134

ולא לפעולת יעקב עם המקלות, כדלקמן שם.

[ויש להוסיף ולהעיר על ההשגח"פ, שהפרטים האמורים ב"עולם הברודים" המרומזים בלשון רש"י בפרשתנו, נת­בארו בארוכה בדרושי כ"ק אדמו"ר ה­אמצעי^לא — שיום ההילולא ויום ההולדת שלו (ט' כסלו), וכן חג הגאולה שלו (יו"ד כסלו), חלים בכמה שנים בשבוע דפ' ויצא, או עכ"פ "מתברכים" הם מש"פ ויצא (ובשנה זו{*} חל יום ההולדת ויום ההילולא בש"ק פ' ויצא עצמה)].

ה. וביאור הענין:

ידוע מה שאיתא בס' העקידה^לב שע"י שני אופנים יכולים אנו לידע גדולת הבורא, הא' מהנהגת הטבע, היינו מזה שהעולם מתנהג תמיד באותו טבע וסדר בלי שינוי ובלי הפסק, שבזה ניכר כח הא"ס, והב' מההנהגה שלמעלה מהטבע, היינו מענין הנסים וביטול הטבע, שבזה ניכרת גדולת הבורא עוד יותר.

וב' הנהגות אלו, שרשן מב' המשכות מהקב"ה^לג, ההמשכה שבבחי' בלי גבול וההמשכה שבבחי' גבול ומדה, דהנהגת הטבע היא מההמשכה שבבחי' גבול ו­מדה, שהוא בחי' האור והחיות הפנימי המתלבש בעולמות בפנימיותם להחיותם, שזהו מקור הנהגת כל העולמות וה­נבראים, וההנהגה שלמעלה מהטבע שרשה מההמשכה שבבחי' בלי גבול.

ועפ"ז יש לבאר שתי הדיעות הנ"ל (ס"ב) אם עיקר הולדת הצאן עקודים נקודים כו' היתה על ידי פעולה טבעית (אלא שהיתה לו בזה נבואה מאת ה' שיצליח בזה בהשגחתו ית'), או שעיקר הולדת הצאן היתה בדרך נס — בפני­מיות הענינים:

ובהקדם המבואר דבחי' יעקב — אותיות "יבקע"^לד (וכדאיתא בזהר^לה לענין האושפיזין דסוכות, שיעקב אומר ה­כתוב^לו "אז יבקע כשחר אורך") — מורה על המשכת ובקיעת אור ה"קו"^לז לאחרי הצמצום, וזו היתה כל עבודת יעקב ב­צאן לבן, להמשיך בחי' "לובן העליון", אור א"ס שלמעלה מהצמצום, בעולמות עקודים נקודים כו', שהמשכה זו היא על ידי אור הקו, שבוקע את חושך הצמצום.

והנה ידוע^לח, שיש ב' שיטות בנוגע לאור הקו: א) הקו הוא ההמשכה שבבחי' מדה וגבול, והיינו דשרשו הוא מבחי' הגבול שבאין סוף (כי הא"ס, כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כן יש לו כח בגבול^לט), ב) הקו הוא ההמשכה שבבחי' בלי גבול, והיינו דשרשו הוא מבחי' אור א"ס הבלתי בעל גבול, אלא שזהו כמו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org