Addenda - sichos and letters 13

674ואופן וקיום הציווי הוא דוקא ע"י לקיחת דברים גשמים זהב וכסף וגו' הי"ג או ט"ו דברים האמורים בפרשה, אלא שצריך להרימם ויקחו לי תרומה, והתרמה זו באופן, אשר ידבנו לבו, ולי־לשמי.

ועוד ענין המודגש תיכף בתחלה, שההתחלה היא בציווי עשיית הארון, בו מונחים הלוחות וכמאמר רז"ל גם ספר תורה,

וגם במשכן עצמו ועד"ז במקדש נמצא הארון לפני ולפנים ומגיעים אליו רק לאחרי שעברו החצר (עזרות ואולם) והיכל.

שהביאור ע"ז הוא ההדגשה, שהתורה היא העיקר בעולם, עולם כפשוטו, ועולם קטן זה האדם ועניניו.

ובודאי לדכוותי' למותר להאריך בלימוד מכל הענינים ומפרטיהם בנוגע לפעולות כאו"א מאתנו בתכ"י במקומו ובזמנו, שהרי התורה והוראותי' הם נצחיים. וק"ל.

ויהי רצון אשר כמו במעשה המשכן אז, שעשה כאו"א הענינים בזריזות נפלאה המראה על השמחה והחפץ למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו, ועשו זה בטהרה וקדושה, שהרי הי' זה למחרת יום הכפורים שאמר הקב"ה, סלחתי כדברך.

עד"ז יהי' גם עתה בהנוגע לכל אחד ואחת בכל הפרטים האמורים,

ומתוך אור וחיות והתלהבות מתאימים וכפתגם הוראת כ"ק אדמו"ר הזקן, מ'דאַרף לעבען מיט דער צייט, הם הוראת פרשת השבוע.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

ָ

ת צ ו ה

ב"ה, יום ב' ר"ח אדר שני תשג"ה

ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

בתשובה על מכ' . . . במש"כ בענין דלא נזכר שם מרע"ה בפ' תצוה — ובהוספה למענה הנדפס — הנני בזה להציע כללות הדבר, ובמילא יתורץ מה שהקשו בספרים על בעה"ט וגם מה שהעיר כת"ר במכ

ז"ל בעה"ט ר"פ תצוה8 לא הזכיר משה בזה הסדר משא"כ בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפי' ע"ת באה ונתקיים בזה עכ"ל.

676והנה הקשו על בעה"ט דבסדר עקב ראה שופטים — ויש להוסיף עליהם תצא נצבים — ג"כ לא נזכר שם מרע"ה —. וי"ל בפשיטות דס' דברים מתחיל ואלה הדברים אשר דבר משה, וזה קאי על כל הספר, ועיין מגילה (לא. א) רש"י ד"ה משה: (שבת"כ) אמורין בל' ונתתי והפקדתי ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות אבל במשנה תורה כתיב יככה השם כו'. וברמב"ן עה"ת בתחלתו: משה רבינו כתב . . כשלישי המדבר . . ומפני שהענין כן ל"נ משה בתורה עד שנולד . . ואל יקשה עליך ענין משנה התורה . . כי תחלת הספר ההוא אלה הדברים אשר דבר משה . . כמספר דברים בל' אומרם עכ"ל. ויעויין ג"כ לקו"ת ד"ה אסור לאדם שיטעום ס"ב וס"פ ואתחנן.

ויש עוד להוסיף בי' בשאלת בעה"ט, דהנה ל' מחי' שייך בדבר שנכתב (שישנו כבר במציאות), וכשינוי ל' הכתוב (תהלים סט. כט) ימחו . . אל יכתבו. ועיין ר"ה (טז סע"ב) — וגדולה מזה מצינו דגם אופן המציאות נוגע, והוא פסה"ד (רמב"ם הל' שבת יא. טו) אין המוחק חייב עד שימחוק כתב העומד מעל דבר העומד. — וצע"ק מהא (שם ה"ט) דהמוחק אות א ע"מ לכתוב ב חייב —

— אלא משום דלמעלה אין הכח חסר פועל, אולי י"ל מחי' — בידי שמים — גם בדבר שלא נכתב עדיין אבל צריך להכתב עכ"פ. —

ומהתשובה יובן להשאלה, שגם היא אינה, אלא משום שצ"ל נזכר שם משה (אף של' בעה"ט ק"ק לפ"ז), דמשו"ז ל"ק אבראשית ומשו"ז ל"ק ג"כ אשאר הסדרות, — ומלבד טעם הנ"ל — , גם משום דאין הכרח שיזכר שם שם משה, — אבל בפ' תצוה — אף שראשיתה בא בהמשך אחד לוידבר ד' אל משה דר"פ תרומה, אבל סופה ועשית מזבח מקטר גו' הנה ציווי זה הוא ענין בפ"ע. דבתחלה ביאר כלי המשכן ובגדי הכהנים, שכ"ז הי' מן המוכן לכ"ה בכסלו או לר"ח אדר (כמ"ש בתנחומא ס"פ פקודי ויל"ש מ"א וא"ו) אח"כ באה פ' המילואים שענינה בסוף חדש אדר, וחזר וציוה על מזה"פ, שנעשה ביחד עם שאר כלי המשכ! וא"כ לכאורה הי' צ"ל דבור מיוחד ע"ז — ונפק"מ בין דבור מיוחד להמשך דבור הקודם, אף בהפסק בינתיים, הוא שצ"ל קריאה קודם לזה, וכמ"ש בספרא ר"פ ויקרא (דבצד השוה יש ללמוד שגם בדברות שקדמו לאוה"מ היתה קריאה קודמת לדיבור) — ובדוגמת שמות (לג יט — כא) ויאמר גו' ויאמר גו' ויאמר גו' מפני שהם ג' ענינים נבדלים.

וע"ז בא התירוץ שזהו בקיום מ"ש מחני נא גו', שלכן לא נכתב הדבור או שמפ"ז לא נתייחד הדבור, ועדיין צ"ע.

והנה י"א שפרשת תצוה נאמרה לפני מעשה העגל (זח"ב קצ"ה, א. וברמב"ן וראב"ע ר"פ תרומה ג"כ משמע כן) וא"כ הוי המחי' בדבר שבפועל. וי"א שנאמרה אחרי מעשה העגל (תנחומא תרומה ח. רש"י שמות לא. יח) וא"כ הוי מחני בדבר שהי' צריך להכתב, אף שהי' עדיין בכח.

הערות: א) מה שנאמר מזה"פ לבסוף, כבר עמדו ע"ז מפרשי חתורה (עי' רמב"ן ספורנו במקומו). וע"פ דא"ח אואפ"ל, דמזה"פ ענינו פנימיות הלב676(לקו"ת ושאבתם הא' ס"א) שהוא למעלה גם מהמוחין (לקו"ת והי' ביום ההוא יתקע ס"ג ועוד) אף שנמצא הוא בגוף — היכל דמשכן וביהמ"ק — ולא בראש — קה"ק דמשכן וביהמ"ק — והעבודה בזה יחידה שבנפש, ואינו מענין שאר עניני המקדש, — ובפרט ע"פ מש"כ בד"ה מזבת אדמה — רשימות על ס' שמות כנראה להצ"^* — ובד"ה זה יתנו רנ"ח דמזבח אדמה ואבנים היינו חיצוניות הלב והארת פנימיות הלב, ומזה"פ היינו עצמיות פנימיות הלב ולא רק הארת הנקודה — וכמשנ"ת ענינם בלקו"ת ד"ה כי תצא השני ס"ב — ג.

ב) מתי נאמרה פ' תרומה ותצוה, לכאורה, תנאי היא בזבחים (קטו, ב) ריב"ק אומר זו פרישת בכורות, וא"כ פרשת המשכן שנאמר בה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך גו' נאמרה אחר מעשה העגל, ועכצ"ל דבזה אין מוקדם ומאוחר, ורבי דאמר זו פרישת נו"א אצ"ל דהפרשיות נכתבו שלא כסדרן. והנה גדולה מזו שמענו דעת הזהר (ח"ב רכד, א) דגם פ' ויקהל והבאת הנדבות למשכן הי' קודם מעשה העגל, וקשה ממש"כ שם (קצה, א) לבתר סטא כו' מיד ויקהל גו', ואין מפרשי הזהר תח"י.

ג) לפרש הטעם דנתקיים מחני נא דוקא בפ' תצוה מפני שחל תמיד ז' באדר בשבוע זה כל' מכתבו, א"א, כי אין הדבר כן. ושנה זו תוכיח. ואואפ"ל מפני שעל הרוב יהי' כן. עוי"ל מפני שבה לבד נרמז משה בראשיתה ממש, להורות שאין המחי' אלא משום שגגה שיצאה גו' . . . .

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה