102

ששים שנה^יג, שאז הי' אברהם בן מאה וששים שנה, ושני חיי אברהם היו קע"ה^יד, הרי שרק ט"ו^טו שנה (שבסוף חיי אברהם) היו כל ג' האבות יחד] — מובן, שיש עילוי מיוחד בט"ו שעות אלו ש­למדו תורה ביחד (כנגד ט"ו שנים שראו זה את זה) לגבי שאר שעות היום.

והנה לפי ביאורו של החיד"א במדבר קדמות, שט"ו שעות הן שעות של תורה ותפלה וט' השעות הנשארות היו לצרכי הגוף, מובן העילוי שבט"ו שעות אלו. דאע"פ שזה פשוט שגם צרכיהם הגש­מיים של האבות נעשו לשם שמים ב­תכלית השלימות [וכמ"ש אדמו"ר הזקן בס' התניא^טז "שהאבות. . כל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים", ובמ"א^יז מפרט ומפרש שהיו "בחי' מרכ­בה בכל מעשיהם אפילו בשינתם"], מ"מ, אין זה בערך להעילוי דעסק התורה והתפלה עצמו.

אבל לביאורו בפירושו לס' חסידים, דט' השעות הנשארות הן זמן עסק התפלה, אינו מובן, למה ישתנו וכ"כ ט"ו השעות דלימוד התורה מט' השעות דעסק התפלה, עד שלכן "ראו זה את זה" רק ט"ו שנים (כמספר ט"ו שעות היום והלילה שלמדו תורה ביחד)?

ב. ויש לומר הביאור בזה ע"ד ה­חסידות:

ידוע^יח, שג' האבות אברהם יצחק ו­יעקב הם כנגד ג' העמודים שעליהם העולם עומד^יט, תורה עבודה וגמילות חסדים: עיקר עבודת אברהם הי' גמילות חסדים, יצחק — עבודה (וכמחז"ל^כ ש­יצחק הי' "עולה תמימה"), ויעקב ענינו תורה, כמ"ש^כא "ויעקב איש תם יושב אהלים". וכך הם מחולקים בעבודת ה­מדות, דמדת אברהם היא מדת החסד וה­אהבה, מדתו של יצחק — גבורה ויראה, ושל יעקב — תפארת ורחמים.

ולפי זה, זה שהאבות "ראו זה את זה" והיו ביחד ט"ו שנים, מורה על חיבור כולם יחד, דאע"פ שכל אחד משלשת אופנים אלו בעבודה מחולק מחבירו, נתחברו ג' האבות יחד לעבוד את ה', שאין זו התחברות גשמית לבד, אלא התחברות אופני עבודת ה' יחד.

ולכן היתה התחברותם רק בנוגע ללימוד התורה, כי התחברות זו של ג' עבודות מחולקות יחד, היא רק בדרגא דלימוד התורה, כפי שהענינים והעבו­דות הם בדרגת התורה^כב, שבה "אלו^כג ואלו דברי אלקים חיים"; משא"כ בעבו­דה בפועל, בעבודת המדות, וכ"ש וק"ו במעשה בפועל, אי אפשר שתהי' הש­תוות כל סוגי ואופני עבודה אלו.

וזהו גם טעם החילוק, דזה שהאבות למדו תורה ביחד ט"ו שעות ביום, בא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org