215

רק משל, אלא יש בזה הסברה על הש­תחוואת יעקב ליוסף, כי "תעלא בעידני' (יש חיוב מיוחד של) סגיד לי'"].

ו. ועפ"ז מובן גם החילוק בין "ויש­תחו ישראל" בפסוק דידן והא דלקמן ש"ויתחזק ישראל וישב על המטה" — דשם הי' זה רק כדי לחלק "כבוד למל­כות", נתינת כבוד גרידא; משא"כ כאן שאינו (רק) חלוקת כבוד, אלא פעולה של חיזוק כו'.

וזהו גם טעם החילוק ביניהם, שלהלן נאמר רק "ויתחזק ישראל וישב על ה­מטה", ואילו כאן השתחווה לו — שיש לומר, שזה שלא השתחווה אליו אח"כ, אינו מפני העדר יכולתו (לפי שהי' חולה^מ), אלא לפי שמצד זה ד"חולקין כבוד למלכות" אין צורך בהשתחוואה, כנ"ל [ע"ד הדוגמא בפרש"י שם, מזה ש"משה חלק כבוד למלכות", שהכבוד הי' רק באופן דיבורו אל פרעה^מא], וכ"ש וק"ו בנדו"ד, שזה פוגע בכיבוד אב שיעקב ישתחווה אל יוסף, ולכן רק "ויתחזק גו' וישב על המטה" (לכבודו של יוסף);

משא"כ כאן, כשהוצרך לתמכו בקיום ציוויו לקבור אותו בארץ ישראל, אין מספיק חלוקת כבוד סתם, אלא צ"ל השתחוואה דוקא, פעולה של התנשאות — "תעלא בעידני' סגיד לי'".

(משיחת ש"פ ויחי תשכ"ז)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org