וירא אליו ה' באלוני · ש"פ וירא, העת"ר
תשכה
שנעתק לגמרי מהשתל' משם יכול להיות ביטול החיצונים וכן סליחת עוונות כו'. וכן המשכת התו' הוא מבחי' עתיק וכמ"ש במ"א בענין אחד עשר יום מחורב והוא בחי' אנכי דמ"ת, דלכן ד"ת אינם מקבלים טומאה ות"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם כו', דבמצות יכול להיות יניקה ח"ו וכמא' הני מאני דרבנן דבלו מינייהו כו', מאני דרבנן הן הלבושין דמעהמ"צ שיכול להיות בהם אחיזה כו', משא"כ בתורה לא יש אחיזה כו', אדרבא שמור זה משנה ששומר מיניקת החיצונים והוא בחי' מקיף למקיף דבית שלמע' מהמקיף דלבוש כו' (וי"ל דש"ס משנה הן ז"ת דעתיק והן בבחי' שמירה כו') (ועמ"ש מזה בד"ה פדה בשלום נפשי רנ"ט), והיינו לפי שהמצות הן רצה"ע בחי' א"א שבזה יכול להיות אחיזה ח"ו, אבל התורה היא מבחי' עתיק שאין בזה שום אחיזה כלל כו', והוא לפי שעתיק ה"ז בבחי' הבדלה לגמרי מהשתל' וא"א הוא בחי' התפשטות האור השייך להשתל' והו"ע האריכות בבחי' פנים לבד כו'. ומ"מ הרי א"א הוא בחי' אור הבלתי מוגבל ואינו בבחי' גילוי בעולמות שהעולמות וההשתל' אינם יכולים לקבל אור זה כו', דמה
שהוא בבחי' גילוי בעולמות הוא האור שבבחי' מדה וגבול אבל אור הבלתי מוגבל אינו בבחי' גילוי ממש בעולמות כו', וגם כאשר נמשך האור אח"כ בחו"ב ה"ז למע' מבחי' העולמות, וכמא' אלפים שנה קדמה תורה לעולם שקדמה עדיין למעלת ומדריגת העולם כו', וכידוע דז"א נקרא ימי עולם ואו"א נקרא עדיין ימי קדם כו', ואילו לא היו העולמות שייכים ג"כ בחי' חו"ב כו', וכנודע דמדות שייכים אל הזולת אבל גילוי המוחין יכול להיות גם לעצמו כו', ונודע דהמשכת המקיפין הן מבינה כו', וכמ"ש במ"א בענין שבשכל יכולים לקבל גם דבר השנוי לפי שהוא בבחי' מקיף כו', אבל כאשר בא האור מחו"ב בבחי' ז"א ה"ה בבחי' פנימי ובבחי' גילוי כו'.
קיצור. והענין הוא דהנה ז"א הוא שמתצמצם בו כל האוא"ס להיות בחי' גילוי, דכ"ע למע' מגילוי, דפנימיות הכתר נק' חשך שגם הארה מזה היא עצמיות, וכמו הוד מלך שהגילוי הוא ג"כ עצם, היינו שהוא מלך ומנושא בעצם, וכן בנש"י שכל רואם יכירום, וז"ע אתה קדוש, והדר מלך הוא התגלות התנשאות עצמי' בבחי' התנשאות על עם, והו"ע ושמך קדוש, והוא בחי' חיצוניות שג"כ למע' מהעולמות ונק' א"א אריכות הוא בל"ג, והגם שהאריכות הוא בבחי' פנים, הענין הוא דעתיק יומין היינו שגם ז"ת המתלבשים הן בבחי' העתקה, והוא בחי' הי"א שבקדושה, ולכן משם ביטול החיצונים וסליחת עוונות, ומשם שורש התורה, ולכן אין בה אחיזת החיצונים כלל, משא"כ בלבושים דמצות שמבחי' א"א להיות שזה בבחי' שייך להשתל', ומ"מ ה"ז למע' מהשתל' וגם או"א קדמו לעולם, ונק' ימי קדם, ובינה מקור המקיפים וז"א הוא בחי' פנימי ובחי' גילוי.
שנד) ולכן עיקר בחי' אדם הוא בחי' ז"א דוקא, דענין בחי' אדם הוא בחי' או"פ ושיהי' גילוי אור כו' וזהו בבחי' ז"א דוקא כו', להיות דז"א הו"ע אורות המדות חו"ג בכלים שהן כחות מוגבלים להגביל את האור כו', דחו"ג הרי החסד הוא בחי' התפשטות וגילוי אור וגבורה הוא בחי' צמצום והעדר הגילוי ועי"ז באה ההמשכה בבחי' מדה וגבול כו', דהחסד אינו בבחי' התפשטות וגילוי
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source