ויצא יעקב מבאר שבע · ש"פ ויצא, העת"ר
תשנב
ואינו נרגש בהם הרצון עצמי שבנפש כו', ע"כ אין בהם האהבה והרצון מצ"ע כ"א ע"י ההתבוננות דוקא. ומ"מ מבואר במ"א במ"ש ואהבת ל' ציווי דלכאו' איך שייך ציווי על אהבה שהיא מדה שבלב, ומבואר שהציווי הוא על ההתבוננות והאהבה באה ממילא מפני שישנה להאהבה בעצם כו', וזהו מפני שהמדות הן כחות אלקים וא"כ בהכרח יש בהם האהבה לאלקות וכן היראה כו', דמאחר שהן אלקות הרי בהכרח שיהי' בהם כל שהוא מצד האלקות והו"ע אהוי"ר כו', וגם שהרי אינן נבדלים משרשם ומקורם כו' והרי הכחות בעצם מהותם הן אהבה ויראה דבנה"א הן לאלקות כו', וע"כ ע"י ההתבוננות ה"ה מתעורר באהוי"ר כו', וזהו דשכל ומדות הן עו"ע היינו שהמדות כבר ישנם בהעלם ומתגלים ע"י השכל כו', וזהו לפי שהכחות הן בעצם כח האהבה וכח היראה ולהיותם אלקות הרי האהבה והיראה היא באלקות ע"כ מתעורר ומתגלה ע"י השכל כו'. אבל מ"מ קודם שמתבונן לא יש בחי' האהבה והרצון והוא רק כח האהבה אבל לא יש האהבה בפועל קודם שמתבונן כו', ואינו דומה להרצון שישנו תמיד שגם כשאינו בהתגלות ה"ה רוצה בעצם באלקות
כו', משא"כ במדות דכשאינן בהתגלות אינו בבחי' אהבה כו' וזהו לפי שאינו אהבה עצמיות. דזהו ההפרש בין אהבה עצמיות לשאינו עצמיות דאהבה עצמיות היא שישנה תמיד גם כשאינה בהתגלות וכמו אהבת האב אל הבן או הבן אל האב הרי ישנה תמיד, הגם שאינה בהתגלות מ"מ ישנה להאהבה תמיד והתעוררות האהבה ה"ז רק התגלות לבד כו', אבל אהבה שאינה עצמיות הרי כשאינו מתעורר באהבה לא ישנה להאהבה כלל, כי מדת האהבה היא רק כח האהבה אבל בפועל לא ישנה להאהבה ונעשית האהבה ע"י ההתבוננות עם היות שאינו התחדשות כו', וגם כאשר מתעורר באהבה ע"י ההתבוננות אין זה שהוא רוצה בעצם מצ"ע רק מצד ההשגה וההתבוננות כו', ולכן כשנפסק ההתבוננות מסתלק האהבה כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כי בהיסח הדעת כרגע מהשגה זו מסתלקת ג"כ המדה כו' אל ההעלם להיות בה בכח ולא בפועל עכ"ל, והיינו דהמדה היא רק כח האהבה ולא יש אהבה בפועל, ופועל האהבה הוא שנעשה ע"י התבוננות והיינו שגם אז אין זה שרוצה בעצם (כמו באהבה עצמיות) רק מצד חיוב השכל כו', וע"כ כשמסיח
דעתו מסתלקת המדה להיות בכח ולא בפועל כו', והיא הנק' אהבה התלוי' בדבר שאינה אהבה עצמית כו'. אבל בחי' רצה"ע שבנפש הוא כשמתעורר ברצון העצמי שיש בנפש רצון עצמי וטבעי שרוצה באלקות כו', שהרי טבע כל דבר להימשך לשרשו ומקור חוצבו והרי הנשמה שרשה ומקורה באוא"ס ב"ה ע"כ יש בה רצון טבעי להימשך לאוא"ס ב"ה, ובעצם הנשמה הרי לא יש שום צמצום והעלם וה"ה בבחי' קירוב תמיד לאלקות והיא קשורה ומיוחדת בא"ס ב"ה וע"כ יש בה רצון עצמי לאלקות, שהרצון הזה הוא בה בתמידות בלי הפסק כלל כו', רק שאין זה בהתגלות בהאדם תמיד מפני שציור אדם הוא שכל ומדות כו' ומה שמאיר בו בגילוי הוא הכחות הגלוים, וכן הוא הכוונה בהתלבשות הנשמה בגוף שהכחות הגלוים יהיו בהתגלות, שהרי כוונת התלבשות זאת הוא בכדי לברר ולתקן את הנה"ב, וידוע שזהו ע"י כחות הגלוים דוקא כו', וע"כ העצמי של הנפש אינו נרגש כ"כ כו' (ובפרט כאשר הכחות הגלוים הן בהסתר והעלם בחומריות הנה"ט אינו מתגלה הרצון העצמי שהרי לא יש על מה שישרה ויתגלה כו', וכידוע דהתגלות
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source