי אין פעולות כאלו בעולמנו לאחרי חטא עה"ד. וידוע הציווי שצ"ל לא רק עבודה סתם, אלא עבודת כמאן דבעי למיעבד, שלכן תמיד צריך לחפש המגרעות ולמלאותם ולתקנם, אבל לא ע"י נפילת רוח ונמיכת רוח, יוושע מי שהוא, וגם הענינים אודותם כותב ג"כ לא.

כנראה ממכתבו זה והקודמו — אוחז גם עתה בשיטה הקיצונית, שאי אפשר לסמוך על מי שהוא מדבר הקטן ביותר עד הדבר החשוב ביותר, ובאם זה אי אפשרי לו בעצמו למלאות, הרי זהו סימן מובהק ביותר — שאינו ראוי להתעסק. ומופרך למסור אפי' הענינים הטפלים או התלוים בשפת המדינה וכיו"ב לאחרים. ומשיטה האמורה כאן תוצאה מי?ַדית, שאין מקום להתייעץ עם מי שהוא, שהרי ממנ"פ אם מסוגל הוא להענין אינו זקוק לעצתו של מי שהוא, ובאם אין השכל שלו מספיק, הרי מה יועילו אחרים. שגם לזה אין כל יסוד, לאחרי דבר משנה בפשטות, אין דן יחידי אלא אחד. והמפורסמות ונראה במוחש על כל צעד ושעל אין צריכות ראי'.

ויהי רצון שיכיר את האמת, שאפשר להיות מציאותו הוא ומציאות אחרים, והאחד משלים את רעהו, ואין זה סיבה לנמיכת רוח של מי שהוא — באם זקוק הוא לעצה והוראה, ולפעמים גם תיקון שגיאה, ולא לבד שאין בה כל סיבה להזניח העבודה אלא אדרבה ואדרבה.

המחכה לבשו"ט בכל האמור, ואשר סוכ"ס יעמוד על האמור בהנ"ל מתוך שמחה וטוב לבב, ויוסיף אומץ בחלקו היפה שהעמידתו עליו השגחה העליונה, להיות מהנוטלים חלק בראש בהפצת המעינות במדינת . . . ויהי רצון שיהי' כל זה מתוך שמחה וטוב לבב פנימית ואמיתית — מתוך בריאות הנכונה.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח

ולבשו"ט בהקדם

(ממכתב ב' ניסן תשי"ח) שלום וברכה!

במענה למכתבו מכ"ה מנ"א, ושלשת המכתבים שקדמו לו.

לפלא גדול מה שמתרגש ממכתב שקבל, ושרוצה לפרשו כאילו חל שינוי ביחס שלי אליו.

475והנה פשוט — שאין אני אחראי למה שאחר כותב. כן — לא חל שינוי ביחס שלי אליו. וכמו מלפנים כן גם עתה, תקותי שמתעסק בהווה (ובעתיד) בהפצת עניני חסידות בסביבתו ובעירו ובכל מקום שידו מגעת, ויעשה זה מתוך שמחה וטוב לבב, ובאופן דמוסיף והולך.

ולכתבו על דבר פעולות של איש אחר בעיר וכו' — די ומספיק עבודה בהפצת המעינות והיהדות בשביל שניהם; ויספיק גם לעוד כמה וכמה, באם היו נמצאים . . .

תקותי שכיון שנכנסנו לחדש אלול, יתחזק גם הוא בבטחונו בהשם יתברך המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית, שהרי מתחילים לאמר פעמים בכל יום, לדוד ה' אורי וישעי וגו'.

(ממכ' ב' אלול תשכ"א)

במענה למכתבו מד' חוהמ"פ:

מובן וגם פשוט, ולפלא גם הספק בזה, שעליו להתעסק בענין ה . . . ומכמה טעמים, ולראש ולראשונה, שהדבר הרי מוכרח הוא, והוא כבר נתמחה בענין (למרות הענינים בלתי רצוים אודותם כותב).

ולכללות תוכן מכתבו זה והקודמו, — לפלא שהטענות שלו מופנות לא ע"פ הכתובת הנכונה, ובאם הי' מפנה אותם בנכון, הרי תומ"י הי' בטל כל יסוד לתלונותיו, ואפרש דברי:

חונן מהשגחה העליונה בכשרונות טובים וגם נעלים ביחד עם מרץ המתאים להוציאם מן הכח אל הפועל. כוונתי — בשטח ההוראה, בארגון ענינים ובעסקנות צבורית, אלא ששתי נקודות המפריעות לו לנצול ככל הדרוש וככל האפשרי בהן (שמאיזה סיבה שתהי' — אינו רוצה לשנותן — ובמילא נראה לו שגם אינו יכול): שיתוף פעולה עם אחרים (ז. א. כשותפים, ששניהם מעונינים אך ורק בטובת הענין, ומוכרחים מפני זה לוותר על כו"כ ענינים, וד"ל). והב', שהמרץ — כרגיל בטבע כמה בני אדם — מפריעו במדה ידועה לעשות ענינים בסדר מסודר ומתוכנן. [דא"ג — שגם לזה מועיל שיתוף פעולה עם אחרים, שהרי השני אין המרץ של הראשון מבלבלו לעריכת תכנית וחשבון בעוד מועד].

למרות שתי נקודות האמורות, הנה הכשרונות שלו והמעלות — המנויות לפני זה, מכריעות בהרחבה את שתי נקודות האמורות, אף שאין הן בטלות לגמרי, וכאשר בטח נוכח בהעבר, ז. א. בהס"ה שהי' טוב, ובטוב לא רק בדוחק, אלא הרבה יותר, אף שהיו מגרעות, כנ"ל.

בסיכום האמור: מוכרח וגם טוב, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, שימשיך בעניניו ב . . . וב . . . וב . . . בפרט, אלא שישתדל כפי האפשרי — באם לא לבטל כליל שתי הנקודות הנ"ל עכ"פ למעט בהן . . .

476בידעי תכונות נפשו, יש מקום לומר שהתגובה הראשונה בקרא[ו] מכתבי — תהי', לא ככוונתי להשתדל בהוספת פעולה — כ"א התנועה, בסגנון חז"ל, דמה לי ולצרה הזאת. או — מה שג"כ לא רצוי במדה גדולה, נפילת רוח. ולכן חוזר הנני הכתוב בשורות הראשונות דמכתבי זה, שחונן במרץ יוצא מן הכלל ובכשרונות נעלים ויכול וטוב בגו"ר וצריך ומוכרח שינצלם במילואם דוקא, ופשיטא שדין קדימה בזה — לעניני חב"ד, ובפרט, שכפי שכתבתי זה כמה פעמים — משפיעים ויוצקים (מ'גיסט) הצלחה בכל עניני חב"ד באופן בלתי משוער, אלא שמוכרח — פעולות ולא רק מחשבות ולא שקו"ט וטו"מ באסיפות שהמסקנא שלהן „שב ואל תעשה עדיף, ואני את נפשי הצלתי, שהרי גליתי חוו"ד שלי", כ"א פעולות ממשיות ופעולות בהרחבה כהוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר . . .

ויהי רצון שיקרא וישמע (דערהערין) מכתבי זה כתוכנו האמיתי וכוונתו — שיפעול הגבהת רוח בגו"ר ויוסיף בפעולות מתוך שמחה וטוב לבב.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

וכנ"ל מתוך שמחה וט"ל

(ממכתב כ"ג ניסן תשכ"א)

כותב שב"ה כל הענינים גיין מיט הצלחה ורואים ישועת השם בכל רגע, ובמכ' של טו"ב ימים לאח"ז — בהיפך מן הקצה אל הקצה ממש!

ובמענה עליו (עכ"פ בקיצור): בבואם ל . . . — התחילו „מא"ב" בכל הענינים — עתה מצבם: ה' ברכם בבנים ובנות שליט"א הולכים בדרך התומ"צ מקור לנח"ר אמתי רב. יש להם בית משלהם, הקימו בעיר מוסדות וכו' עד שנתהפכה למצב שאפילו אחרים הקימו שם כולל וכו', הפיצו שם כו"כ מיליונים דעניני תומ"צ, שמם מפורסם וחשובים הם אצל שלטונות העיר וכו' ואפילו הגוים וכו'.

ואחר כ"ז שואלים למה ישנם כאלה שמקנאים אותם (בלי עה"ר)? והם מתאוננים שמזלם „אינו טוב" וכו'?!

מצב הכספי — כו"כ פעמים הי' כיו"ב וסו"ס נסתדר, וגם עתה יהי' כן — אלא שצ"ל התייעצות ב . . . כמש"כ וכמה פעמים, ועשי' בדרך הטבע. ועוד ועיקר — בטחון בהשם.

כמה גדול כל החובות לאחרי עבודה של ריבוי שנים ופעולות?

הקס"ד „המוזר"^* — לעזוב, ר"ל, כהנ"ל ולהתחיל מחדש ומא"ב במק"א? האומנם זהו ענין הזקוק למענה?

כמובן ופשוט צ"ל תפלה להשם למלאות כל הצרכים ומידו המלאה כו'. תפלה477עוה"פ ועוה"פ. אבל ופשוט שביחד עם זה צ"ל הקדמת תודה על חסדיו המרובים שאחת תוצאותיהם — שמחה אמתית וגם דנפה"ב.

יקבל גמ"ח (לשלמו לא יאוחר מסוף ג' שנים) ע"ס . . . לכיסוי החובות.

אזכיר עה"צ ויבש"ט.

(ממכתב ר"ח מנ"א תשמ"ב)

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ט אייר, ולפלא עליו שלאחר שראה, הוא וכן כללות אנ"ש, הצלחה מופלגה בענין הישיבה במציאות הבנין וקנינו כו', הנה על כל צעד ושעל עדיין מלאים הם ספיקות, וכלשונו במכתבו, אין להם שום ציור ובאיזה אופן לגשת אל העבודה — וזה לאחרי שמתעסקים בזה איזה שנים, ונתרבו בע"ב כאלו שמראש לא פללו לזה, נוסף על הענין שגם ילדי ה . . . נצטרפו אליהם כו' וכו'. וכ"ש וק"ו — ומה במדינתם לפנים, שהי' הדבר קשור במס"נ, הרי התעסקו בחינוך ולא התנו תנאים עם הבורא ית' ש?ַראה נסים על כל צעד וצעד ובא"ל א"א להמשיך בעבודה, עאכו"כ במדינתם עתה, שאפילו בדרך הטבע ישנה אפשריות להמשיך בהדבר, ועאכו"כ שאין מקמצים בנסים — אלא שצריך להתבוננות קלה ופקיחת עינים במקצת עכ"פ . . .

נהניתי ממ"ש אשר במשך ביקורו ב . . . נפגש עם כמה אברכים מי שהיו תלמידי . . . מלפנים, ובודאי גם להבא יעמוד עמהם בקשר מכתבים ולהשתדל ג"כ שיחזרו להישיבה לכה"פ על משך איזה זמן.

מ"ש אשר משפחת . . . שיחיו השאירו ההמחאות ששלחו מכאן בשביל הישיבה אצלם לזכרון, והכניסו להבאנק ע"ח הישיבה חילופם ובאיזה תוספת. הנה אם הנהלת הישיבה נתנה הסכמתה על כך הרי יישר חילם.

המחכה לבשו"ט בכל הנ"ל ובברכת הצלחה

בעבודתו בקדש ובעניניו הפרטים, הוא וכל

ב"ב שיחיו ולקבלת התורה בשמחה

ובפנימיות

ד ר

בטח התועדו במשך ימי הפסח ול"ג בעומר ויעשו כן גם בחג השבועות. ות"ח אם יודיע פרטים בזה.

(ממכתב כ"ח אייר תשי"ד)

478במענה על מכתבו מכ"ה שבט והקודמים, כן נתקבלו הפ"נ שלו ושל ב"ב שי', נהניתי לקרות בו שגם הם רואים התפתחות הישיבה, ובודאי יוסיפו בעסקנות בזה להבא, ובמילא תתוסף בההתפתחות והתוצאות כ"פ ככה. ומה שכותב שחסר משפיע כדבעי כו' וכו' — הנה אם היו מתחשבים בהענינים החסרים תמיהני אם מי שהוא הי' נגש לעבודה, כי הרי אין שלימות אלא למעלה כו'. וכבר כתבתי כ"פ, שכיון שההשגחה העליונה הביאתם למקום פלוני, בודאי ניתנו להם הכחות כפי הנצרך באותו מקום באותו זמן, ובלבד שינצלו יכולת זו במילואה (שאז אפשר יתוסף גם ביכולת. וע"ד המובא בענין תלמוד תורה שלאחר שיגעים ולומדים ככל האפשרי מצד האדם — לפעמים זה גופא מוסיף ביכולתו וכו'). וכפסק משנתנו אשר אף שאין עליך המלאכה לגמור הנה אין אתה רשאי להפטר ממנה. ובפרט שהזמן קצר, כי הנה זה עומד אחר כתלנו, והמלאכה מרובה. אבל מובן ופשוט, שצריך לגייס (מאָביליזירען) את כל אנ"ש הנמצאים במחנם הט', שלא לבד שכל אחד צריך להשתתף בענין הישיבה, אלא שצריך להוסיף עוד בזה מזמן לזמן, כי הרי דבר שבקדושה הוא הולך וגדול . . .

(ממכתב ח' אדר תשט"ו)

. . . מצער מ"ש שלפעמים כשבא הרה"ח רב פעלים כו' . . . לשיעורו, מוצא רק שנים או אחד שומע וכו'. ואף שמובן שבכ"ז צריך לבוא, שהרי המקיים אפילו נפש אחת מישראל ה"ז כאילו קיים עולם מלא, אבל מובן שההפצה היא ע"י שמספר השומעים יתרבה ולא רק באיכות אלא גם בכמות, וק"ל.

ומ"ש שיש קישוים, פלא גדול ששומע לפיתויי היצר שישנם קישוים — בה בשעה שידוע פס"ד של מעלה, אשר בגלל המס"נ של רבנו הזקן על תורת החסידות, הנה פסקו בבי"ד של מעלה אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה (נדפס בס' קיצורים והערות לתניא סוף עמוד קכ"ב). וכל העומד ליבטל — כבטל דמי . . .

(ממכתב ב' ניסן תשי"ז)

. . . ויה"ר שילכו הענינים הלוך וטוב. והרי דרישת השעה היא הפצת המעינות, הפצה דוקא, וכיון שדורשים זה בודאי שניתנה היכולת והאפשרית, אלא שמטעמים479הידועים ליוצר, קשור זה בהעלמות והסתרים, וכשמביטים על הדבר כנסיון, ופועלים מתאים לזה, מתקיים מ"ש כי מנסה ה"א אתכם לדעת הישכם וגו' מנסה ל' נס והרמה, ועיין המבואר בלקו"ת ס' דברים יט' ב ואילך . . .

(ממכתב ב' שבט תשי"ח)

6

. . . במ"ש אודות הקישוים ההעלמות וההסתרים, בודאי שמע ע"ד הרמז של הכתוב (במדבר יג' לג) ונהי בעינינו כחגבים (ועי"ז ולכן) וכן היינו בעיניהם. ולו הכירו יראי ה' בכלל והחסידים ביחוד את הכחות אשר ניתנו להם, היו נגשים לכל ענין באומץ לב שלא בערך מאשר עתה, ובדרך ממילא היו בטלים כמה העלמות והסתרים וגם קישוים. ועד"ז . . וכהענין הנאמר בתניא סוף פרק כ"ט ולכן מיד שקצף ה' עליהם וכו' ומזה יכול ללמוד כל אדם כו'. ואין הענין יוצא מידי פשוטו אשר כל אדם, הוא בפו"מ כאו"א מאתנו . . .

(ממכתב ח' כסלו תשי"ז)

. . . ידוע מאמר הזהר הועתק באגה"ק דכל קושיא מסטרא כו', והוא נוסף על המאמר הידוע סתם מקשן כו' (מובא בספרי המפתחות משו"ת חוות יאיר), ובנדון דידן ראינו במוחש שהמקשים קושייתם באה לאחר החלטתם לגלות אי שביעת רצונם (או עוד יותר גרוע מזה) ומחפשים ענין במה לתלות את זה. וכשיתרץ פרט אחד הרי יטרידם לחפש אחרי „עולה" ואמתלא אחרת. (וכמובא דאמתלא פירושו אמת־לא) וכשיהי' בהחלט אצל אנ"ש, ואלו שיש להם השפעה בסביבתם בפרט, אשר ליובאַוויטש הוא טוב ויהי' זה בתוקף — לכה"פ כמו אי שביעת רצון של הנ"ל, הרי אפילו מעט אור דוחה הרבה חושך. משא"כ כשרואים חלישות ונמיכת רוח ועניוות שלא במקומה מאנ"ש, הרי זה גורם להגבהה ונפיחת רוח של המנגדים . . .

(ממכתב ה' אייר תשט"ו)

6

480במענה על מכתבו מעש"ק.

נעם לי לקרות אודות המאמרים שחוזר, השיחות וההתועדות שערך, ובודאי ימשיך בזה ובהוספה אם אפשרי, וכבר ידוע ונראה גם במוחש פתגם רבותינו הק', חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם.

ומ"ש אודות המגרעות בהסיוע מהבע"ב לעבודה בענין בנין . . . אין להתרשם מזה כלל, ועליו לעשות ענינו באמונה באור וחיות חסידותי, ובמילא תתברך בהצלחה, ולא עוד אלא שעי"ז יתוסף אור וחיות גם באלו שלע"ע אין משתפים פעולה כדבעי, ויזכהו השי"ת ויצליחו לבשר טוב בכל האמור.

(ממכתב י"ג טבת תשי"ז)

. . . במענה על מכתבו . . . בו כותב ומתאונן על שאינו רואה הצלחה בעסקנותו ור'

הנה כבר ידועה ההוראה בזה ובכגון דא, שדבר פשוט שכשיפסיק להתעסק בזה, מאיזה טעם שיהי', הרי בודאי לא יפעול כל ענין. משא"כ כשימשיך ההשתדלות בזה, הנה מוכרח שתקויים הבטחת רבותינו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, וה"ל

(ממכתב ב' שבט תשט"ז)

בנועם קראתי מכתב ידידנו . . . שי' על דבר סדר עבודתם בחינוך ילדי וילדות ישראל והשפעתם גם בבית הוריהם שי' בהאירם באור תורה ומצות כפי מה שנתבארו בתורת נשיאנו היא תורת החסידות.

מובן אשר אפשר הדבר שיהי' נדמה להם שלא בכל פעולה ופעולה שלהם מצליחים לעורר את המקבל לענין של פועל ממש, אבל אין הענין כן, וכידוע משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, עוד בהיותו ברוסיא, שביאר עד כמה נוגע תנועה אחת של בן ישראל, ומובא ראי' ממרז"ל בגדלות בעלי תשובה דאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקומם, ומקשה מאחר שהצדיק עבד כל ימיו בתומ"צ ובעל תשובה — בכלל זה גם מי שעשה תשובה רגע לפני מיתתו, וכעובדא דר' אליעזר בן481דורדיא, א"כ איך אפשר הדבר שהבעל תשובה יהי' גדול יותר מהצדיק — הגמור, והתירוץ הוא שמזה רואים אַף וויפיל עס איז טייער אַ תנועה פון אַ אידן, עד שאפשר שבשעה אחת — מיט איין קער — קונה עולמו.

וגם בעבודה כן הוא, אשר אף אם לפעמים אין ניכרת פעולה ממשית בתלמידיהם ותלמידותיהם או בבתי הוריהם, למרות שמשתדלים בזה כראוי, הנה אחרי כל זה אין אתנו יודע מה שנעשה בלבו של חברו אשר אפשר שפעלו שם „אַ קער" וואָס מיט דעם איין קער קאָן יענער קונה זיין עולמו.

מובן אשר אינו נוגע לתוקף ההתענינות במילוי עבודתם כראוי, שלזה נוגע שיהי' מתאים לדברי רז"ל דברים היוצאים מן הלב שהפי' בזה גם כפשוטו האַרציקע רייד, וואָס איז זיך נוגע, שמירת הזמן הן בהנוגע לתלמידיהם שזהו מלמדם ומרגילם בשמירת הסדר, הן בהנוגע לבקורים בהבתים אשר שמירת הזמן והסדר בזה מסייע שיהיו הדברים נשמעים ומתקבלים יותר.

ולא באתי בזה מוסר זאָגן, ואפשר שהענינים מתוקנים גם בלי מכתבי, אבל מוצא אני לחובתי [לומר] מה שנראה לי בזה ותקותי שדבריי יביאו תועלת . . .

(ממכתב כ"ח מר חשון ה'תשי"א)

6

. . . בודאי למותר לעוררו, שאין ליפול ברוח באם היתה בעבר איזה שגיאה בהנהגה באיזה ענינים. וכמו אלו שמסרו לי מהנ"ל, כי הרי רגיל הדבר בכל פעולות בני אדם, וכדרחז"ל שאין אדם עומד על דבר הלכה אא"כ וכו'. ונוהג שאדם לומד מהשגיאות פי כמה — בהנוגע ליושר הנהגה לעתיד. והרי זכות הרבים וזכות רבותינו נשיאינו מסייעתם ומלוה אותם בפעולותיהם.

בברכה לבשו"ט בכל הענינים אודותם

כותבים ולפורים שמח ופעיל על כל הימים

הבאים לאחרי זה

(ממכתב ז' אד"ש תשי"ט)