331

להערתו במרז"ל דאין המת משתכח מן הלב^*: א) ל' יום (מו"ק ח, א). ב) י"ב חדש (ברכות נח, ב),

הענין עצמו מוכיח דבמו"ק המדובר בשכחת הצער ובברכות — בשכחת האיש.

[ועפ"ז יש להסביר: א) דדוקא בזה צ"ל גזירה שישתכח (רש"י וישב לז, לה). ב) השינוי במרז"ל הנ"ל, דבברכות הל' אלא — שחוזר מדלעיל — מטבעיות הענין].

אלא שמעולם תמהתי על שאין מחלקים בהנ"ל בנוגע לאו"א דחיוב האבלות (צער — ואי"ז שייך ל"להצטער" (רש"י סוכה כה, א ד"ה טרדא) שאינו חייב בו) הוא יב"ח. ומסיימים בטוב.

(ממכתב תחלת מ"ח תשכ"ה)

זה עתה קבלתי הידיעה המדהימה מפטירת אביו הרב ישמ"ח זצ"ל. והנני בזה להגיש לכת"ר כוס תנחומין, השי"ת ינחמהו ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ו[בנ]עימים ולא יוסיף לדאבה עוד.

ומענין פטירה וניחום אבלים, ארשום בקצרה מה שאמרתי מכבר^*, אשר הבריאה היא ירידה והשתלשלות^א מלמעלה למטה, והכוונה — שתהי' אח"כ עלי' אחר עלי' ממטה למעלה. וכיון שכן היא הכוונה העליונה, הרי נעשה כן בפועל, שמאז נגמרה הירידה התחילה העלי' תמידית, וכמאמר רז"ל אשר צדיקים ות"ח, הן בעולם הזה והן בעוה"ב אין להם מנוחה, כי הולכים מחיל אל חיל.

ואמר קרא שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שאחר זה, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא, וכמבואר בכ"מ^ב בארוכה, אשר בין מדריגה הקודמת

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org