שיחה א
124
דכיון שכאשר הצדיק הוא בעיר — "עיר אלקינו" — "הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה", שכל מציאות הנשמה היא מה שהיא נהנית מזיו השכינהמ ויש לה אהבה ויראה מאלקות, וע"י יציאתה מ"עיר אלקינו", "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה"מא — הרי שעצם יציאת הנשמה משרשה ומקורה ("באר שבע") היא מסירת נפש ולכן "עושה רושם"מב.
וכיון שכן, ברור שבזכות היציאה עצמה, ראוי כאו"א מישראל לכך שהקב"ה יחזירו למקומו האמיתי, "ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים וגו'"מג, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- כרך לה
- Id
- rh-hv58x8vq
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.