בנימין דוקא ולא בחלקו של יהודהלב, אף שיהודה הוא "גבוה מכל השבטים", לפי שבנימין הי' צדיק, משא"כ יהודה, שהי' מבני לאה ש"וישנאו"לג והשתתפו בחטא מכירת יוסף, הרי אף שעשה תשובה, אין יסוד המזבח עומד בחלק של בע"ת אלא בחלקו של בנימין שהי' צדיקלד. ומזה מובן, ש(עשרתלה) השבטים שהשתתפו במכירת יוסף, אף שעשו תשובה, אינם בדרגת דיוסף ובנימין, בני רחל, שהם דוקא בדרגת צדיק דמעיקראלו.
ואולי יש לומר, שיסוד החילוק בין עבודת השבטים, מה שבני לאה ענינם (בעיקר) עבודת התשובהלז ויוסףלח ובנימין עבודת הצדיקים, שרשו בהאמהות, דלאה שייכת לעבודת בעלי תשובהלט ורחל לעבודת הצדיקיםמ.
ועפ"ז יש לפרש מה שנאמר "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה": רחל מורה על עבודת הצדיקים, צדיק דמעיקרא, "יפת תואר ויפת מראה", בלי מום ופגם [ד"תואר היאמא בציור תמונת האברים שהם כל אבר לפי הראוי לו בתמונתו הנצרכת. . ומראה הואמא זיו קלסתר פנים כו'", שקאי על השלימות ברמ"ח מצות עשה, הנק' רמ"ח אברין דמלכא, ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידין השייכים להארת פניםמ]; ולאה מורה על עבודת התשובה, שזהו ענין הבכי' דלאה, "ועיני לאה רכות", דבכי' קשורה עם עבודת התשובה.
והנה ביעקב נאמרמא "ויאהב יעקב את רחל", כי מצד יעקב עיקר העבודה היא עבודת הצדיקים, כמ"ש "ויעקב איש תם יושב אהלים"מ, העבודה ב"פנים" בתחום הקדושה עצמהמב, ולא לצאת לחוץ להעלות החוץ לקדושה.
וזהו הפירוש הפנימי במרז"ל "שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן", דמצד עבודת לאה שהיא בחי' עבודת בעלי תשובה, הרי היא שייכתמג להחזיר עשו למוטב, משא"כ רחל שענינה עבודת הצדיקיםמד.