בלבד שעיקר ענין התפלה הוא הכוונה ומחשבת הלב, אלא עוד זאת, שתפילת העמידה היא תכלית הדביקות שבתפילה גופא, כידוע בענין ד' שלבים דהתפלה, שתפילת העמידה היא כנגד עולם האצילות, שהוא עולם האחדות, שאין שם שום מציאות בלעדו ית'.
וזהו התוכן הפנימי של תפילת העמידה, שהוא כעומד לפני המלךלב, שאין זה רק תיאור מצב המתפלל, אלא ע"פ פנימיות הענינים, זה גופא הוא תוכן ענין התפלה, מה שהאדם עומד לפני המלך בביטול מוחלט.
[ויש לומר שזהו הביאור הפנימי בההלכה שבעת התפלה צ"ל "כעומד לפני המלך", ו"אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו"לג (משא"כ בק"ש שהתירו שאילת שלום מפני היראה ומפני הכבודלד), שהוא לא רק דין בנוגע למעשה, שהמתפלל נמצא במעמד ומצב ששומע ששואלין בשלומו ומבחין מיהו השואל בשלומו ורק בפועל אינו משיב לו בגלל שעומד לפני המלך, אלא זהו אמיתית מצבו דהמתפלל דזה שאינו משיב הוא לפי שבטל במציאותו].
וזהו גם הטעם שתפלה צ"ל בלחש דוקא, כמו שמבאר אדה"זלה בביאור בחי' יהודהלו "שהוא בחי' הודאה הוא בחי' בטול והתכללות. . ולכן תפלה היא בלחש ובחשאי. . בחי' ביטול במציאות ממש לגמרי והיינו בחי' השתפכות אל חיק אבי' ממש להיות כאין ואפס ממש".
ועפ"ז יובן ג"כ הא דע"פ פנימיות התורהלז זה שתפלה צ"ל בלחש היינו שאינו נשמע אפילו לאזני המתפלללח, כי דוקא בזה בא לידי ביטוי גודל הביטול של תפילת העמידה, שאין נרגשת מציאותו, עד שהוא עצמו אינו שומע את קול תפילתולט.
ו. והנה בתורה אור סוף פרשתנומ איתא: "וכמו"כ יובן ענין שמו"ע צלותא