2

אע"פ שמפורש בכתוב^יב "וירדו בדגת הים" — הרי אינו דומה הרידוי בדגים^יג להרידוי בכל חית השדה וכו', שבהם שולט האדם בעודם בחיים ומשתמש בהם, משא"כ בדגים שהרדיי' בהם היא באופן שמוציאם מן המים ועי"ז מתים ואוכלם^יד כו'] — וכיון שהיא השתמשות מועטה, אין צורך שאדה"ר יקרא אותם בשמות.

ולדיעה שקרא שמות גם לדגים, ה"ז לפי שקריאת שמות היא (בעיקר) בשביל הבע"ח עצמם, שעי"ז מתגלה טבעם ו­תכונתם^טו, וזה שייך גם בדגים.

ב. ויש לומר, שזהו תוכן פרש"י עה"פ^טז "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו" — "סרסהו ופרשהו, כל נפש חי' אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם", דלכאורה מאי קמ"ל רש"י במה שהוסיף שזהו שמו "לעולם"? ואמאי לא פי' (כפשטות הלשון) שהשם שקרא אדה"ר הוא ע"י זה שהכיר טבעו ותכונתו של הדבר, בלשון הרד"ק "הוא שמו — הוא שמו הנאות לו לפי טבעו", או כמ"ש בחזקוני "הוא השם הראוי לו, שהסכימה דעתו לדעת בוראו"^יז.

[ובעומק יותר איתא בספרים פירוש "הוא שמו", דשמו אשר קרא אדה"ר הוא שמו האמיתי והעצמי, ולדוגמא שור שנקרא שמו כך ע"ש שורשו שהם ג' אותיות שור בלה"ק וכן כולם ולכן אדה"ר שהי' בו חכמה יתירה והשיג וידע השורש והתוכן של כל מין ומין הי' יכול לקרותם בשם האמיתי, כפי שהא­ריך הרב המגיד^יח],

וי"ל ששיטת רש"י היא כאופן הב' הנ"ל, דבקריאת השמות היתה פעולה ע"י אדה"ר לגלות תכונות אלו, וע"פ זה מפרש רש"י "הוא שמו לעולם", שפעולת אדה"ר היא פעולה תמידית ונצחית בדבר הנקרא בשם זה^יט.

ג. והנה התחלת הענין בתורה ע"ד קריאת השמות היא "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו", ואח"כ ממשיך אודות קריאת השמות בפועל — "ויקרא האדם שמות גו'".

ולכאורה מזה שהכתוב מתחיל בענין "ויצר ה"א גו'" (אף שסיפור בריאת הנבראים כבר נאמר לפנ"ז בפרשה), יש להביא ראי' שקריאת השמות היא דבר הנוגע ופועל בגוף הנבראים, ולכן נאמר זה כהמשך ל"ויצר ה"א גו'" — יצירת הנבראים — כיון שקריאת שמותם הוי כגמר יצירתם.

אבל הרי כבר הביא רש"י^טז מ"דברי אגדה"^טז, ד"יצירה זו לשון רידוי וכבוש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org