שעד ימי רבי עדיין היו "שיריים" מהתגלות האלקות של זמן הבית [וי"ל שלכן דרשו התנאים בעיקר במעלותיהן של ישראל, בהיותם במצב של אור וגאולה, כנ"ל];
משא"כ בימי האמוראים התחיל עיקר חושך הגלות, ולכן, דוקא ר' ירמי' בר אבא דריש הכתוב בענין של גלות וגאולת מצריםמ, ולאידך גיסא — דוקא בדרשתו מודגש העילוי הנפעל ע"י הירידה בגלות.
ויש לומר, שנרמז גם בשמו — ר' ירמי', מלשון מרירות, וקאי על מרירות הגלותמא.
וזהו שמסיים בגמ' "א"ל ר' אבא לר' ירמי' בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו":
עם היות ש"רב תנא הוא ופליג"מב, מ"מ, ענינו של רב הי' שהפיץ תורה בבבל דוקאמג [שלכן נק' רב דוקא (ולא "רבי"), כמאמרמד "כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל", כי בבבל, מקום הגלות, חסר בגילוי אלקות (הנרמז באות יו"ד)מה] — ולכן גם רב דריש כר' ירמי' בר אבא דוקאמו.
ח. ויש לקשר כ"ז עם חג הגאולה די"ט כסלו (שחל ברוב השנים בשבוע דפ' וישב):
ידועמז שגאולת רבינו הזקן היתה בעת שאמר בתהלים הפסוקמח "פדה בשלום נפשי", ומבואר בכ"ממט הפירוש בכתוב זה, שיש שני אופנים בפדי' — (א) ע"י מלחמה, שמנצח את האויב, (ב) פדי' בשלום, ובדרך מנוחה, כי "גם אויביו ישלים אתו"נ, וכמחז"לנא (בפירוש המשך הכתובמח "כי ברבים היו עמדי") שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד.
והם שני הענינים הנ"ל — ביטול המנגד, ואח"כ — "שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם".