ויצא יעקב מבאר שבע · ש"פ ויצא, העת"ר
תשנה
שבזה"ג הן נשמות נמוכות וידוע דנשמות אלו נתפסים יותר בגשם ובאים בהגשמה יותר כו', הנה עיקר הסיבה היא מצד התעלמות הכחות דנה"א דהיינו ע"י שנמשך אחר החומריות כו'), וגם לאחר היגיעה אין הענין נקלט כ"כ להיות מאיר אצלו היטיב כו' וממילא גם האהבה אינה אמיתית כו'. וכ"ז הוא כשיש עבודה עכ"פ במוח ולב כו', דמ"מ אחר היגיעה מאיר אצלו הענין האלקי ומתעורר בלבו כו', הנה בזה"ג אין העבודה אמיתית ממש כו', וצריכים הרבה הזדככות והרבה יגיעה בכדי שיהי' עבודה אמיתית כו'. אך בהעדר העבודה הרי לא יש בחי' האהבה וכנ"ל דכאשר לא יש התגלות המדה לא יש בחי' האהבה והרצון כו', וממילא בהעדר העבודה ה"ה נתפס ביותר בחומריות הנה"ב דלהיות שבהעדר עבודה לא ישנה להאהבה כלל על כן הוא נתפס יותר בחומריות ומתעבה ומתגשם גם הכחות הרוחניים שגם שכלו מתגשם שאינו שייך לענין אלקי וכ"ש המדות שאינם בבחי' אהוי"ר כו' (עד שגם ההרגש האלקי לא יש בו כו' וכמשנת"ל פ' שנ"ה) ה"ז הפסק ממש כו'. משא"כ הרצון העצמי אין בו הפסק כלל שגם כשאינו בהתגלות מ"מ יש בו
הרצון בהעלם דבפנימיות נקודת לבו ה"ה רוצה תמיד באלקות כו', וכמו שאנו רואין בחוש בכאו"א מישראל גם איש פשוט שאינו שייך לעבודה שבלב כלל ה"ה רוצה באלקות כו' שזהו מצד עצם נקודת לבבו שיש בו תמיד הרצון לאלקות כו', שהרי אינו שייך לאיזה התגלות וה"ז רק מצד שבעצם נקודת לבבו הרי הוא רוצה באלקות כו', ואף גם כאשר נמשך ונשקע ר"ל בענינים החומריים ביותר כו', מ"מ בעצם נקודת לבבו יש בו הרצון ומתעורר ומתגלה לעת מן העתים (לא דוקא ע"י המיצר והדוחק כ"א אדרבא יכול להיות בעת השמחה דוקא שמתקרב ביותר ליראי אלקים כו') וכמ"ש במ"א, וכאשר מתגלה הרצון העצמי ה"ה אמת לאמיתו שחפץ בעצם באלקות מצ"ע ונמשך לאלקות בתוקף הרצוא ביותר כו', וזהו שנק' אמת מפני שאינו נפסק לעולם שגם כשאינו בהתגלות יש בו הרצון בעצם וכאשר מתגלה הוא שחפץ באמת מצ"ע כו'. והנה האמת בנקודת הרצון נמשך בכל הכחות בשכל ומדות עד גם במעשה כו' (וכמשנת"ל פ' פ"ב), והו"ע התמימות שבכל הכחות וכמו התמימות בשכל שכל השכלותיו והשגותיו הן לטוב ואינו נופל לו כלל שכל והשגה
אחרת כו', וכן התמימות בלב וכמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' שההטי' שלו הוא רק לאלקות ואין לו הטי' אחרת כלל כו' והו"ע התמימות (ערנשטקייט) שלבבו נאמן (ערנשט) לאלקות כו', עד התמימות במעשה וכמו התמים במעשיו שהוא סו"מ בפו"מ בבחי' התמימות שלא ישונה לעולם להפוך מעשיו מטוב לרע כו' ולא יחוש משום מנגד ומסית ומדיח כו', שזהו מעצם נקודת הרצון הפשוט שבנפש שבא במעשה בפועל והו"ע אז איתם א' תם כו' וכמ"ש בד"ח, וזהו בחי' אמת ראש תוך סוף שכמו שהוא בראש היינו בחי' הרצון כן הוא גם במוחין ומדות עד סוף מעשה כו' וכמ"ש במ"א. וזהו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת דמפרש בזהר על הקריאה דתפלה היינו בחי' רעו"ד התגלות בחי' האמת דנשמה שעי"ז קרוב ה' שתופס וממשיך בחי' עצמות
א"ס ב"ה, וכמו בכל קראינו איליו איליו ולא למדותיו פי' איליו הוא בחי' עצמות
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source