9

השם בבכי ובתחנונים כו'"^כט, אלא צריך לפעול "בנין" בעולם שמחוץ הימנו, שזה דורש תנועה הפכית מהכנעת ושפלות רוח דבע"ת.

וכשם שלמדים ממנו עצם ענין התשו­בה (כדאי' במדרש^כד שאדה"ר למד מקין "כחה של תשובה"), עד"ז הוא התוכן וההמשך דכתוב זה שממנו לומדים דרך תשובה.

ולפי זה מבואר גם הניגוד בחנוך השני (מצאצאי שת)^ל "ויתהלך חנוך את האלקים גו' ויהי כל ימי חנוך גו' ויתה­לך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים", דבזה מלמדנו הכתוב, דכאשר הנהגת האדם היא רק באופן של עבודה לעצמו, אין זו עבודה הרצוי'^לא, שאין מזה פעולה בעולם, ועד שימיו עצמו היו קצרים משאר בנ"א שבזמן ההוא, שנלקח קודם זמנו^לב.

ג. אמנם הוראה זו היא מפירוש ה­כתובים לפי פשטות ענינם, שמדובר כאן בתשובה על חטא חמור ביותר של קין. אבל ע"פ פנימיות הענינים^לג הרי (שרש) בחי' קין הוא נעלה ביותר מעת שנולד, שנקרא קין ע"ש "קניתי איש את ה'"^לד, וכל הסיפור בנוגע לקין מעת הולדו כפי שהוא בכתוב, ש"התורה (ש)מדברת בעצם בעליונים"^לה, הוא במדריגה נעלית ביותר.

ולכן י"ל, שההוראה מפסוקים אלה בנוגע לחנוך בנו של קין, וכן בנוגע לחנוך מיוצאי חלציו של שת, הוא לא רק בנוגע לעבודת הבע"ת, אלא גם בנוגע לעבודת כאו"א מבנ"י בכל מקום ובכל זמן (ונוגע גם לזה ששם שניהם הי' חנוך), ובפרט ע"פ מ"ש הצפנת פענח^לו עה"פ זה ספר תולדות אדם, ד"כל המצי­אות שאירע אז הוא לעולם, כך באדם הפרטי וכמו באדם הכללי. . דכל דבר הנכתב הוא לא לשעה רק כל רגע ורגע הוא מציאות חדש".

ד. ביאור הענין:

בכללות הבריאה מצינו שתי תקופות — התקופה שלפני המבול, שלא הי' לה קיום, שנמחה כל היקום^לז, ואחרי המבול, שאז נפעל קיום בעולם באופן ד"לא ישבותו"^לח. ועד"ז לאחרי המבול גופא — יש ב' תקופות: הדורות שלפני מ"ת ול­אחר מ"ת. דלפני מ"ת הי' העולם במצב של "ארץ יראה"^לט, ולאחר מ"ת נעשה במצב של "ושקטה"^לט.

ודוגמת ב' תקופות (ומצבים) אלו מ­צינו בעבודת בני ישראל גם לאחר מתן תורה [ועוד זאת — שכל זה חלק מ"זה ספר תולדות אדם"^לט, המסופר בתורה, היינו שהיא הוראה נצחית לכאו"א מ­ישראל עד סוף כל הדורות] — דבעבודת השם יש בכללות שתי דרכים^*39 — עבו­דה בדוגמת בן עזאי שלא עסק בקיום

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org