בארץ גו'"כז, ועד ש"ותשחת הארץ. . השחית כל בשר את דרכו על הארץ"כח — אין מקום לעונש של מבול [כפי שרואים, שקודם המבול, אף שכל הדורות שלפנ"ז "היו מכעיסין ובאין"כט, וכבר בדורו של אנוש (בנו של שת) עבדו עבודה זרהל, בכ"ז לא הי' עונש כזה של איבוד העולם כולולא] — וא"כ, איך אפשר לומר, שרק בדורות ש"צדיקים גמורים היו" לא היו צריכים לאות הקשת?
ה. והנה ע"ד הדרש יש לתרץ, שאין הפירוש שבכל פעם שרואים קשת ה"ז סימן שהעולם הוא במצב שראוי לעונש של מבול והעולם ניצל רק בזכות הבטחת הקב"ה (הנזכרת על ידי אות הקשת) — אלא שהקב"ה קבע את אות הקשת בטבע הבריאהלב באופן תמידי, לזכרון עולם, שגם אם יהי' העולם במצב שפל כזה שיהי' ראוי לעונש של מבול, מובטחים אנו (בשבועהלג "לא אוסיף" "ולא אוסיף") ש"לאלד יהי' עוד מבול לשחת הארץ". ולכן נראית הקשת גם בדורות שאין ראויים לעונש של מבול.
וזהו גם היסוד לדעת המדרש, שדורות שלא נראתה בהם הקשתלה, הי' זה מחמת זכות הצדיקים של הדור (זכותו של חזקיהו המלך וזכותו של רשב"י) — ולא מפני גודל הצדקות של אנשי הדור:
הסיבה להעדר ראיית קשת בדורות אלו אינה מפני שרק דורות אלו לא היו במצב שאין ראויים לעונש של מבול — דודאי אינו כן, ואדרבה, רובם ככולם של הדורות אינם ראויים לעונש של מבול ח"ו; אלא זה שלא נראתה הקשת בימיהם בא להורות על גודל זכותו של הצדיק הנמצא בדור ההואלו, שגם אילו יצוייר שדורו הי' בשפל המצב כמצב דור המבול, וגם לא היתה הבטחה ש"לא יהי' עוד מבול", מ"מ בזכותו לא היו נענשים (כמאמר רשב"י הנ"ל "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין").
אבל בפרש"י על התורה אי אפשר לבאר כן, כי עה"פלז "והי' בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן", מפרש "בענני ענן — כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם"לח. שמזה מובן, שע"פ פשוטו של מקרא, זה ש"נראתה הקשת בענן"לה הוא תוצאה מזה שעלה במחשבה "להביא חשך ואבדון לעולם".