ב. ונ"ל, דג' הצדיקים שבג' הדורות שנקט בזוהר — בהם ועל ידם היתה התחלת ג' העיקרים במילוי תכליתה וכוונתה של הבריאה (שהיא בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשיתטו) — שהם ישראל, תורה ומלכות: אברהם אבינו הוא התחלת עם ישראל, עיקר מעלת משה היא שעל ידו ניתנה התורה לכלל ישראל, וישראל במצב דשלימות בעולם כשהם במצב דמלכות ודוד הוא ראשית והתחלת "עיקר המלכות"טז.
[וג' צדיקים אלו נרמזים בשם אדם ר"ת אברהםיז דוד משהיח, והיינו שהשלמת תכלית בריאת ה"אדם" היא ע"י ג' אופני העבודה של אברהם משה ודוד].
וזהו תוכן פירוש הזוהר, שהגם שנח "ראה עולם חדש"יט, ובפשטות שהי' לאחר המבול — בדוגמת אדם הראשון שממנו בא כל מין האנושי, ונח גם מילא בעבודתו את התפקיד של "אדם"כ, מ"מ, לגבי ג' הצדיקים שבשלשה דורות אלו אינו נחשב לכלוםכא.
וטעם הדבר מובן, כנ"ל, כי עיקר התחלת העבודה במילוי כוונת הבריאה היתה ע"י ג' הצדיקים ("אדם") בשלשה דורות אלה.